ע"א 6903/10 יצחק עמר נ. עזבון המנוחה מריה גוטמן ז"ל

לפניי בקשה להגדלת סכום העירבון שהופקד בהליך שבכותרת (25,000 ₪, לפי קביעת המזכירה הראשית). מדובר בערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שבו נדחתה תביעתו של המערער לקבלת פיצוי כספי בגין הפרת הסכם אופציה שנכרת בינו לבין המנוחה מריה גוטמן ז"ל. בית המשפט המחוזי חייב את המערער בתשלום הוצאות משפט וכן שכר-טרחת עורך-דין בסך של 140,000 ₪, זאת בהתחשב בסכום התביעה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי יש להגדיל את סכום העירבון.

כפי שהובהר לא פעם, גובה העירבון בהליך הערעור נקבע בראש ובראשונה לפי אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך; ודוק: מדובר באומדן בלבד שהרי אין כאן מדע מדויק (ראו בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989)). אומדן זה מבוסס על שיקולים שונים ובהם מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. לעניין שיקול אחרון זה, אין בהכרח תאימות בין ההוצאות שנפסקו בהליך דלמטה לבין סכום העירבון שיופקד בהליך הערעור, וזאת בהתחשב בכך שהליך הערעור מתברר ברגיל בדרך של סיכומים בכתב והשלמת טיעון בעל-פה, כך שהיקף ההתדיינות קטן יותר מאשר בערכאה הדיונית (ראו למשל ע"א 3897/08 שרון נ' האפוטרופוס הכללי (לא פורסם, 1.12.2008)). עם זאת, כאמור, שיעור ההוצאות בערכאה הדיונית הוא מדד רלבנטי בקביעת הערבון.

בענייננו, המשיב טוען כי המערער טרם שילם את ההוצאות שנפסקו כנגדו בהליכים הקודמים. המערער בתגובתו אינו חולק על כך. לעניין זה יש לציין כי הפקדת עירבון בבית משפט זה לא נועדה לשמש אמצעי לגביית הוצאות שנפסקו בהליכים אחרים, אלא אך ורק להבטיח את הוצאות המשיב בערעור. עם זאת, אי-תשלום ההוצאות שנפסקו בערכאה הקודמת עשוי להשליך על נכונותו של בית המשפט זה לפטור את המערער מהפקדת עירבון, וכמו-כן עשוי הוא "למשוך" את הערכת גובה העירבון הראוי אל הצד הגבוה של מתחם הסבירות. בהתחשב בכך, וכן במהות ההליך, בשווי התביעה, בשכר הטרחה שנפסק בבית המשפט קמא וביתר השיקולים, סבורני כי ראוי במקרה זה להעלות את סכום העירבון ל- 35,000 ₪.

המערער ישלים את העירבון תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת.