ע"א 7327-22 ע"א 7327-22

1.בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 10.8.2022 (ת"צ 23705-09-14, השופט צ' ויצמן).

2.מקורה של הבקשה שבפני בהליך של תובענה ייצוגית שהוגשה לבית המשפט המחוזי נגד המבקשת, חברה העוסקת במתן שירותים ללקוחותיהם של יבואנים הפועלים בתחום מוצרי החשמל. לענייננו די לציין כי בתקופה הרלוונטית סיפקה המבקשת שירותי תיקונים ללקוחותיה של חברת קרדן סחר בע"מ, העוסקת כאמור בייבוא של מוצרי חשמל (להלן: החברה היבואנית), וביניהם גם למשיבים בהליך דנן. בעיקרו של דבר, המבקשת מכרה ללקוחות אלה אחריות מורחבת שעניינה מתן שירות טכנאי גם לאחר תום תקופת האחריות מטעם החברה היבואנית (להלן: התקופה הנוספת). על-פי הנטען, במסגרת פוליסת האחריות המורחבת שהציעה התחייבה המבקשת, בין היתר, כי חלקי חילוף תפקודיים יסופקו על-ידיה בחינם במהלך התקופה הנוספת. בהמשך לכך, ועל-פי הנטען בניגוד להתחייבות האמורה, ביום 1.1.2013, לאחר שהחברה היבואנית הפסיקה לספק למבקשת חלפים על רקע קשיים כלכליים שנקלעה אליהם, הודיעה המבקשת לכלל הלקוחות כי מעתה יידרשו לשלם עבור אספקת חלפים.

3.ביום 23.10.2017 אישר בית המשפט המחוזי את הבקשה להגשת התובענה הייצוגית בעילה של הפרת חוזה (השופטת ד' בלטמן קדראי). בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי הקבוצה כוללת את כל מי שרכש פוליסת הרחבת אחריות מהמבקשת בגין מכשירי חשמל של החברה היבואנית, והפוליסה שלו הייתה בתוקף בשנת 2013. כמו כן, הוגדרה תת-קבוצה הכוללת את כל מי שפנה למבקשת לקבלת תיקון ונדרש בפועל לשלם בגין חלקי החילוף.

4.בהמשך לכך, ביום 10.8.2022 בית המשפט המחוזי (השופט ויצמן) קיבל את התובענה הייצוגית. בתמצית, בית המשפט המחוזי קבע כי על המבקשת לשלם לכל אחד מחברי הקבוצה סך של 80 שקלים, ובסך הכל 2,721,920 שקלים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, כפיצוי בגין החלק היחסי של רכיבי החלפים מתוך כלל התשלום עבור פוליסת האחריות המורחבת. כמו כן, בית המשפט המחוזי הורה למבקשת לשלם 70 שקלים נוספים לכל אחד מחברי תת-הקבוצה שנזכרה, ובסך הכל סכום נוסף של 67,340 שקלים, כפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם. לבסוף, בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, כתובעים הייצוגיים, גמול בשיעור 120,000 שקלים וכן שכר טרחת בא-כוח הקבוצה בשיעור 750,00 שקלים. בהקשר זה נקבע כי מחצית מהסכום האמור תשולם תוך 30 ימים ממתן פסק הדין והיתרה בתוך 30 ימים מאישור הדו"ח המסכם של המפקח על ביצועו.

5.ביום 3.11.2022 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע עד למתן פסק דין סופי בערעור, היא הבקשה דנן.

6.לטענת המבקשת, סיכויי הערעור שהגישה גבוהים, לנוכח שגיאות שונות שנפלו לשיטתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית, כמו גם בקביעותיו לעניין שיעור הפיצויים שעל המבקשת לשלם. באשר למאזן הנוחות, לטענת המבקשת זה נוטה במובהק לטובתה. על-פי הנטען, תשלום הסכום שבו חויבה המבקשת יביא לקריסתה המידית ויגרום לה נזק בלתי הפיך. מנגד, כך נטען, הנזק שיגרם לחברי הקבוצה מעיכוב ביצועו של פסק הדין הוא זניח, שכן קשה לטעון כי עיכוב תשלום של עשרות שקלים יגרום נזק למאן דהוא.

7.תגובת המשיבים לבקשה הוגשה, בהתאם להחלטתי, ביום 15.11.2022. המשיבים מתנגדים לעיכוב ביצועו של פסק הדין, וטוענים כי סיכויי הערעור להתקבל קלושים. אשר למאזן הנוחות, הודגש כי טענותיה של המבקשת ביחס לאיתנותה הכלכלית הועלו ללא כל ביסוס וכי העניין אף לא נזכר בטענותיה לאורך מרבית שלביו של ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. בהקשר זה מעלים המשיבים אף טענות שונות ביחס להתנהלותו של בעל השליטה במבקשת ובכלל זה לעניין הברחת נכסים. לחלופין, המשיבים מוסיפים כי ככל שבית משפט זה יחליט לעכב את ביצועו של פסק הדין, הרי שלכל הפחות יש מקום לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה בגובה מלוא הסכומים שנפסקו לטובת חברי הקבוצה, על מנת להבטיח שהמבקשת לא תמשיך להתרוקן מכספיה. לצד זאת, הודגש כי אין כל הצדקה לעכב את תשלום מחצית הגמול ושכר הטרחה שנקבע כי על המבקשת לשלם כבר בשלב זה.

8.ביום 27.11.2022, בהתאם להחלטה נוספת שניתנה על-ידי, הודיעה המבקשת כי אינה מסכימה להתנאתו של עיכוב הביצוע בהפקדת ערובה לבית המשפט בשווי מלוא הסכום שנפסק בבית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת, כי אין בידה ולו מקצת מהסכום הנדרש. עם זאת, במישור המעשי, מציעה המבקשת להפקיד מידי חודש בקופת בית המשפט סך של 40,000 שקלים, באופן שיאפשר לה להמשיך בפעילותה העסקית. כן צוין כי ככל שבקשה זו תתקבל יתחייב בעל השליטה במבקשת כי פרט למשכורתו לא ימשוך מהחברה כל סכום אחר עד להכרעה בערעור.

9.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל באופן חלקי ובכפוף להפקדת ערובה על-ידי המבקשת, גם אם לא במלוא הסכום שבו חויבה.

10.כידוע, נקודת המוצא לענייננו, המעוגנת בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, היא כי אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק דין. בהתאם לכך על המבקש לעכב ביצוע של פסק דין עד להכרעה בערעורו הנטל להצביע על כך שסיכויי הערעור שהגיש גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, מבין רבים: ע"א 6913/22 החברה לשימור והתחדשות ערים בישראל בע"מ נ' אברהם, פסקה 19 (16.11.2022); ע"א 7165/22 תמיס ג'י. אר. אי. אנ. בע"מ נ' כהן, פסקה 9 (28.11.2022)). זאת ועוד, ככלל, כאשר עסקינן בפסק דין הנסב על חיוב כספי הנטייה היא שלא להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע, זאת בשל ההנחה כי במקרים אלו ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אף אם יתקבל הערעור (ראו למשל: ע"א 5074/21 פישר נ' ברבי, פסקה 5 (11.8.2021)). בצד זאת, בפסיקתו של בית משפט זה הובהר לא אחת כי יש לתת משקל למאפיינים המיוחדים של מקרים הנסבים על פיצוי לקבוצה גדולה של מוטבים, שההשבה לכל אחד מהם צריכה להיעשות באופן פרטני ומשכך עלולה להיות כרוכה בנזק גבוה (ראו: ע"א 7100/19 קימברלי-קלארק ישראל שיווק בע"מ נ' גד-מסטיי, פסקה 13 (2.12.2019); ע"א 6663/21 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' טנה, פסקה 6 (8.11.2021); ע"א 7771/21 מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ נ' גרינברג, פסקה 9 (24.1.2022)).

11.במקרה דנן, ומבלי לקבוע מסמרות ביחס לסיכויי הערעור לגופו, אני סבורה כי בחינתו של מאזן הנוחות נוטה אל עבר קבלה חלקית בלבד של הבקשה. בהגיעי למסקנה זו נתתי דעתי לאופיו של ההליך דנן ובכלל זה לקושי האפשרי כאמור בהשבת הסכומים שנפסקו במקרה של קבלת הערעור, לצד התרשמותי כי הנזק שייגרם לחברי הקבוצה כתוצאה מעיכוב ההשבה עד להכרעה בערעור אינו משמעותי. בהקשר זה אוסיף כי טענותיה של המבקשת לעניין מצבה הכלכלי מגלות פנים לכאן ולכאן. כך, מחד גיסא, לא ניתן לשלול את טענותיה של המבקשת ביחס לחשש להמשך פעילותה העסקית. מאידך גיסא, בנסיבות אלו קיים חשש לכך שהמשיבים לא יוכלו להיפרע, וזאת אף כאשר מביאים בחשבון את טענותיהם לעניין ריקונה האפשרי של המבקשת. על רקע זה, במכלול הנסיבות, אני סבורה כי קיימת הצדקה ליצירת איזון בדמות דרישה להפקדת ערובה כתנאי לעיכוב תשלום הסכומים שנפסקו לטובת הקבוצה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כמו כן, ובהתחשב בעמדה שהוצגה על-ידי המבקשת עצמה, אני סבורה כי איזון זה מחייב אף קביעת תנאים ביחס ליכולתו העתידית של בעל השליטה במבקשת למשוך ממנה כספים בתקופה שבה יעוכב ביצוע פסק הדין.

12.בצד זאת, אדגיש כי לא מצאתי טעם להורות אף על עיכוב ביצוע ביחס לסוגיית תשלום הגמול למשיבים עצמם ושכר הטרחה לבא-כוחם. בהקשר זה המבקשת לא הצביעה, וממילא אף לא הוכיחה ברמה הנדרשת, כי צפוי להיגרם לה כל קושי בגביית הסכומים האמורים ככל שיתקבל ערעורה. משכך, בהינתן התפקיד שמילאו המשיבים ובא-כוחם למען הקבוצה, ובשים לכך שבשלב זה מדובר במחצית הסכומים בלבד, לא ראיתי לקבל את הבקשה במישור זה (ראו והשוו: עע"ם 2748/15 מי אביבים 2010 בע"מ נ' ליבוביץ, פסקה 12 (10.5.2015)).

13.אם כן, במישור המעשי, ולאחר שקילת הנתונים שהוצגו, אני מורה על עיכוב ביצוע של תשלום הפיצויים שנפסקו לחברי הקבוצה וזאת בכפוף להפקדת סכום של 500,000 שקלים במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית המשפט המחוזי. סכום זה יופקד על-ידי המבקשת לא יאוחר מיום 5.1.2023. כמו כן, וכתנאי לעיכוב הביצוע האמור, אני מורה כי עד להכרעה בערעור לא ימשוך בעל השליטה במבקשת כל סכום מהחברה, למעט משכורת בהיקף שלא יעלה על השכר החודשי הממוצע שאותו קיבל בשלושת החודשים האחרונים. לצד זאת, ובהתאם לאמור לעיל, אני מורה כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לתשלום גמול למשיבים ושכר טרחה לעורך דינם יעמדו בעינן לעת הזו. בהתאם לאמור בפסקה 87 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקשת תשלם את מחציתו של סכום זה כעת, ואת היתרה תעביר למשיבים לאחר השלמת תשלום הפיצויים לכלל חברי הקבוצה, ככל שיידרש הדבר בסיום הליך הערעור.

14.סוף דבר: אני מורה על קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי כמפורט בפסקה 13 לעיל.