ע"א 7679/15 קרית ספר בע"מ נ. אלחנן ארלבוים

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"צ 3225-01-11, כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ ) מיום 20.9.2015 (להלן: הבקשה ו- פסק הדין , בהתאמה), שבמסגרתו התקבלה התובענה הייצוגית של המשיב 1 (להלן: התובענה הייצוגית ו- המשיב , בהתאמה ) נגד המבקשים, כמפורט להלן. יצוין כי קודם להגשת הבקשה הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין, ולמען הזהירות אף הקדימו לכך הגשת בקשת רשות ערעור (רע"א 7224/15); ולכן נתבקש כי הבקשה תידון במאוחד בשני ההליכים. סיווג ההליך ייקבע על ידי רשמת בית המשפט ואינו רלוונטי לענייננו, שהוא שאלת עיכוב הביצוע של פסק הדין.

רקע

2.

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית הוגשה על ידי המשיב נגד המבקשת 1 (להלן: המבקשת ), כ"חברה משכנת" של נכסי מקרקעין שבנתה במודיעין עילית, בשטחי יהודה ושומרון; ונגד המבקשים 4-2, שהם עורכי דין שפעלו מטעם המבקשת. עניינה של התביעה הייצוגית הוא דמי הטיפול הנגבים על ידי המבקשים בגין שירותי "חברה משכנת", שהם: העברת זכויות בנכסי מקרקעין, התחייבות לרישום משכנתא והנפקת אישור זכויות (להלן: דמי הטיפול ו- שירותי חברה משכנת , בהתאמה). על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשים גובים דמי טיפול העולים על הסכומים המרביים שנקבעו בחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק הפיקוח ), ובשני צווים שהותקנו מכוחו: האחד, צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (החלת החוק על שירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין), התש"ס-1999, מחיל את חוק הפיקוח על מי שנותן שירותי רישום זכויות במקרקעין; והשני, צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (קביעת מחיר מרבי לשירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין), התש"ס-1999, קובע מחירים מרביים לשירותי העברת זכויות, וכן לשירותים נלווים, ובהם מתן אישור זכויות והתחייבות לרישום משכנתא (להלן: צו

הפיקוח ). יצוין כי אין חולק בין הצדדים על תחולת חוק הפיקוח ושני הצווים האמורים בשטחי יהודה ושומרון, וזאת מכוח תקנות וצווים שהתקין מפקד האזור.

3.

לאחר שבית המשפט המחוזי אישר את ניהול התובענה כייצוגית, נדונה התובענה וזו נתקבלה תוך שנקבע בפסק הדין כי דמי הטיפול נגבו ביתר, שלא כדין. נפסק כי הוראות צו הפיקוח חלות על המבקשת ומגבילות את דמי הטיפול שאותן היא רשאית לגבות לסכומים המרביים הקבועים בצו; ולכן, ובהיעדר מחלוקת כי דמי הטיפול שגבו המבקשים עלו על הסכומים המרביים שבצו הפיקוח, עליהם להשיב לחברי הקבוצה את הסכומים שנגבו ביתר. יצוין כי הקבוצה שבשמה נוהלה התובענה הייצוגית הוגדרה תחילה ככוללת את כל מי ששילמו למבקשים, או למי מהם, תשלומים בגין שירותי חברה משכנת מיום 3.1.2004 ועד ליום הגשת התביעה; ובהמשך תוקנה ההגדרה כך שתכלול גם את התקופה שעד ליום פרסום ההודעה על ההחלטה לאישור התובענה כייצוגית (19.8.2013). עוד נקבע בפסק הדין כי על המבקשים דכאן לחדול מלגבות דמי טיפול העולים על תעריפי צו הפיקוח; כי עליהם לשלם גמול לתובע המייצג ושכר טרחת עורך דין לבא-כוח המייצג בסך של 50,000 ש"ח לכל אחד; וכן הוראות ביצוע לצורך הוצאתו לפועל של פסק הדין.

יצוין כי עוד במסגרת הדיון המקדמי הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחה מטעמו, רואה חשבון במקצועו, על מנת שירכז את כל התשלומים שגבו המבקשים מחברי הקבוצה בגין שירותי חברה משכנת, ואת סכומי הגבייה ביתר, מעבר לסכומים המרביים הקבועים בצו הפיקוח. ואולם משהחל המומחה בבדיקה, נתברר כי בשל אופן שמירת הנתונים אצל המבקשים, איסוף נתוני הגבייה מורכב ויידרש לכך זמן רב – בעלות שעשויה להגיע למאות אלפי ש"ח. לפיכך, הורה בית המשפט על עיכוב עבודתו של המומחה, תוך שקבע כי אופן בירור סכומי הגבייה ביתר יוכרע בתום הדיון בתובענה הייצוגית.

בפסק הדין קבע בית המשפט הוראות ומתווה פעולה לביצוע פסק הדין, לרבות מינוי ממונה לצורך כך. בין השאר נקבע כי בנסיבות העניין, ולנוכח העלויות הגבוהות הכרוכות במינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך קביעת סכומי היתר שנגבו מחברי הקבוצה, יוטל על כל אחד מחברי הקבוצה להוכיח את זכאותו להשבה בפני הממונה. בנוסף, לגבי חבר הקבוצה שאין בידו ראיות לדמי הטיפול ששילם, הוסמך הממונה לבדוק את פנייתו אל מול רישומי המבקשים לצורך בירור הנתונים החסרים. אשר לזהות המומחה, ניתנה שהות לצדדים להגיע להסכמה, ובהיעדר הסכמה תיקבע זהותו על ידי בית המשפט. עוד נקבע כי המבקשים יודיעו לכל אחד מחברי הקבוצה על עיקרי פסק הדין ועל זכותם לקבל את דמי הטיפול ששולמו ביתר, וכן את הדרך והמועד להוכחת זכאותם להשבה בפני הממונה. בית המשפט קבע מסגרת זמנים לפעולות שעליהן הורה, ובהם כי בתוך 90 יום מיום מינויו יגיש הממונה לבית המשפט דו"ח המפרט את שמות חברי הקבוצה שדרשו השבה ואת הסכומים שעל המבקשים להשיב להם.

ההליכים והטענות בפני בית משפט זה

4.

המבקשים הגישו לבית משפט זה ערעור על פסק הדין, וכאמור הגישו גם בקשת רשות ערעור למען הזהירות. בפיהם השגות הן על החלטות ביניים, כגון ההחלטה על אישור התובענה כייצוגית וההחלטה להרחיב את הגדרת הקבוצה, והן השגות על פסק הדין. מבין הטענות הרבות שמעלים המבקשים נגד פסק הדין, נראה כי טענתם העיקרית מופנית כלפי החלת צו הפיקוח על המבקשת ועל המקרקעין נושא התובענה הייצוגית. לשיטתם, מדובר במקרקעין שאינם צפויים להירשם בפנקס המקרקעין בעתיד הנראה לעין, ועל כן צו הפיקוח אינו חל לגביהם. המבקשים מוסיפים וטוענים טענות שונות בדבר פגיעה בקניינם, תעריפים הפסדיים בצו הפיקוח, היעדר עילה אישית למשיב, הצדקה להפחתת סכום הפיצוי בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, ועוד.

משהוגש הערעור, הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע ההוראות האופרטיביות שבפסק הדין. מבוקשם הוא כי יעוכב ביצוען של הקביעות בפסק הדין המתייחסות למינויו של ממונה לביצוע פסק הדין, ופרסום לקבוצה ותשלום לחבריה. המבקשים מבהירים כי הבקשה אינה מכוונת לגמול ולשכר הטרחה שנפסקו לתובע המייצג ולבאי כוחו, ואף צוין שסכומים אלה שולמו זה מכבר. כך, משום שלא צפוי קושי מיוחד לגבות את הכספים הללו בחזרה, במידת הצורך.

אשר לנימוקי הבקשה, ראשית טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים, בהתחשב בטענותיהם הרבות שחלקן פורטו לעיל. ואולם, עיקר טענות המבקשים מתמקד במאזן הנוחות. לדבריהם, פסק הדין מורה על הליך השבה פרטני, מורכב ויקר לקבוצה המונה אלפי אנשים, הליך המצריך בין השאר בחינה של אלפים רבים של פעולות שבוצעו במהלך כ-9.5 שנים, ושלמרביתן אין כל תיעוד במסד הנתונים של המבקשת. המבקשים מעריכים את עלות ההליך עבורם במאות אלפי שקלים, אם לא מיליונים, כשלדבריהם רק העלות של איתור כתובותיהם של חברי הקבוצה מוערכת בעשרות אלפי שקלים, ובנוסף עלות שכרו של הממונה על ביצוע פסק הדין עשויה להגיע למאות אלפי שקלים. כמו כן טוענים המבקשים כי עבור חלק ניכר מחברי הקבוצה מדובר בהשבה של סכום נמוך בסך עשרות שקלים בודדים לאדם, וגם התובעים "הגדולים" זכאים לסכומים של אלפי שקלים בודדים לכל היותר. כתוצאה מכך, אם יתקבל הערעור (או הבר"ע) יתקשו המבקשים עד מאד לקבל בחזרה את כספם, שכן הדבר ידרוש הגשת אלפי תביעות השבה נגד אנשים פרטיים, כשכל אחת מהן תסתכם בסכום נמוך ואף נמוך מאד; ומנגד, אם יעוכבו התשלומים לחברי הקבוצה, הנזק שייגרם לכל אחד מהם הוא קטן יחסית, לנוכח סכומי הפיצוי. המבקשים מוסיפים ומציינים כי עד כה שילמו עשרות אלפי שקלים כשכר טרחה למומחה שמונה על ידי בית המשפט בזמנו, מבלי שהדבר הביא להתקדמות בבירור סכומי ההשבה.

5.

המשיב מצידו מתנגד לקבלת הבקשה וטוען כי אין הצדקה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתו, הכלל הוא כי ביצוע פסק דין לא יעוכב בעקבות הגשת ערעור, בעיקר כשמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, וכי הדבר ייעשה במצבים חריגים בלבד. כמו כן, לדידו, סיכויי הערעור קלושים שכן פסק הדין נסמך על עמדת היועץ המשפטי לממשלה (הוא המשיב 2), שלפיה צו הפיקוח חל על המקרקעין נושא התובענה. לטענת המשיב, פרשנות המבקשת שלפיה אין תחולה לצו הפיקוח במקרקעין שאינם מיועדים להירשם בעתיד הנראה לעין, מובילה למסקנה כי מפקד אזור יהודה ושומרון החיל את צו הפיקוח באזור על "קבוצה ריקה" – דבר שאינו הגיוני. המשיב מוסיף וטוען נגד טענותיהם הערעוריות האחרות של המבקשים, שאותן לדבריו דחה בית המשפט המחוזי אחת לאחת. גם מאזן הנוחות אינו נוטה כלל לטובת המבקשים לטענת המשיב, והוא אף מעלה הצעות אופרטיביות במטרה להוזיל את הליך בירור סכומי ההשבה. לדוגמא, המשיב מציע כי המבקשים יפעילו עובדים מטעמם אשר ידלו את הנתונים החסרים, וזאת בעלות נמוכה יחסית; ועוד הוא מציע, כי כל אחד מחברי הקבוצה יפקיד המחאה כנגד ההשבה בסכום שבו יזוכה, וכך יוכלו המבקשים לגבות את הסכומים בחזרה בנקל, במידה שהערעור יתקבל. המשיב מציין כי על פי חישוביו, הסכום הכולל של התובענה הייצוגית מוערך בסך של כ-8.2 מיליון ש"ח, כשסכום ההשבה הממוצע ליחיד עומד על כ-1,700 ש"ח וקיימים כ-4,700 חברים בקבוצה. לדברי המשיב, סכומים אלה אינם עניין של מה בכך עבור חברי הקבוצה, אך לא הוכח כי הם לא יוכלו להחזירם למבקשים במידה שהערעור יתקבל. לבסוף טוען המשיב כי המבקשים עיכבו את התקדמות התובענה הייצוגית במשך פרקי זמן ארוכים ובתואנות שונות, וכי גם מטעם זה נכון וצודק לקדם את ביצוע פסק הדין שנפסק לטובת הקבוצה באופן מיידי ולא לעכבו.

יצוין כי היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי הוא מותיר את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, וזאת מבלי להביע עמדה בעניין.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, דעתי היא כי דין הבקשה להתקבל. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שתחולתה גם על תובענות ייצוגיות מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, קובעת כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצועו של פסק דין שעליו מערערים. מאחר שעיכוב ב יצוע פסק דין לתקופת הערעור הוא חריג לכלל האמור, על מבקש העיכוב מוטל הנטל להראות כי עניינו עומד בשני התנאים הבאים: סיכויי ערעור טובים ומאזן נוחות הנוטה לטובתו. אמנם מדובר בתנאים מצטברים, אך היחס אליהם בפסיקה הוא כאל "מקבילית כוחות" או "כלים שלובים", במובן זה שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון המבקש, ניתן להקל בדרישה בנוגע לסיכויי הערעור, ולהיפך. כמו כן, על דרך הכלל, מאזן הנוחות הוא השיקול המכריע מבין השניים ( ע"א 7769/15

אנקורי נ' גל-ער , פסקה 7 (3.12.2015); עע"מ 2748/15

מי אביבים 2010 בע"מ נ' ליבוביץ , פסקה 9 (10.5.2015), והאסמכתאות שם; להלן: עניין מי אביבים ). כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, בדרך כלל ייטה מאזן הנוחות נגד עיכוב הביצוע – אלא אם כן מבקש הסעד יראה כי קיים חשש ממשי שאם יתקבל ערעורו לאחר שפסק הדין כבר בוצע, הוא יתקשה לגבות בחזרה את כספו מהמשיב, או שביצועו המיידי של פסק הדין עלול לגרום למבקש נזק בלתי הפיך (עע"מ 3550/15 משרד הביטחון – האגף לשיקום נכים נ' פלוני , פסקה 5 (11.6.2015); עניין מי אביבים , שם).

7.

בנוגע לסיכויי הערעור שהגישו המבקשים, אין בידי להעריכם בשלב זה, ועם זאת נראה כי הסוגיה שבמחלוקת מעוררת שאלה משפטית שיש לבררה. מכל מקום, בענייננו דומה כי יש ליתן את הבכורה לשיקולי מאזן הנוחות, המשמשים כאמור כאבן הבוחן העיקרית בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע; ובהקשר זה, מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקשים. הוראות בית המשפט המחוזי לביצוע פסק הדין כרוכות בהוצאות בלתי מבוטלות, ובסופו של דבר גם השבה פרטנית של כספים לאלפי תובעים. כתוצאה מכך, עלול להיגרם למבקשים נזק משמעותי, במידה שיזכו בערעור, שכן מותר להניח שייתקלו בקשיים להשבת הכספים מאת אלפי החייבים. מנגד, הנזק שעלול להיגרם לכל אחד מחברי הקבוצה, בעקבות דחיית התשלום עד להכרעה הסופית בערעור, אינו גדול (ראו והשוו עניין מי אביבים , פסקאות 11-10, והאסמכתאות שם); מה גם שהכספים ממילא נושאים ריבית והצמדה. עוד יוער כי אין בידי לקבל את הצעות המשיב להוזלת הליך הבירור – שכן אלה בחלקן מכבידות, בחלקן לא ריאליות, ובכל מקרה אינן נותנות מענה לקשיים הצפויים בגביית הכספים חזרה מאת חברי הקבוצה, אם הביצוע לא יעוכב.

8.

אשר על כן, בקשת עיכוב הביצוע מתקבלת, במובן זה שההליך למינוי ממונה על ביצוע פסק הדין, כמו גם הפרסום לחברי הקבוצה והתשלומים להם, יעוכבו עד להכרעה בערעור (או בבקשת רשות ערעור). למען הסר ספק, עיכוב הביצוע אינו חל על הגמול והשכר לתובע המייצג ולבאי כוחו – שלטענת המשיב אף שולמו זה מכבר.

לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות בשלב זה, וכל צד יישא בהוצאותיו.