ע"א 6897/06 שלמה בודגזר נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לפטור מאגרה וערבון בהליך שבכותרת.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר במסגרתו הורשע המערער בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות ונגזר עליו, בין היתר, לשלם למשיבה 2 פיצוי בסכום של 10,000 ₪. החיוב בפיצויים נקבע מכוח סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין) המסמיך את בית המשפט לחייב אדם שהורשע בדין לפצות אדם שניזוק מהעבירה בגין הסבל או הנזק שנגרמו לו בסכום כספי עד לתקרה הקבועה בחוק. סעיף 78, המסדיר את הדרך בה ניתן להשיג על החלטת בית המשפט לחייב נאשם בפיצויים, קובע כדלקמן:

"חיוב בפיצוי לפי סעיף 77 לחוק הוא, לעניין ערעור הנאשם עליו, כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו; בערעור על פסק הדין שהביא לידי החיוב בפיצוי מותר לכלול גם ערעור על החיוב".

מהאמור עולה כי סעיף 78 לחוק מאפשר למערער שתי חלופות; הוא רשאי להגיש ערעור פלילי כנגד פסק הדין ולכלול במסגרתו גם ערעור נגד הפיצוי או להגיש ערעור אזרחי המכוון נגד הפיצוי בלבד. הערעור שבכותרת הוגש כנגד חיובו של המערער בפיצויים בלבד. המערער הגיש תחילה ערעור פלילי, אולם בהחלטת בית המשפט מיום 6.8.06 נקבע כי הערעור הפלילי יימחק (ע"פ 5701/06

שלמה בוזגוד נ' מדינת ישראל ופלונית (טרם פורסם) ), וחלף הערעור הפלילי הוגש הערעור האזרחי שבכותרת.

2.

לטענת ב"כ המערער, ככלל, בערעור על פיצוי שנפסק לנפגע עבירה במסגרת הליך פלילי לפי סעיף 77 לחוק, יש לפטור את המערער מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון. טענתה מתבססת על שני אדנים. ראשית, לטענתה, פרשנות אחרת תגרום לתמריץ בלתי ראוי להגיש ערעור פלילי, גם כאשר משמעות הדבר היא העלאת טענות כנגד פסק הדין שלא היו נטענות מלכתחילה, וזאת על מנת שלא לשאת בעלות הכלכלית של הגשת ערעור אזרחי. שנית, לטענת ב"כ המערער, סעיף 77 לחוק, על אף מאפייניו האזרחיים, כולל גם מאפיינים רבים הדומים לענישה פלילית המצדיקים להשוותו להליך פלילי וליתן פטור מהחובה לתשלום אגרה ולהפקיד ערבון, וזאת על מנת שלא לחסום את זכות הגישה של נאשם לערכאות. עוד נטען כי בהליכים בהם קיים מרכיב עונשי משמעותי,

נקבע בעבר שאין חובה להפקיד ערבון או לשלם אגרה והגיון זה תקף ביתר שאת בערעור המוגש בגין פיצויים שהושתו על נאשם מכוח סעיף 77 לחוק. לחילופין, טענת ב"כ המערער היא שראוי לפטור את המערער מתשלום אגרה והפקדת ערבון גם לפי אמות המידה הרגילות החלות בעניין זה. לפי הנטען, מצבו הכלכלי של המערער אינו מאפשר לו לשלם אגרה ולהפקיד ערבון. עוד נטען כי סיכויי ההליך טובים.

3.

בתגובתה לבקשה, טוענת המשיבה 1 כי ברמה העקרונית, מקום בו מוגש ערעור לפי סעיף 78 לחוק העונשין יש לחייב את המערער בתשלום אגרת בית המשפט ובהפקדת ערבון. יחד עם זאת, דעתה היא, שעל מנת להימנע מהגשת ערעורי סרק פליליים שתכליתם להתחמק מעול האגרה והערבון וכן בשים לב לסממניו הפלילים של ההליך, ראוי להקל

עם המערערים בסוג זה של הליכים כך שסכומי האגרה והערבון לא ירתיעו אותם מפני הגשת ערעור רק על גובה הפיצוי. לגופו של עניין, נוכח מהות ההליך ונסיבותיו המיוחדות, ובשים לב לכך שאם ייפסקו הוצאות אין מ דובר בסכומים

שעתידים להיפסק לטובת המשיבה, מסכימה המשיבה 1 כי המערער יופטר מהצורך להפקיד ערבון להבטחת הוצאותיה. המשיבה 2 מתנגדת לבקשה.

4.

בהחלטת בית המשפט בע"פ 5701/06 הנ"ל, אשר במסגרתה נמחק הערעור הפלילי שהגיש המערער, נקבע כי ערעור לפי סעיף 78 לחוק "כפוף לתקנות סדר הדין האזרחי לעניין ערעור, לרבות אגרה ועירבון". במצב דברים זה, למרות שקיים טעם רב בטענותיה של ב"כ המערער, הן בנוגע לתמריץ השלילי הגלום בתשלום אגרה והפקדת ערבון והן בנוגע לטיב ההליך, אין בידי לקבל את עמדתה לפיה יש לפטור, אפריורית, את המערער מתשלום אגרה והפקדת ערבון בהליכים מהסוג הנדון (לגישה דומה ראו: ע"פ 292/78 שמואל גבאי נ' מדינת ישראל , פ"ד לג(1) 36. אולם השוו: בש"פ 53/89 ישראל זאב נ' מדינת ישראל , תק-על 89(1), 216). השאלה העקרונית שנותר לדון בה, היא אפוא, האם ראוי להתחשב באופיו המיוחד של ההליך בכל הנוגע לגובה סכומי האגרה והערבון. אשר לאגרה, נוכח הוראת סעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה, לא ניתן לשנות שיעורה של אגרה אלא בחוק או על פיו. מכאן שניתן להיעתר לבקשה לפטור מאגרה רק אם יעמוד המערער בתנאים שנקבעו לכך בתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1987. טיבו המיוחד של ההליך, כשלעצמו, אינו מוכר כעילה לפטור מתשלום אגרה.

אשר לחובה להפקיד ערבון, חרף הוראת סעיף 78 לחוק, דומה שאין חולק על כך שערעור לפי סעיף זה הינו הליך המאופיין גם בסממנים פליליים. במקרה דנן, איני נזקקת לשוב ולפרוש תמונה מלאה לגבי מהותו הייחודית של ההליך, על מכלול ההשלכות שעשויות להיות לכך על ניהול ההתדיינות (ראו לעניין זה: רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 418; ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). הסוגיה הצרה המונחת לפתחי היא כיצד משליכה מהותו של הליך זה על גובה סכום הערבון. המדיניות המקובלת בסוג זה של מקרים, אשר מעורב בהם יסוד עונשי שבעטיו אין יסוד להניח כי בית המשפט ישית הוצאות על המערער, היא ליתן למהותו המיוחדת של ההליך משקל לא מבוטל בכל הנוגע לקביעת גובה

הערבון (ראו: ע"א 6702/04 גומעה מאזן נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(3), 2928; רע"א 4096/04 שלמה בוטח נ' מדינת ישראל פרקליטות מיסוי וכלכלה תל אביב , פ"ד נט(1) 913; ע"א 5942/06 שלמה בוטח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

5.

ברמה העקרונית, בהליכי "כלאיים" מסוג ההליך שלפני, הכוללים בחובם סממנים אזרחיים ופליליים, ראוי אפוא להפחית את סכום הערבון יחסית למקובל בערעורים אזרחיים "טהורים". אולם במקרה דנן, בכך לא סגי. פרט לדיון העקרוני בשאלת השלכת מהות ההליך על החובה לשלם אגרה ולהפקיד ערבון, יש לבחון גם את טענותיו החלופיות של המערער לפיהן אין באפשרותו לשלם אגרה ולהפקיד ערבון מפאת עוניו. עיון בבקשה ובאסמכתאות המצורפות לה אכן מעלה תמונה של מצוקה כלכלית. יחד עם זאת, הבקשה חסרה שכן המערער לא פירט

במסגרתה האם באפשרותו להסתייע לצורך תשלום האגרה והפקדת הערבון בקרוביו, כגון בבת זוגתו, אשר למצבה הכלכלי אין התייחסות בבקשה. בשים לב לכלל נסיבות העניין, ובכלל זה לטיבו של ההליך ולמצבו הכלכלי הנטען של המערער, תופחת האגרה לסך של 350 ₪ בלבד והערבון יועמד על סך של 1,500 ₪, אשר נוכח תגובת המשיבה 1, יבטיחו את הוצאותיה של משיבה 2 בלבד. האגרה תשולם והערבון יופקד תוך 21 יום מעת המצאת החלטה זו, ולא – ימחק הערעור או ירשם לדחייה וזאת לא צורך במתן הודעה נוספת.