ע"א 6359/14 ישראל קרויס נ. שלמה פרידמן

המזכירה הראשית העמידה את העירבון בגין ההליך שבכותרת על סכום של 15,000 ₪. סכום זה טרם הופקד על-ידי המערערים (שהגישו בקשה "למתן ערבות צד ג' במקום עירבון"; זו נדחתה בהחלטתי מיום 19.10.2014).

כעת מונחת לפניי בקשה מטעם המשיב 5 (כונס הנכסים) להגדלתו של סכום העירבון לכדי סך של 100,000 ₪ לכל אחד מן המערערים. המערערים מתנגדים לבקשה. יצוין, כי עניינו של הערעור בהחלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט כ' מוסק ), מיום 11.8.2014, שבה התקבלו בקשות למתן צו כינוס נכסים נגד המערערים (בני זוג).

כידוע, העירבון נועד להבטיח מקור זמין ונוח לגביית הוצאותיהם של המשיבים בערעור. משכך, גובה העירבון בהליך הערעור נקבע בראש ובראשונה לפי אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. אומדן זה מבוסס על שיקולים שונים ובהם, בין היתר, מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. מדובר, כמובן, באומדן בלבד ולא במדע מדויק ( בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג (4) 186 (1989); רע"א 7028/00

אי.בי.אי. ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ (28.10.2001)).

בענייננו, איני רואה להיכנס לעומקן של מחלוקות לגופם של דברים, אשר לא זה המקום להיזקק להן. בהקשר זה אציין כי כבוד השופט עמית, בהחלטתו מיום 16.11.2014 (בבקשה לעיכוב ביצוע), נמנע מלקבוע מסמרות באשר לסיכויי ההליך, אם כי ציין שעל פני הדברים "מתקיימות במבקשים מספר עילות להפעלת הליכי פשיטת רגל כנגדם". מעבר לכך, יש ליתן את הדעת למהותו של ההליך (מתן צו כינוס), למשמעות הנטענת של מתן צו כינוס על חופש הפעולה של המערערים, ולעצם העובדה שהמערערים מסובכים בחובות בהיקפים ניכרים. כל אלה תומכים בקביעת עירבון בשיעור מידתי ומאוזן, שאינו מסתמן כחסם בלתי-עביר בפני מימוש זכות הערעור. עם זאת אציין כי במכלול הנסיבות אין לשלול את האפשרות שעירבון בסך 15,000 ₪ נמוך ביחס להוצאות הפוטנציאליות, ועוד אזכיר כי המערערים לא הוכיחו שאינם יכולים לגייס סכום-כסף הולם לצורך עירבון (ראו החלטתי מיום 19.10.2014).

לאור מכלול הנסיבות, החלטתי להעמיד את העירבון בהליך זה על סך של 20,000 ש"ח (לשני המערערים גם-יחד). סכום זה יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן – יירשם ההליך לדחייה.