ע"א 8011/13 דן כוכבי נ. כונס הנכסים הרשמי

בגדרו של ההליך שבכותרת הופקד עירבון במזומן. הבקשה שלפניי הינה בקשה מטעם המערער - המצוי בהליכי פשיטת רגל - להמיר את העירבון במזומן בעירבון על דרך ערבות בנקאית, ולקבל לידיו את כספי העירבון שהופקדו. המשיבים מתנגדים לבקשה.

הרקע לבקשה הינו החלטה אשר ניתנה על ידי כב' הרשם ג' שני ביום 17.8.2014 בבקשה להשבת עירבון אשר הוגשה בגדר הליך אחר שהתנהל בין הצדדים והסתיים עוד בחודש יוני 2014 (ע"א 144/14). בהחלטה האמורה הורה כב' הרשם על העברת כספי העירבון אשר הופקדו בגדר ההליך דשם לידי קופת פשיטת הרגל של המערער, בציינו כי:

"...במקום שבו הופקד עירבון על-ידי בעל-דין המצוי בהליכי חדלות פירעון ונכסיו מוקנים לבעל תפקיד, וההליך הסתיים ללא חיוב בהוצאות, הרי ככל שניתן לראות בכספים משום נכס של בעל-הדין החייב, אפשר לבקש את העברתם לקופת הפירוק או לקופת פשיטת הרגל ... גם אם קיימות נסיבות שבהן עשויה לעלות טענה בדבר היות כספי העירבון נכס של צד שלישי שאינו בעל הדין, באופן המצדיק חריגה מן הכלל שתואר לעיל - ואיני קובע מסמרות בעניין זה - הרי ברור כי הטענה צריכה להיות מפורטת ומבוססת כראוי".

כפי שמציין המערער בבקשתו, הטעם אשר עומד בבסיס רצונו להמיר את העירבון במזומן בעירבון על דרך ערבות בנקאית, הינו החשש כי כספי העירבון יועברו, בסיומו של ההליך, לידי קופת פשיטת הרגל (בדומה לתוצאה בהליך הנזכר לעיל). זאת, על רקע טענתו כי כספי העירבון אשר הופקדו בהליך זה שייכים לצד שלישי. ודוק: בשונה ממזומן, ערבות בנקאית אינה בגדר נכס של המערער ("הנערב") וממילא לא ניתן לממשה על מנת להעביר את כספי המימוש לקופת פשיטת הרגל ( ע"א 4751/09

יונה נ' סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ (24.11.2010) ; ע"א 2082/06 בן עמי נ' עוה"ד מ. קידר – מפרק החברה (18.2.2007)).

אכן, ככלל רשאי בעל דין להפקיד עירבון בין במזומן ובין באמצעות ערבות בנקאית. זה גם זה, מהווה בטוחה ממשית והולמת להוצאותיו של המשיב. ממילא, בהיעדר טעם מבורר דומה כי אין מניעה לאפשר לבעל דין אשר בתחילת הדרך הפקיד עירבון במזומן להמירו, בהמשך ההליך, בעירבון על דרך ערבות בנקאית (או להיפך). ואולם, השאלה העומדת בבסיס העניין הינה מה יהא דינם של כספי העירבון (המזומנים), לאחר שתומצא הערבות הבנקאית - האם יושבו הם למערער, או שמא יועברו לקופת פשיטת הרגל. ברי, כי עניינו של המערער בהמרת העירבון תקף רק ככל שיוחלט כי כספי העירבון יושבו לידיו.

מששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה, כי אף במקרה של המרת עירבון מזומן בעירבון על דרך ערבות בנקאית, חל הכלל שנקבע בע"א 144/14. היינו, כאשר בעל דין המצוי בהליכי חדלות פירעון ונכסיו מוקנים לבעל תפקיד, מפקיד עירבון במזומן ובהמשך ההליך ממיר (ברשות) את העירבון המזומן בערבות בנקאית, ניתן יהיה לבקש את העברתו של הכסף המזומן לידי קופת הפירוק או קופת פשיטת הרגל. הגיונו של הכלל לפיו יש להעביר את כספי העירבון לבעל התפקיד, חל בין אם כספי העירבון מוחזרים בסיומו של ההליך (ככל שלא נפסקו הוצאות בגדרו), ובין אם כספי העירבון מוחזרים במהלכו של ההליך, כתוצאה מהפקדת ערבות בנקאית חלף העירבון במזומן. ממילא אין כל טעם להבחין בין שני המקרים לעניין תחולתו של כלל זה.

ודוק: לא נעלם מעיניי כי בעל דין המצוי בהליכי חדלות פירעון יכול להימנע מתחולתו של הכלל האמור על ידי כך שיבחר להפקיד, מלכתחילה, עירבון על דרך ערבות בנקאית. ואולם, תוצאה זו נגזרת מן השוני המהותי שבין כספי מזומן (אשר נחשבים לנכס של יוזם ההליך המפקיד אותם) לבין ערבות בנקאית (אשר אינה נחשבת לנכס של יוזם ההליך "הנערב", כאמור לעיל). כך או כך, איני סבור כי יש בנתון זה כדי להצדיק תוצאה שונה מזו אליה הגעתי.

אוסיף לסיום, כי המערער לא הניח תשתית עובדתית וראייתית כלשהי לעניין טענתו לפיה כספי העירבון שהופקדו בהליך דנן שייכים לצד שלישי. בנסיבות אלו, איני רואה צורך להידרש לשאלת קיומו, או היקפו, של החריג לכלל בעניין העברת כספי עירבון לידיו של בעל תפקיד (וראו את האמור בהקשר זה בציטוט מן ההחלטה בע"א 144/14 המופיע לעיל).

אשר על כן, התוצאה היא כי הבקשה נדחית במובן זה שהמערער לא יהיה רשאי לקבל לידיו את כספי העירבון אשר הופקדו בהליך זה כנגד הפקדת ערבות בנקאית.