בש"פ 524/11 יעקב אשכנזי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור בפלילים.

1.

המבקש הורשע בבית-המשפט לעניינים מקומיים באילת (כב' השופט עדן) בעבירות לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 בגין גידור שטח, שימוש בו לצורך איחסון ושינוע של פסולת באמצעות ציוד מיכני וכלי רכב, וכן הצבת שלוש מכולות למטרת משרדים, והכל ללא היתר ובניגוד לשימושים המוגדרים בתב"ע. על המבקש נגזר קנס כספי בשיעור משמעותי; תשלומי אגרה וחובה; התחייבות להימנע מביצוע עבירה; צו הריסה; וכן צו איסור שימוש. יוער כי עובר למתן הכרעת-הדין, לא העיד המבקש בעצמו ולא הביא ראיות מטעמו. במסגרת הטיעונים לעונש איפשר בית-המשפט לעניינים מקומיים למבקש להציג טיעונים וראיות לעניין טענתו בדבר אכיפה בררנית. בגזר-הדין נדחתה הטענה האמורה מן הטעמים שפורטו שם.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי באר-שבע (כב' השופטת חיימוביץ') הן על הרשעתו והן על חומרת העונש שנגזר עליו. יוער כי טרם הגשת הערעור, החליף המבקש את עורך-הדין שייצג אותו בבית-המשפט לעניינים מקומיים, ויוצג בערעור על-ידי עו"ד רוסינסקי – הוא עורך-הדין אשר הגיש גם את ההליך שלפניי. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש. בפסק-דינו קבע בית-המשפט המחוזי כי טענות המבקש בדבר כשלי ייצוג מצד סנגורו הקודם, לא הוכחו כדבעי; כי אופן ניהול הגנתו של המבקש לפני בית-המשפט לעניינים מקומיים, לא מלמד בהכרח על ייצוג כושל או על פגם דיוני שגרם למבקש עיוות דין; כי המבקש נמנע מלהצביע לפני ערכאת הערעור על גרסה סדורה אחרת שעשויה היתה להעיד על חפותו; וכי בראיות עליהן הצביע המבקש אין כדי להפריך את האישומים כנגדו. עוד נקבע כי לא נמצא בסיס להתערב בעונש שהושת על המבקש.

2.

פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ניתן ביום 18.11.2010 בהעדר הצדדים, והומצא לבא-כוח המבקש, עו"ד רוסינסקי, ביום 23.11.2010. בהתאם לסעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, תקופת 45 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור הסתיימה ביום 9.1.2011. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 19.1.2011, קרי- באיחור של 10 ימים.

3.

בבקשה וכן בתצהירים המשלימים, הציג בא-כוח המבקש, עו"ד רוסינסקי, מספר טעמים להגשת ההליך באיחור. ראשית, טען בא-כוח המבקש כי הוא זומן לשירות מילואים פעיל שלא אפשר לו להגיש את ההליך במועדו. שנית, טען בא-כוח המבקש כי הוא הושבת מעבודה עקב מחלה. ושלישית, נטען כי תקלה במשרד השליחויות תרמה אף היא לעיכוב בהגשת ההליך. מטעמים אלה, התבקשה אורכה להגשתה של בקשת רשות הערעור. המשיבה הביעה התנגדות לבקשה.

4.

דין הבקשה להארכת מועד להידחות. אמת, הגישה בבקשות להארכת מועד בפלילים גמישה יותר ביחס להליכים אזרחיים, על-מנת לאפשר למי שהורשע ונגזר דינו למצות את הליכי הערעור בעניינו. לפיכך, אין הכרח להוכיח "טעם מיוחד" בבקשות להארכת מועד בפלילים, וזאת בניגוד להליכים אזרחיים. יחד עם זאת, בית-משפט זה כבר קבע לא אחת, כי מתן אורכה בהליכים פליליים לא ייעשה כדבר שבשיגרה, שכן זהו היוצא מן הכלל. בהתאם לכך, נפסק כי אין ליתן אורכה להגשת הליך ערעורי בפלילים, אלא בהתקיים "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה, ישקול בית המשפט, בין היתר, את משכו של האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכויו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו: בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006); ע"פ 8031/09 מגיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.10.2009)).

בנסיבות המקרה דנן, המדובר באיחור של 10 ימים בהגשת ההליך. לאיחור משמעותי זה לא הוצג טעם המניח את הדעת. בהתאם לתיעוד שהציג בא-כוח המבקש, הוא נקרא לשירות מילואים שנמשך ימים ספורים בלבד בתוך תקופת 45 הימים להגשת ההליך הערעורי (מיום 27.12.2010 עד יום 3.1.2011). לא הוסבר מדוע שירות מילואים בן שבוע ימים, מנע מבא-כוח המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור במועדה. אף אין בבקשה שלפניי כל הסבר מדוע לכל הפחות לא הוגשה בקשה להארכת מועד בתוך מניין הימים שנקבע לכך בדין.

הטענה בדבר מחלתו של בא-כוח המבקש, אף היא אינה מהווה טעם מספק לאיחור בהגשת ההליך. זאת, מאחר שמהתיעוד שהוגש עולה כי מחלתו של בא-כוח המבקש ארעה למשך מספר ימים לאחר חלוף המועד להגשת ההליך (מיום 12.1.2011 ועד יום 16.1.2011). בהתחשב בכך, אין במחלתו של בא-כוח המבקש כדי להסביר את האיחור בהגשתה של בקשת רשות הערעור, ואף אין בכך כדי לבאר מדוע לא הוגשה הבקשה שלפניי במועד הקבוע לכך בדין (השוו: בשג"צ 518/02 אפשטיין נ' הרמן-הדסי (לא פורסם, 21.2.2002); עוד השוו: בש"א 4719/93 her majesty the queen in right of Canada נ' ריינהולד , פ"ד מז (5) 646, 651 (1993))).

אשר לטענה בדבר תקלה במשרד השליחויות – טענה זו נטענה באופן סתמי, ללא פירוט כדבעי וללא כל תיעוד שיתמוך בכך. בטענה כללית ובלתי מבוארת בדבר תקלה במשלוח כתב-בית-הדין לבית-המשפט, אין כדי להקים טעם מספק המצדיק את מתן האורכה המבוקשת (השוו: בש"א 1635/09 דונבוק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.3.09)).

לכל אלה יש להוסיף כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי אינם נחזים להיות גבוהים. המדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול" שלישי, אשר על-פני הדברים אינה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש. בהתחשב בכך, ונוכח הטעמים שהובאו בפסקי-הדין המפורטים של הערכאות הקודמות, נראה כי סיכוייו של ההליך העיקרי אינם תומכים בהיעתרות לבקשה.

5.

בסיום הדברים יוער כי ביום 11.4.2011, בסמוך לסיום כתיבת החלטה זו, הוגשה בקשה נוספת מטעם המבקש. בפתיח הבקשה צוין כי לצורך הגשתה בלבד, מיוצג המבקש על-ידי בא-כוח חדש - עו"ד ניוסטר. בבקשה נטען כי עו"ד רוסינסקי קיבל "החלטות שונות המעידות כי זה לא מילא תפקידו כראוי והינו מתחמק מזה תקופה ממושכת...מיידוע המבקש בנעשה בעניין הבקשה לקבלת רשות להגשת ערעור", ולפיכך עותר המבקש כי תינתן לו אורכה "למשך חודשיים נוספים לפחות" לצורך "הסדרת ייצוגו החלופי ומניעת דחיית בקשה זו בשל מחדל וייצוג רשלני...". אינני סבורה כי יש בבקשתו האמורה של המבקש כדי לשנות מן המסקנה אליה באתי. בית-משפט זה כבר קבע בעבר כי יחסי עורך-דין ולקוח אינם מעניינו של בית המשפט, וכי אין בהם כדי לבסס טעם אשר יצדיק מתן אורכה להגשת הליך שלא הוגש במועדו (השוו: ע"א 769/91 וולדמן נ' לונאי (לא פורסם, 10.6.1991)). טענות בדבר רשלנותו של עורך-דין, אף הן אינן מהוות טעם אשר בעטיו יוארך המועד להגשת הליך (השוו: בש"א 7364/05 כהן נ' דגן (לא פורסם, 25.8.05); וכן: בש"א 1167/99 חדד נ' בנק דיסקונט לישראל (לא פורסם, 13.5.99)). לא מצאתי לסטות מפסיקה זו במקרה שלפניי, בהתחשב בכך שאין בבקשה מיום 11.4.2011 כדי לבסס טענה בדבר עיוות דין שנגרם למבקש מן הסוג אשר בכוחו להצדיק מתן אורכה כמבוקש, ובשים לב לכך שבינתיים חלף פרק זמן ממושך של מספר חודשים מעת מתן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ועד להגשת הבקשה האחרונה על-ידי עו"ד ניוסטר בלא שהוצג הסבר כדבעי לשיהוי בפנייה לבית-משפט זה בצירוף תצהיר ותיעוד מתאים.

כל זאת, בלא שאביע כל עמדה לגוף הטענות בדבר רשלנותו של עו"ד רוסינסקי, ובלא שיש בהחלטתי כדי למנוע מהמבקש לנקוט בעניין זה בהליכים מתאימים, אם וככל שהוא סבור כי יש מקום לכך.

6.

סיכומם של דברים; בשים לב למשכו המשמעותי של האיחור; בהתחשב בכך שלא הוצג "טעם מיוחד" המצדיק את העיכוב בהגשת ההליך, או למצער את העדרה של הגשת בקשה להארכת מועד בתוך התקופה הקבועה לכך בדין; בהתחשב בסיכוייו הלכאוריים הלא טובים של ההליך העיקרי; ובשים לב לכך שיחסי עורך-דין ולקוח כשלעצמם אינם מקימים טעם להארכת מועד – ראיתי להעדיף את היציבות, הוודאות והשיוויון בהפעלת סדרי-הדין, וכן את עקרון סופיות הדיון והצורך בהשמת גבול להימשכות ההליכים, על-פני גישתו של המבקש לבית-משפט זה. אשר על כן, ונוכח משקלם המצטבר של השיקולים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית.

המזכירות תמציא החלטה זו לעו"ד רוסינסקי, לעו"ד ניוסטר (אשר פרטיו מופיעים בפתיח הבקשה מיום 11.4.2011) וכן למשיבה.