ע"א 3126/22 מילוז (1989)בע"מ נ. פריניר (הדס 1987) בע"מ

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע הנסבה על פסיקתה מיום 10.4.2022 שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ועל פסיקתה נוספת בנושא הוצאות מיום 28.4.2022 (ת"א 48621-11-12, השופטת ת' אברהמי ).

רקע והליכים קודמים

2.

מקורו של ההליך בהתדיינות מורכבת המתנהלת זה למעלה מעשור בין שתי חברות העוסקות בשוק העגבניות המעובדות – המבקשת, מילוז (1989) בע"מ (להלן: מילוז ), והמשיבה 1, פריניר (הדס 1987) בע"מ (להלן: פריניר ). מבלי לפרט יוער כי המשיבים 8-3 היו בתקופה הרלוונטית בעלי מניות, בעלי שליטה ונושאי משרה בשתי החברות. להלן אתאר אך את תמצית העובדות הנדרשות לצורך הכרעה בבקשה שבפני.

3.

בעבר, במשך מספר שנים (בין שלהי שנת 2006 לתקופת החודשים פברואר-מרץ 2010) הייתה פריניר בעלת השליטה במילוז, מכוח מניות שהחזיקה בחברה נוספת, היא המשיבה 2, בוגופן בע"מ (להלן: בוגופן ). בשנת 2007, בית הדין להגבלים עסקיים, הוא בית הדין לתחרות בשמו הנוכחי (להלן: בית הדין ), נתן צו מוסכם שהורה בין השאר כי כל הקשרים העסקיים בין פריניר ומילוז ינותקו לאלתר (להלן: הצו המוסכם ). לצד זאת, בית הדין נתן אישורי החרגה מהצו המוסכם ביחס לשלוש עסקאות שנערכו בין פריניר לבין מילוז (להלן: העסקאות המאושרות ). במהלך הרבעון הראשון של שנת 2010 מכרה בוגופן את מניותיה במילוז, ובעקבות זאת חדלה פריניר להיות בעלת השליטה במילוז.

4.

בין הצדדים התעוררו מחלוקות הנוגעות לביצוען של שלוש העסקאות המאושרות, וכן ביחס להתחשבנות השוטפת ביניהם. בשנת 2012 פריניר הגישה לבית המשפט המחוזי תובענה שבה היא טענה לחובות של מילוז כלפיה בגין שתיים מהעסקאות, כמו גם בגין התחשבנות שוטפת. מילוז מצדה הגישה תביעה שכנגד הכוללת טענות להפרות ביחס לעסקה המאושרת השלישית וכן בעניין ההתחשבנות השוטפת. בנוסף העלתה מילוז טענות ביחס לנזקים שנגרמו לה לטענתה במהלך התקופה שבה נשלטה על-ידי פריניר. במהלך ההתדיינות הועלו גם טענות שעניינן הפרות של דיני ההגבלים העסקיים, תוך חריגה מגבולותיהן של העסקאות המאושרות.

5.

בית המשפט המחוזי החליט לפצל את הדיון, וקבע כי בשלב הראשון תיבחן בעיקר "סוגיית ההתחשבנות" בין הצדדים, בקשר עם ביצוע העסקאות המאושרות, ואילו בשלב השני, וככל שהדבר יידרש, תיבחן "סוגיית ההגבלים" וטענות נגזרות ממנה.

6.

ביום 29.7.2020 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין חלקי שנסב על השלב הראשון. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי מילוז הפרה את התחייבויותיה ביחס לשתי העסקאות המאושרות, וכן דחה את טענותיה ביחס לעסקה המאושרת השלישית. באשר להתחשבנות השוטפת, נקבע כי אמנם לפי כרטסת החשבונות נותרה מילוז חייבת לפריניר סכומים שונים. עם זאת, צוין כי אין להתעלם מטענתה של מילוז לפיה מקורם של חלק מהחיובים בעסקאות בלתי חוקיות, המנוגדות לצו המוסכם ועל כן, לשיטתה, יש לראותן כעסקאות בטלות שאין לחייבה בגינן. לפיכך, הוצעה לצדדים הצעה לסיום המחלוקת בדרך של פשרה, ונקבע כי בהיעדר הסכמה תתאפשר השלמת טיעון בסוגיה זו.

7.

הצדדים לא הגיעו להסכמות ביניהם – הן בעניין החוב השוטף והן בעניין המשך ההתדיינות – וביום 9.12.2021 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין משלים. בית המשפט המחוזי קבע כי יש להורות על בטלותן של העסקאות הבלתי חוקיות שנערכו בניגוד לצו המוסכם ובניגוד לדיני ההגבלים העסקיים ("הרכיבים החורגים"). בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי התוצאה הנגזרת מכך היא חובת השבה הדדית. במישור האופרטיבי, נקבע כי "חיוביה הכספיים של מילוז כלפי פריניר ברכיבים החורגים יעמדו על 80% משיעורם, וכן יישאו הפרשי הצמדה אך לא הפרשי ריבית" (פסקה 69 לפסק הדין). בחתימת פסק הדין הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להודיע יחדיו עד ליום 21.12.2021 "מהי ההשלכה הכספית הנובעת מהאמור". עוד נקבע כי סוגיית ההוצאות תידון בנפרד לאחר שהצדדים יגישו את הודעתם האמורה.

8.

הצדדים נחלקו לגבי משמעות קביעתו של בית המשפט המחוזי, המצוטטת לעיל (מתוך פסקה 69 לפסק הדין), ובפרט באשר לאופן עריכת התחשיב. על רקע זה, ביום 30.12.2021 הורה בית המשפט המחוזי על תיקון פסק הדין בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, כך שנקבע כי התחשיב לתשלום שעל מילוז לשלם לפריניר יהא בהתאם לעקרונות שפורטו בהודעה שהגישה פריניר ביום 29.12.2021, שכותרתה "התייחסות פריניר לעמדת מילוז". בית המשפט המחוזי הוסיף כי אם לא יוצג טעם לסתור זאת עד למועד שצוין, יתקבל התחשיב של פריניר ותוגש פסיקתה בהתאם.

9.

מילוז הגישה ביום 7.1.2022 התנגדות לתחשיב ובה טענה כי אין מדובר בתיקון "טעות" שנפלה בפסק הדין, וכי קביעתו של בית המשפט המחוזי נעשתה "במעמד צד אחד" מבלי שניתנה לה הזדמנות להביע את עמדתה. לגוף הדברים נטען כי החלטה זו הופכת מן הקצה אל קצה את האמור בפסק הדין, בין היתר משום שהתחשיב שהוצג על-ידי פריניר אינו מביא בחשבון את מכלול "הרכיבים החורגים". לטענת מילוז, תיקון פסק הדין הוביל להגדלה משמעותית ובלתי סבירה של סכומי החיוב שהושתו עליה – תוספת בשיעור של כ-2,666,490.35 שקלים.

10.

בית המשפט המחוזי דחה עמדה זו, וביום 8.1.2021 קבע, ביחס להודעה שהגישה מילוז, כך:

"המסמך רווי טענות ערעוריות שמקומן אינו לפני מותב זה. יצוין כי בהחלטה מיום 30.12.21 הובהרה הכוונה שבפסק הדין. העובדה שכוונה זו תאמה סעיפים שנכללו בהתייחסות שהוגשה מטעם פריניר, אך איפשרה לכתוב את הדברים בקיצור על דרך ההפנייה. היא אינה מעלה ואינה מורידה ואין לומר כי מדובר בהחלטה שניתנה לפני צד אחד".

11.

לצד זאת, ולפנים משורת הדין, בית המשפט המחוזי התיר למילוז הגשת התייחסות נוספת לגוף התחשיב. הצדדים הוסיפו והגישו הודעות נוספות לגבי אופן חישוב הסכומים, ובהמשך לכך הגישה פריניר נוסח פסיקתה, שנחתם, כאמור ברישא הדברים, ביום 10.4.2022. באותו יום ניתנה גם החלטה בעניין ההוצאות, ובהמשך נחתמה פסיקתה נוספת ביחס לכך.

12.

בסיכומו של דבר, לפי הפסיקתה הראשונה חויבה מילוז לשלם לפריניר סך של 5,247,878.89 שקלים. בפסיקתה הנוספת חויבה מילוז לשלם למשיבים כולם סך כולל של 877,562 שקלים בגין שכר טרחה והוצאות משפט.

13.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 26.2.2019, בטרם ניתנו פסקי הדין המתוארים, הגישה פריניר לבית המשפט המחוזי בקשה להטלת עיקולים זמניים ולמניעת דיספוזיציה בנכס מסוים. בקשה זו נדחתה על-ידי רשמת בית המשפט המחוזי (השופטת י' בלכר ), אך ערעור על כך התקבל (ע"ר 39560-03-19, השופטת ר' ברקאי ). בהמשך לכך ניתנו הוראות שונות להגבלת צווי העיקול שניתנו ולקביעת בטוחות. כמו כן, בהחלטה מיום 10.4.2019 הורה בית המשפט המחוזי על המרת העיקולים לערבות של חברת כלבו חצי חינם בע"מ (להלן:

חצי חינם ), הקשורה למילוז ולבעלת השליטה בה.

14.

ביום 10.5.2022 הגישה מילוז ערעור על מכלול פסקי הדין וההחלטות שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי לאחר מכן, ובהן שתי הפסיקתות כפי שנחתמו. בין יתר טענותיה הרבות, קובלת מילוז על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 30.12.2021 המורה על תיקון פסק הדין בהתאם לתחשיב שהוצג על-ידי פריניר. בהקשר זה חוזרת מילוז על טענותיה כי ההחלטה התקבלה בחוסר סמכות, מבלי לקבל את עמדות הצדדים וכי היא אינה עולה בקנה אחד עם הקביעות העקרוניות בפסק הדין. כמו כן מעלה מילוז טענות ביחס לכך שבית המשפט העמיד את שיעור הפטור מהשבה ההדדית על 20% בלבד ולא למעלה מכך.

15.

בצדו של הערעור הגישה מילוז את הבקשה שבפני, ובה היא עותרת כאמור לעיכוב ביצוע של הפסיקתות עד למתן הכרעה בערעור.

טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע

16.

בבקשה נטען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה, שכן קיים חשש ממשי שהמשיבים לא יוכלו להשיב למילוז את הכספים, אם יתקבל הערעור. בקשר לכך מדגישה מילוז כי מדובר בסכום כולל של למעלה מ-6,000,000 שקלים, וכי פריניר, הזוכה העיקרית, היא חברה בערבון מוגבל שעל נכסיה מוטלים שעבודים רבים, לרבות כאלו שנרשמו בחודשים האחרונים, המעידים על מצבה הכלכלי הרעוע, על-פי הנטען. לבקשה צורף דו"ח מידע ממאגר הנתונים הממוחשב של רשות התאגידים, המפרט את שיעבודיה הפעילים של פריניר. עוד טוענת מילוז כי אם לא תתקבל בקשתה, תהיה לכך השלכה תזרימית משמעותית על פעילותה.

17.

מילוז מוסיפה וטוענת כי היא מוכנה להעמיד בטוחה משמעותית להבטחת מלוא הסכומים שנפסקו בבית המשפט המחוזי – ערבות צד ג' של חברת חצי חינם. בקשר לכך הדגישה מילוז כי במסגרת הבקשה לעיקולים זמניים שנדונה בבית המשפט המחוזי הסכימה פריניר להמרת כל העיקולים שהוטלו בערבות צד שלישי של אותה חברה, וראתה בכך בטוחה ראויה.

18.

לחלופין, מבקשת מילוז להורות על עיכוב ביצוע חלקי ביחס לסך של 2,666,490.35 שקלים, השווה לפער שבין הסכום שלשיטתה חויבה בו לפי פסק הדין מיום 9.12.2021, לבין הסכום שחויבה בו במסגרת הפסיקתה.

19.

יצוין כי במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע עתרה מילוז גם למתן צו ארעי במעמד צו אחד. בהחלטתי מיום 10.5.2022 דחיתי בקשה זו, והוריתי למשיבים להגיש את תגובתם לבקשה לעיכוב ביצוע. בהמשך לכך, ביום 11.5.2021 הוגשה "בקשה בהולה לעיון מחדש" בהחלטתי, שבה נטען כי נודע למילוז שפריניר כבר החלה בנקיטת הליכי גביה בלשכת ההוצאה לפועל. ביום 12.5.2022, לאחר קבלת תגובתה של פריניר, דחיתי גם בקשה זו.

20.

ביום 18.5.2022 הגישו פריניר ובוגופן את תגובתן לבקשה לעיכוב ביצוע, ובה טענו כי יש לדחותה, מחמת השיהוי שדבק בהגשתה. בהקשר זה עמדו פריניר ובוגופן על כך שהמועד הרלוונטי לקביעת החיוב הוא מועד מתן פסק הדין, ולא מועד מתן הפסיקתה. יתר על כן, כך נטען, אפילו יש לראות את מועד חתימת הפסיקתה כמועד הקובע – חלף חודש ימים בטרם הגישה מילוז את הבקשה, ובדין פעלה פריניר לאכיפת תשלום החיוב. פריניר ובוגופן הוסיפו וטענו כי יש לדחות את הבקשה בשל חוסר ניקיון כפיה של מילוז, שהסתירה עובדות מהותיות מבית המשפט. ביחס לכך נטען, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי נתן למילוז אפשרויות רבות לטעון לגוף התחשיב, וכי מילוז "הסתירה" שורה של החלטות שניתנו בעניין זה, כמו גם את העובדות הקשורות בהחלטה על מתן העיקולים בבית המשפט המחוזי.

21.

אשר לסיכויי הערעור, נטען כי אלו נמוכים במיוחד. בכל הנוגע למאזן הנוחות, נטען כי הוא נוטה במובהק לעבר דחיית הבקשה, לאחר למעלה מעשר שנות התדיינות ושעה שמילוז פועלת לריקון נכסיה ולהפסקת פעילותה. פריניר ובוגופן מציינות עוד כי טענותיה של מילוז באשר לקושי שיהא כרוך בהשבת הכספים אם יתקבל ערעורה הן פשטניות ואינן מגובות בראיות. בהתייחס לשעבודים שנרשמו בחודשים האחרונים על חלק מזכויותיה ונכסיה של פריניר, נטען כי אלו מעידים דווקא על איתנותה ועל העובדה שמדובר בחברה פעילה ורווחית. לצד זאת, הודגש כי על נכסי מילוז עצמה רשומים שעבודים רבים, חלקם לא מוגבלים בסכום, וכי נכסי הנדל"ן שבבעלותה משועבדים כולם לבנקים – זאת כעולה מדו"ח מידע שהוגש ביחס למילוז, אף הוא ממאגר הנתונים הממוחשב של רשות התאגידים.

22.

ביום 19.5.2022 הגישה מילוז הודעת עדכון, ובה הבהירה כי פריניר נקטה נגדה בהליכי הוצאה לפועל כבר ביום 12.4.2022, יומיים בלבד לאחר חתימת הפסיקתה שבה – לשיטת מילוז – נוצר החיוב הכספי. עוד נטען כי במסגרת תיק ההוצאה לפועל הציגה פריניר מצג שווא בפני רשם ההוצאה לפועל והסתירה עובדות מהותיות. בנסיבות אלה, הגישה מילוז בקשה לביטול הליכי ההוצאה לפועל. עוד צוין כי יום קודם לכן מסרה מילוז לפריניר, באמצעות באי-כוחה, שלוש המחאות – אחת מהן לפירעון מיידי ושתיים דחויות – בשווי הסכום הכולל שנפסק לחובתה בפסיקתות, וכי על אף זאת מסרבת פריניר להסיר את צווי העיקול שהוטלו.

23.

בתשובה שהגישו פריניר ובוגופן בו ביום נטען כי עצם פריסת התשלומים, בהיעדר הסכמה לכך, מעידה על חוסר יכולתה הכלכלית של מילוז. עוד נטען כי לגוף הדברים, מסירת ההמחאות מייתרת את הצורך להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע.

דיון והכרעה

24.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הרבים, בתגובה המפורטת לה, וכן בהודעותיהם המשלימות של הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא לענייננו היא כי אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצועו של פסק דין, כפי שמורה תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. ביסודו של כלל זה מונח הרציונל הגורס כי יש לאפשר לבעל דין שזכה במשפט ליהנות מפרי זכייתו, מבלי להמתין עד לאחר הכרעה בערעור. הדברים אמורים במיוחד כאשר מדובר בפסק דין הנסב על חיוב כספי, שאינו בלתי הפיך (ראו: ע"א 7453/18 עמאר נ' מזרחי , פסקה 11 (6.11.2018); ע"א 2022/22 אחיהוד מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' שרון דמתי , פסקה 5 (12.4.2022); ע"א 3080/22 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 8 (24.5.2022); ).

25.

בנסיבות דנן, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מילוז. הטעם העיקרי לכך הוא כי לא עלה בידי מילוז להראות שאם תזכה בערעורה, לא תוכל לגבות בחזרה את כספה. טענותיה של מילוז בקשר למצבה הכלכלי של פריניר הועלו בשפה רפה, ולא נתמכו בראיות מספקות. לעניין זה, יצוין כי לא שוכנעתי כי עצם הטלת שעבודים על חלק מנכסיה של פריניר מעיד בהכרח על מצב כלכלי רעוע, ולא מן הנמנע כי השעבודים הוטלו במסגרת פעילותה העסקית השוטפת (ראו והשוו: ע"א 735/18 אביעד - ייזום, תכנון ובניה בע"מ נ' א.א תשתיות עפר בע"מ , פסקה 9 (17.6.2018)). לא למותר לשוב ולציין, כפי שנטען, כי גם על נכסיה של מילוז הוטלו שעבודים שונים. ברקע הדברים יש גם לזכור, כי ההתדיינות בין הצדדים נמשכת זה למעלה מעשור, באופן המצדיק במיוחד שלא לחרוג מהכלל המורה שיש להתיר לזוכה ליהנות מפירות זכייתו כבר עם מתן פסק הדין בערכאה הדיונית.

26.

אציין עוד, כי אין די בערבות שהציעה מילוז להעמיד כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה, מאחר שהיא לא הוכיחה את עמידתה בתנאים הבסיסיים לעיכוב הביצוע של פסק דין כספי, כאמור לעיל (ראו והשוו: ע"א 3827/14 עוז והדר בניה בע"מ נ' מפלס רם בניה ופיתוח בע"מ , פסקה 17 (3.7.2014)). אף אם ערבות זו שימשה בטוחה מספקת בעבר, הרי שבשלב זה של ההליך, לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחלטותיו המשלימות – דומה כי תמונת הדברים שונה.

27.

בשולי הדברים יש להוסיף, כי איני נדרשת לטענות הצדדים בעניין נקיטת הליכי הגביה, פריסת החיוב לתשלומים והסרת העיקול שהוטל, שמקומן להתברר בלשכת ההוצאה לפועל ובבית המשפט המחוזי, לפי העניין. טענות הצדדים שמורות להם בעניין זה.

28.

סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות 2-1 בסך 5,000 שקלים.