ע"א 5338/03 אהרון וקסלמן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

בפני מונחת בקשה לתיקון כתב הערעור שבכותרת.

1.לדברי המבקש, שורה של התפתחויות בבית המשפט קמא שאירעו לאחר הגשת הערעור, מצדיקות את תיקון כתב הערעור. כך, הערעור שבכותרת הוגש לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט קמא, אשר עסק בקביעות לגבי סכומי הנזק המגיעים לו, ולאחר שנחתמה פסיקתא על ידי בית המשפט קמא. בשלב זה, החליט בית המשפט קמא לקיים דיונים נוספים בקשר לחישוב הנזק. הדיונים שנערכו התבססו על חישובי הנזק אשר שימש בסיס לפסיקתא ואשר בהם עוסק הערעור, כך שהם המשך ישיר לו. זאת ועוד, במסגרת דיונים נוספים אלו, שינה בפועל בית המשפט קמא קביעות שנקבעו בהחלטותיו הקודמות, וקבע קביעות המתייחסות לראשי הנזק נשוא הפסיקתא וכתב הערעור. יתר על כן, משהועבר התיק לשופטת אחרת, החליטה כבוד השופטת, לשנות שוב את הפסיקתא עליה חתם קודמה. לטענת המבקש, שינוי זה נעשה תוך קביעה שגויה כי היא רק מיישמת החלטות קודמות. המבקש מוסיף וטוען כי על מנת שתהיה בפני בית המשפט תמונה שלמה של מסכת ההתנהלויות שהתנהלו בבית המשפט קמא באותו נושא עליו הוגש הערעור, יש צורך בתיקון כתב הערעור. בנוסף, החלטותיו של בית המשפט קמא, כוללות קביעות שונות וסותרות לגבי סכומי הנזק אשר יש לפסוק לטובתו של המערער ומשכך קיים קושי מעשי לדון בבית המשפט בסכומי הנזק שנקבעו, בלא שמכלול ההחלטות שניתנו יובאו בפני בית המשפט. כל מצב אחר יביא לעבודה בטלה של בית המשפט ושל הצדדים, שכן בית המשפט יאלץ לעסוק בקביעות שלכאורה שאינן עוד ובסכומי נזק ששונו. תיקון הערעור יביא לכך כי הכרעת בית המשפט בערעור תהא לה תוצאה אופרטיבית אמיתית, ויחסכו דיונים תיאורטים. לבסוף, מציין המבקש כי בית משפט זה, נעתר זה מכבר, לדחות את המועד להגשת הסיכומים על ידי הצדדים, לאור הצורך לעדכן את טענותיהם כך שיכללו התייחסות גם לתוצאות הדיונים הנוספים שנערכו בינתיים בבית המשפט קמא. לאור העובדה כי נימוקי הערעור המקורי שלובים כיום, כעניין של הכרח, בנימוקי הערעור המתוקן, מבוקש להתיר את הגשתו של כתב הערעור המתוקן.

2.המשיב מתנגד לבקשה. אלו טעמיו: ראשית , הבקשה הינה בגדר ניסיון פסול להוסיף לערעור השגות שיש למערער על החלטות בית המשפט קמא, שהמערער לא ערער עליהן בדרך הראויה ובמועד. שנית , המבקש אינו מפרט במדויק את התיקון המבוקש על ידו, אינו מצרף נוסח מתוקן של כתב הטענות ואף אינו מאמתו בתצהיר. המשיב סבור כי יש בכך פגם מהותי היורד לשורש הבקשה ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. שלישית , התיקון המבוקש אינו חיוני לבירור השאלות המתבררות בערעור שכן הצדדים עדכנו את בית המשפט, לאחר הגשת הערעורים מטעמם, בכל התפתחות שהייתה בדיונים בבית המשפט קמא. ברי, כי ככל שמדובר בעדכון בלבד, מובן כי הצדדים יהיו רשאים להפנות את בית המשפט הנכבד להתפתחויות שהיו ואולם המערער מבקש על ידי התיקון להעלות בפני בית המשפט את השגותיו על החלטות שעליהן לא ערער במועד ובאופן הקבועים בדין. זאת, לא ניתן לעשות בדרך של תיקון כתב הערעור. עוד מוסיף המשיב כי אין ולא יכול להיות חולק כי בית המשפט קמא הכריע בשאלת הנזק והורה על הגשת פסיקתה – הווה אומר ניתן פסק דין מחייב בשאלת הנזק. כמו כן, ההחלטה הראשונה מיום 4.12.02 מהווה פסק דין מחייב, לאור העובדה כי נקבעו בה קריטריונים מדויקים לאופן חישוב הנזק. ההחלטות המאוחרות יותר של בית המשפט קמא, מיום 5.11.03, 15.3.04 ו – 11.11.04 אינן אלא החלטות שניתנו בבקשות המשיב, להורות כי הפסיקתות שהגיש המערער אינן עולות בקנה אחד עם פסק הדין. החלטות אלו ניתנו לאחר פסק הדין. בין אם הערעור על החלטות אלו ברשות או בזכות המועד להגשתם חלף זה מכבר. משלא הוגשו ערעורים, רשאי היה המשיב להניח כי הפכו סופיות ורשאי היה לצפות כי ביחס לנושאים אשר נדונו בהחלטות אלו, לא יוטרד עוד בהליכים נוספים. לאור האמור יש לדחות את הבקשה.

3.לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לתיקון הערעור, להתקבל. המשיב אינו חולק הלכה למעשה כי ההחלטות המאוחרות יותר שנתקבלו על ידי בית המשפט קמא קשורות באותה פרשה ובאותן קביעות שהן נשוא הערעור אלא שהתנגדותו מוסבת על העובדה כי המבקש לא בחר לערער עליהן בעצמו במועד. כבר נקבע כי השימוש בסמכות הקבועה בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 לעניין תיקון הודעת הערעור, היא ליברלית (ראו ח' בן-נון, הערעור האזרחי

259 (1997) והאסמכתאות שם). המטרה היא לאפשר לערכאת הערעור לדון בשאלות השנויות במחלוקת, תוך מניעת סרבול של הדיון ופגיעה בצד שכנגד. בעת שהוגש הערעור ברור כי לא ניתן היה לערער על ההחלטות המאוחרות שנתקבלו. עיון בהחלטות אלו ובטענות בערעור עצמו מגלה כי ראוי הוא כי בפני ערכאת הערעור תעמוד התמונה כולה וניתן יהיה לסיים בערעור את הדיון בכל הפרשה וספיחיה. ממילא ככל שיש טענות לגבי הפסיקתא שניתנה כמו גם שינויים של גובה הנזק ושכר הטרחה באותו התיק נשוא הערעור, ראוי הוא כי אלו ידונו יחד באותו הערעור. כך מתבקש מניהול יעיל ונכון של ההליך. נותרה השאלה אם אין בתיקון הערעור בשלב זה משום פגיעה במשיב. בעניין זה איני סבור כי יש פגיעה מעין זו. אמת, יכול ולו המבקש היה מגיש ערעור נפרד (בזכות או ברשות – לפי העניין) על ההחלטות המאוחרות יותר שניתנו, היה עליו ליתן טעם מיוחד לאיחורו. אולם סביר להניח כי טעמם מעין זה היה מוכר נוכח מועד מתן ההחלטות כמו גם העובדה כי בערכאה זו תלוי ועומד ממילא ערעור. המשיב אף ידע על השגתו של המבקש על פסק הדין העיקרי – שהרי הגיש ערעור – וממילא משקלה של ה"חסינות" שנוצרה בגין אי הגשת ערעור במועד, אינו מן החזקים. על כך יש להוסיף כי על פי התיק עצמו טרם החל הדיון בו ואף לא הוגשו סיכומי הצדדים.

4.התוצאה היא על כן כי אני מתיר את תיקון הודעת הערעור באופן שתוכל להתייחס גם להחלטות המאוחרות שנתקבלו בהליך בבית המשפט קמא והנוגעות לעניין נשוא המחלוקת בין הצדדים. אין צו להוצאות בבקשה זו. המזכירות תפעל להוצאות צו סיכום טענות עדכני בתיק זה.