ע"א 7453/12 פארס אלחבאין נ. כריסי אברהם

לפניי בקשה מטעם המשיבים – הם המערערים שכנגד – לתקן את הודעת הערעור מטעמם באופן שתתווסף טענה חלופית, אשר לפיה ככל שיתקבל ערעורו של הנפגע וינוכו מן הפיצויים תגמולי המל"ל על-פי תוחלת החיים המקוצרת שקבע המומחה מטעם בית המשפט, אזי יהא על המל"ל (שצורף להליך בהתאם להחלטת כבוד הנשיא) להשיב לחברת הביטוח סכום-כסף בהתאם; זאת, בהינתן שחברת הביטוח שילמה למל"ל תגמולים לפי ההסכם שבין הצדדים, ללא התחשבות בקיצור תוחלת החיים.

לאחר עיון בבקשה, ובשים לב לתגובת המל"ל, לא מצאתי לנכון להתיר תיקון כמבוקש.

המשיבים רואים בתיקון כעניין השזור בבירור הטענה שלשמה הועבר התיק להרכב מורחב, ואף מוסיפים וטוענים כי "אין בהוספת הטענה כדי לסרבל את הדיון או להאריכו". אלא שעמדה זו מוקשית לטעמי. כבוד הנשיא הורה כי התיק יובא לפני הרכב מורחב נוכח השאלה המתעוררת בקשר להלכת אבו סרייה (ע"א 6935/99 קרנית נ' אבו סרייה , פ"ד נה(3) 599 (2001)). כידוע, פרשת אבו סרייה עסקה בשאלת ניכוי התגמולים ביחסים שבין הניזוק לבין המזיק. לעומת זאת, שאלת היקף השיפוי שזכאי לו המל"ל מכוח ההסכמים עם חברות הביטוח, נקבעה (על-ידי הרכב מורחב) בדנ"א 10114/03

המוסד לביטוח לאומי נ' אררט – חברה לביטוח בע"מ (5.1.2006).

במאמר מוסגר אציין כי בעניין אררט הנ"ל התייחס בית המשפט העליון להבדלים שבין הצלעות השונות של משולש היחסים (מזיק-ניזוק-מל"ל), וכן התייחס במפורש לעניין אבו סרייה :

פרשת אבו סרייה עסקה ביחסים שבין הניזוק למזיק. ביחסים אלה עלול להתעורר קושי מקום בו ניכוי ההטבה עולה על ההטבה בפועל. אפילו אם אין הצדקה לניכוי כאמור, ביחסים שבין הניזוק למזיק, שונה המצב בעת שבאים ליישם הסכם שבין המזיק למיטיב, שהגיונו אחר.

על רקע זה, נראה לכאורה כי התיקון המבוקש להודעת הערעור שכנגד בא למעשה לעורר מחדש את הסוגיה שנפסקה בהלכת אררט . אדגיש, כי עניין זה לא צוין בבקשה שלפניי (הלכת אררט כלל אינה נזכרת, למעט בתגובת המל"ל), וממילא המשיבים אינם מתמודדים עמו.

נקודה נוספת: המשיבים הגישו זה מכבר בקשה להוספת ראיות, במטרה להוכיח את הסכום ששולם וישולם למל"ל (לפי ההסכם). במסגרת הבקשה טענו המשיבים כי "ההסכמים בין המבטחות למל"ל נדונו בעשרות אם לא במאות רבות של תיקים" וכי "לפי ההלכה הפסוקה לא קיים קשר בין התשלום המשולם למל"ל, לרבות לעניין שיעורו ואופן חישובו, אם בכלל, לבין זכות הניכוי המלאה העומדת לה מתביעתו של המשיב שכנגד, בלי להתחשב בקיצור תוחלת החיים". הנה כי כן, המשיבים עצמם עמדו, במסגרת בקשתם להוספת ראיות, על ההבחנה בין עניין הניכוי ביחסים שבין הניזוק למזיק (הלכת אבו סרייה ), לבין יישום ההסכמים שבין המזיק לבין המל"ל ( הלכת אררט ).

לבסוף יש לציין כי הבקשה שלפניי הוגשה לאחר שכבר הוגשו סיכומים בתיק, ולאחר שכבוד הנשיא גרוניס קבע כי הטיעון המשלים יתמקד בהלכה שנפסקה בעניין אבו סרייה , ואף קבע בדיוק את היקפו המקסימאלי של הטיעון.

לאור כל האמור, איני רואה להתיר את תיקון הודעת הערעור שכנגד כמבוקש. כמובן, אין בכך כדי לגרוע מאומה משיקול הדעת של ההרכב ליתן כל הוראה, לרבות בעניין מסגרת הדיון.