בש"פ 8653/09 מסעוד שמעון נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ט' חיימוביץ') מיום 25.10.2009, בה נדחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי) מיום 18.10.2009 אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

העורר עומד לדין בבית משפט השלום בבאר שבע בגין הספקת סם מסוכן וסחר בו. על-פי כתב האישום, ביום 5.10.2009 בסמוך לשעה 16:45 ברחוב אליהו הנביא בכניסה לגן הפיל בבאר שבע, סיפק העורר לאדם בשם איסתחר אברמוב (להלן: אברמוב ) סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל נטו של 0.2095 גרם .

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 18.10.2009 קיבל בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט י' פרסקי) את הבקשה, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום ובראשן דו"ח הפעולה של השוטר דימיטרי ויצמן (להלן: השוטר ויצמן ) מיום 5.10.2009, בו תיאר תצפית מארב שנערכה על פי מידע מודיעיני באור יום, במהלכה צפה בעורר ובאברמוב נפגשים במרחק של כ- 20 מטרים ממנו. על פי דו"ח הפעולה, אברמוב מסר דבר מה לידי העורר, שבחן במבט את מה שקיבל, התרחק מספר צעדים, הניח משהו קטן על גדר האבן התוחמת את החניה במקום והתרחק מהמקום. אברמוב לקח את הדבר שהניח העורר והחל ללכת. בשלב זה עצר השוטר רפי אליאב (להלן: השוטר רפי ) את אברמוב בעזרת השוטר ויצמן, ואילו העורר נמלט מן המקום ונעצר בהמשך. לאחר עיון בשרטוט של זירת האירוע קבע בית משפט השלום כי השוטר ויצמן יכול היה לראות את זירת ההתרחשות, ועוד ציין כי מדו"ח הפעולה שערך השוטר רפי עולה שכאשר השוטר ויצמן דיווח לו על עסקת הסם, עצר הוא את אברמוב, שהחזיק מנת סם בידו וסירב לפתוח אותה. כמו כן ציין בית המשפט כי בהודעתו הראשונה תיאר אברמוב אדם שזרק משהו שהורם על-ידו סמוך לפני שנתפס ואשר נתגלה כסם. אברמוב הכחיש כי נפגש עם מישהו בסמוך לכך וטען שאינו מכיר את "הזורק". בהודעתו השנייה מסר אברמוב כי נפגש עם העורר ואף לחץ את ידו, אך כשנשאל אם העורר הוא שזרק את הסם השיב כי ראה רק את גבו של הזורק, דהיינו, הוא התייחס לאדם אחר ולא לעורר. בית המשפט הוסיף וציין כי בהודעתו מיום 7.10.2009 סיפר השוטר ויצמן כי מי שהיה מעורב בעסקה היה בוודאות העורר ולא אחיו, וכי בחקירתו טען העורר כי ייתכן שאחיו, שאמר לו שהוא "הלך לתפוס לאברמוב וריד", הוא שהיה מעורב בעסקה, אף שאברמוב עצמו טען שנפגש עם העורר ושהוא אינו מכיר את אחיו. על רקע כל אלה קבע בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר, וכן קבע כי מתקיימת בעניינו עילת מעצר סטטוטורית. בית המשפט סבר שבנסיבות העניין אין מקום להורות על עריכת תסקיר של שירות המבחן ולבחון חלופת מעצר קונקרטית, נוכח אופי העבירה המיוחסת לעורר וכן נוכח עברו הפלילי המכביד הכולל סחר בסמים ובייחוד נוכח העובדה שרק לאחרונה שוחרר ממאסר שריצה בגין עבירות סמים וכן נוכח עונש המאסר על-תנאי בן שנים-עשר החודשים התלוי ועומד נגדו. בית המשפט ציין כי אף שהעורר טען כי הוא משתמש באדולן לא שוכנע שהעורר החל, כדבריו, בהליך גמילה מסמים במהלך מאסרו. מטעמים אלה הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

3.

העורר הגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ערר על החלטה זו. בהחלטתו מיום 25.10.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ט' חיימוביץ') את הערר, בקובעו כי הראיה העיקרית בתיק היא דו"ח הפעולה של השוטר ויצמן, אשר ראה את מהלך העברת הסם, ציין כי העורר מוכר לו וכן תיאר את פריטי לבושו של העורר, שהינם פריטי הלבוש שלבש בעת שנעצר. בית המשפט הוסיף ודחה את טענת העורר לפיה חלה טעות בזיהוי נוכח העובדה שאחיו דוד נכח באזור בשלב מעצרו של אברמוב, בציינו כי אף שהשוטר ויצמן סבר שלדוד קוראים דני (ואכן היה לעורר אח בשם דני שנפטר), כאשר הוצגו לשוטר ויצמן תמונותיהם של דוד ושל דני זיהה את האח דוד כדני ואת דני המנוח לא הכיר כלל. עוד קבע בית המשפט כי מן התמונות שבתיק החקירה עולה בבירור שהעורר ואחיו אינם דומים, כי לעורר שפם ולאחיו זקן וכי השוטר ויצמן ציין זאת במפורש, מה גם שקיים שוני בין פרטי הלבוש שלהם. בית המשפט קבע עוד כי אין משמעות לכך שלא נמצא דבר על גופו של העורר כאשר נעצר, שכן הוא נעצר לאחר שהיה עד למעצרו של אברמוב ונמלט, כך שיכול היה להיפטר מהראיות. אשר לטענת העורר ביחס להיתכנות קשר העין בין השוטר ובין מקום העבירה קבע בית המשפט המחוזי כי בהיעדר כל ראיה לפיה לא ניתן לקיים קשר עין כזה, אין בכך כדי לפגוע בעוצמת הראיות לכאורה. כמו כן דחה בית המשפט את טענת העורר לפיה הימנעות המשיבה מלעתור למעצרו של אברמוב עד תום ההליכים

מהווה אפליה פסולה נגדו, שכן גם אם רכישת הסם על-ידי אברמוב יכולה להיחשב כסחר בסם, מדובר באדם שרכש סם לצריכה עצמית מן העורר אשר פעל באותה עסקה כמוכר הסם ואשר לו עבר פלילי כבד יותר בעבירות סמים. לבסוף קבע בית המשפט כי אין עילה להתערב בהחלטת בית משפט השלום שלא להורות על עריכת תסקיר, שכן ככלל יש להורות על מעצר נאשמים בסחר בסמים; לעורר עבר פלילי עשיר, כולל בעבירות של סחר בסמים; והוא המשיך לעסוק בסחר מיד עם שחרורו מן המאסר. בית המשפט קבע כי ככל שהעורר מטופל באדולן ניתן היה להניח שיפסיק להשתמש בסמי רחוב ויחדל מלסחור בהם, כמי שאינו נזקק עוד לכסף לצורך רכישתם, ומכאן החומרה היתרה בכך שסחר לכאורה בסם אם אכן הוא עצמו אינו צורך סמים כטענתו. מטעמים אלה נדחה הערר.

4.

בערר שבכאן טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בנתנו "מעמד בכורה" לעדותו של השוטר ויצמן, שהיה עד הראיה היחיד, כנטען, לעסקת הסמים, ולטענתו לא ניתן היה לראות את ההתרחשות נשוא כתב האישום ממקום הימצאו של השוטר. העורר מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט בהתעלמו מעדותו של אברמוב, אשר תיאר אדם שלבש חולצה לבנה בעוד שהעורר לבש חולצה שחורה, וכן בהתעלמו מכך שהשוטר ויצמן לא ציין בדו"ח פעולתו מה היה אותו "דבר קטן" שהניח העורר על גדר האבן התוחמת את החניה בה בוצעה לכאורה עסקת הסמים. העורר חוזר וטוען לאפליה פסולה בינו ובין אברמוב, אשר נחקר בחשד לסחר בסם והחזקת סם ושעליו נתפס הסם, אך שוחרר בתנאים על-ידי קצין משטרה. בהקשר זה מלין העורר על כי בית משפט קמא ציין שניתן לייחס לאברמוב עבירה של סחר בסם, ובאותה נשימה דחה את טענת האפליה. לבסוף טוען העורר כי מן הראוי לבחון חלופת מעצר בעניינו ולהורות לשם כך על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן, שכן הוא נמצא בהליך שיקומי ומטופל בבעיית ההתמכרות לסמים באמצעות אדולן.

המשיבה, מצידה, טוענת כי אין מקום להתערב בקביעותיהן של הערכאות קמא לפיהן קיימת תשתית של ראיות לכאורה להוכחת האישום. כמו כן טוענת המשיבה כי כשלושה שבועות לפני שביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו השתחרר העורר ממאסר, וכי תלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי. על כן סבורה המשיבה כי אין מקום להיעתר לערר.

5.

דין הערר להידחות. הלכה היא כי בשלב המעצר אין בית המשפט נדרש למשקלן של הראיות לכאורה ולמהימנות העדים, וכל שעליו לבחון באותו שלב הוא את הפוטנציאל ההוכחתי של הראיות לכאורה ואת סיכויי ההרשעה שהן מקימות (ראו: בש"פ 1438/07 אסולין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.3.2007); בש"פ 3673/08 גילקרוב נ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (טרם פורסם, 25.5.2008)). בענייננו, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בחנו את חומר הראיות לכאורה וקבעו, בהחלטות מפורטות ביותר, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר. בקביעה זו לא מצאתי מקום להתערב. בדו"ח הפעולה מיום 5.10.2009 תיאר השוטר ויצמן את עסקת הסם שבה צפה ואשר תוארה לעיל, בציינו כי "השניים היו במרחק של כ- 20 מטר ממני כאשר אני [ב]קשר עין רציף איתם עדיין אור יום ולא היה שום דבר מפריע ביני לבינם". כמו כן הדגיש השוטר ויצמן כי "בשלב בין הנחת דבר מה על ידי מסעוד [העורר] עד שפאבל [אברמוב] ניגש למקום לא התקרב למקום אף אדם נוסף ורק שניהם ניגשו לשם". השוטר ויצמן ציין כי העורר מוכר לו ותיאר את הבגדים שלבש ביום האירוע. בכל אלה יש כדי לבסס את ליבת הראיות לכאורה נגדו, כפי שקבעו בצדק הערכאות קמא. זאת, גם אם לא צוין בדו"ח הפעולה מהו "הדבר הקטן" שהניח העורר לכאורה על גדר האבן, שהרי אברמוב נתפס מייד לאחר מכן עם הסם בידו ולצורך שלב המעצר די בכך. העורר טען כי ביום האירוע כלל לא נפגש עם אברמוב וכי היה זה אחיו דוד שהלך עם אברמוב לכיוון גן הפיל, ואחר כך חזר וסיפר לו שתפסו אצל אברמוב "משהו ביד" (הודעת העורר מיום 5.10.2009). גרסה דומה בעיקרו של דבר מסר גם האח דוד. מנגד ניצבת גרסת אברמוב שסיפר בהודעתו מיום 7.10.2009 כי פגש את העורר ביום האירוע ולחץ את ידו, וכלל לא ראה את האח דוד באותו היום. כמו כן, כאשר השוטר ויצמן נשאל לגבי דוד סבר אומנם בהודעתו מיום 7.10.2009 כי דוד נקרא "דני", אך הוסיף "אני זיהיתי בוודאות כי החשוד שמעורב בסחר היה מסעוד ולא דני". בשלב זה די בדברים אלה על מנת לקבוע, בזהירות הנדרשת, שגרסת העורר לפיה כלל לא בא במגע עם אברמוב אינה מחלישה את עוצמת הראיות לכאורה בזכרנו כי ההליך העיקרי הוא השלב הראוי לבחינת מהימנות הגרסאות שנמסרו.

6.

אשר לעילת המעצר, עבירת הסחר בסמים מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית, והלכה היא כי רק בנסיבות חריגות ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זו ולהפיגה בחלופת מעצר (ראו: בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (לא פורסם, 6.5.2003); בש"פ 684/08 מדינת ישראל נ' אוחנה , פיסקה 7 (טרם פורסם, 24.1.2008)). אכן, בכל מקרה הבא בפניו מחויב בית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של שחרור בערובה, אך ככל שבית המשפט מגיע למסקנה כי נסיבות העניין אינן מצדיקות שחרור לחלופת מעצר וכי אין בנמצא, על דרך העיקרון, חלופה שתאיין את עילת המעצר, אין צורך בבחינת חלופות קונקרטיות (ראו: בש"פ 8646/09

עמר נ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (טרם פורסם, 10.11.2009); בש"פ 9447/04 זבידאת נ' מדינת ישראל , פיסקה 6 (לא פורסם, 2.11.2004)). במקרה שלפנינו קבעו הערכאות קמא כי אין מקום להורות על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן ולבחון חלופה קונקרטית, נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר, אשר זה לא מכבר השתחרר ממאסר ותלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי בגין עבירות סמים. התנהלות העורר מלמדת לכאורה על העדר מורא מפני החוק והדבר מעצים את מסוכנותו ומצדיק את המסקנה אליה הגיעו הערכאות קמא. טענתו כי החל בהליך של גמילה מסמים אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. ככלל, הליכי מעצר עד תום ההליכים אינם השלב הראוי להורות בו על

שילובו של נאשם במסגרות גמילה טיפולית (ראו בש"פ 3036/08 עמראווי נ' מדינת ישראל , פיסקאות 6-5 (טרם פורסם, 1.6.2008), והמקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים סטייה מכלל זה. ולבסוף, טענת האפליה שהעלה העורר אף היא דינה להידחות מן הטעמים שפירט בית משפט קמא ובשים לב לחלקו של אברמוב באירוע.

אשר על כן, הערר נדחה.