ע"א 4733/11 סקפאה אירועים על הים בע"מ נ. ניו אלי בנמל בע"מ

לפניי בקשה מטעם המשיב 2 – מר אבי אשר – לצרפו כמערער נוסף בהליך שבכותרת, כלומר לשנות את סיווגו ממשיב למערער.

המשיבה 1 הגישה תביעה כספית בבית המשפט המחוזי נגד יתר הצדדים בערעור זה. התביעה התקבלה בעיקרה (פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 5.5.2011), ונקבע כי המערערים 2 ו- 3 וכן המשיב 2 חבים יחד ולחוד בחבויות שהושתו על החברה, המערערת 1. יצוין כי המשיב 2 (כמו נתבעים אחרים) היה מבעלי מניותיה של המערערת 1, והיה ערב יחד ולחוד להתחייבויותיה.

הערעור הוגש ביום 23.6.2011, ובינתיים ניתן צו סיכומי טענות והצדדים – קרי המערערים והמשיבה 1 – הגישו את סיכומיהם. בספטמבר 2012 הודיעה עורכת-הדין ריי לוין, שנרשמה כבאת כוחו של המשיב 2, כי היא אינה מייצגת (ומלכתחילה לא ייצגה) את המשיב 2 בהליך הערעור, וכי היא מסרה למשיב 2 כי שוגרו למשרדה כתבי בי-דין בהליך זה. בהחלטתי מיום 11.10.2012 הוריתי להמציא למשיב 2 ישירות את כתבי בי-הדין (ככל שהדבר טרם נעשה), ואפשרתי למשיב 2 להגיש כל בקשה או הודעה תוך 5 ימים. או-אז הגיש המשיב 2, כשהוא מיוצג על-ידי עורך-דין חדש, את הבקשה שלפניי.

בבקשה נטען כי המשיב 2 "לא היה ער ולא הבין את ההליכים המתנהלים", וכי הוא סבר שהינו כלול בהודעת הערעור. המשיב 2 מוסיף כי מצבו הכלכלי מנע ממנו את האפשרות לשכור ייעוץ משפטי, וכך נוצר מצב אבסורדי – כלשונו – שבו הערב להתחייבויותיה של המערערת 1 מסווג כמשיב בערעורה. המשיב 2 מביע חשש כי המערערת 1 תופטר מחובה ואילו הוא – הערב – יוותר עם פסק-דין המטיל עליו חיוב כספי. המשיב 2 חפץ אפוא להצטרף כמערער נוסף, תוך אימוץ הודעת הערעור וסיכומי המערערים כפי שהם. לחלופין הוא עותר "כי בכל מקרה הוא יצורף לכל טענות ההגנה וסיכומי המערערים", כדי שהכרעתו של בית משפט זה תחייב את המשיבה 1 גם כלפיו.

המערערים מסכימים לבקשה ואילו המשיבה 1 מתנגדת בציינה כי מדובר למעשה בניסיון להגיש ערעור כשנה ומחצה לאחר פסק-הדין – ללא כל הצדקה. המשיבה 1 מדגישה כי המשיב 2 היה מיוצג בבית המשפט קמא, ועל כן חזקה כי הוסבר לו שביכולתו לערער על פסק-הדין. עוד טוענת המשיבה 1 כי לא עלה בידי המשיב 1 להצביע על מקור בדין לבקשתו, וגם לא ברורה התועלת בצירוף המבוקש. לדעת המשיבה 1, אין מקום לפתוח בשלב זה את הדיון בשאלת חיובו של המשיב 2.

הבקשה לשנות את סיווגו של המשיב 2 למערער היא במהותה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. לחובתו של המשיב 2 עומדת העובדה שלא הגיש מלכתחילה ערעור מטעמו, ואף השתהה עת ארוכה עד שנקט מהלך בערעור זה. נימוקיו של המשיב 2 להתנהלות זו אינם בעלי כוח שכנוע רב. עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שקיים הליך תלוי ועומד שהגישו המערערים, וקיים היגיון ענייני בסיווגו של המשיב 2 כמערער. לכך מתווסף נתון נוסף, שאני נותן לו משקל של-ממש, והוא הצהרתו הברורה של המשיב 2 כי הוא מצטרף לכל נימוקי הערעור, קרי להודעת הערעור ולסיכומים שכבר הוגשו. ממילא יש לראות במשיב 2 כמי שמתחייב שלא לחרוג מן החזית שנתגבשה בכתבי הטענות שהוגשו בערעור.

לאור כל האמור, אני מורה כדלקמן: המשיב 2 יימחק מרשימת המשיבים ויתווסף לרשימת המערערים. המזכירות מתבקשת לערוך רישום מתאים על-גבי כתבי הטענות וכן בתכנת ניהול תיקים. נרשמת בזאת הודעתו של המשיב 2 כי לא יהא בהצטרפותו כמערער כדי לגרום לעיכוב ההליכים, וכי אין בכוונתו לחרוג מן הטענות שהועלו בהודעת הערעור ובסיכומי המערערים. המשיב 2 יישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבה 1, בגין הבקשה שלפניי, בסך של 3,000 ₪.

המזכירות מתבקשת לתייק החלטה זו בתיקי השופטים.