ע"א 6127/20 קליאצ'קין גרשון גריגורי נ. קורונוב טינה רות

1.

מונחת לפניי שאלת סיווג ההליך שבכותרת – בקשת רשות ערעור או ערעור בזכות, וכן בקשת המבקש להפחתת גובה העירבון. אפתח בסוגיית סיווג ההליך.

2.

בקשת רשות הערעור דנן מופנית כנגד שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ר' ערקובי ) מיום 13.7.2020 ומיום 22.7.2020 בפש"ר 8273-01-19, אשר ניתנו בגדר הליכי פשיטת הרגל של המשיבה 1 (להלן: החייבת ). עניינן של ההחלטות האמורות בנכס מקרקעין המצוי ברחוב אח"י דקר 28, תל אביב (להלן: הנכס ) אשר מלוא זכויות הבעלות בו רשומות על שם החייבת. המשיב 2, שמונה כמנהל מיוחד לנכסי החייבת (להלן: המנהל המיוחד ), ביקש לממש את זכויות החייבת בנכס. או אז טען המבקש – גרושה של החייבת – כי לפי הסכם גירושין מיום 27.12.2010, שאושר על ידי בית הדין הרבני ביום 6.2.2011, ככל שיימכר הנכס, הוא זכאי למחצית מהתמורה. מכוח הסכם זה נרשמה לטובת המבקש הערת אזהרה ביום 18.6.2018. המבקש אף מתגורר בנכס מזה כעשור, מכוח הסכם הגירושין, ומכירת הדירה משמעותה פינויו.

3.

בהחלטה מיום 13.7.2020 קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא עמד בנטל לסתור את אמיתות הרישום של החייבת כבעלים של מלוא הזכויות בנכס כפי שמופיע במרשם המקרקעין, וגם אם יש למבקש זכויות בנכס, דינן להתבטל בהיותן הענקה אסורה. לפיכך, התיר בית המשפט המחוזי למנהל המיוחד לפעול למימוש זכויות החייבת בנכס ולפינוי המבקש. המבקש הגיש בקשה לעיון מחדש ובה ביקש כי בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע ההחלטה ויאשר למבקש להגיש תביעה לסעד הצהרתי בבית המשפט לענייני משפחה. בהחלטה נוספת, מיום 22.7.2020, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לעיון חוזר, אך עם זאת, אפשר למבקש להפקיד סכום של 103,000 ש"ח שאז ישקול בית המשפט להמתין עם הפינוי עד שיחליט המבקש אם לפנות לערכאות בעניין הצהרה בדבר זכויותיו בנכס.

4.

בפתח בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, ציין כי הבקשה "מסווגת למען הזהירות כבר"ע". על פי החלטתה של כבוד השופטת י' וילנר מיום 30.9.2019 הועבר אליי התיק לשם סיווג ההליך, ולפיכך הוריתי לצדדים להתייחס לסוגיית הסיווג, וכך נעשה. המבקש סבור כי ישנם טעמים לכאן ולכאן, שכן לשיטתו, על ההחלטה מיום 13.7.2020 ניתן היה להגיש ערעור בזכות, אלמלא ההחלטה מיום 22.7.2020, אשר למעשה "החזירה את הגלגל לאחור" שכן, לדבריו, פירושה הוא כי זכויותיו בנכס טרם הוכרעו סופית. כונס הנכסים סבור כי הדרך הדיונית להשיג על ההחלטה היא ערעור בזכות. לשיטתו, ההחלטה המורה על פינוי הנכס אינה מהווה "צו בפשיטת רגל" ולכן יש לבחון אותה לפי דיני הערעור הרגילים, ומכיוון שההחלטה מורה על פינויו של המבקש מהנכס, היא סיימה את ה"מקטע" הנוגע לענייניו של המבקש ולכן מדובר ב"פסק דין" שהערעור עליו בזכות. המנהל המיוחד השיב כי אינו מתנגד לדון בבקשה כבערעור.

5.

כידוע, דיני הערעור במסגרת הליכי פשיטת רגל שונים מאלה החלים ביחס להליכים אזרחיים. סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 קובע כי החלטות של בית המשפט הניתנות במסגרת הליך של פשיטת רגל, המסווגות כ"צו בפשיטת רגל", ניתנות לערעור בזכות. מנגד, על החלטות שאינן באות תחת ההגדרה של "צו בפשיטת רגל" (אף שניתנו במסגרת הליך של פשיטת רגל) ניתן להשיג בהתאם לדיני הערעור ה"רגילים" – ערעור בזכות ביחס להחלטות שיפוטיות המסווגות כ"פסק דין" וערעור ברשות ביחס להחלטות שיפוטיות המסווגות כ"החלטה אחרת" (ראו למשל: ע"א 11117/07 אריכא נ' עו"ד חבר (3.11.2008); רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי (26.10.2011); רע"א 204/20 פלוני נ' פלוני (19.2.2020)).

6.

אצא מנקודת הנחה (שהייתה מוסכמת על הצדדים) כי ההחלטה מושא ההליך דנן אינה בגדר "צו בפשיטת רגל". המבחן הוא אפוא, האם בהחלטה עליה נסב ההליך היה כדי "לסגור" יחידה דיונית מתוחמת (רע"א 6893/16 חברת אקסס קרדיט בע"מ נ' ישיבת שערי מבשרת ציון (2.5.2017);

רע"א 5464/18 פלוני ואח' נ' יאיר כהן – נאמן (11.8.2019) ).

7.

בעניינו, ההחלטה מיום 13.7.2020 מכריעה באופן סופי בסוגיית זכויותיו של המבקש בנכס וכן מורה על פינויו מהנכס. בכך, הביאה ההחלטה לסיומה את ה"יחידה הדיונית" שעניינה זכויות המבקש בנכס, וככזאת מהווה היא "פסק דין" שהערעור עליו בזכות, כפי שלמעשה מסכימים כל הצדדים (השוו: ע"א 4064/18 פיבושביץ נ' פיבושביץ (29.11.2018); רע"א 3475/16 פלוני נ' יעקבסון (9.5.2016) ).

8.

שונים פני הדברים ככל שהדברים נוגעים להחלטה מיום 22.7.2020, אשר ניתנה במסגרת בקשה לעיון חוזר. אופן ההשגה על החלטה זו – שהיא החלטה מאוחרת לפסק הדין ו"טפלה" לו – הוא במסגרת בקשת רשות ערעור (ראו: 3725/08 חזן נ' חזן (3.2.2011); בש"א 3743/20 עודה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (29.6.2020)). משכך, היה על המבקש להגיש הליך ערעורי נפרד (במסגרת בקשת רשות ערעור) כנגד החלטה זו (השוו: ע"א 1849/19 הורוביץ נ' קרן אינטגרל – שותפות מוגבלת (22.1.2020)).

9.

מכיוון שיש צורך בפיצול ההליכים הערעוריים המופנים כנגד ההחלטות השונות, המבקש יהיה רשאי להגיש, עד ליום 22.11.2020, ערעור על ההחלטה מיום 13.7.2020. בקשת רשות הערעור שבכותרת תופנה רק כנגד ההחלטה מיום 22.7.2020. בפתח הליך הערעור, ככל שיוגש, יציין המבקש את דבר החלטתי זו ויצרפה כנספח, וכן יציין את דבר קיומו של ההליך המקביל.

10.

אשר לבקשה להפחתת העירבון, נוכח העובדה כי בקשת רשות הערעור תופנה רק כנגד ההחלטה מיום 22.7.2020, לנוכח עמדת הכנ"ר, ומבלי שנעלמה מעיניי התנגדות המנהל המיוחד, ראיתי להיעתר לבקשת המבקש ולהפחית את גובה העירבון בבקשת רשות הערעור לסך של 10,000 ש"ח.