עע"מ 28697-11-24 עע"מ 28697-11-24

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט הבכיר מ' רניאל) בת"צ 12593-05-20 מיום 29.8.2024, בו התקבלה בחלקה תובענה ייצוגית שהוגשה נגד המבקש.

עיקרי הרקע העובדתי

1.ביום 11.5.2020 הגישו המשיבים בקשה מתוקנת לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקש, תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ (להלן: המבקש), ונגד נתבעת נוספת – שהיא חברה המבצעת פעולות גבייה מצרכנים המאחרים בתשלום חובות למבקש בגין צריכת מים וביוב (להלן: מילגם; יחד להלן: הנתבעות).

בבקשת האישור נטען כי חברי הקבוצה המיוצגת חויבו בתשלום הוצאות אכיפה וגביה החורגות מההוצאות הישירות שהיו לנתבעות או העולות על הסכומים המרביים שנקבעו בדין. כן נטען כי הפעולות נושא המחלוקת ננקטו מבלי למצות אמצעים סבירים יותר.

ביום 1.6.2021 אישר בית משפט קמא את בקשת האישור נגד המבקש אך דחה אותה ביחס למילגם. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה (רע"א 6312/21). בהחלטה מיום 17.7.2022 אישר בית משפט זה את ניהול התובענה כייצוגית נגד המבקש, תוך מתן הוראות אופרטיביות נוספות.

2.ביום 29.8.2024 קיבל בית משפט קמא את התובענה הייצוגית בחלקה, וקבע כי המבקש גבה מחברי הקבוצה המיוצגת הוצאות אכיפה וגביה מעבר להוצאות הישירות והסבירות שהיו לו בפועל; ומעבר למותר על פי הדין. לצד זאת, נדחתה הטענה כי המבקש נקט באמצעי אכיפה יקרים מבלי לנסות למצוא פתרונות זולים יותר. לעניין חישוב סכום ההשבה, דחה בית המשפט בקשה למנות מומחה והורה למבקש לערוך תחשיב בהתאם לעקרונות מנחים שנקבעו (להלן: התחשיב). לבסוף, העמיד בית המשפט את הגמול ושכר הטרחה בשיעורים של 3% ו-23.4%, בהתאמה.

טענות הצדדים

3.ביום 12.11.2024 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, ובחלוף כשבוע הוגשה בקשת עיכוב הביצוע שלפניי. בבקשה נטען בין היתר כי פסק הדין אינו ניתן לביצוע כלשונו, מאחר שהעקרונות שנקבעו בו לביצוע התחשיב אינם מאפשרים לקבוע מהו הסכום שיושב לכל אחד מחברי הקבוצה המיוצגת. המבקש עתר בבקשה לעכב את ביצועם של שלושה רכיבים בפסק הדין – הרכיב הראשון הוא עריכת התחשיב לחישוב הסכומים הטעונים השבה; הרכיב השני נוגע לתשלומם של סכומים אלה לחברי הקבוצה המיוצגת; ואילו הרכיב השלישי מתייחס לתשלום הגמול ושכר הטרחה למשיבים ולבאי כוחם.

בבחינת מאזן הנוחות, טען המבקש כי הוא נוטה באופן מובהק לטובתו. לטענתו, עריכת התחשיב תוביל להשקעת משאבים רבים שיירדו לטמיון אם יתקבל הערעור לבסוף; וחלוקת הכספים לחברי הקבוצה תקשה על השבת הגלגל לאחור. זאת, בין היתר בשים לב לזהות הנישומים שהתחמקו מתשלום חובותיהם; ולכך שמאמצי הגביה עלולים להתברר כבלתי-כדאיים בשל הסכום הנמוך לכל לקוח. מעבר לכך, נטען כי לא ניתן לחשב את גובה הגמול ושכר הטרחה מבלי שייקבע סכום ההשבה בפועל, וכי ממילא סכומים אלה מצויים במחלוקת – ולכן יש מקום לעכב גם אותם.

בהתייחס לסיכוי הערעור להתקבל – נטען כי הם גבוהים. זאת בין היתר מאחר שהתובענה הייצוגית כולה הושתתה על עילה בגינה לא הותר למשיבים לנהל את התביעה. כמו כן נטען לקיומן של טעויות בפסק הדין המחייבות התערבות, ובכלל זה באשר לאפשרותו של המבקש לגבות החזר הוצאות בהליכים לאיתור מען; לדרך בה חושבו עלויות השיטור; לאופן בו הורחבה הקבוצה המיוצגת; ולשיעור הגמול ושכר הטרחה שנקבעו תוך חריגה מהמקובל בהליכים דומים.

4.המשיבים מצדם סברו כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, הבקשה הוגשה בחלוף המועד לביצוע ההשבה וכבר מטעם זה יש לדחותה. יתרה מכך, נפל פגם בהתנהלות המבקש, משלא ציין בבקשתו כי בקשה להארכת מועד שהגיש לבית משפט קמא נדחתה. מאחר שמדובר בבקשה הכורכת גם בקשה להארכת מועד – יש ליתן משקל משמעותי לעיתוי הדיוני בו היא הוגשה. בכל אופן, נטען כי אילו סבר המבקש שפסק הדין אינו ישים – היה עליו לפנות בבקשה מתאימה לבית משפט קמא.

לגופו של עניין, נטען כי סיכויי הערעור להתקבל הם קלושים. זאת, בין היתר מן הטעם שפסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן; ועל יישום הוראות הדין על קביעות אלה. כן צוין כי גם המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה (עע"מ 14426-11-24).

בבחינת מאזן הנוחות נטען כי המבקש לא טען וממילא לא הוכיח כל מצב כלכלי שיקשה עליו בביצוע פסק הדין; כי טענותיו על אודות קשיים כאמור אינן עולות בקנה אחד עם הטענה שפסק הדין אינו ישים כלשונו או עם העובדה שהמבקש כבר נערך ליישומו; כי הנתונים הדרושים לחישוב הגביה נמצאים בשליטת המבקש; וכי לא נמצא בבקשה או בתצהיר כל הסבר מספק להשתהות בביצוע פסק הדין עד כה.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי ובתגובות המשיבים, מצאתי כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין נושא הערעור (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלה מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010; וראו גם: עע"מ 1649/23 עיריית פתח תקווה נ' קופל, פסקה 8 (14.3.2023); עע"מ 816/23 עיריית פתח תקווה נ' אנטרפוניט מערכות 2004 בע"מ, פסקה 5 (23.3.2023)).

המבקש לחרוג מכלל זה, נדרש להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שדחיית בקשתו תגרום לו נזק בלתי הפיך או שיתעורר קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, אם ערעורו יתקבל. בין שני שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית הכוחות", כאשר נהוג לייחס למאזן הנוחות מעמד בכורה (ראו למשל: עע"מ 6937/22 בית חב"ד שכונת רחובות ההולנדית שע"י צעירי אגודת חב"ד נ' דונגי, פסקה 6 (2.11.2022); עע"מ 8392/20 טיפול נמרץ חיאת בע"מ נ' ועדת מכרזים מרחבית מחוז חיפה, פסקה 5 (12.7.2021)).

6.כזכור, בקשת המבקש נוגעת לשלושה רכיבים בפסק הדין – עריכת התחשיב; תשלום הסכום הפסוק לחברי הקבוצה; ותשלום הגמול ושכר הטרחה למשיבים ולבאי כוחם. הדין ביחס לכל אחד מרכיבים אלה הוא שונה.

7.ראשית, בכל הנוגע לעריכת התחשיב – מבלי להידרש לסיכויי הערעור, לא מצאתי כי יש בטיעוני המבקש כדי להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו. למקרא הבקשה שלפניי, נראה כי המבקש אינו חולק על כך שהנתונים הדרושים לביצוע התחשיב מצויים ברשותו, וכל שנותר עתה הוא לערוך בחינה של נתונים אלה (ראו בפסקאות 10-9 לבקשה). לוז טענותיו של המבקש בעניין זה נוגע למשאבים הרבים שייאלץ להשקיע בעריכת החישובים הללו, אשר ירדו לטענתו לטמיון – אם לבסוף יתקבל ערעורו.

משכך, אינני סבורה כי המבקש הצביע על נזק חמור מאוד ובלתי הפיך שייגרם לו מדחיית הבקשה. הפגיעה הנטענת על ידיו נוגעת לנזק שהוא כלכלי גרידא, והיא ניתנת לכן לפיצוי כספי – ככל שבסופו של דבר יהיה בכך צורך (ראו והשוו: ע"א 3563/23 א. לוי השקעות ובניין בע"מ נ' קבוצת בכר נדל"ן, פסקה 15 (30.5.2023); עע"מ 3400/23 הועדה המקומית לתכנון ובניה חולון נ' לוינסון, פסקה 9 (8.11.2023)).

לנוכח האמור, לא מצאתי כל טעם לעכב את עצם עריכת התחשיב עד להכרעה בערעור. עוד יובהר כי אם המבקש סבור כי פסק הדין כלשונו אינו מאפשר את ביצועו של התחשיב, עליו לפנות בהקשר זה לבית משפט קמא בבקשה מתאימה.

8.מסקנה דומה עולה גם ביחס לתשלום רכיבי הגמול ושכר הטרחה למשיבים ולבאי-כוחם. עיקר טענות המבקש בעניין זה נוגע לתלות בין עריכת התחשיב לבין ביצוע התשלום בהתאם לשיעורים שנקבעו בפסק הדין. ברם, כפי שאין מקום להורות על עיכוב ביצוע עריכת התחשיב, נראה כי אין גם מניעה, אף לשיטת המבקש, לשלם את הסכומים שייקבעו על פיו.

מכל מקום, יובהר כי כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של חיוב כספי (וכזה הוא החיוב לתשלום גמול ושכר טרחה), נוטה בית המשפט שלא להיעתר לבקשה אלא במקרים חריגים. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שמדובר בתשלום שכר טרחה (ראו: עע"מ 6729/21 סקוברוניק נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה – רשות הרישוי, פסקה 5 (11.10.2021); ע"א 7433/21 אוליר מסחר ותעשיות בע"מ נ' רציו חיפושי נפט (1992), פסקה 8 (24.11.2021)). בקשה לעכב חיובים כאלה מטילה על המבקש נטל כבד להוכיח כי ככל שתידחה בקשתו ייגרם לו נזק בלתי הפיך; או שהוא יעמוד בפני קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (כגון כאשר ישנו חשש שלא יוכל להיפרע את הסכומים ששילם) (ראו: עע"מ 93/20 עיריית מודיעין-מכבים-רעות נ' שדה, פסקה 3 (6.1.2020)).

אינני סבורה כי המבקש עמד בנטל האמור. טענותיו בהקשר זה נוגעות בעיקרן לאופן שבו חישב בית משפט קמא את שיעורי הגמול ושכר הטרחה; כמו גם לגובה השיעורים שנפסקו. בכלל זה, מלין המבקש על כך שבית המשפט לא נתן דעתו לאופיו כ"רשות" ולשיקולים שנקבעו בפסיקה לעניין זה. אולם המבקש לא הצביע – וממילא לא הוכיח ברמה הנדרשת – כי צפוי להתעורר כל קושי בהשבת סכומים אלה, אם ערעורו אכן יתקבל לבסוף. אמנם גובה הסכום שנפסק מהווה שיקול בהערכת הקושי הטמון בהשבה – אך אין בטענה זו לבדה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו (עע"מ 69337-09-24 עיריית ראשון לציון נ' צפי פרופיל-חן (1983) בע"מ, פסקה 11 (25.10.2024); עע"מ 7099/20 עיריית טירה נ' נאסר, פסקה 6 (10.11.2020)). משכך, אינני נעתרת לבקשה גם ביחס לרכיב זה.

9.שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לתשלום סכומי ההשבה לחברי הקבוצה המיוצגת. מדובר בהשבה לקבוצה גדולה, והפסיקה עמדה על כך כי במקרה כזה, הצורך לדאוג להשבת הכספים מכל אחד ואחד מהם באופן פרטני (אם הערעור יתקבל לאחר התשלום לכל חברי הקבוצה) עלולה להיות כרוכה בנזק וטרחה משמעותיים המטים את הכף אל עבר היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (ראו: עע"מ 589/24 עיריית רעננה נ' עדן, פסקה 2 (29.2.2024); ע"א 2242/23 ניו ספורט ומרקטינג בע"מ נ' זילברג, פסקה 9 (16.4.2023); ע"א 1668/23 רכבת ישראל בע"מ נ' ברון, פסקה 4 (16.3.2023)). זאת חרף הקושי המסוים המתעורר כתוצאה מהאבחנה בין התובע הייצוגי ובא כוחו (שנהנים ממלוא פירות פסק הדין); לבין יתר חברי הקבוצה שייאלצו להמתין להכרעה בערעור (ראו למשל: עע"מ 4728/21 עיריית רחובות נ' כרמי, פסקה 5 (2.8.2021) (להלן: עניין כרמי); ע"א 5036/20 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' נאור, פסקה 5 (9.8.2020)).

10.במקרה דנן, אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש. אף שטרם בוצע התחשיב המלא לעניין סכומי ההשבה וגודל הקבוצה – נראה כי בעקבות פסק הדין יידרש המבקש לשלם סכומים לא מבוטלים בהיקף של מיליוני ש"ח (פסקה 100 לפסק הדין; פסקאות 10 ו-14 לבקשת המבקש; פסקה 21 לתשובת המשיבים). סכומים אלה יתחלקו בסופו של דבר בין חברי קבוצה רבים (אלפי לקוחות של המבקש) – כך שכל חבר קבוצה יזכה בהשבה של סכום כסף נמוך יחסית.

מכאן שאם לבסוף יתקבל הערעור ולא יעוכב ביצוע התשלום – ייאלץ המבקש להשקיע משאבים לא מבוטלים על מנת לגבות בחזרה מכל אחד ואחד מחברי הקבוצה את הסכום ששולם לו (השוו: ע"א 7141/13 קונקטיב גרופ בע"צ מ' דבוש, פסקה ט' (14.11.2013); ע"א 939/14 אקסלנס נשואה השקעות בע"מ נ' פירט, פסקה 14 (23.3.2014)). המבקש העלה חשש כי במצב דברים כזה, מאמצי הגבייה לצורך השבת הסכומים ששולמו על ידיו, עלולים להתגלות כבלתי כדאיים. חשש זה מתעצם לאור זהותם של חברי הקבוצה המיוצגת, שהראו כבר כי אינם ממהרים לשלם את חובותיהם במועד (עע"מ 2748/15 מי אביבים 2010 בע"מ נ' ליבוביץ, פסקה 11 (1.9.2019) (להלן: עניין מי אביבים)).

יתרה מכך, גם מנקודת המבט של חברי הקבוצה – ניתן להניח (ולמעשה גם לא נטען אחרת), שהסכום לו זכאי כל אחד מחברי הקבוצה אינו דרוש לו באופן מידי, ושעיכוב בהעברת תשלומו אינו צפוי לגרום למי מהם נזק ממשי (ראו והשוו: ע"א 6663/21 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' טנה, פסקה 6 (8.11.2021) (להלן: עניין כלל); עניין מי אביבים, בפסקה 11; ע"א 7771/21 מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ נ' ישראל גרינברג, פסקה 9 (24.1.2022)). בנוסף, ראוי להזכיר כי אם לבסוף יידחה הערעור – חברי הקבוצה ממילא יקבלו את סכומי ההשבה מהמבקש כפי שנקבעו בפסק הדין, בתוספת ריבית והצמדה (ראו: עע"מ 5975/24 מדינת ישראל נ' חן, פסקה 4 (11.8.2024)). לאור זהותו של המבקש כתאגיד מים וביוב גדול – לא עלתה טענה על אודות קושי אפשרי בתשלום הסכום הפסוק במועד הפירעון אם הערעור יידחה ופסק הדין יהפוך לחלוט (ראו והשוו: עניין כלל, בפסקה 6; עניין כרמי, בפסקה 5).

11.לאור המסקנה האמורה ביחס למאזן הנוחות, אין צורך להידרש בפירוט לשאלת סיכויי הערעור (ראו: ע"א 1490/23 לוטונט מועדון חברים בע"מ נ' זילברג, פסקה 9 (28.3.2023)).

סיכומו של דבר: כפי שפורט לעיל, תשלום סכומי ההשבה לחברי הקבוצה המיוצגת – מעוכב; ויתר רכיבי פסק הדין – אינם מעוכבים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 18.11.2024 – בטל.