דנ"א 67560-08-24 דנ"א 67560-08-24

בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק הדין של בית משפט זה בע"א 8316/21 מיום 14.8.2024 (כב' השופטים ד' מינץ, ג' כנפי-שטייניץ וח' כבוב) (להלן: פסק הדין).

1.הרקע הדרוש לענייננו פורט בהרחבה בפסק הדין נושא הבקשה לדיון נוסף, ומשכך אעמוד על עיקרי העובדות הדרושות לצורך הכרעה בבקשה שלפניי. במרכזו של ההליך "הסכם קבלן משנה" (להלן: ההסכם) שנכרת בשנת 2011 בין המבקשת, קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה בע"מ (להלן: לוזון), ובין חברת א. דורי בניה בע"מ (להלן: דורי בניה). סעיף 5.4 להסכם קבע את תניית השיפוי הבאה: אם לדורי בניה יהיו עלויות עקיפות של תשלומים לצד שלישי, לוזון תהיה אחראית לשאת בעלויות אלו עד לסכום שלא יעלה על 3.1 מיליון דולר (להלן: חובת התשלום). עוד נקבע כי לוזון ודורי בניה ישתפו פעולה בניסיון לייתר את העלויות העקיפות; כי דורי בניה לא תשלם את העלויות העקיפות מבלי לקבל את אישור לוזון מראש ובכתב; וכי כל תביעה או דרישה בנוגע לעלויות העקיפות תטופל באופן בלעדי על ידי לוזון (להלן: חובת שיתוף הפעולה).

2.בשנת 2016 הגישה המשיבה, אדלטק אחזקות (2006) בע"מ (להלן: אדלטק) תביעה נגד דורי בניה בטענה שזו סירבה לשלם את דמי הייזום שלהם התחייבה במסגרת הסכם שנחתם בין השתיים בשנת 2010. לצד התביעה התבקשו גם עיקולים זמניים על נכסיה של דורי בניה. בשלב זה לוזון נכנסה לתמונה, והוסכם בין הצדדים כי אדלטק תמחק את בקשתה לסעדים זמניים כנגד התחייבות לוזון להכיר באדלטק כצד שלישי לפי סעיף 5.4 להסכם ככל שזו תדרוש כי לוזון תשלם לה את הסכומים שנפסקו בפסק הדין החלוט בתביעה האמורה (להלן: כתב ההתחייבות). בסופו של יום, תביעת אדלטק התקבלה ונפסקו לטובתה כ-12 מיליון ש"ח.

3.עם מתן פסק הדין התנהל בין לוזון ובין דורי בניה דין ודברים, בסופו הודיעה לוזון כי אי-הגשת ערעור על פסק הדין מהווה הפרה של התחייבות דורי בניה לשתף פעולה בהתאם לסעיף 5.4 להסכם, ומשכך התחייבותה לשפות את דורי בניה מבוטלת. בהמשך לכך, סירבה לוזון לדרישת אדלטק לתשלום חובה הפסוק של דורי בניה עד לסכום של 3.1 מיליון דולר, ואדלטק הגישה על כך תביעה לבית המשפט המחוזי.

4.ביום 18.10.2021 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה. ראשית, קבע בית המשפט כי יש לתת עדיפות ללשון החוזה מכיוון שמדובר בהתקשרות עסקית ובצדדים מתוחכמים ומיוצגים היטב, וכן בשל ההסדר הדיוני בין הצדדים לפיו התביעה תוכרע על בסיס הכתובים בלבד. אשר לכתב ההתחייבות, נקבע כי הוא עיגן הסכמה לראות בסעיף 5.4 להסכם כחוזה לטובת צד שלישי, קרי אדלטק, אך אין מדובר בהסכמה בלתי-מסויגת לשלם כנגד דרישה. משכך, ללוזון עומדת הזכות להעלות כלפי המוטב (אדלטק) כל טענה שעומדת לה כלפי הנושה (דורי בניה) מכוח סעיף 37 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. נקבע כי התחייבות לוזון להיכנס בנעלי דורי בניה ולשלם לצד שלישי הותנתה במספר תנאים ובהם כי דורי בניה תשתף פעולה עם לוזון בניסיון ליתר תשלומים אלה. בית המשפט מצא כי דורי בניה לא עמדה בחובתה, בין היתר, משום שלא הגישה ערעור על פסק הדין. לבסוף, נקבע כי משעה שדורי בניה לא עמדה בחובת שיתוף הפעולה, חיובה של לוזון לשלם לאדלטק לא התגבש והיא הייתה רשאית למסור הודעה על ביטול סעיף 5.4 להסכם.

5.אדלטק ערערה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי וביום 14.8.2024 ניתן פסק דינו של בית משפט זה (השופטים ג' כנפי-שטייניץ וד' מינץ נגד דעתו החולקת של השופט ח' כבוב):

6.השופטת ג' כנפי-שטייניץ, אשר כתבה את חוות הדעת העיקרית, הגיעה לכלל מסקנה כי "יש לקבל את הערעור ולחייב את לוזון לשלם לאדלטק את חובה הפסוק של דורי בניה, עד לתקרת החיוב שנקבעה בסעיף 5.4 להסכם". אשר לכתב ההתחייבות, נקבע כי לשונו הברורה מלמדת שעניינו הכרה של לוזון בסעיף 5.4 להסכם כחוזה לטובת צד שלישי, אדלטק. לאחר מכן, נבחנה שאלת סיווגם של החיובים הקבועים בסעיף 5.4 להסכם – אם מדובר בחיובים עצמאיים או בחיובים שלובים. נוכח ההלכה הפסוקה לפיה יש לנקוט משנה זהירות כאשר לשון החוזה אינה תומכת בפרשנות לפיה מדובר בחיוב שלוב; נוכח בחירת הצדדים שלא להביא ראיות חיצוניות המלמדות על אומד דעת הצדדים; נוכח היעדר מילה מקשרת או מתנה בין חיובה של לוזון לחיובה של דורי בניה; ונוכח נוסחן של תניות שיפוי אחרות בהסכם, שבהן ההתניה בין החיובים נכתבה במפורש – נקבע כי מדובר בחיובים עצמאיים וכי "לא היה מקום לקבוע שאחריותה של לוזון לתשלום העלויות העקיפות, הותנתה בשיתוף הפעולה של דורי בניה". לצד הקביעה כי מדובר בחיובים עצמאיים, נבחנה השאלה אם צמחה ללוזון זכות לביטול ההסכם. בעניין זה צוין כי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה דורי בניה לא עמדה בחובת שיתוף הפעולה אינה חפה מקשיים, בין היתר, נוכח לוח הזמנים הדחוק שלוזון הציבה בפני דורי בניה להגשת הערעור. ברם, אף בהינתן שדורי בניה הפרה את חובתה, לא נמצא כי לוזון ביטלה את חובת התשלום מכוח סעיף 5.4 להסכם כדין – לוזון לא הבהירה כיצד קמה לה זכות ביטול ולא נטען שמדובר בהפרה יסודית או שניתנה ארכה סבירה לתיקון ההפרה אם ההפרה אינה יסודית; וכן, לוזון לא הייתה יכולה לבטל רק את סעיף 5.4 משההסכם איננו חוזה הניתן להפרדה, התחייבויות דורי בניה ולוזון במסגרת ההסכם כולו מהוות מקשה אחת ולא ניתן להעמיד למול חובת התשלום של לוזון התחייבות נגדית מובחנת.

7.השופט ח' כבוב הגיע לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בעיקרם של דברים, נקבע כי התחייבויות לוזון ודורי בניה הן חיובים שלובים. אמנם לשון החוזה לא מעגנת באופן ברור את ההתניה בין החיובים, אולם תוכן החיובים מצביע על כך שחיובי דורי בניה, מעצם טבעם, יכולים להתבצע רק במקביל לחיובי לוזון – לא רק שלא ניתן לקיים את חובת שיתוף הפעולה של דורי בניה לאחר קיום חובת התשלום של לוזון, אלא שעד לביצוע התחייבויותיה של דורי בניה לא ניתן לדעת מהו הסכום שלוזון חייבת לשלם. לדידו, כל פרשנות אחרת תוביל לתוצאה אבסורדית שבמסגרתה דורי בניה הייתה רשאית לעשות כל שברצונה ולהפר בבוטות את חובת שיתוף הפעולה, ועדיין לוזון הייתה חבה בתשלום העלויות העקיפות. עוד נקבע כי דורי בניה הפרה את חיובה משהחליטה שלא להגיש ערעור. מכיוון שמדובר בחיובים שלובים, משמעות ההפרה מצד דורי בניה היא שאף לוזון אינה מחויבת לבצע את חלקה, וחיובה בטל מאליו. כהערת אגב, ציין השופט כבוב כי גם אם היה מדובר בחיובים עצמאיים עדיין היה עומד ללוזון סעד בגין ההפרה של דורי בניה, וניתן היה להגיע לאותה התוצאה באספקלריה של קיזוז – לוזון הייתה רשאית לקזז את הפיצויים שהיו מגיעים לה בגין הנזק שגרמה לה דורי בניה בעת שהפרה את חובת שיתוף הפעולה מתשלום העלויות העקיפות; ומאחר שדורי בניה גרמה ל'נזק ראייתי' באשר לשאלה מה היה גובה הנזק שנגרם ללוזון, הרי שקיימת חזקה הניתנת לסתירה לפיה שיתוף פעולה מצד דורי בניה היה מוביל להפחתה של מלוא הסכום.

8.במחלוקת שנתגלעה בין השופטים, השופט ד' מינץ הצטרף לחוות דעתה של השופטת כנפי-שטייניץ. השופט מינץ הסכים כי החיובים הקבועים בסעיף 5.4 להסכם הינם חיובים עצמאיים – הן בשל לשונו של הסעיף, הן בשל לשון סעיפים אחרים בהסכם. השופט חלק על עמדתו של השופט כבוב כי מדובר בחיובים שלובים משום שלא מדובר בחיובים המתבצעים במקביל אלא חיוב שיתוף הפעולה קודם לחיוב התשלום; ומכיוון שחיוב שיתוף הפעולה הוא חיוב מתמשך בעוד חיוב התשלום הוא חיוב רגעי. לעניין שאלת ההפרה מצדה של דורי בניה, השופט מינץ הצטרף למסקנתו של השופט כבוב כי דורי בניה הפרה את חובת שיתוף הפעולה שהוטלה עליה, אולם הצטרף למסקנתה של השופטת כנפי-שטייניץ כי אין בכך כדי להגיע למסקנה שביטולו החלקי של סעיף 5.4 בלבד נעשה כדין. עוד נקבע כי גם אם היה מדובר בחיובים שלובים, הפרת חובת שיתוף הפעולה מצד דורי בניה לא הייתה מביאה לביטולו של החיוב שכנגד אלא הייתה מקנה ללוזון את התרופות הנתונות לה בשל הפרת חוזה והיא לא נקטה באף אחת מהדרכים הקבועות בחוק במצב שכזה. לבסוף, באשר לדיון שערך השופט כבוב בשאלת הקיזוז, נקבע כי לא עומדת ללוזון טענת קיזוז מבלי שהיא נתנה על כך הודעה מפורשת לדורי בניה.

9.מכאן הבקשה שלפניי, שבה לוזון טוענת כי בפסק הדין נקבעו שלוש הלכות חדשות וקשות, שאף סותרות הלכות קודמות של בית משפט זה:

(-) ההלכה הראשונה – "חיוב סטנדרטי, בכל תניית שיפוי, מצד המשופה לשתף פעולה על-מנת לייתר את חובת השיפוי הוא חיוב עצמאי; ואינו חיוב שלוב בחובת השיפוי עצמה, אלא אם כן צוין הדברים באופן מפורש בלשון ההסכם". נטען, בין היתר, כי קיימת מחלוקת שורשית בין שופטי המותב בשאלה משפטית מובהקת באשר לסיווג חיובי תניית השיפוי כחיובים שלובים או חיובים עצמאיים; כי מדובר בהלכה קשה אשר מובילה לתוצאה אבסורדית, כעמדת השופט כבוב, ולה השלכות רוחב שכן היא רלוונטית לכל תניית שיפוי סטנדרטית שמכילה חובת שיתוף פעולה, בין אם באופן מפורש בין אם מכוח עיקרון תום הלב; כי ההלכה מכשירה מצב של "נבל ברשות החוזה", כך שצד שהפר את חובתו החוזית, עדיין יוכל ליהנות מקיום חובה חוזית כלפיו; כי ההלכה עומדת בניגוד להיגיון הכלכלי של תניית שיפוי; כי זכויותיה הדיוניות של לוזון נפגעו שכן אדלטק כלל לא טענה בכתב תביעתה שהחיובים בסעיף 5.4 עצמאיים, והשופטים בערעור אף העלו טענות באופן יזום ולראשונה כך שלא ניתנה ללוזון הזדמנות להתייחס אליהן; וכי ההלכה עומדת בסתירה להלכה שנקבעה בע"א 440/14 וילאר נכסים 1985 בע"מ נ' קליין (1.11.2018) (להלן: עניין קליין), לפיה גם אם מדובר בחיובים עצמאיים, חובת תום הלב עשויה למנוע מנושה לתבוע קיומו של חיוב כלפיו כל עוד הוא אינו מקיים את חיובו שלו.

(-) ההלכה השנייה – "גם אם מדובר בחיוב עצמאי, הרי שאם לא ניתנה הודעה מפורשת על הקיזוז, לא עומדת טענת קיזוז אימננטית למשפה אם הופרה חובת שיתוף הפעולה לייתר את החבות". לעמדת לוזון, הלכה זו נקבעה על ידי השופט מינץ, והיא עומדת בסתירה להלכה שנקבעה בע"א 5795/90 סקלי נ' דורען בע"מ, פ"ד מו(5) 811 (1992) (להלן: עניין סקלי), לפיה הודעת קיזוז יכולה להינתן במפורש או מכללא.

(-) ההלכה השלישית – "לא ניתן לבטל את תניית השיפוי הסטנדרטית לבדה מבלי לבטל את ההסכם כולו, שעה שאין מולה 'התחייבות נגדית מובחנת'". נטען כי התחייבות לשיפוי לעולם אינה חלק מהתמורה החוזית, אלא מהווה חוזה נפרד "העומד על רגליו שלו", ומשכך ניתן לבטל רק אותה; כי נקבע בספרות שהתחייבות לשיפוי יכולה להינתן גם ללא תמורה; וכי העובדה שאין מולה "התחייבות נגדית מובחנת" לא משנה לעניין היכולת להפריד את תניית השיפוי מיתר חלקי החוזה.

10.אדלטק הגישה תשובה לבקשה שבה נטען כי דינה להידחות, תוך חיוב לוזון בהוצאות. בעיקרם של דברים, נטען כי דיון נוסף הוא הליך נדיר וחריג; כי קיומה של דעת מיעוט לא מצדיקה כשלעצמה דיון נוסף; כי בניגוד לנטען, מקריאת פסק הדין עולה בבירור שהוא לא מגלה כל הלכה חדשה; כי יישום הלכה קיימת על נסיבות המקרה הפרטני לא עולה כדי הלכה חדשה ומקריאת פסק הדין עולה בבירור כי ההכרעה בו נטועה בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי; וכי לוזון העלתה במסגרת הבקשה גם טענות 'ערעוריות' אולם נפסק זה מכבר כי אין מקומן של טענות אלו במסגרת בקשה לדיון נוסף. לעניין ההלכה הראשונה, נטען כי לא הונחה כל תשתית עובדתית לטענה לפיה סעיף 5.4 להסכם הוא בגדר "תניית שיפוי סטנדרטית", ואפילו ההסכם עצמו כלל מספר תניות שיפוי שונות הן מבחינת תוכנן הן מבחינת לשונן; וכי הטענה שבעניין קליין נקבעה הלכה גם היא לא מדויקת שכן הקביעות שם נטועות בנסיבותיו הייחודיות של המקרה. לעניין ההלכה השנייה, נטען כי השופטת כנפי-שטייניץ אשר כתבה את חוות הדעת העיקרית כלל לא התייחסה לשאלת קיזוז החיובים וכי השופט כבוב העלה שאלה זו למעלה מן הצורך, כך שלא מדובר בהלכה.

11.לאחר שעיינתי בפסק הדין ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הדיון הנוסף הוא הליך נדיר וחריג, השמור למקרים יוצאי דופן. כאמור בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מדובר במקרים שבהם נקבעה הלכה חדשה שעומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, חידושה או קשיותה, מוצדק לקיים בה דיון נוסף (ראו, מיני רבים, דנ"א 8908/23 הרשות לרישום והסדר זכויות במקרקעין נ' קונפינו, פסקה 8 והאסמכתאות שם (13.3.2024)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי הוא אחד מאותם מקרים יוצאי דופן המצדיקים קיומו של דיון נוסף.

12.לוזון סבורה שנקבעו בפסק הדין שלוש הלכות חדשות. ברם, כפי שנפסק בעבר, פסק הדין נושא הבקשה צריך לקבוע הלכה גלויה, ברורה ומפורשת על פני הפסק, שאם לא כן אין הצדקה להיעתר לבקשה לדיון נוסף (דנ"א 4178/24 פלוני נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 11 והאסמכתאות שם (14.7.2024)). עיון בפסק הדין מגלה כי שופטי הרוב כלל לא ביקשו לקבוע הלכה חדשה. אשר לטענה כי נקבע בפסק הדין שחובת שיתוף פעולה בתניית שיפוי סטנדרטית היא חיוב עצמאי אלא אם נכתב בהסכם אחרת ובאופן מפורש ­– מקריאת פסק הדין עולה כי שופטי הרוב קבעו כך ביחס לנוסח סעיף 5.4 להסכם בלבד. השופטת כנפי-שטייניץ עמדה תחילה על ההבדלים בין חיובים עצמאיים לחיובים שלובים, ועל הלכות בית משפט זה לפיהן יש לנקוט משנה זהירות כאשר לשון החוזה לא תומכת בפרשנות לפיה חיוב מסוים הוא חיוב שלוב (ע"א 765/82 אלתר נ' אלעני, פ"ד לח(2) 701, 711 (1984); ע"א 1258/14 מ. מגן אינטרנשיונל יזמות והשקעות בע"מ נ' עירית רמת גן, פסקה 3 (3.9.2015)). השופטת הבהירה כי מתן עדיפות ללשון החוזה "יפה במיוחד לענייננו" מכיוון שהצדדים בחרו בהסדר דיוני המסתמך על הכתבים בלבד, מבלי שהביאו ראיות חיצוניות המלמדות על אומד דעתם. בנוסף, השופטת ערכה השוואה בין סעיף 5.4 ובין סעיפים אחרים בהסכם הספציפי ומכך הסיקה שכוונת הצדדים הייתה כי מדובר בחיובים עצמאיים. כל אלו מלמדים כי הכרעת בית המשפט בשאלה זו מבוססת על לשון ההסכם הספציפי שנכרת בין הצדדים והיא למעשה יישום ההלכות שנקבעו לעניין סיווג חיובים בחוזה על נסיבות המקרה הקונקרטי. ברי כי אין בכך כדי להוות הלכה חדשה, כל שכן כזו המצדיקה דיון נוסף (דנ"א 1812/21 פלוני נ' מדינת ישראל- המרכז לבריאות הנפש "מעלה הכרמל", פסקה 9 (1.6.2021); דנ"א 5689/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (5.11.2023)). לא למותר לציין באשר לטענה כי קביעת בית המשפט עומדת בניגוד להלכה שנקבע בעניין קליין, שגם באותו עניין הובהר כי הקביעה שמדובר בחיובים שלובים מכוח עיקרון תום הלב נגזרת מ"נסיבות המקרה הייחודיות בענייננו" (שם, פסקה 108).

קביעות אלו נכונות גם ביחס להלכה הנטענת שלפיה לא ניתן לבטל באופן חלקי תניית שיפוי סטנדרטית. השופטת כנפי-שטייניץ עמדה על התנאים המצטברים לביטול חלקי של חוזה בהתאם לחוק ולפסיקה, וקבעה כי "יישום אמות מידה אלה על ענייננו" מוביל למסקנה שלא ניתן היה לבטל רק את סעיף 5.4 להסכם. קרי, גם כאן מדובר ביישום ההלכות על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, באופן שאינו מצדיק דיון נוסף.

13.שופטי המותב אמנם נחלקו ביניהם ביחס לאופן שבו יישמו את ההלכות, ואולם נקבע זה מכבר כי העובדה שפסק הדין ניתן ברוב דעות אינה מהווה עילה כשלעצמה לקיום דיון נוסף (דנ"א 1475/18 THOR HORIZON נ' CONTRASTOCK OY, פסקה 5 (25.6.2018); דנ"א 4165/19 משרד הביטחון נ' קוזלי, פסקה 11 (12.11.2019)).

14.לוזון טוענת כי נקבעה הלכה נוספת באשר לאופן מתן הודעת קיזוז. אולם, מקריאת פסק הדין עולה כי כלל לא הייתה הסכמה של רוב חברי ההרכב לעניין זה – השופט כבוב הוא זה שהעלה את טענת הקיזוז לראשונה, ובדעת מיעוט; השופט מינץ הגיב לדבריו של השופט כבוב; והשופטת כנפי-שטייניץ כלל לא עסקה בטענה זו בחוות דעתה. משכך, לא מדובר בהלכה כלל ועיקר. לא זו אף זו, התייחסות השופט כבוב לטענת הקיזוז נעשתה במסגרת דיון אגבי – "בנסיבות אלו, איני נדרש לשאלה מה היה הדין אילו היה מדובר בחיובים עצמאיים [...] למעשה, ובמידה מסוימת למעלה מהצורך, סבורני כי ניתן היה להגיע לתוצאה דומה לזו שאליה הגעתי, אף אם היה מדובר בחיובים עצמאיים, וזאת כאשר מתבוננים על הסיטואציה באספקלריה של קיזוז" (הדגשה הוספה – י"ע). נקבע זה מכבר כי אמירות שנאמרו למעלה מן הצורך לא משפיעות על התוצאה האופרטיבית של פסק הדין וממילא לא מצדיקות קיומו של דיון נוסף (דנ"א 135/24 תוליק רקיע יזמות בע"מ נ' אולירד בע"מ, פסקה 7 והאסמכתאות שם (25.3.2024)).

15.לבסוף, טענות לוזון כי זכויותיה הדיוניות נפגעו הן טענות 'ערעוריות' מובהקות אשר אין בהן כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף (ראו, מיני רבים: דנ"א 6103/21 פרומר נ' תורג'מן, פסקה 5 (13.12.2021)).

16.הבקשה נדחית אפוא. אדלטק הגישה את תשובתה לבקשה מבלי שהתבקשה לעשות כן, ומשכך לא ייעשה צו להוצאות.