ע"א 9750/05 חי אליהו נ. יצחק אלנר

1.במסגרת ערעור שהגיש המבקש על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ר' משל) בת.א. 1391/02 מיום 3.8.05, הוגשה הבקשה הנוכחית לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד למתן פסק-דין בערעור.

הרקע

2.במהלך בניית בנין מגורים בשדרות נורדאו 64 בתל-אביב (להלן: הבניין), הידוע כחלקה 118/1 בגוש 6957, על-ידי חברה בשם בית בשדרות נורדאו 64 בע"מ, באמצעות מנהליה ישראל פינמן ויצחק גולברג (להלן: הקבלנים), סגרו הקבלנים חלל פנוי במרתף, מתחת לקומת הקרקע ויצרו מחסן (להלן: המחסן או הנכס) בניגוד לרישיון הבניה שהוצא לגבי הבניין ביום 26.10.50. ביום 1.4.52 ניתן, ככל הנראה, פסק-דין (בתיק מס' 2449/52), לפיו הוצא צו הריסה למחסן. בהמשך, פנו הקבלנים, ביום 30.1.53, לוועדה לבנין ערים בעיריית תל-אביב (להלן: העירייה) וביקשו לאשר בניית המחסן, אשר לטענתם שימש כמקום אחסנה לחומרים ולכי בניה. היתר בניה למחסן לא ניתן מעולם, אולם העירייה לא פעלה להרסו.

3.ביום 2.2.75 נרשם הנכס בלשכת רישום המקרקעין כ"מחסן", בשטח של 32 מ"ר, לו צמודים 32/657 חלקים ברכוש המשותף מספר משנה 118/15, בשם ישראל פינמן ויצחק גולברג, בחלקים שווים ביניהם.

4.בשנת 1986 בערך, רכשה גב' מזל אליהו, אשת המבקש אותה העת, את הנכס מהקבלנים ובשנת 1987 נרשמה היא בלשכת רישום המקרקעין כבעלת הנכס. ביום 2.11.87 העבירה גב' מזל אליהו את הנכס, בלא תמורה, למבקש, והנכס נרשם בלשכת רישום המקרקעין, ביום 8.8.88, על שמו.

5.ביום 15.1.88 נערכה ביקורת בנכס, מטעם מנהל ההנדסה של העירייה, במסגרתה נתגלה על-ידם, כי מבוצעות שם עבודות חפירה ופתיחת חלונות, ללא היתר בניה והמבקש התבקש להגיש בקשה להיתר בניה בגין העבודות הללו. ביום 13.3.88 הוכנה על-ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה (להלן: הועדה המקומית) "הודעה להגשת משפט" כנגד המבקש בגין העבודות הנזכרות ועבודות נוספות שבוצעו בנכס ובמסגרתה נתבקש צו הריסה.

6.ביום 26.9.89 הוגש לבית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד המבקש ואחרים (בת.פ. 973/89), בו נרשם, כי בקומת המרתף של הבניין, במקום שנועד בהיתר הבניה של הבניין ל"מילוי אדמה חלקי וחלל פתוח", "נמצאת יחידה שנבנתה ללא היתר בשטח של 38 מ"ר" וכי ביום 9.7.89 נעשה ביחידה האמורה שימוש חורג, לצרכי משרד. ביום 25.2.90 הודה המבקש, בין היתר, בעובדות המפורטות לעיל, והורשע בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. ביום 1.7.90 נגזר על המבקש קנס וניתן צו להפסקת שימוש בנכס כבמשרד, כעבור 12 חודשים.

7.ביום 13.7.88 הגיש המבקש לוועדה המקומית בקשה להתיר לו שימוש חורג בנכס, ממחסן למשרד לבעל מקצוע חופשי. ביום 13.12.89 החליטה הועדה המקומית לאשר את השימוש החורג, למשך 5 שנים בכפוף למילוי תנאים. בפועל ניתן למבקש ההיתר לשימוש חורג, ביום 3.9.90.

8.בשנת 1997 פרסם המבקש מודעה בעיתון, לפיה הוא חפץ למכור את הנכס, אותו הגדיר כ"דירה". המשיב, שהיה מעוניין אותה עת לרכוש דירה למגוריו, הביע עניין בנכס. במהלך המשא-ומתן הסכימו הצדדים, כי המשיב ירכוש את הנכס תמורת סכום של 133,000 דולר. זכרון הדברים, בכתב-ידו של המשיב, נערך ונחתם ביום 7.9.97 (להלן: זכרון הדברים) והחוזה נחתם בין הצדדים ביום 19.9.97 (להלן: חוזה המכר).

9.ביום 4.2.02 נחתם זכרון דברים בין המשיב לבין מר חן ירמיצקי, למכירת הנכס לאחרון. אולם, זה לא השתכלל לבסוף לכדי חוזה מכר, וזאת לטענת המשיב, לאחר שנתגלתה לו ההיסטוריה של הנכס, כמתואר לעיל, והוא גילה אותה לרוכש המיועד.

10.זמן קצר לאחר שנתגלו העובדות האמורות למשיב, הגיש המשיב לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב תביעה כנגד המבקש, בה עתר לקבלת סעד הצהרתי, כי החוזה, לפיו רכש המשיב נכס, בטל ו/או בוטל כדין, להורות על השבת הסכומים ששילם לפיו ולפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב התקשרות זו.

11.בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' משל) קבע, ביום 3.8.05, כי המשיב ביטל כדין את חוזה המכר שנכרת בין הצדדים וכי על הצדדים לבצע השבה של מה שקיבלו על-פיו – המבקש את התמורה, סכום השווה ל- 133,000 דולר והמשיב את הבעלות והחזרה בנכס. עוד נקבע, כי על המבקש לשלם למשיב ריבית, פיצויים והוצאות. סך כל החיובים הכספיים אותם חב המבקש למשיב, עומדים, לטענת המבקש, על סך של 989,278 ש"ח.

12.המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד למתן פסק-הדין בערעור. ברם, בית-המשפט המחוזי דחה, ביום 11.1.06, את הבקשה.

13.על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית-משפט ובמסגרתו הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין וזאת עד למתן פסק-הדין בערעור. את בקשתו סומך המבקש על שתיים: ראשית, הוא טוען, כי סיכויו להצליח בערעור טובים. שנית, אם הבקשה לעיכוב ביצוע תידחה ייגרם לו נזק קשה. לטענתו, במאזן הנזקים, הנזק שייגרם לו אם לא יעוכב פסק-הדין הינו בלתי הפיך – מכירת דירת מגוריו, בה התגורר עם רעייתו במהלך שמונה השנים האחרונות, לצורך פרעון החוב הפסוק. לעומתו, למשיב לא יגרם נזק מעיכוב ביצוע פסק-הדין, שכן גם אם ידחה הערעור, יהיו בידו בטוחות מספיקות למימוש פסק-הדין, קרי, דירת מגורי המבקש המעוקלת בתיק זה והדירה נשוא הערעור. עוד מוסיף וטוען המבקש, כי לא יעלה בידו לפרוע את חובו הפסוק, אלא באמצעות מכירת דירת מגוריו – בו מתגוררת גם רעייתו, דבר שיגרום לו, לטענתו, לנזק בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה להשיבו לקדמותו, היה ויתקבל ערעורו, כאמור. המבקש טוען, כי מצבו הכלכלי בכי רע, אין לו כספים או חסכונות כלשהם בבנק, אין לו קרן פנסיה או ביטוח מנהלים אותם יוכל לפרוע, לא נכסי דלא-ניידי, למעט דירת מגוריו המעוקלת ברחוב שטנד בתל-אביב ו/או נכסים אחרים אותם יוכל לממש לשם פירעון החוב הכספי בפסק-הדין. חשבונות הבנק שלו מעוקלים והוא עובד למחייתו בעבודות בנייה מזדמנות. כמו-כן, לטענתו, הוא חייב כספים לנושים שונים ויכולת ההשתכרות שלו פחתה לאחרונה, עקב תאונת דרכים בה נפגע.

14.מנגד, מתנגד המשיב לבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין. לטענתו, שומה היה על המבקש, הטוען לנזק בלתי הפיך, להביא תשתית עובדתית מלאה להוכחת טענתו זו וזאת הוא לא עשה. לטענת המשיב, המבקש אף לא הסביר מה מהות הנזק הבלתי הפיך שייגרם לו ומדוע לא יוכל לרכוש דירת מגורים אחרת, תחת דירת מגוריו שתימכר לכיסוי החוב הפסוק, היה ויזכה בערעורו. עוד טוען המשיב, כי מבחינת מאזן הנזקים, דווקא למשיב יגרם נזק בלתי הפיך מעיכוב ביצוע פסק-הדין, שכן משמעות עיכוב הביצוע מבחינתו היא, שהוא יאלץ להמשיך להתגורר בנכס נשוא הדיון, אשר אינו ראוי לשמש כדירת מגורים ולא יוכל להעתיק מקום מגוריו, כחפצו. לטענתו, כדי לתקן את הפגמים החומרים שבנכס, יש צורך בשיפוץ יסודי והנכס מסוכן לשימוש.

יש לציין, כי לפנים משורת הדין, הודיע המשיב למבקש, כי אם יפנה המבקש את הדירה בה הוא מתגורר כיום ואשר יוסכם, כי יוטל עליה עיקול זמני להבטחת ביצוע פסק-הדין ויאפשר את מכירתה, יאפשר המשיב למבקש להתגורר בנכס האחר שקנה מאת המבקש בשדרות נורדאו בתל-אביב ולא ימכור את הנכס בשדרות נורדאו עד לסיום הליכי הערעור.

דיון

15.לאחר עיון בבקשה, בטענות הצדדים ובתגובת המבקש מיום 8.2.06 הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

16.הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח' , פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403).

כידוע, כלל הוא, כי פסק-דין לתשלום כסף אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש פסק-דין לתשלום כסף הינו בדרך-כלל הפיך על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח (4) 5).

17.באשר לעניינו של המבקש - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיב בעיכוב ביצוע החיוב הכספי לבין הנזק שייגרם למבקש אם לא יעוכב התשלום הכספי, ידו של המשיב על העליונה. שכן, בית-המשפט המחוזי קבע בהחלטתו מיום 11.1.06, כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית מספקת למסקנה, לפיה לא יעלה בידו לפרוע את חובו, אלא באמצעות מכירת דירת מגוריו. בית-המשפט המחוזי קבע, כי צורפו מספר דפים, המצביעים על יתרות חוב לבנק דיסקונט, תכנית חסכון קטנה, אולם לא צורף כל מסמך חתום מטעם הבנק, המאשר, כי מלבד סכומי החוב והחיסכון האמור אין לזכות המבקש באותו סניף בנק כל פיקדונות או חסכונות. כמו-כן, נקבע, כי המבקש אף לא הצהיר שאין לו חשבונות בנקאיים או חסכונות בבנקים אחרים. אשר למאזן הנוחות, אני סבור, כי עיכוב ביצוע פסק-הדין עלול לגרום לכך, שסיכויו של המשיב להיפרע מהמבקש עלולים להיפגע, והרי קיימים נושים נוספים העלולים לעקל את נכסי המבקש, כך שאם ערעורו של המבקש ידחה, יהיה על המשיב לחלוק את נכסי המבקש עם נושים נוספים. מטעמים אלה כולם, לא מצאתי עילה, המצדיקה עיכוב ביצוע פסק-הדין עד למתן פסק-דין בערעור.

אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.