עע"מ 2914/09 אגודת מגן דוד אדום בישראל נ. מדינת ישראל- משרד החינוך

הרקע לבקשות שבפניי, כמו גם לערעור במסגרתן הוגשו, הינו מכרז שנערך על ידי המשיב 1 (להלן: משרד החינוך), לשם התקשרות עם גורם שיעניק שירותי עזרה ראשונה לתלמידי בתי הספר. המכרז פורסם ביום 30.10.2008 וביום 22.12.2008 הודיעה ועדת המכרזים על זכייתה במכרז של המשיבה 2 (להלן: חברת נטלי).

בעקבות זאת הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בבקשה לבטל את זכייתה של חברת נטלי במכרז (עת"מ 1085/09). ביום 15.3.2009 דחה בית המשפט (כבוד סגן הנשיא ד' חשין) את העתירה, בדחותו את טענות המבקשת כנגד המכרז. תוצאה זו של פסק הדין הביאה לביטולו של צו ארעי שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים ביום 22.1.2009, אשר מנע את ההתקשרות בין משרד החינוך וחברת נטלי.

ביום 17.3.2009 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את בקשתה של המבקשת למתן סעד זמני לתקופת הערעור למשך 14 ימים, אולם השהה את ביצוע פסק דינו מיום 15.3.2009 למשך 48 שעות.

על החלטתו האחרונה של בית המשפט לעניינים מינהליים הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (בר"מ 2445/09). ביום 17.3.2009 דחה בית משפט זה (כבוד השופטת מ' נאור) את הבקשה, בקבעו כי ענייננו באספקת שירות ולכן ממילא ניתן יהיה להעביר את הזכייה, באם יתקבל הערעור, לידי המבקשת, וניתן אף יהיה לפסוק לה פיצוי כספי, ככל שיידרש הדבר.

כעת הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים לגופו, ובמסגרתו הגישה בקשה לקיום הדיון בערעור באופן דחוף, ולחילופין בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, הן הבקשות שבפניי. לטענתה, רמת הניסיון הרפואי של חברת נטלי נוגדת את עמדתו המקצועית המפורשת של משרד הבריאות; המנהל הארגוני שיוצב מטעמה למתן שירותי העזרה הראשונה לתלמידי אינו עומד בדרישת המינימום הקבועה במכרז בדבר הניסיון בניהול פרוייקטים; ומוקד המענה הטלפוני של החברה אינו מספק. כן טוענת המבקשת כי העברת השירות לידי חברת נטלי תגרום לה לנזק ותחייב אותה לבצע צמצומי תקנים. בכל הנוגע

לבקשה למתן סעד זמני טוענת העותרת כי משמעות אי מתן סעד כאמור הינה כי בריאותם של ילדי ישראל תופקד בידי גורמים בלתי מקצועיים ובלתי מנוסים, והנזק לציבור עלול להיות חמור.

דין הבקשה להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיבים.

אדון בבקשה לקיום דחוף בערעור ובבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור יחדיו, שכן כפי שמציינת המבקשת עצמה (בסעיף 44 לבקשה), הטעמים לשתי הבקשות הינן זהים בעיקרם.

השיקולים במתן סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מינהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן עיכוב ביצוע במסגרת ערעור אזרחי, לפיהם הכלל הרחב הינו כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. לפיכך, נקבע בפסיקה כי על מבקש הסעד להראות כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו עע"מ 8759/06 רג'א נ' הוועדה מהקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (לא פורסם, 13.11.2006)).

עוד יצוין כי התנאים למתן סעד זמני במסגרת הערעור מחמירים מאלו שמובאים בחשבון על ידי הערכאה הדיונית. דחיית העתירה מביאה לשינוי בנקודת האיזון הראויה בין האינטרסים המנוגדים של בעלי הדין, כאשר דחיית העתירה, כשלעצמה, מאפשרת להניח לכאורה, כי העתירה אינה מבוססת דיה ויש ליתן לזוכה ליהנות מפירות זכייתו (ראו עע"מ 2391/07 מילאנו נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז מרכז (לא פורסם, 14.5.2007)).

בענייננו, ומבלי להיכנס לשאלת סיכויי הערעור, הרי שרובם ככולם של הטעמים המצדיקים לטענתה של המבקשת הן את בקשתה למתן סעד זמני והן את קיומו של דיון דחוף בערעור הינם טעמים הנוגעים לפגיעה אפשרית בבריאותם של תלמידי בתי הספר, כתוצאה מדרישות נמוכות מדי של משרד החינוך וכתוצאה מכך מליקויים בכושרה של חברת נטלי. אלא שמשמעותי ככל שאינטרס זה יהיה, אין המבקשת, המופיעה בפנינו כגוף פרטי, אמונה על הגנתו, בכל הנוגע לסוגיית המכרז הנדון. ככל שיש בידיה מידע אודות סתירה בין הקריטריונים שנקבעו על ידי משרד החינוך ובין אלו שנקבעו על ידי משרד הבריאות או בדבר חריגה מהנקבע בבג"ץ 10794/05 לנדאו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.8.2007), הרי שפתוחה הדרך בפניה לפנות בעניין למשרד הבריאות, או לנסות ולהביא לשינוי הקריטריונים האמורים בדרכים אחרות, בפועלה בשם אינטרס הציבור, ולא במסגרת פועלה בפנינו כגוף פרטי.

בכל הנוגע לחשש שמא בעקבות העברת השירות האמור לידי חברת נטלי, יהא על המבקשת לקצץ בתקניה, הרי שגם בו אין כדי להצדיק מתן סעד זמני. זאת, שכן המבקשת לא הראתה מדוע יש להעדיפה במובן זה על פני חברת נטלי, אשר ברי שאף לה ייגרמו נזקים כלכליים באם לא יועבר לה השירות בו זכתה במכרז, נזקים שעשויים אף הם להביא לכדי קיצוץ בשורותיה, ומדוע מאזן הנוחות נוטה בעניין זה בבירור לטובתה.

אין בחשש האחרון אף כדי לחייב קיום דיון דחוף בערעור. אין חולק כי קיום דיון דחוף בסוגיה תיטיב הן עם המבקשת והן עם המשיבים. אלא שלמרבה הצער יומנו של בית משפט זה עמוס לעייפה בתיקים שדחיפותם רבה, ומשמעות קיום דיון מוקדם בערעורה של המבקשת הינה דחיית שמיעתו של עניין אחר. לנוכח המתואר לעיל, לא מצאתי כי נסיבות ערעורה של המבקשת מצדיקות את העדפתו על פני תיקים אחרים.

אשר על כן, הבקשה נדחית.