ע"א 2352/08 דוד אטיאס נ. כונס הנכסים הרשמי

בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ד' סלע) דחה בקשה שהגיש המבקש להכריז עליו כפושט רגל. בבקשה שבפניי עותר המבקש לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור שהגיש.

1.

המבקש נקלע לקשיים כספיים והגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל במסגרתה הצהיר על חובות בסך 1,428,685 ש"ח לשישה נושים. תחילה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה והורה ביום 22.8.2006 על כינוס נכסיו של המבקש בקובעו כי עליו לשלם מדי חודש סך של 750 ₪ לקופת הכינוס. אולם בפסק דינו מיום 21.1.2008 ביטל בית המשפט את צו הכינוס

בציינו כי המבקש לא התייצב לדיון בעניינו, ללא הסבר או הצדק, ובכך מנע את האפשרות להתרשם ממנו ולקבל מפיו הבהרות. לגוף הדברים קבע בית המשפט כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב בציינו, בין היתר, כי המבקש נמנע מלנקוט הליכים נגד בעלי חובו וכי גרסתו סתמית ולא נתמכה בראיות. עוד קבע בית המשפט כי התנהלותו של המערער במהלך התקופה בה ניתן צו הכינוס מלמדת אף היא על חוסר תום ליבו ועל ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל. בהקשר זה הדגיש בית המשפט כי המבקש לא גילה למשיב ולבית המשפט את כל הטעון גילוי, כי גרסתו אינה עקבית וכי הוא נמנע מלהפעיל את כישוריו ויכולתו כדי להגדיל את הכנסותיו. ביום 13.2.2008 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שבכוונתו להגיש (ערעור כאמור אכן הוגש על ידו ביום 12.3.2008). בהחלטתו מיום 30.3.2008 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו אין בפניו כל ראיה לכך שהמבקש ערער על פסק הדין ובנוסף כי נוכח הנימוקים שפורטו בפסק הדין אין מקום לאשר למבקש, אשר החל בהליך פשיטת רגל עוד בשנת 2006, להוסיף ולהינות מההגנות אותן מקנה ההליך עד למתן פסק-דין בערעור.

2.

משכך הגיש המבקש ביום 9.4.2008 את הבקשה שבכאן, בה הוא שב ועותר לעיכוב ביצוע פסק הדין. המבקש מציין כי אם לא תענה בקשתו עלולים להיגרם לו ולנושיו נזקים בלתי הפיכים, בין היתר בעניין אופן חלוקת הכספים, ומאידך עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור לא יגרום נזק למי מנושיו. המבקש מדגיש כי הוא מתחייב להמשיך ולקיים את תנאי צו הכינוס גם בתקופת העיכוב המבוקשת. בערעור שהוגש על ידו כאמור טוען המבקש כי הוא אכן נעדר מן הדיון שהתקיים בעניינו שכן עובר לדיון סוכם בין בא-כוחו לבין בא-כוח המשיב כי האחרון יודיע לבית המשפט על דחיית הדיון לצורך הגשת תגובה מטעמו לחוות דעתו של המשיב, אך נוכח התנגדות אחד מנושיו התקיים לבסוף דיון בהעדרו ובלא ידיעתו ובא-כוחו הביע בפני בית המשפט את התנצלותו על כך. כן טוען המבקש כי אין בסיס לקביעת בית המשפט בדבר חוסר תום הלב שנפל בהתנהגותו בתקופה בה נוצרו חובותיו או בתקופה בה היה צו הכינוס בתוקף, בהדגישו כי בניגוד לקביעות בית המשפט הוא התייצב לחקירה בפני המשיב וכן עמד בכל התשלומים שהושתו עליו. לטענתו קריסתו הכלכלית נבעה מנסיון כן שלו להציל את בנו אשר הפסיד סכומי כסף נכבדים בהימורים בגינם איימו נושיו של בנו על חייו, ומעולם לא היתה לו כל כוונה לרמות את נושיו. על כן, כך נטען, הוא זכאי להגנה של הליך פשיטת הרגל אשר בסיומו יתאפשר לו לפתוח "דף חדש" בחייו.

3.

המשיב מצידו מתנגד לבקשה. ראשית טוען המשיב כי אין בפסק הדין כל החלטה אופרטיבית אותה ניתן לעכב ועל כן שגה המבקש בהגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין והיה עליו להגיש בקשה למתן סעד זמני בערעור. מכל מקום, כך מוסיף המשיב וטוען, לא מתקיימים במקרה דנן התנאים שבגינם ייעתר בית המשפט לבקשה למתן סעד זמני בערעור וזאת נוכח חוסר תום ליבו של המבקש ונוכח העובדה שסיכויי הערעור קלושים ביותר. המשיב מציין בהקשר זה כי המבקש לא הצביע על עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית ועוד הוא טוען כי צדק בית משפט קמא בקובעו שנסיבות המקרה אכן מלמדות על התנהלות בחוסר תום לב מצד המבקש ומשכך אין הוא עומד בתנאים הדרושים לשם הכרזתו כפושט רגל. המשיב מדגיש בהקשר זה, בין היתר, כי המבקש נטל כספים מעסק סולבנטי בעבור תשלום חובות הימורים וכן כי הוא לא סיפק כל הסבר רציונלי לכך שהוא אינו עובד לפרנסתו. עוד טוען המשיב כי מאזן הנוחות נוטה בברור לטובת נושיו של המבקש, בין היתר, כיוון שהמבקש יכול לפנות ללשכת ההוצאה לפועל ולבקש כי תערך לו חקירת יכולת ויושתו עליו תשלומים חודשיים כפי יכולתו. כמו כן טוען המשיב כי המבקש לא המציא כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענתו שאי מתן הסעד המבוקש יגרום לו או לנושיו לנזקים בלתי הפיכים ומכל מקום, כך נטען, אם יזכה המבקש בערעורו ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

4.

הצדק עם המשיב כי הדרך הדיונית בה היה על המערער לנקוט בנסיבות העניין הינה הגשת בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור, לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ולא בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין (ראו ע"א 1561/03 דוד נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 3 (לא פורסם, 18.3.2003)). מכל מקום, דין הבקשה להידחות לגופה. כלל הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו והמבקש עיכוב ביצוע של פסק-דין או מתן סעד זמני בערעור צריך לשכנע את בית המשפט כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שפעולה על פי פסק הדין טרם הכרעה בערעור תקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו, אם יזכה המבקש בערעורו (ראו: ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פסקה 6 (לא פורסם, 11.11.2004) (להלן: עניין שטיינר ); ע"א 2471/05 מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ , פסקה 4 (לא פורסם, 14.4.2005)). במקרה דנן עיקר טענותיו של המבקש בערעור נסובות על הקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית. טענות ממין זה אין בהן ככלל כדי לבסס סיכוי ממשי להצלחת הערעור והן אינן מצדיקות, אפוא, מתן סעד זמני עד להכרעה בו (ראו והשוו: ע"א 4086/04 שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פסקה 3 (לא פורסם, 25.7.2004); עניין שטיינר , פסקה 6). לכך יש להוסיף כי המבקש לא הראה שייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יינתן הסעד הזמני. המבקש אינו חולק על כך שיש לו חובות כספיים כלפי נושים והוא עותר לכך שצו הכינוס הזמני שהוצא בעניינו יוחזר על כנו, ככל הנראה על מנת שעד להכרעה בערעור לא יתנהלו כנגדו הליכי הוצאה לפועל. בנסיבות אלה, וככל שהמבקש טוען כי אין באפשרותו להשיב לנושיו את מלוא חובותיו בעת הזו, פתוחה בפניו הדרך לעתור לחקירת יכולת במסגרת ההוצאה לפועל וגם מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשה (ראו ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 4 (לא פורסם, 8.7.2003)).

אשר על כן הבקשה נדחית בלא צו להוצאות.