עע"מ 69337-09-24 עע"מ 69337-09-24

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת הבכירה מ' נד"ב) מיום 2.9.2024 בת"צ 18004-08-11, עד להכרעה בערעור שהוגש בעניינו.

הרקע לבקשה

1.בשנת 2011 הגישה המשיבה בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד המבקשת – עיריית ראשון לציון – בטענה כי האחרונה גבתה ריבית ביתר על תשלומי חובה שלא שולמו במועדם מעבר למותר על-פי דין, בשעה שחייבה את חברי הקבוצה בשיטת ה"ריבית דריבית". התביעה אושרה כייצוגית ביום 27.3.2013, ביחד עם ארבע תביעות נוספות שעסקו בסוגיה דומה.

2.ביום 14.7.2022, בעוד התביעה תלויה ועומדת, ניתן פסק דינו של בית משפט זה אשר קבע שמשמעותה של "ריבית" הכלולה במונח "תשלומי פיגורים" שבסעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"ם-1980 (להלן: חוק הרשויות המקומיות) – היא ריבית פשוטה; והרשות אינה רשאית לגבות מנישומיה "ריבית דריבית" (עע"מ 3063/20 עיריית חולון נ' טוטיאן (להלן: עניין טוטיאן)).

3.בעקבות זאת ניתן ביום 11.9.2023 פסק דין בתביעה, אשר הורה למבקשת להשיב את סכום הקרן שנגבה ביתר, בסך של 5,497,563 ₪, בצירוף הצמדה. המבקשת סברה כי אין להוסיף ריבית לסכום זה, מאחר שחברי הקבוצה לא פנו אליה בהודעה בכתב בנושא כנדרש בסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות. בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי בעניין הריבית יינתן פסק דין משלים, לאחר שיוכרע עניין דומה שהיה תלוי ועומד באותה עת לפני בית משפט זה (עע"מ 6693/22 עיריית פתח תקווה נ' קופל (להלן: עניין קופל)). עוד נקבע, כי שכר הטרחה לבא-כוח הקבוצה יעמוד על 14% מסכום ההשבה בצירוף מע"מ, ובמידת הצורך יעודכן הסכום בפסק הדין המשלים.

4.ביום 18.6.2024 ניתן פסק דינו של בית משפט זה בעניין קופל, אשר קבע כי הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית מהווה הודעה בכתב מטעמו של מגיש הבקשה, כאמור בסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות; ולאחר אישור הבקשה, היא מהווה הודעה בכתב מטעמם של כל חברי הקבוצה.

5.בכך נסללה הדרך למתן פסק הדין המשלים, העומד במוקד ענייננו – בו נקבע כי לסכומים שנגבו ביתר על-ידי המבקשת, תתווסף ריבית בהתאם לסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות, החל מיום אישור התביעה כייצוגית. בהתאם, הורה בית המשפט למומחה שמונה מטעמו לעדכן את חישוב סכומי ההשבה לאור קביעה זו, והורה על ביצוע ההשבה במועד הנפקת השוברים השנתיים, הוא חודש ינואר 2025. באשר לשכר הטרחה של בא-כוח הקבוצה, אשר הועמד על 14% מסכום ההשבה, קבע בית המשפט המחוזי כי זה יעודכן בהתאם, וכי "שכר הטרחה המשלים" ישולם בשני תשלומים: 60% בתוך 30 יום מיום פסק הדין המשלים, והיתרה בתוך 14 יום ממועד השלמת ההשבה, ובכפוף לאישור בית המשפט.

6.המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין המשלים, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת בבקשה כי סיכויי הערעור טובים. בהקשר זה היא טוענת, בתמצית, כי עובר למתן פסק הדין בעניין טוטיאן היה "חוסר בהירות משפטית" ביחס לפרשנותה של הריבית הכלולה במונח "תשלומי פיגורים", אשר לא הוסר במועד אישור התביעה כייצוגית; ולפיכך, לא היה מקום להוספת רכיב הריבית לסכום ההשבה, בפרט מקום בו חדלה המבקשת מלגבות בשיטת "ריבית דריבית" כבר בשנת 2015. עוד טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. בהקשר זה נטען, כי אם לא יעוכב פסק הדין המשלים ויתקבל הערעור, תתקשה המבקשת לגבות את סכום הריבית ששילמה, המוערך בסכום של כ-5 מיליון ₪, מכלל חברי הקבוצה – מאחר שחלקם אינם מתגוררים עוד בעיר, וחלקם אינו משלם את התשלומים העירוניים כסדרם ובמועדם. באשר לשכר הטרחה המשלים טענה המבקשת באופן תמציתי, כי "אין כל ערובה" שבא-כוח המשיבה, המנהל משרד עורכי דין פרטי, יוכל להשיב במידת הצורך את שכר הטרחה שנפסק לו, שסכומו משמעותי.

7.המשיבה מצדה סבורה כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, סיכויי הערעור קלושים, מאחר שבית המשפט לעניינים מינהליים יישם בפסק דינו המשלים את ההלכה שנקבעה בעניין קופל כלשונה. עוד גורסת המשיבה שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, תוך שמיקדה את טיעוניה בכך שאין בסיס לטענת המבקשת ולפיה בא-כוח המשיבה לא יוכל להשיב את הסכומים שנפסקו לטובתו, ככל שהדבר יידרש.

דיון והכרעה

8.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.

9.כידוע, על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח שניים אלה: כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני השיקולים האמורים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר מקובל לראות בשיקול בדבר מאזן הנוחות כאבן הבוחן המרכזית בהכרעה (ראו מיני רבים: עע"מ 2748/15 מי אביבים 2010 בע"מ נ' ליבוביץ, פסקה 9 (10.5.2015) (להלן: עניין ליבוביץ); רע"א 2244/24 גיא נ' טל, פסקה 9 (8.4.2024) (להלן: עניין גיא)). מקום שמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, נקבע כי ברוב המקרים לא יעוכב הביצוע, מאחר שככלל לא יתעורר קושי בהשבת המצב לקדמותו. עם זאת, לכלל זה נקבעו חריגים – דוגמת מקרים בהם הוכיח המבקש כי ישנו חשש ממשי שלא ניתן יהיה להיפרע מן המשיב במידה שיתקבל הערעור – כאשר על המבקש עיכוב ביצוע הנטל לגבות את טענתו בראיות של ממש (ראו למשל: ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' גוזלן, פסקה 5 (10.1.2008); עניין גיא, בפסקה 9).

10.אף שאיני משוכנעת שסיכויי הערעור בעניין שלפניי אמנם גבוהים כטענת המבקשת, ומבלי לנטוע מסמרות, הרי שמאזן הנוחות – שהוא כאמור אבן הבוחן המרכזית בהכרעה בסעד זמני – נוטה לטובת עיכוב ההשבה לחברי הקבוצה. זאת, בהתאם למקובל במקרים דומים של תביעות ייצוגיות נגד רשויות מקומיות שגבו תשלומים ביתר (ראו בדומה: עניין ליבוביץ, בפסקה 11; עע"מ 4728/21 עיריית רחובות נ' רותם כרמי, פסקה 5 (2.8.2021)). סכום ההשבה בפסק הדין המשלים, כ-5 מיליון ₪, הוא חיוב כספי לא מבוטל. המבקשת עשויה להיתקל בקשיים להשבת הכספים מכל אחד מחברי הקבוצה, היה ויתהפך פסק הדין המשלים, באופן שיצריך השקעה ניכרת על מנת להשיב את הגלגל לאחור. זאת בפרט, בשים לב לכך שחברי הקבוצה לא שילמו בעבר את חובותיהם כסדרם ובמועדם. מן העבר השני, יש להתחשב בכך שהמערערת היא רשות מקומית שחזקה עליה שתשיב את חובה היה ויידחה הערעור (ע"א 322/98 חיפה כימיקלים דרום בע"מ נ' משרד התעשייה והמסחר - מרכז ההשקעות (4.3.1998)), ומכל מקום לא נטען שחברי הקבוצה צפויים להיתקל בקושי בגביית הסכום שנפסק לטובתם.

11.שונים הם פני הדברים באשר לעיכוב תשלום שכר הטרחה המשלים לבא כוח המשיבה, ובפרט תשלומו הראשון – ביחס אליו לא עמדה המבקשת בנטל המוטל עליה, שעה שמדובר בעיכוב שכר טרחה שנפסק לטובתו של עורך דין (ראו: עע"מ 93/20 עיריית מודיעין-מכבים-רעות נ' שדה, פסקה 3 (6.1.2020); עע"מ 1649/23 עיריית פתח תקווה נ' קופל, פסקה 8 (14.3.2023)). כל שטענה המבקשת בהקשר זה הוא שלטובת בא-כוח המייצג נפסקו סכומים משמעותיים, וכי בהיותו אדם פרטי המנהל משרד עורכי דין פרטי, אין ערובה שיוכל להשיבם היה והמבקשת תזכה בערעור. ואולם, לא הוצגה כל תשתית ראייתית המעידה כי בא-כוח המשיבה נתון במצב כלכלי שאינו איתן, או המעלה חשש שלא ניתן יהיה להיפרע ממנו. אכן, גובה הסכום שנפסק הוא שיקול בהערכת הקושי בהשבתו, אך אין בטענה זו לבדה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו (ראו והשוו: עע"מ 7099/20 עיריית טירה נ' נאסר, פסקה 6 (10.11.2020); ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן, פסקה 7 (1.12.2005)).

12.אשר על כן, הבקשה מתקבלת חלקית, במובן זה שסכום ההשבה שנפסק בפסק הדין המשלים, וממילא גם תשלומו השני של שכ"ט באי כוח המשיבה, יעוכבו עד להכרעה בערעור. בהתחשב בתוצאה זו, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.