ע"א 4781/01 מדינת ישראל נ. סנפיר השקעות בע"מ

המבקשות (המערערות בהליך העיקרי) עותרות לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, לפיו המגרשים נשוא המחלוקת, הרשומים בבעלות הימנותא (המבקשת 2), הם בבעלות המשיבה 1. המשיבה 3, שגם היא הגישה ערעור על פסק הדין, תומכת בבקשה.

2.בשנת 1976 התקשרה המדינה (המבקשת 1) בהסכמים עם המשיבה 1, לפיהם מכרה לה שני מגרשים בחיפה. האחרונה התחייבה לבנות על המגרשים שני בנייני מגורים, ולהעמיד שמונים דירות מתוך הפרוייקט להשכרה לזכאי משרד הבינוי והשיכון. מסיבות שונות, שחלקן שנויות במחלוקת בערעור, עד היום לא החלה בניית הפרוייקט. בתחילת שנות התשעים יזמה המשיבה 1 תכנית חדשה, לפיה ייבנה בית-הורים על המגרשים ועל שתי רצועות בשוליהם, שלפי התכנית המקורית היו מיועדות לדרך גישה ולשטח ציבורי פתוח. בשנת 1995 העבירה המשיבה 1 למשיבה 2 את זכויותיה במגרשים. בעקבות זאת, הורתה המבקשת 1 למבקשת 2, הרשומה כבעלת המגרשים, שלא לתת כל אישור והסכמה בקשר למגרשים ובקשר לפעילות המשיבות 1 ו2- (להלן: "המשיבות") בקרקע.

אחר הדברים האלה, הגישו המשיבות בשנת 1996 לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה, בה ביקשו מבית המשפט להצהיר כי המגרשים הם בבעלות המשיבה 2. הדיון בתובענה אוחד עם המרצת פתיחה שהגישה המשיבה 3 בשנת 1997, בה עתרה להצהרה לפיה היא בעלת המגרשים. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשות לפיהן הפרו המשיבות את ההסכמים הפרה יסודית, וכי דין העיסקה להיבטל. כן דחה גם את טענתן החלופית לפיה אכיפת המכר צריכה להיות מותנית בקיום תנאי העיסקה מצד המשיבות, ופסק שהמשיבה 1 היא בעלת המגרשים. המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. בקשה שהוגשה על-ידן לבית המשפט המחוזי, לעיכוב ביצועו של פסק הדין, נדחתה. מכאן הבקשה שלפניי.

3.המבקשות טוענות, כי ביצוע פסק הדין יסכל מראש את תוצאות הערעור ויהפוך את הדיון בערעור לחסר תועלת. זאת בעיקר מאחר ופסק הדין מאפשר למשיבות להתחיל בבנייה בשטח המריבה, ובכך להציב בשטח עובדות מוגמרות שימנעו את החזרת המצב לקדמותו. כן חוששות המבקשות כי ביצוע פסק הדין יגרום ליצירת שעבודים והתחייבויות במקרקעין כלפי צדדים שלישיים, שגם הם עלולים לסכל את מימוש פסק הדין בערעור, אם זה יתקבל. מאידך, טוענות המבקשות, למשיבות לא ייגרם נזק כלשהו מעיכוב הביצוע, שכן הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה החליטה להתלות את התכנית החדשה שהוגשה על-ידי המשיבות עד למתן פסק-דין סופי וחלוט. מכאן שלעיכוב הביצוע לא תהיה השפעה אמיתית על המשך מימושה של התכנית, שהרי זה מעוכב ממילא עד להכרעה בערעור.

מנגד טוענות המשיבות, כי הקפאת הפרוייקט על-ידי המבקשות גרמה ומוסיפה לגרום להם נזקים כבדים, כתוצאה מהפסד מימוני, הפסד רווחים, מיסים, היטלים והוצאות אחרות. כן טוענות הן כי אם לא יינתן להן להמשיך בעבודות לביצוע הפרוייקט, עלולה הוועדה לבטל את התכנית, צעד שיפגע בהן קשות בכך שיותיר בידן מגרש ללא תכנית מאושרת הניתנת ליישום. המשיבות תוקפות גם את טענת המבקשות שכתוצאה מהחלטת הוועדה להתלות את התכנית לא יגרום להן עיכוב הביצוע כל נזק: אם נכון הוא שהחלטת הוועדה כבר מונעת מהן להמשיך ביישום הפרוייקט - מקשות הן - מה פשר החשש לנזקים בלתי-הפיכים שייגרמו למבקשות? בהקשר זה מוסיפות המשיבות, כי המחלוקת בין הצדדים מצטמצמת לשתי רצועות קרקע בשולי המגרשים, שלפי התכנית המקורית היו מיועדות לדרך גישה ולשטח ציבורי פתוח, בעוד שהתכנית החדשה שהגישו המשיבות ייעדה אותן לבנייה. לדבריהן, על כל נזק שייגרם למבקשות כתוצאה מעבודות שתבוצענה ברצועות הללו ניתן יהיה לפצות בכסף.

4.דין הבקשה להתקבל.

המשיבות טוענות, אמנם, לנזקים כבדים שייגרמו להן אם יעוכב ביצועו של פסק הדין, אך אין הן מצביעות על כל נזק שלא ניתן יהיה לפצות בגינו בכסף, במידה ויידחה הערעור. מאידך, הן מודות (בסעיף 16 לתגובתן) כי אם לא יעוכב הביצוע, בכוונתן להמשיך בביצוע הפרוייקט בשטח. אין ספק שבמצב דברים זה עלולים ביצוע פסק הדין, והמשך העבודות בשטח, להפוך את הדיון בערעור לאקדמי גרידא; ואם תזכינה המבקשות בערעורן ויבוטל המכר, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. יצוין, שגם לו שוכנעתי כי המחלוקת בין הצדדים מצטמצמת לשתי הרצועות שבשולי המגרשים, לא הייתי נוטה לקבל את הטענה כי ניתן לפצות בכסף על הבנייה בשטחים אלה. יש לזכור כי המדובר הוא בחלקות קרקע, שלפי ההסכמים יועדו לצורכי ציבור, ובתשלום פיצוי כספי למבקשות לא יהיה כדי לפצות את הציבור על אובדנם של שטחים אלה.

באשר לסיכויי הערעור, הלכה היא כי כאשר קיים חשש רציני שהמערער לא יוכל, או יתקשה מאוד, להשיב את המצב לקדמותו, אזי חשש זה יהיה:

השיקול המכריע, המצדיק עיכוב ביצועו של פסק-דין, כדי לא לסכל מראש את טעמו ותכליתו של הערעור. לשון אחרת,

כאשר לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, די בכך, בדרך כלל, שיש למערער סיכוי כלשהו, ולו גם קלוש, כדי להיענות לבקשת עיכוב ביצוע ... (המ' 103/81 הרשקו נ' אורבוך , פ"ד לה(2) 666, 670) (ההדגש שלי - א' מ')

בענייננו, עיינתי בערעור שהוגש על-ידי המבקשות ובאתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לומר שהוא חסר סיכוי על פניו.

מקובלת עליי טענת המשיבות, כי ראוי היה שלבקשת עיכוב הביצוע יצורף תצהיר לאימות העובדות עליהן מסתמכת הבקשה. אלא שבמקרה הנדון, כשהחשש לנזק בלתי-הפיך שייגרם למבקשות אם יתקבל ערעורן עולה בבירור מתוך החומר שבתיק, ואף מתגובת המשיבות עצמן, אין מקום למחוק את הבקשה אך בשל אי צירוף תצהיר.

5.הבקשה מתקבלת, וביצועו של פסק הדין מעוכב עד להכרעה בערעור. בהסכמת המבקשות, העיכוב אינו חל על החיוב בהוצאות המשפט ועל חיובו של משרד הבינוי והשיכון להודיע אם ברצונו ובכוונתו לכבד את "הסכם ההשכרה", עליו חתמו הצדדים לפני הסכם המכר. הוצאות הבקשה, בסך 10,000 ש"ח, בהתאם לתוצאות בערעור.