ע"א 6479/13 בני אור אחזקות בע"מ נ. גיא ויקטור שבת

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, אשר הוגשה מטעם המבקשים בע"א 1083/15, הם המשיבים בע"א 6479/13 (להלן: המבקשים ). ביסוד הליך זה עומדת הבקשה, כי צו העיקול הזמני על סך 1,400,000 ₪ שהוטל על נכסי המשיבים ביום 17.7.2012, ושיוחד ביום 2.4.2013 לנכס המקרקעין שבבעלות המשיבה 1, שפרטיו מופיעים בבקשה, ימשיך לעמוד על כנו. וזאת, עד להכרעה בערעור על פסק הדין, שניתן ביום 8.12.2014, על ידי בית משפט קמא (להלן: פסק הדין הסופי ).

לחילופין, התבקש בית משפט זה ליתן סעד זמני, אשר יאסור על המשיבים או מי מטעמם לערוך כל דיספוזיציה במקרקעין, עד להכרעה בערעורם. עוד התבקש בית המשפט לעכב את ביצוע פסק הדין הסופי, המשית על המבקשים תשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד לטובת המשיבים, בסך 10,000 ₪, בעקבות דחיית תביעתם.

2.

זה המקום להבהיר, כי המשיבים 5-1 בע"א 1083/15, הם המבקשים 5-1 בע"א 6479/13 (להלן: המשיבים ), ערערו לבית משפט זה (ע"א 6479/13) על פסק דין חלקי שניתן נגדם בבית משפט קמא, ביום 7.7.2013 (להלן: פסק הדין החלקי ). במקביל, הם ביקשו לעכב את ביצוע פסק הדין החלקי, אשר חייב אותם, או למצער את המשיבים 3,1 ו-4, לשלם סכום של 820,000 ₪ (להלן: הסכום או הסכום המבוקש ) למבקשים. בהחלטתי בבקשת עיכוב הביצוע, מיום 3.11.2013, קבעתי, כי הכף נוטה לעבר דחיית הבקשה, ואולם מצאתי לנכון לאמץ את הצעת הביניים שהוצעה על ידי המבקשים, ולפיה על המשיבים להפקיד בקופת בית המשפט את הסכום המבוקש, כתנאי לעיכוב ביצועו של פסק הדין החלקי (להלן: החלטת עיכוב הביצוע ). יצויין, כי ערעור המשיבים על פסק הדין החלקי וערעור המבקשים על פסק הדין הסופי יידונו במאוחד בפני בית משפט זה.

3.

המשיבים התנגדו לבקשת הסעד הזמני שלפניי והציעו הסדר חלופי, אליו אתייחס בהמשך. ביום 6.7.2015, ולבקשת בית המשפט הגישו המשיבים הודעה, ממנה עולה כי, מחד גיסא, הם לא פעלו בהתאם לאמור בהחלטת עיכוב הביצוע, ומאידך גיסא, הם גם לא ביצעו את פסק הדין החלקי שניתן נגדם. יצויין, כי עיינתי בפרוטוקול הדיון המקדמי בערעור על פסק הדין החלקי, שצרפו המשיבים להודעתם, ולא מצאתי כי זה מאפשר להם לאחוז בחבל משתי קצותיו- היינו לא לשלם את הסכום בו חוייבו בבית משפט קמא (או לחילופין לדרוש מהמבקשים להמנע מלנקוט הליכי הוצאה לפועל על מנת לגבותו), ובה בעת לא לפעול בהתאם להחלטת עיכוב הביצוע, ולהמנע מהפקדת הסכום בקופת בית המשפט, עד להכרעה בערעורם על פסק הדין החלקי. אמנם, בתום הדיון המקדמי בערעור המשיבים, שנערך ביום 28.1.2014 (להלן: הדיון המקדמי ), התיר השופט י' עמית למשיבים לבקש מבית המשפט " להמיר " את הפקדת הסכום המבוקש, כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי, בהסדר אחר. אולם בקשה כזו לא התקבלה עד עצם היום הזה. זאת, הגם שהמשיבים ביקשו במסגרת הודעתם ובדיעבד, כי אתייחס לתגובתם לבקשת הסעד הזמני, מיום 27.5.2015, כ" הצעה/בקשה להמיר את ההפקדה " (סעיף 15 לתגובתם).

4.

רק לאחר שהמבקשים הגישו ערעור על פסק הדין הסופי (ע"א 1083/15) ובמסגרתו את בקשתם, המונחת לפניי, למתן סעד זמני, " נזכרו " המשיבים להתייחס בכתב, ובאופן עקיף בלבד, לעובדה כי הם לא ביצעו את פסק הדין החלקי. בתחילה, בבקשתם לקבלת צו מניעה שיאסור על המבקשים לנקוט בהליכי פירוק נגד המשיבה 1 בגין אי תשלום פסק הדין החלקי, מיום 21.4.2015, ובהמשך, במסגרת תגובתם לבקשת הסעד הזמני, מיום 27.5.2015, אשר כוללת, כפי שהם טוענים היום, גם " בקשה להמרת ההפקדה ". בתגובת המשיבים הם הביעו את הסכמתם למתן הסעד הזמני, בתנאי שהמבקשים יחדלו מפעולות הגבייה של הסכום המבוקש, שהושת עליהם מכוח פסק הדין החלקי, ובתנאי נוסף, לפיו הליך הפירוק שנקטו המבקשים נגד המשיבה 1, יימחק (להלן: ההסדר החלופי ). המבקשים, מצידם, התנגדו להסדר החלופי שהוצע על ידי המשיבים.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבורני כי יש להורות על מתן הסעד הזמני המבוקש על ידי המבקשים, מבלי להתנותו בהסדר החלופי המוצע על ידי המשיבים.

ראשית, צו העיקול שהוטל על נכסי המשיבים נועד להבטיח את התביעה הכספית שהגישו המבקשים נגד המשיבים, ואשר על דחייתה הוגש ערעור לבית משפט זה. מצב דברים זה, טרם שהוכרעו הערעורים על פסק הדין החלקי ופסק הדין הסופי, וכאשר המשיבים לא שילמו את חובם על פי פסק הדין החלקי, מצדיק את הותרת צו העיקול על כנו.

שנית, התנהלותם של המשיבים בענייננו נגועה, לכאורה, בחוסר תום לב, אשר אינו מצדיק את קבלת עמדתם. בהודעת המשיבים מיום 6.7.2015 הם טענו לזכותם שלא לפעול בהתאם להחלטת בית משפט זה בבקשת עיכוב הביצוע מטעמם. עוד הוסיפו המשיבים וטענו, כי מאז ניתנה ההחלטה בבקשת עיכוב הביצוע, התרחשו אירועים " המעקרים " את ההחלטה בבקשת עיכוב הביצוע, ובראשם החלטת השופט י' עמית בדיון המקדמי. אין בידי לקבל עמדה זו. למשיבים אכן הוענק סעד המעכב את ביצוע פסק הדין החלקי, בהתאם לבקשתם, אך זאת בתנאי מסויים. לפיכך, היו המשיבים רשאים להחליט שלא לקיים את התנאי ושלא לעמוד על עיכוב ביצוע פסק הדין החלקי. ואולם, ככל שהוחלט על ידי המשיבים שלא לקיים את התנאי, היינו שלא להפקיד את הסכום המבוקש בקופת בית המשפט, היה עליהם לבצע לאלתר את פסק הדין החלקי שניתן נגדם. למשיבים לא עומדת הזכות " לוותר " על עיכוב הביצוע שניתן להם, ולהמנע, במקביל, מלשלם את סכום פסק דין החלקי. על אחת כמה וכמה, שהם אינן רשאים לבקש, כעת, כי " בתמורה " להיענותם לבקשת הסעד הזמני לתקופת הערעור מטעם המבקשים, יעוכב, למעשה בשנית, ביצוע פסק הדין החלקי שניתן נגדם, וזאת בתנאים אחרים מאלו שנקבעו בעבר, בהחלטת עיכוב הביצוע. עוד יש להוסיף, כי ההחלטה בדיון המקדמי בערעורם, אותה רואים המשיבים, בטעות, כמצדיקה את התנהלותם, ניתנה לפני כשנה ומחצה. היינו, ככל שהמשיבים ביקשו שלא לקיים את פסק הדין החלקי, תוך הצעת הסדר חלופי אחר, היה עליהם לפנות, במועד מוקדם הרבה יותר, לבית משפט זה בבקשה מתאימה. אך לא כך היה.

בנסיבות אלו, אינני רואה מקום להיענות להסדר החלופי המוצע על ידי המשיבים, היינו להעניק את הסעד הזמני, רק במידה שהמבקשים יחדלו מביצוע פעולות הגביה של הסכום הנקוב בפסק הדין החלקי, וכן ימחקו את בקשתם לפירוק המשיבה 1.

6.

התוצאה היא שהבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור מתקבלת בזאת. צו העיקול על סך 1,400,000 ש"ח שהוטל על נכסי המשיבים, ואשר יוחד בהמשך לנכס המקרקעין שבבעלות המשיבה 1, שפרטיו נקובים בבקשה, יעמוד בתוקפו עד להכרעה בערעורים שבכותרת. מאחר שהמשיבים הצהירו, בהודעתם מיום 6.7.2015, כי הם " מוותרים " על הסעד שהוענק להם בהחלטת עיכוב הביצוע, מבלי שהגיעו להסדר אחר עם המבקשים בנוגע לביצועו של פסק הדין החלקי, הרי שעליהם לבצעו לאלתר.

בנוסף, אינני רואה מקום לעכב את תשלום ההוצאות ושכר טרחת עו"ד שנפסקו לחובת המבקשים במסגרת פסק הדין הסופי, ועל כן בקשתם בעניין זה, נדחית.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בהליך זה, בסך 5,000 ₪.

המזכירות תקבע את הדיון בערעורים המאוחדים עד לסוף חודש נובמבר 2015.