ע"א 8655/18 רמונה קשמה נחמיאס נ. בנק הפועלים בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע במסגרת ערעור שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט גיל דניאל ) מיום 23.10.2018 בתיק פש"ר 28254-08-16 במסגרתה הוכרזה המבקשת כפושטת רגל (להלן: " ההחלטה ").

רקע עובדתי וקביעות בית משפט קמא

1.

הליך פשיטת הרגל של המבקשת נפתח ביוזמת המשיב 1, בנק הפועלים (להלן: " הבנק "), שהינו נושה של המבקשת. במסגרת ההליך, נבדקו על ידי המנהלת המיוחדת תביעות החוב אשר הוגשו על ידי הבנק ועל ידי נושים נוספים, ובסיום בדיקה זו הביעה המנהלת המיוחדת עמדתה לפיה יש להכריז על המבקשת כפושטת רגל. על הכרעות המנהלת המיוחדת בתביעות בחוב הגישה החייבת שני ערעורים, אחד מהם לעניין תביעת החוב של הבנק (עש"א 46402-01-18).

2.

החלטת בית משפט קמא מושא הערעור עסקה בשאלת הכרזתה של המבקשת כפושטת רגל. המבקשת התנגדה להכרזתה ככזו, בטענה שאינה חייבת את הסכומים המיוחסים לה; ובטענה כי לו יתברר כי היא אכן חייבת אותם (בניגוד לעמדתה), יש ביכולתה לשלמם והיא אינה חדלת פירעון. בית משפט קמא אימץ את עמדת הנושים והמנהלת המיוחדת, וקבע כי יש להכריז על המבקשת כפושטת רגל, לאור העובדה כי נכון לאותה עת אושרו נגדה תביעות חוב בסך כולל של למעלה מ-570,000 ש"ח. בית המשפט ציין, כי עצם הגשת ערעור על תביעות החוב על ידי המבקשת, אין בו כשלעצמו כדי לעצור את ההליך ולמנוע את הכרזתה כפושטת רגל; וכי סיכויי הערעור על תביעות החוב הם ממילא נמוכים, על פני הדברים, לאור זאת שהמנהלת המיוחדת בחנה בקפידה את השגותיה של המבקשת עוד בשלב בחינת תביעות החוב - עובדה שהובילה לפער משמעותי בין הסכומים שנתבעו לאלה אשר אושרו בסופו של דבר. עוד צוין כי

בית המשפט נדרש לבחינת סיכויי הערעור בקשר לתביעת החוב של הבנק בשלב מקדמי של ההליך (בקשת החייבת לפטור מהפקדת ערבון), והעריך כי הם נמוכים.

3.

נושא נוסף שנידון בהחלטה, הוא בקשת החייבת לעיכוב הליכי המימוש ביחס לנכס אשר הבנק הוא נושה מובטח בו (לבנק הן חוב מובטח, והן חוב שאינו מובטח) - מקרקעין עליהם החלו עבודות בנייה, המצויים במושב שדה צבי (להלן: " הנכס "). זאת, מאותם הטעמים שנזכרו על ידה בקשר לסוגיית הכרזתה כפושטת רגל, קרי, התכחשותה לחוב המיוחס לה, והעובדה כי הערעורים שהגישה על תביעות החוב המאושרות טרם הוכרעו. בית משפט קמא קבע כי אין לעצור את הליכי מימוש הנכס (אשר החלו כבר), אך לצד זאת, כי " לא יהיה זה ראוי לקיים הליך של מכירה או לאשר את המכירה כל עוד לא יתברר ולו הערעור אשר הוגש על אישור תביעת החוב לבנק הפועלים ". יצוין, כי עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי ערעור המבקשת על ההכרעה בתביעת החוב של הבנק טרם הוכרע, והדיון בו הושהה לפי שעה, נוכח רצון המבקשת לפעול להשגת סיוע משפטי.

טענות המבקשת

4.

המבקשת הגישה לבית משפט זה ערעור על ההחלטה, ובצדו את בקשת עיכוב הביצוע שלפניי. במסגרת הערעור טוענת המבקשת, בין היתר, כי הבקשה לפשיטת רגל הוגשה על ידי הבנק במרמה ובחוסר תום לב; וכי לא נתקיימה עילה להכריז עליה כעל פושטת רגל, שכן החובות המיוחסים לה אינם משולמים על ידה לא בשל העדר יכולת (קרי, חדלות פירעון), אלא בשל העדר רצון (קרי, כפירתה בחוב).

5.

בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה בצד הערעור (אשר בה נועדה החלטה זו להכריע) היא קטועה ומבולבלת, עמוסת פרטים לעייפה ולא נהירה די צרכה. המבקשת שוטחת במסגרתה ערב רב של טענות, המתייחסות לשלבים ואירועים שונים במסכת ההליכים הסבוכה וארוכת השנים המתנהלת בינה לבין הבנק. זאת, חלף התמקדות בטיעוניה לגופה של הבקשה לעיכוב ביצוע. עד כמה שניתן להבין מן הבקשה, טענת המערערת היא כי לא ייגרם למשיבים כל נזק לו יעוכב תיק הפש"ר ותעוכב הכרזתה כפושטת רגל, עד להכרעה בערעור. שכן, לטובת המשיב מעוקלים שני נכסים שלה, אשר שווים עולה פי כמה על גובה תביעות החוב המאושרות. עוד עולה מן הבקשה, כי הנכס מושא המחלוקת הוא בית בבניה, אשר המבקשת ומשפחתה אינם מתגוררים בו, אלא מתעתדים לגור בו בעתיד (עם השלמת בנייתו), כאשר לפי שעה הם מתגוררים בשכירות (כך לפי המבקשת).

טענות המשיבים

טענות הבנק

6.

הבנק טוען כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להימחק, משום שהיא מקדימה את זמנה – הערעור שהגישה המבקשת על ההכרעות בתביעות החוב טרם הוכרע, וככל שיימצא כי אין למבקשת חוב, כטענתה, ממילא לא יהא עוד צורך בהמשך ההליך. בנוסף, בית משפט קמא קבע כי בשלב זה, ועד להכרעה בתביעות החוב, לא תאושר מכירה של הנכס, ועל כן לא ברור איזו פעולה אופרטיבית מבקשת המבקשת למנוע, באמצעות בקשתה לעיכוב ביצוע. עוד צוין, כי בית משפט קמא קבע את המשך הדיון בגורל תיק הפש"ר לאחר הדיון בערעור על הכרעות החוב, וכי לפי שעה הדיון בערעורים אלו נדחה לבקשת המבקשת.

7.

הבנק מדגיש את העובדה כי מדובר בצו כינוס אשר ניתן בעניינה של המבקשת בהסכמתה, וגם מטעם זה יש לדחות לשיטתו על אתר את טענותיה. לטענתו, התנהלות המבקשת מעידה על כך כי אין היא מעוניינת לנהל את ההליך באופן יעיל ותכליתי, אלא אך להתיש את הנושים, כאשר הבקשה לעיכוב ביצוע אינה אלא צעד נוסף מני רבים בניסיונותיה לסרבל ולסכל את הליך פשיטת הרגל ואת יכולת הנושים להיפרע את חובם. זאת, תוך הטרדת בתי המשפט בעשרות הליכים שונים, והעלאה חוזרת של טענות שהוכרעו זה מכבר, או שעודן מתבררות בערכאות אחרות. בהקשר זה מדגיש הבנק כי חובה של המבקשת כלפיו הינו חוב חלוט, אשר נדון והוכרע בפסק הדין של בית משפט השלום מיום 11.7.2013 בתא"ק (ת"א) 55100/07, ואושר על ידי ערכאות גבוהות יותר (ערעור על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א (ת"א) 47907-10-13 מיום 23.3.2015); ובקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין במחוזי נדחתה אף היא (רע"א 2700/15 מיום 7.7.2015).

8.

באשר לתנאים למתן סעד של עיכוב ביצוע, טוען הבנק כי המבקשת לא הוכיחה את התקיימותם. סיכויי הערעור קלושים, שכן עיקר טענתה של המבקשת היא כי תיק הפש"ר נפתח במרמה, בעוד שחובה של המבקשת כלפי הבנק הוכרע והוכר כאמור בכל הערכאות. המבקשת אף אינה מתייחסת בבקשתה לסיכוייה לזכות בערעור, ולטעמים לכך. באשר למאזן הנוחות, המבקשת לא ביססה קיומו של נזק בלתי הפיך שעתיד כביכול להיגרם לה, לו ימשיך להתברר הליך הפש"ר בעניינה, ולא הניחה תשתית עובדתית הולמת בעניין זה. לשיטת הבנק, הנזק האפשרי היחיד שיכול להיגרם למבקשת אם לא תתקבל בקשתה הוא מכירת הנכס במסגרת הליך המימוש, אלא שנזק זה הוא נזק כלכלי בר ריפוי, בשים לב לכך שמדובר בשלד הבנוי על מגרש, אשר המבקשת אינה מתגוררת בו. הבנק מפנה בעניין זה להחלטת בית משפט זה (כבוד השופט ניל הנדל ) בבקשה קודמת לעיכוב ביצוע שהגישה המבקשת ביחס לאותו נכס (ע"א 8330/16 מיום 21.12.2016).

טענות המנהלת המיוחדת

9.

המנהלת המיוחדת מציינת אף היא כי אין זה נהיר מה בדיוק מבקשת המערערת לעכב, וכי נראה כי רצונה הוא " לאיין את תיק הפש"ר ". היא מוסיפה, בין השאר, כי צו הכינוס ניתן בהסכמת המערערת, וכי ממילא קבע בית המשפט המחוזי כי דיון המשך בגורל תיק הפש"ר יתקיים לאחר הדיון בערעורים שהגישה המערערת על תביעות החוב. לשיטת המנהלת המיוחדת, דרך המלך לבירור טענות המערערת, היא במסגרת ההכרעה בערעורים שהגישה המבקשת על תביעות החוב המאושרות, ועל כן סעדים מבית משפט זה אינם נדרשים. עוד היא טוענת, כי המערערת מנסה להיבנות מזמני הערעור הממושכים בערכאות הערעור, כדי להוסיף ולעכב את פירעון החוב ומימוש הנכס, באופן העולה כדי ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות.

טענות הכונס הרשמי

הכונס הרשמי סבור כי דין הבקשה להידחות, שכן לא מתקיימים התנאים שבגינם ייעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.

המבקשת לא הרימה את נטל הוכחת הנזק שייגרם לה אם לא יינתן הסעד, ביחס לנזק הצפוי להיגרם לנושים, לו תתקבל בקשתה.

כמו כן, סיכויי הערעור, לשיטת הכונס, הינם קלושים, בשים לב לכך שהחייבת לא הצביעה על כל שגגה שנפלה בפסק דינו של בית משפט קמא. לשיטת הכונס, הכרזה על המבקשת כפושטת רגל בשלב זה של ההליך היא דרך המלך, לאור היקף חובותיה, חלוף הזמן מאז ניתן צו הכינוס, וקיומם של נושים נוספים מלבד המשיב 1.

דיון והכרעה

10.

כידוע, נקודת המוצא היא שאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. להלן: " התקנות "), אך בית המשפט רשאי להורות כן (תקנה 467(ב) לתקנות). בבואו לבחון האם להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, יידרש בית המשפט לשני שיקולים מצטברים, המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" - סיכויי הערעור ומאזן הנוחות; ואולם, מקובל לראות בשיקולי מאזן הנוחות כראשונים במעלה.

11.

בענייננו, ההחלטה מושא הערעור כללה כאמור שתי הוראות מרכזיות: הכרזה על החייבת כפושטת רגל, והחלטה לאפשר את המשך ההליכים למימוש הנכס, אך לא את המכירה עצמה. המבקשת לא הבהירה מהם הנזקים הצפויים לשיטתה להיגרם לה מביצוע הוראות אלה: היא לא הבהירה מהו הנזק הצפוי להיגרם לה מעצם ההכרזה עליה כעל פושטת רגל; וגם בעניין מימוש הנכס, לא הבהירה מדוע נוטה מאזן הנוחות לטובתה. על פניו, הנזק האפשרי ממימוש הנכס הוא אובדן הנכס הספציפי בו מדובר, אך נזק זה הוא בר פיצוי, בשים לב לכך כי מדובר בשלד הבנוי על מגרש, אשר אינו משמש למגורי המבקשת. יתרה מכך, מימוש הנכס ממילא אינו עומד על הפרק בשלב זה, לאור החלטת בית משפט קמא שלא לאפשר את מכירתו כל עוד לא יוכרעו הערעורים שהגישה המבקשת על תביעות החוב. מבחינה זו צודקים המשיבים כי בקשת המבקשת מקדימה את זמנה, וכלל לא נדרשה בשלב זה של ההליך. לכל אלה יש להוסיף את העובדה כי סיכויי הערעור נחזים על פניו להיות נמוכים, בשים לב לכך כי טענות המערערת מופנות בעיקרן כלפי עצם חבותה - ואלה נבחנו ונדחו עד היום על ידי כמה וכמה ערכאות וגורמים שיפוטיים.

12.

לסיכום, המבקשת לא ביססה קיומם של התנאים המצטברים למתן סעד של עיכוב ביצוע, ואשר על כן, דין בקשתה להידחות. בשים לב לכך שמדובר בבקשה לעיכוב ביצוע, ובהינתן ההוצאות שהוטלו על המבקשת בהליך מקביל (בר"ע 8948/18), אמנע מהטלת הוצאות ביחס לבקשה זו.