דנ"א 4517-23 דנ"א 4517-23

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים ד' ברק-ארז, ע׳ גרוסקופף וח׳ כבוב) בע"א 3849/20 מיום 30.5.2023 (להלן: פסק הדין). בפסק הדין הוחלט לקבל את ערעורם של המשיבים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה בחלקה את בקשתם לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת, חברת סלקום ישראל בע"מ (להלן: סלקום).

רקע הדברים

1.במוקד ההליך נושא הבקשה דנן ניצב סעיף 13א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן או החוק), שעניינו ב"עסקה לתקופה קצובה", המוגדרת, בין היתר, כ"עסקה שבה, בתקופה מסוימת, נרכשים טובין או שירותים במחיר מוזל או שניתנת הטבה אחרת בעבורם, בין אם העסקה עצמה היא לתקופה בלתי מסוימת ובין אם היא לתקופה מסוימת, למעט עסקה שבמהלכה, לתקופה מוגבלת ובלא כל תנאי, הוזיל העוסק את מחיר הטובין או השירותים, או הציע הטבה אחרת". סעיף 13א(ב) קובע כי בעסקה לתקופה קצובה מוטלת חובה על העוסק ליתן הודעה לצרכן בדבר מועד סיום העסקה, וזוהי לשונו:

13א. (ב) בעסקה לתקופה קצובה שבה מחייב עוסק חשבון של צרכן בתשלומים, לפי הרשאה לחיוב, יודיע העוסק לצרכן, בתקופת ההודעה, על מועד סיום העסקה או ההתחייבות; המועד האמור יצוין גם בכל אחד מאלה:

(1) בחוזה, אם קיים חוזה בכתב [...];

(2) בכל חשבונית, או קבלה או הודעת תשלום, הנשלחת לצרכן בתקופה שתחילתה שלושה חודשים לפני מועד סיום העסקה או ההתחייבות [...];

(3) במסרון למספר הטלפון הנייד שמסר הצרכן לעוסק, אם מסר – 21 ימים לפני מועד סיום העסקה או ההתחייבות [...].

חשיבות סעיף זה לענייננו נובעת מן ההסדר הקבוע בחוק, לפיו לא יהיה תוקף לתנאי בחוזה הקובע כי עסקה קצובה תימשך לאחר מועד סיומה, ויראו בחוזה כאילו הוא בטל באותו מועד; זאת אלא אם נתן הצרכן הסכמה מפורשת להארכת ההתקשרות (סעיף 13א(ג) לחוק). לצד האמור, נקבעו בחוק מספר חריגים שבהתקיימם תימשך ההתקשרות לאחר התקופה הקצובה אף בהיעדר הסכמה מפורשת. אחד מחריגים אלו קבוע בסעיף 13א(ד)(2) לחוק, לפיו ההתקשרות תימשך ככל שסכומי התשלומים שיחולו לאחר מועד סיום העסקה ננקבו במסמך שנמסר לצרכן באופן המפורט בסעיף; וככל שנמסרה לצרכן "הודעה בהתאם לסעיף קטן (ב)" לעניין מועד סיום העסקה.

2.כמתואר בפסק הדין, המשיבים התקשרו עם סלקום בחוזה לרכישת חבילת שירותי תקשורת במסגרת תכנית המכונה "סלקום טריפל" (להלן: חבילת התקשורת). במסגרת התקשרות זו הוסכם כי במהלך 12 החודשים הראשונים שלאחר ההצטרפות לתכנית תסופק למשיבים חבילת התקשורת במחיר מוזל, ולא תיגבה מהם עלות ההשכרה של ממיר נוסף שסופק להם על ידי סלקום (להלן: הממיר הנוסף). כן הוסכם כי בתום תקופת ההטבה ייגבו מהמשיבים המחיר המלא עבור חבילת התקשורת וכן דמי השכרת הממיר הנוסף (להלן: המחיר המלא). בחלוף שנה ממועד הצטרפות המשיבים לתכנית, החלה סלקום לחייבם במחיר המלא.

3.על רקע האמור, ביום 31.1.2018 הגישו המשיבים בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד סלקום לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"צ 73252-01-18), שבה טענו כי סלקום הפרה את חובות היידוע הקבועות בחוק הגנת הצרכן לעניין סיום עסקה לתקופה קצובה. בבקשה נטען, בין היתר, כי בהתאם לסעיף 13א(ב) לחוק היה על סלקום לשלוח למשיבים הודעה עצמאית ונפרדת בדבר סיום תקופת ההטבה (להלן: הודעה סטטוטורית), ובנוסף לכך לציין את המועד האמור באמצעי היידוע הנזכרים בסיפא של סעיף 13א(ב) לחוק – בחוזה ההתקשרות, בחשבוניות ובמסרון (להלן: אמצעי היידוע הנוספים). סלקום, כך נטען, לא שלחה הודעה סטטוטורית בדבר מועד סיום ההטבה, ולא ציינה את המועד האמור בכלל אמצעי היידוע הנוספים. משכך, נטען כי בהתאם לסעיף 13א(ג)(1) לחוק ההוראה בחוזה הקובעת שהעסקה בין הצדדים תימשך תוך גביית המחיר המלא היא חסרת תוקף, ועל סלקום להשיב לחברי הקבוצה את ההפרש בין מחיר זה למחירים המוזלים שנגבו במהלך תקופת ההטבה.

4.ביום 21.4.2020 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי (השופטת ג' כנפי-שטייניץ), אשר דחה את בקשת האישור בחלקה. בית המשפט המחוזי קבע כי ההטבות שניתנו למשיבים בנוגע לחבילת התקשורת ולממיר הנוסף מהוות עסקה לתקופה קצובה, ובהתאם, חלות בעניינן חובות היידוע הקבועות בסעיף 13א(ב) לחוק. מכאן, פנה בית המשפט לפרש את הסעיף האמור, וקבע כי לשונו ותכליתו מובילות למסקנה כי סלקום אכן נדרשה למסור ללקוחותיה הודעה סטטוטורית בדבר מועד סיום מועד ההטבה, דבר שלא עשתה.

5.עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי העובדה שסלקום לא שלחה הודעה סטטוטורית אין בה כדי ללמד שהארכת העסקה עמה חסרת תוקף. בית המשפט קבע כי בהתאם לסעיף 13א(ד)(2) לחוק, ניתן להאריך עסקה לתקופה קצובה אם סכומי החיוב החדשים פורטו במסמך ההתקשרות, ואם "ניתנה לצרכן [...] הודעה בהתאם להוראות סעיף [13א(ב) לחוק]". בית המשפט קבע כי החובה לשלוח "הודעה" כאמור אינה עוסקת בהכרח בהודעה הסטטוטורית, ודי בכך שסלקום הודיעה על מועד סיום העסקה באחד מאמצעי היידוע הנזכרים בסעיף 13א(ב) לחוק, למשל בחשבונית בהבלטה מיוחדת או במסרון. בית המשפט בחן האם סלקום פעלה באופן האמור ביחס להטבות נושא ענייננו, וקבע כי מועד סיום ההטבה במחיר חבילת התקשורת צוין במספר חשבוניות שנשלחו למשיבים – אולם בעניין מועד סיום ההטבה הנוגעת לממיר הנוסף לא נשלחה כל הודעה. על רקע האמור, בית המשפט אישר למשיבים להגיש תובענה ייצוגית בגין הפרת הוראת סעיף 13א לחוק בקשר להטבת הממיר הנוסף, ודחה את בקשת האישור בכל הנוגע להטבה במחיר חבילת התקשורת.

6.עוד קבע בית המשפט המחוזי כי באופן עקרוני, סעיף 13א(ג) לחוק מאפשר לבטל את תוקפה של ההתקשרות במחיר המלא – וכי בניגוד לטענת סלקום, מדובר בסעד חוזי שאינו מצריך הוכחת קשר סיבתי בין ההפרה לנזק שנגרם. עם זאת, נקבע כי בכך כשלעצמו אין כדי ללמד על זכאות המשיבים לסעד, שכן ייתכן שבין הצדדים נוצרה הסכמה בדרך של התנהגות להאריך את העסקה במחיר המעודכן. בית המשפט קבע כי שאלה זו תוכרע בשלב הדיון בתביעה לגופה, וכך גם טענת סלקום כי סעד זה הוא סעד עונשי שלא ניתן לתיתו בגדר תובענה ייצוגית.

המשיבים לא השלימו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והגישו ערעור לבית משפט זה (ע"א 3849/20) בו טענו, בעיקרו של דבר, כי היה מקום לקבל את בקשתם אף ביחס להטבה במחיר חבילת התקשורת.

פסק דינו של בית המשפט העליון

7.פסק הדין נושא הבקשה דנן, אשר ניתן ביום 30.5.2023, קיבל את ערעורם של המשיבים (השופטת ברק-ארז, בהסכמת השופטים גרוסקופף וכבוב). בפתח הדברים, נדרשה השופטת ברק-ארז לפרשנות סעיף 13א(ב) לחוק, וקבעה כי סעיף זה מחייב שליחת הודעה סטטוטורית על מועד סיום תקופת ההטבה, וזאת בנוסף לחובה המוטלת על העוסק לציין את המועד האמור באמצעי היידוע הנוספים. בהקשר זה נקבע כי לשונו הבהירה והמפורשת של הסעיף מובילה למסקנה כי אמצעי היידוע הנוספים אינם מהווים חלופה לשליחת הודעה סטטוטורית. זאת, בין היתר, בהתחשב בכך שהסעיף קובע במפורש כי העוסק "יודיע [...] לצרכן, בתקופת ההודעה, על מועד סיום העסקה" וכי "המועד האמור יצוין גם בכל אחד [מאמצעי היידוע הנוספים]". עוד קבעה השופטת ברק-ארז כי מסקנה זו נתמכת בהיסטוריה החקיקתית של הסעיף ובתכליתו להגברת המודעות של צרכנים לפרטי העסקאות שבהן התקשרו, תוך יידועם המלא בשינויים צפויים במחיריהן. לצד זאת, השופטת ברק-ארז התייחסה לפסק דין שניתן ברע"א 7810/13 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' בן דוד (1.9.2014) (להלן: עניין בזק), בו בוטלה החלטה המאשרת תובענה ייצוגית בעניין הפרת חובות היידוע המוטלות על עוסק במועד ההתקשרות – וקבעה כי אין בפסק דין זה כדי לשנות ממסקנתה, בין היתר, משום שהנסיבות העומדות ביסודו שונות מנסיבות ענייננו.

8.בהמשך לדברים אלו, פנתה השופטת ברק-ארז לדון בחריג הקבוע בסעיף 13א(ד)(2) לחוק, המאפשר להאריך את תוקפן של עסקאות קצובות בזמן, וקבעה כי חריג זה אינו חל מקום שבו לא נמסרה הודעה סטטוטורית. השופטת ברק-ארז קבעה כי לשונו הברורה של הסעיף מובילה למסקנה כי התנאי המחייב מתן "הודעה בהתאם לסעיף קטן (ב)" מתייחס בראש ובראשונה לדרישה למשלוח הודעה סטטוטורית; וכי החובה לציין את מועד סיום העסקה באמצעי היידוע הנוספים אך נלוות לחובה לשלוח הודעה כאמור. עוד צוין כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תכליתו הצרכנית של החוק, שהסדריו מייחסים חשיבות רבה ליידוע אפקטיבי של הצרכן, שכן "אין חולק כי הודעה ייעודית המוקדשת לעניין סיומה המתקרב של תקופת ההטבה, באופן נבדל, היא האמצעי החשוב והמועיל לצורך יידוע מוצלח של הצרכן". לפיכך נקבע כי יש לפרש את תנאיו של סעיף 13א(ד)(2) לחוק כך שיחייבו לכל הפחות משלוח של הודעה סטטוטורית, וצוין כי בשלב זה אין צורך להכריע בשאלה אם ניתן להסתפק בהודעה זו לבדה כדי לקיים את חובות היידוע הקבועות בסעיף, או שיש לעמוד גם ביתר אמצעי היידוע המוזכרים בסעיף 13א(ב) לחוק.

בשים לב לאמור, קבעה השופטת ברק-ארז כי סלקום נדרשה לשלוח ללקוחותיה הודעה סטטוטורית לעניין סיום תקופת ההטבה במחיר חבילת התקשורת – וכי אין להסתפק בהודעה שהופיעה לעניין זה בחשבוניות ששלחה. לפיכך, נקבע כי למשיבים קמה לכאורה עילת תביעה בגין הפרת תנאי סעיף 13א לחוק אף ביחס להטבה זו, וכי יש לקבל את בקשת האישור בעניינה.

9.אשר לסוגיית הסעד, ציינה השופטת ברק-ארז כי משאין תחולה לחריג הקבוע בסעיף 13א(ד)(2) לחוק, משמעות הדברים היא שאין תוקף לתנאי בחוזה הקובע שבמועד מסוים תחול עלייה במחיר, ויראו את החוזה כאילו נקבע שהוא בטל באותו מועד. עם זאת, נקבע כי בכל הנוגע להיקף סעד ההשבה ואופן כימותו אין צורך להכריע בשלב הדיוני של בקשת האישור, וניתן להסתפק בהקשר זה בהערות אחדות. כך, צוין כי במצב הדברים הרגיל, ההתקשרות בין הצדדים הייתה מסתיימת בתום תקופת ההטבה וגוררת אחריה השבה הדדית, בעוד שבעניינו סלקום המשיכה לספק למשיבים שירותי תקשורת, המהווים טובין שלא ניתן להשיב בעין. בהמשך לכך העירה השופטת ברק-ארז כי היקף חובת ההשבה עשוי להיות כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט, והוסיפה כי לצדדים שמורות טענותיהם באשר לאפשרות שנוצרה ביניהם הסכמה חדשה, ובאשר לאפשרות שהסעד הכספי שנתבע הוא בעל מימד עונשי.

10.לבסוף, דחתה השופטת ברק-ארז מספר טענות שהעלתה סלקום, לפיהן תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת נושא ענייננו, ויש להחיל את פרשנות הוראות החוק העולה מפסק הדין באופן פרוספקטיבי. לעניין זה צוין כי "לא אחת, מוגשות תובענות ייצוגיות שהדיון בהן מבהיר ומחדד את דרישות הדין", וכי בכך לבדו אין כדי "להוציא מכלל פעולה את דיני התובענות הייצוגיות".

11.השופט גרוסקופף הצטרף לתוצאה שאליה הגיעה השופטת ברק-ארז ולנימוקיה. השופט גרוסקופף העיר, בין היתר, כי מדרישות היידוע המחמירות הקבועות בסעיף 13א(ב) לחוק ניתן ללמוד כי אין להסתפק בציון מועד סיום ההטבה בחשבונית הנשלחת לצרכן, והוסיף כי דרכו של אדם להתעלם ממסמכים שגרתיים וסטנדרטיים דוגמת חשבונית. כן ציין השופט גרוסקופף כי אין ספק שהתרופה הקבועה בסעיף 13א(ג)(1) לחוק היא מחמירה, אך לעיתים נדרש סעד מרחיק לכת כדי להבטיח ציות של עוסקים לדיני הגנת הצרכן. השופט כבוב הצטרף אף הוא לתוצאה שאליה הגיעה השופטת ברק-ארז ולעיקר נימוקיה. לצד זאת העיר השופט, בין היתר, כי לשיטתו ההצדקה לאי-החלת ההלכה באופן פרוספקטיבי טמונה בהתנהלות סלקום, שניהלה הליך מושכל של הערכת סיכונים משהחליטה לעמוד בסירובה לשלוח ללקוחותיה הודעות סטטוטוריות אף לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקבע כי היא מפרה בהתנהלותה זו את סעיף 13א לחוק.

הבקשה לדיון נוסף

12.סלקום טוענת כי יש להורות על קיום דיון נוסף בפסק הדין, נוכח ההלכה החדשה שנקבעה בו, ולפיה החריג הקבוע בסעיף 13א(ד)(2)(ב) לחוק לא יחול במקרים שבהם מועד סיום ההטבה צוין בחשבונית, וכי נדרשת הודעה עצמאית ונפרדת לצרכן בעניין זה. לעמדת סלקום, הפרשנות שנקבעה בפסק הדין היא קשה, שכן היא אינה מתיישבת עם לשון הסעיף או עם הוראות המשיקות לו בחוק הגנת הצרכן. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי הסעיף אינו קובע במפורש שיש לשלוח לצרכן הודעה עצמאית ונפרדת, בעוד שבהסדרים אחרים בחוק, המחוקק ציין זאת במפורש. כן נטען, כי הפרשנות שנקבעה אינה הכרחית להגשמת תכלית היידוע של הצרכן, וכי אין בסיס לקביעה שחשבונית אינה הדרך האפקטיבית להגשמת תכלית זו. סלקום מוסיפה כי ההלכה שנקבעה היא קשה מאחר שהיא "פותחת פתח" לפסיקת "הסנקציה הדרקונית" הקבועה בסעיף 13א(ג)(1) לחוק, וזאת גם במקרים שבהם הכשלים ביידוע הצרכן היו "טכניים".

13.עוד טוענת סלקום כי פסק הדין מוביל להיווצרותה של חשיפה כלכלית משמעותית של עוסקים רבים בענפים שונים במשק שפעלו תחת ההנחה שאין חובה ליתן הודעה סטטוטורית – וכביסוס לכך היא מפנה ל-22 בקשות אישור שהוגשו מכוח הפרשנות שנקבעה בפסק הדין נושא הבקשה דנן, בסמוך לאחר פרסומו. סלקום טוענת כי מפסק הדין עולה קושי נוסף, הטמון באי-החלת הפרשנות שנקבעה בו באופן פרוספקטיבי, חרף אי-הבהירות ששררה בנושא וחרף ההשלכות הכלכליות הדרמטיות שלו.

14.כמו כן, סלקום טוענת כי ההלכה שנקבעה עומדת בסתירה ברורה ומפורשת לפסקי דין קודמים שיצאו מלפני בית משפט זה. בתוך כך מפנה סלקום, בין היתר, לעניין בזק, ומציינת כי באותו המקרה נדונה החלטה של בית המשפט המחוזי לאשר תובענה ייצוגית נוכח אי-מסירת מידע לצרכן על מחירי ההמשך שייגבו ממנו בתום תקופת ההטבה. בהקשר זה הוטעם כי בית המשפט העליון הפך את החלטת האישור, בציינו כי הפרשנות שניתנה לסעיף בבקשת האישור הייתה "מצומצמת ובלתי תכליתית", שכן הצרכן ידע על תנאי העסקה או למצער אמור היה לדעת עליהם. לעניין זה טוענת סלקום שפסק הדין נושא הבקשה לוקה באותה פרשנות "בלתי תכליתית" שנדחתה על ידי בית המשפט בעניין בזק – וכי אף בענייננו הוכח שהמשיבים היו מודעים למועד סיום ההטבה. כמו כן, סלקום סבורה כי הקביעה שהפרת סעיף 13א(ב) לחוק מקימה זכאות לסעד של בטלות אף היא מנוגדת להחלטות קודמות של בית משפט זה, שבהן צוין כי הפרת תנאיו של הסעיף מקימה עילת תביעה נזיקית (רע"א 3717/20 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דור (3.3.2020) (להלן: עניין רמי לוי); רע"א 4159/21 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' כרמי (29.5.2023) (להלן: עניין פרטנר)).

15.לבסוף, סלקום מבקשת לעכב את ביצוע פסק הדין כך שההליך בבית המשפט המחוזי יעוכב עד למתן החלטה בבקשה או עד להכרעה בדיון הנוסף, וזאת נוכח החשיפה הכלכלית המשמעותית וכן מטעמי יעילות הדיון.

16.המשיבים, מצדם, סבורים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, פסק הדין לא סיים את הסכסוך בין הצדדים, ותוצאתו האופרטיבית מתמצה בהשבת הדיון לבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלו, כך נטען, ייתכן שלהכרעה בדיון הנוסף כלל לא תהיה השפעה על הצדדים, ואין מקום להורות על קיומו. עוד טוענים המשיבים כי הבקשה אינה עומדת בתנאים המחמירים שנקבעו בפסיקה לקיום דיון נוסף. לעמדתם, ההלכה שנקבעה אינה בעלת חשיבות יוצאת דופן, והיא מהווה נדבך נוסף בפסיקתו של בית משפט זה בתחום דיני הצרכנות בכלל, ובעניין סעיף 13א(ב) לחוק בפרט. לכך מוסיפים המשיבים כי פסק הדין פירש את הוראות החוק בהתאם לכללי הפרשנות הנוהגים ולא טמון בו שינוי נורמטיבי, אלא אך הבהרה וחידוד של הדין; וכי אין ביסוס לטענתה של סלקום לפיה פסק הדין שינה נורמות שעל בסיסן פעלו עוסקים במשק.

17.המשיבים מוסיפים וטוענים כי יש לדחות את טענות סלקום לפיהן ההלכה שנקבעה היא קשה בהיותן טענות ערעוריות אשר מתמקדות בתוצאה הקונקרטית של פסק הדין. כן נטען כי תחולת ההלכה כפי שנקבעה בפסק הדין אינה מהווה עילה לקיום דיון נוסף, וכי העובדה שפסק הדין ניתן פה אחד מחזקת את עמדתם המפורטת לעיל.

18.עוד טוענים המשיבים כי ההלכה שנקבעה בפסק הדין אינה סותרת הלכות קודמות שנקבעו על ידי בית משפט זה. בהקשר זה, נטען, בין היתר, כי עניין בזק עוסק בסעיף 13א(ד)(2)(א) לחוק, שלא נדון בפסק הדין, ושעניינו במסמך שיש למסור לצרכן בעת ההתקשרות, ובו מפורטים התשלומים שייגבו ממנו לאחר סיום העסקה. כמו כן, נטען כי פסק הדין בעניין בזק הוא קצר ותמציתי, ולא ניתן לחלץ ממנו הלכה, וכי פסקי הדין בעניין רמי לוי ופרטנר אינם שוללים את האפשרות שלצד העוולה הנזיקית תקום זכאות גם לסעד חוזי.

19.לבסוף, המשיבים מתנגדים לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ומדגישים, בין היתר, כי הדיון בתובענה לגופה מצוי בראשיתו, וטרם ניתנה החלטה המטילה חבות כספית כלשהי על סלקום.

דיון והכרעה

20.לאחר עיון בפסק הדין נושא הבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

21.כאמור, בפסק הדין נקבע פה אחד כי יש לפרש את סעיף 13א(ב) לחוק הגנת הצרכן כסעיף שמטיל חובה להגיש הודעה עצמאית ונפרדת בדבר מועד סיומן של עסקאות לתקופה קצובה. עוד נקבע כי במצבים שבהם לא נשלחה הודעה כאמור, לא יחול החריג הקבוע בסעיף 13א(ד)(ב) לחוק – המאפשר להאריך את תוקפן של עסקאות קצובות אף ללא הסכמה מפורשת מצד הצרכן. משסוגיות אלו טרם נדונו לגופן בפסיקתו של בית משפט זה, נראה כי בהכרעה בהן אכן יש בה משום חידוש.

עם זאת, כפי שנפסק בעבר, לא כל פיתוח הלכתי מצדיק לקיים דיון נוסף בפסק הדין (דנ"א 3455/05 עטיה נ' שחר, פסקה 6 (11.10.2005) (להלן: עניין עטיה); ראו גם: דנ"א 2140/23 פלונית נ' אלמונית, פסקה 14 (8.5.2023)). דיון נוסף הוא הליך נדיר וחריג שיש לייחדו למקרים יוצאי דופן, שבהם נפסקה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית משפט זה, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש מקום לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; ראו גם: דנ"א 7322/21 קלקודה נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 13 (7.3.2022)). עוד נפסק כי בכדי שתקום הצדקה לדיון נוסף על ההלכה שנקבעה להיות "מיוחדת וחריגה שיש בה כדי לשנות באורח מהותי נורמות ששררו עובר להלכות שנדונו והוכרעו בפסק הדין" (עניין עטיה, פסקה 6), וקשיותה או חידושה "צריך שיהיו מהותיים ומשמעותיים" (דנ"א 9062/20 גבעות דוד השקעות ונדל"ן בע"מ נ' מנהל מע"מ – תל אביב יפו, פסקה 15 (1.6.2021)).

תנאים אלו אינם מתקיימים בענייננו.

22.כפי שפורט לעיל, בפסק הדין נושא הבקשה נערך דיון יסודי ומקיף בשאלה כיצד יש לפרש את סעיפים 13א(ב) ו-13א(ד)(2)(ב) לחוק. השופטת ברק-ארז נדרשה בחוות דעתה ללשון החוק, להיסטוריה החקיקתית שלו ולתכליותיו וקבעה – בהסתמך על כללי הפרשנות המקובלים בשיטתנו – כי על העוסק מוטלת חובה ליתן לצרכן הודעה עצמאית ונפרדת בדבר מועד סיום העסקה, וכי בהיעדר הודעה כאמור אין תחולה לחריג הקבוע בסעיף 13א(ד)(2) לחוק (ראו והשוו: דנ"א 6115/22 אס. אר. אקורד בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (15.2.2023)). לקביעתה זו היו שותפים, מטעמיה, יתר חברי ההרכב ובנסיבות אלו, אני סבורה כי אין הצדקה לחרוג מהכלל הנקוט עמנו ולפיו "ההלכה נקבעת על ידי הרכב ראשוני של בית משפט זה [...] בלא שיש צורך לאשר כל הלכה חדשה על-ידי עריכת דיון נוסף בה" (דנ"פ 6519/05 עיסא נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (2.9.2005); ראו גם: דנ"א 5473/22 גליס נ' מנהל מס שבח תל אביב 1, פסקה 21 (3.1.2023)); כן ראו לעניין פסק דין הניתן פה אחד: דנ"א 5653/22 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פסקה 16 (15.2.2023)).

23.סלקום טוענת כי לפסק הדין השלכות כלכליות על עוסקים שונים במשק, נוכח "פתיחת הפתח" לפסיקת התרופה החוזית הקבועה בסעיף 13א(ג)(1) לחוק. לעת הזו מדובר בטענה ספקולטיבית שכן פסק הדין לא הכריע בהיבטים שונים הנוגעים לשאלת הסעד בגין הפרת חובת היידוע, ובהם היקף ההשבה ההדדית. כמו כן, לא הוכרעו בו שאלות נוספות הנוגעות, למשל, לאפשרות שנוצרה בין הצדדים הסכמה חדשה או לכך שהסעד הכספי בענייננו הוא בעל ממד עונשי. סוגיות אלה, כך הובהר, יוסיפו להתברר בהליך הייצוגי העיקרי בפני בית המשפט המחוזי (ראו והשוו: דנ"א 898/21 עיריית כרמיאל נ' המשביר 365 החזקות בע"מ, פסקה 8 (19.5.2021)). אשר לטענות בדבר הקושי הנובע מדחיית עמדת סלקום לתחולה פרוספקטיבית של ההלכה, כבר נפסק לא אחת כי "טענות בדבר התחולה בזמן של ההלכה שנפסקה [...] אינן מצדיקות דיון נוסף" (דנ"א 349/18 עופר מרכזים בע"מ נ' עזבון המנוח אהרוני שלמה ז"ל, פסקה 7 (23.4.2018); ראו גם: דנ"מ 6101/08 פז חברת נפט בע"מ נ' ועדת ערר מחוז המרכז, פסקה 13 (16.3.2009); דנ"א 4011/04 עיריית ירושלים נ' עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל, פ"ד נט(4) 8, 16 (2004)).

24.לבסוף יודגש כי בניגוד לטענת סלקום, המסקנה שנקבעה בפסק הדין לעניין פירושו הראוי של סעיף 13א(ד)(2) לחוק, אינה עומדת בסתירה לפסקי דין קודמים של בית משפט זה. כך, בעניין בזק נדונה החלטת הערכאה הדיונית שאישרה תובענה ייצוגית מנימוקים שנוגעים "להתקשרות המקורית ולמועד בו ניתנה הודעה על ידי המבקשת למשיב לגבי תנאי העסקה" (שם, בפסקה 2). באותו עניין התערב בית המשפט העליון בהחלטה זו, אך לא התעוררו השאלות העקרוניות בדבר חובות היידוע המוטלות על העוסק לקראת מועד סיום תקופת הטבה בהתאם לסעיף 13א(ב) לחוק. אשר לעניין רמי לוי ועניין פרטנר – באותם פסקי דין נקבע כי חיוב הצרכן לאחר תום תקופה הקצובה ללא קבלת הסכמתו המפורשת ושלא על פי סעיף 13א(ד) לחוק, מהווה עוולה נזיקית לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (עניין רמי לוי, בפסקה 5; עניין פרטנר, בפסקה 4). ואולם, כפי שציינו המשיבים בצדק – קביעות אלו כשלעצמן אין בהן כדי לשלול את המסקנה כי במקרים מתאימים תקום זכאות לסעד החוזי הקבוע בסעיף 13א(ג)(1) לחוק.

25.מן הטעמים המפורטים לעיל הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. המשיבים הגישו את תגובתם לבקשה מבלי שהתבקשו לעשות כן. לפיכך, לא ייעשה צו להוצאות לטובתם.