ע"א 683-24 ע"א 683-24

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אריה רומנוב) מיום 26.11.2023 בת"א 13824-09-14, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב 1 נגד המבקש בעילה של רשלנות רפואית, והאחרון חויב לשלם לראשון פיצויים בגובה 455,000 ש"ח בתוספת שכר טרחה בשיעור של 23.4%.

1.ביום 4.9.2014 הגיש המשיב 1, מר הילאל ג'מהור (להלן: המשיב), נגד המבקש, שירות בתי הסוהר (להלן: המבקש או שב"ס), ונגד המשיבה 2, קופת חולים כללית (להלן: קופ"ח כללית), תביעה שעניינה בטענה לרשלנות רפואית בקשר לטיפול בבעיה רפואית שנתגלתה אצלו עת ריצה עונש מאסר בכלא גלבוע והיה נתון הוא למשמורת של שב"ס. על פי הנטען בתביעה, הרשלנות הרפואית באה לידי ביטוי בשני היבטים: הראשון, עניינו באבחון שגוי על ידי רופא אורתופד מטעם קופ"ח כללית, אשר בדק את המשיב במרפאת בית הכלא (בדיקה זאת התבצעה מכוח ההסכמים בין שב"ס לבין קופ"ח כללית באשר למתן מענה רפואי על ידי קופ"ח כללית לאסירים המצויים במשמורת של שב"ס). ההיבט השני, נוגע לאי מתן מענה רפואי במהירות הנדרשת בנסיבות העניין על ידי שב"ס. בעקבות האמור, כך נטען, איבד המשיב זמן יקר שבמהלכו מצבו הבריאותי התדרדר ונגרמה לו נכות גופנית משמעותית (ספסטיות בגפיים התחתונות) שניתן היה למנוע אותה לוּ טופל בזמן.

2.במהלך ניהול התביעה, ובטרם דיון ההוכחות הראשון, הגיעו המשיב וקופ"ח כללית להסכם פשרה במסגרתו הסכימה האחרונה לשלם למשיב סכום של 200,000 ש"ח, תוך שהתבקש כי ככל שבית המשפט ימצא כי הן שב"ס והן קופ"ח כללית נושאות באחריות לנזקיו של המשיב, ייקבע הוא גם את חלוקת האחריות הפנימית ביניהם, אך זאת בהתבסס על הטיעונים מטעם המשיב ושב"ס בלבד, ומבלי שהדבר יחייב את קופ"ח כללית. כן הסכימו המשיב וקופ"ח כללית כי אם יימצא שקופ"ח שילמה למשיב מעבר לחלקה, סכום זה ייגרע מחלקו של שב"ס. לפיכך, התביעה הוסיפה להתנהל נגד שב"ס בלבד, תוך שמסגרתה נבחנה גם אחריותה של קופ"ח כללית.

3.ביום 26.11.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קיבל בעיקרה את תביעת המשיב נגד שב"ס, תוך שהוא מאמץ את חוות דעת המומחה מטעם המשיב ודוחה את חוות דעת המומחה מטעם שב"ס. נפסק, כי יש להטיל על שב"ס אחריות בגין אי קידום הטיפול בבעייתו הרפואית של המשיב במהירות הנדרשת; ועל קופ"ח כללית אחריות בגין אבחון שגוי של הבעיה הרפואית ממנה סבל המשיב על ידי הרופא מטעמה. בהתאם לכך, ולנוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי כי חלק ממצבו הרפואי הנוכחי של המשיב נובע מהתפתחותה הטבעית של המחלה, אשר גם טיפול נאות לא היה מונע אותה, נקבע כי שב"ס וקופ"ח כללית אחראים, כל אחד, על 35% ממצבו הרפואי של המשיב כיום (והיתרה, 30%, מיוחסת להתפתחות הטבעית של המחלה). בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי לאור מצבו הפיזי והתפקודי של המשיב יש להעמיד את שיעור נכותו על 50% לצמיתות. לאחר מכן, העריך בית המשפט המחוזי את אובדן כושר ההשתכרות של המשיב, ההוצאות בעבור עזרת הזולת, הוצאות הניידות וכן פיצויים בגין כאב וסבל. בעבור כל אלה, פסק למשיב פיצוי כולל בסך 1.3 מיליון ש"ח, כאשר בהתאם לחלקו היחסי של שב"ס באחריות, נקבע כי עליו לשלם 455,000 ש"ח, אליו צורף שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 23.4% מהסכום האמור.

על פסק הדין דנן הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה המונחת לפניי.

4.לטענת המבקש, סיכוי הערעור הם גבוהים, כאשר בפיו שתי טענות מרכזיות: האחת, כי מרבית קביעותיו של בית המשפט המחוזי נעדרות הנמקה; השנייה, כי הערכת הפיצוי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי בעבור כל אחד מראשי הנזק היא גבוהה יתר על המידה ואיננה תואמת את הפסיקה ואת נתוניו של המשיב. המבקש מוסיף כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו, היות שהמשיב הוא תושב השטחים, ללא נכסים בישראל וללא מקורות הכנסה, ועל כן עולה החשש כי יהיה קושי להשיב מידיו את הכספים שישולמו (כולם או מקצתם), ככל שיתקבל הערעור.

5.המשיב, לעומת זאת, סבור כי דין הבקשה להידחות באשר לשיטתו לא מתקיימים אף אחד מהתנאים לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל חיוב כספי. לטענתו, הלכה למעשה, עיקר טענות המבקש נוגעות לקביעות עובדתיות ולהערכתו של בית המשפט את חוות דעת המומחים שהונחו לפניו, אשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן. לא זו אף זו, המשיב דוחה את טענות המבקש, וטוען כי אף היה מקום להטיל את מלוא האחריות בגין נזקיו על כתפי המבקש. לפיכך, נטען כי סיכוי הערעור הם נמוכים. אשר למאזן הנוחות, טוען המשיב כי בהינתן שהאירועים מושא התביעה התרחשו לפני למעלה מ-14 שנים (החל מסוף שנת 2009 ועד מחציתה הראשונה של שנת 2010) והתביעה החלה להתברר לפני כעשור, יש לאפשר לו ליהנות מפירות זכייתו. עוד טוען המשיב כי למעט הטענה כי הוא תושב השטחים, המבקש לא ביסס את טענתו מדוע בנסיבות העניין יש בכך כדי ליצור הכבדה על ביצוע פסק הדין ככל שיתקבל הערעור. נוכח כל האמור, המשיב גורס כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, ולחילופין לקבל אותה באופן חלקי בלבד.

6.לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

7.כלל שגור וידוע הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו, והגשת ערעור כשלעצמה אינה מונעת בעד הזוכה מלהוציא לפועל את פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). סטייה מכלל זה תיעשה בהתקיים שני תנאים מצטברים המקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות – סיכויי הערעור מזה, ומאזן הנוחות מזה (ע"א 4790/19 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח דעיבס, פסקה 16 והאסמכתאות הנזכרות שם (24.12.2019); ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו, פסקה 13 (18.1.2017)). זאת ועוד, מקום בו מבוקש עיכוב ביצועו של סעד כספי, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת מן הטעם שלא מדובר בנזק שאינו בר-תיקון, ככל שהערעור יתקבל. יחד עם זאת, לכלל זה נקבעו מספר חריגים אשר המשותף להם הוא החשש שמא כאשר מבקש העיכוב יזכה בערעורו לאחר שבוצע פסק הדין עלול להיווצר קושי משמעותי להשיב את המצב לקדמותו (ראו, למשל, ע"א 7729/18 רכבת ישראל בע"מ נ' בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ, פסקאות 18-17 להחלטתי והאסמכתאות המובאות שם (7.1.2019); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 861-859 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)).

8.מבלי לטעת מסמרות בדבר, אכן ניצבת בפני המבקש משוכה בלתי מבוטלת על מנת שערעורו יצלח. ואולם, בזהירות המתבקשת, אציין כי להתרשמותי הערעור מעלה טענות הראויות להתברר, ועל כן אינני סבור כי מדובר בערעור משולל יסוד. לפיכך, ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע צריכה להינתן בעיקרה בהתאם למאזן הנוחות, לו ניתנה הבכורה בפסיקה (ראו מיני רבים: ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר, פסקה 16 (28.5.2018)).

9.בענייננו סבורני כי יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי. כאמור, השיקול המרכזי בהערכת מאזן הנוחות, ככל שעסקינן בעיכובו של סעד כספי, הוא האפשרות להשיב מידי המשיב את הכספים ששולמו לו, ככל שהמבקש יזכה בערעורו. במקרה דנן, אכן מתעורר חשש כי עלול להיווצר קושי מסוים. כך, הסעד הכספי שעיכובו מתבקש עומד על סכום שאיננו מבוטל, כאשר ביחס לאדם פרטי קיים חשש מובנה באשר ליכולתו להשיב את הכספים במלואם (ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן, פסקה 7 (1.12.2005); בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 7 (13.11.2006) (להלן: עניין כלל חברה לביטוח); ע"א 2591/09 אלנסארה נ' שליסל, פסקה ו' (31.3.2009))). הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף, בהינתן שעובר לגילוי בעייתו הרפואית המשיב ריצה במצטבר כ-12 שנים במאסר בגין עבירות רכוש, וכיום איננו יכול לעבוד בכל עבודה, נוכח מוגבלותו הפיזית, דבר המעורר חשש באשר ליכולתו הכלכלית (ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עז' המנוח אלבז ז"ל, פסקה ח' (8.5.2005); ע"א 3113/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני, פסקה 4 (12.5.2015) (להלן: עניין פלוני)); וכן בשים לב לכך שהמשיב איננו תושב ישראל, דבר שעלול אף הוא להקשות על גביית הכספים ממנו (רע"א 8205/08 מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 (12.11.2008)). זאת ועוד, אומנם, הסעד הכספי שנפסק לטובת המשיב נועד לספק בידו מזור הן בגין הנזק שנגרם לו לפני כ-14 שנים והן לצורך רווחתו כיום בהינתן הנכות ממנה הוא סובל. ואולם, לא כל הסכום נועד לצורך מיידי של המשיב, ואף סכום כסף משמעותי כבר הועבר לידיו במסגרת הסכם הפשרה עם קופ"ח כללית (עניין כלל חברה לביטוח, פסקה 7; עניין פלוני, פסקה 4). לבסוף, יצוין כי המבקש הינו גוף שלטוני אשר אין חשש כי לא ניתן יהיה להיפרע ממנו, ככל שהערעור יידחה (ע"א 926/10 שירותי בריאות כללית נ' גבאי, פסקה ח' (10.3.2010); ע"א 8693/11 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' עזבון המנוח יבור ז"ל, פסקה 10 (7.2.2012)).

10.בשקלול האמור, סבורני כי יש מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי, כך שמחצית מסכום הפיצויים שנפסק לטובת המשיב יעוכב עד להכרעה בערעור.

11.סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת באופן חלקי. מחצית מסכום הפיצויים שהושת על המבקש, וכן שכר הטרחה בשיעור של 23.4% מסכום זה, ישולמו לידי המשיב, באמצעות באי כוחו, ואילו היתרה תעוכב, עד להכרעה בערעור.