ע"פ 6807/06 יהודה קוגלר, עו"ד נ. אשר קוגלר

א.בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (השופטת נ' אחיטוב) מיום 21.8.06 בבש"א 17150/06, שעניינה קנס על בזיון בית המשפט.

ב.(1) המשיבים הגישו תובענה בדרך של המרצת פתיחה כנגד המבקשים 1- 2 בבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (ה"פ 1399/05). בתובענה עתרו המשיבים להורות למבקשים להעביר לידיהם 4,478,061 מהון המניות המונפק והנפרע של Empire on-linc Limited (להלן אמפייר) ו- 2.1895% ממניות Market Target Holdings (להלן מרקט) ו- Tardal Ltd (להלן טרדל) מתן דין וחשבון והמצאת מסמכים הקשורים במניות האמורות. כן הוגשה בקשה למינוי כונס נכסים זמני שיתפוס את המניות האמורות ויחזיק בהן עד להכרעה בתובענה (בש"א 25951/05) בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 24.1.06 (סגן הנשיא י' זפט). המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 848/06 אשר קוגלר ואח' נ' יהודה קוגלר ואח' ). בהחלטה מיום 6.6.06 (השופט גרוניס) נקבע, כי המבקשת 3 תצורף להליך. כן נקבע, כי המבקש 1 לא יוכל לשנות מזכויות המשיב 1 במניות אמפייר, מרקט וטרדל. בנוסף, מתנהלים או התנהלו בין המבקש 1 למשיב 1, שהם אחים, הליכים בבית המשפט לענייני משפחה.

(2) המשיבים הגישו בקשה נוספת למינוי כונס נכסים שיתפוס את חלקו של המבקש 1 במניות אמפייר, מרקט וטרדל (בש"א 13090/06). לחלופין, עתרו המשיבים להרחיב את הצו שניתן נגד המבקש 1 גם על המבקשת 3. ביום 12.6.06 ניתן צו ארעי בעתירה החלופית.

(3) בהחלטה מיום 31.7.06 מינה בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא זפט) את עו"ד ד"ר שלמה נס ככונס נכסים זמני (להלן הכונס). כן הורה בית המשפט המחוזי למבקשים להעביר לכונס 4,478,061 מהון המניות המונפק והנפרע של אמפייר ו- 2.1895% ממניות מרקט וטרדל, המוחזקים בידי המבקשת 3, וכן כל מסמך שיידרש לנקיטת פעולות במניות אלה, תוך חמישה ימים ממתן ההחלטה. כן נאסר על המבקשים לעשות כל דיספוזיציה במניות האמורות.

(4) ביום 10.8.06 עתרו המבקשים לעיכוב ביצועה של החלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.7.06 (בש"א 17289/06). בהחלטה מיום 16.8.06 דחה בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' גרוס) את הבקשה לעיכוב ביצוע.

(5) ביום 17.8.06 הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.7.06 (בר"ע 6719/06). החלטה זו נדחתה ביום 31.8.06 על- ידי השופט גרוניס בכל הנוגע למבקשים 1 ו- 3, ואילו לגבי המבקש 2 נתבקשה תשובה.

(6) ביני לביני, ביום 8.8.06 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט (בש"א 17150/06). עניינה של הבקשה בהפרת הצו הזמני מיום 31.7.06, לפיו היה על המבקשים להעביר לידי הכונס את המניות. בבקשה עתרו המשיבים לזמן את המבקשים ולכוף על כל אחד מהם בנפרד בקנס או במאסר לציית להחלטת בית המשפט מיום 31.7.06.

(7) בהחלטה מיום 21.8.06 - שהיא נשוא ההליך הנוכחי - קבע בית המשפט המחוזי (השופטת נ' אחיטוב), כי כל אחד מהמבקשים ישלם קנס בסך 100,000 ₪ בגין כל יום, בו לא תקוים החלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.7.06 בבש"א 13090/06, וזאת החל מיום 22.8.06. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשים, לפיהן אין ביכולתם לקיים את ההחלטה נשוא הבקשה מטעמים של היעדר זכות חתימה, היעדר ייפוי כוח וקיומה של הוראה שיפוטית סותרת במדינה זרה. צוין, כי טענות אלו נדחו הן בהחלטה מיום 31.7.06 והן בהחלטה מיום 16.8.06. כן נדחתה טענת המבקשים, לפיה בהגשת בקשת רשות ערעור ובהגשת בקשה לעיכוב ביצוע יש כדי למנוע צו על פי פקודת ביזיון בית המשפט. הוטעם, כי אין כל צורך להוכיח לגבי מפר צו של בית משפט כי שכנה בליבו "כוונת הפרה", ודי בכך שהוא מודע למחדליו כדי להקים נגדו ביזיון בית משפט; בית המשפט עמד על כך, שהבקשה לעיכוב ביצוע לא הוגשה בזמן שנקצב לקיום ההחלטה מיום 31.7.06, קרי, תוך חמישה ימים.

(8) כנגד החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה. בד בבד הוגשה הבקשה הנוכחית.

ג.(1) נטען, כי המבקשים אינם יכולים לבצע את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.7.06: באשר למבקש 1 נטען, כי ייפוי הכוח וזכות החתימה שהיו לו אצל המבקשת 3 נשללו ממנו. באשר למבקש 2 נטען, כי מעולם לא הייתה לו זכות חתימה אצל המבקשת 3. באשר למבקשת 3 נטען, כי ביום 25.7.06 נתן בית המשפט באיי הבתולה הבריטיים, מקום מושבה של המשיבה 2, צו מניעה זמני, לפיו נאסר על המבקשת 3 להעביר לכונס את המניות נשוא צו הכינוס. צוין, כי צו זה ניתן בהסכמת המשיבה 2. הוטעם, כי נוכח צו זה קיימת מניעה להעברת המניות למשיבה 2 או לכונס.

עוד נטען, כי על פי פסיקה, יש בהגשת הערעור או הבקשה לעיכוב ביצוע משום טעם המונע את האפשרות לראות את המבקשים כמי שמתייחסים בזלזול לצו בית המשפט.

באשר למאזן הנוחות נטען, כי אף אם יישמע הערעור בתוך זמן קצר, יאמיר שיעור הקנס, שהוטל על המבקשים, לסכום אסטרונומי, שיביא לחורבנם הכלכלי של המבקשים.

לחלופין, עתרו המבקשים להפחית את גובה הקנס, שהשית עליהם בית המשפט המחוזי.

(2) בדיון ביום 23.8.06, בו נשמעו בהרחבה טענות הצדדים, מסר בא כוח המבקשים מכתבים שנשלחו ב-22.8.06 לבנק הפועלים בלוכסמבורג בו מוחזקות מניות אמפייר, ובהן הוראות מבקש 1 ומבקש 2 להעברת מניות לכונס הנכסים לפי צו בית המשפט. תשובת הבנק היתה, כי אין מבקש 1 מיופה כוח מורשה, ואילו לגבי מבקש 2 הטעם שניתן לאי היענות להוראה הוא הוראות סודיות בנקאיות בלוכסמבורג.

(3) תגובת המשיבים הוגשה ברשות ביום 24.8.06. בתגובה נטען, כי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי על פי פקודת ביזיון בית משפט צריכה להיבחן על פי המבחנים החלים בפסיקה לגבי פסק דין כספי רגיל. עוד נטען, כי הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור אינן מקימות הגנה מפני פקודת ביזיון בית משפט, וכי עליהן להוות אך שיקול אחד מני רבים שעה שבוחן בית המשפט האם הייתה הפרה של צו שיפוטי.

עיקרה של תגובת המשיבים הוא תיאור הרקע העובדתי וההליכים, שקדמו להחלטת השופטת אחיטוב. המשיבים טוענים, כי טענת המבקשים, לפיה אין ביכולתם לקיים את החלטת השופט זפט מיום 31.7.06 אינה יכולה לעמוד. באשר למבקש 1 נטען, כי המבקש 1 והמבקשת 3, חברת גליסון, חד הם, ועל כן משמעות טענתו של המבקש 1, לפיה בוטל ייפוי הכוח שלו אצל המבקשת 3, היא כי הוא ש ביטל לעצמו את ייפוי הכוח. עוד נטען, כי המבקש 1 נחקר בדבר טענה זו בפני השופט זפט, והיא נדחתה על ידי השופטים זפט, גרוס ואחיטוב; גם אם בוטל ייפוי הכוח של המבקש 1, בידו להעביר בגליסון, המבקשת 3, כל החלטה, וזאת על-פי שיעור האחזקות שלו ושל המבקש 2 (גם אם מבקש זה הוא מיופה כוח של חברת "גרינטון אינטרנשיונל"), ובצירוף אחזקותיו של המשיב 1, או בצירוף בין מבקש 1, משיב 1 ובעל מניות נוסף – סולומון. כן נטען, כי המבקש 2 אישר בעבר שבכוחו להעביר את המניות לידי הכונס. באשר לצו שניתן באיי הבתולה כנגד המבקשת 3 נטען, כי הצו אוסר על המשיבה 2 לקבל מניות לרשותה ואין הוא מטיל איסור כנגד המבקשת 3. משכך, הצו באיי הבתולה אינו עומד בסתירה להחלטת סגן הנשיא זפט מיום 31.7.06 בדבר העברת המניות לכונס.

(4) ביום 25.8.06 השיבו המבקשים, אף הם ברשות, תוך טענה "שהמשיב רוצה את 'דמו' של אחיו ולא את מניותיו", והשנאה בין האחים חילחלה גם אל באי כוחם. נמסר כי ככל שהמדובר בטראוב (המבקש 2), הוא כתב ב- 24.8.06, בעקבות הדיון בבית משפט זה, לבעל המניות בגליסון המיוצג על-ידיו – ביידיש באותיות לטיניות – בקשר לתמיכה בהעברת המניות, והתשובה היתה (בתרגום עו"ד רסלר) "אנחנו לא יכולים לשנות את עמדתנו מסיבות ידועות " (הדגשה במקור – א"ר); הסיבות לא הוסברו. כן צורף מכתב של גליסון מפנמה מ-25.8.06 למבקש 2, שלפיו אינו בעל מניות ולכן אין בידו להעבירן לכונס, ומכתב גליסון מאותו יום למבקש 1 בקשר לצו המניעה הנטען באיי הבתולה הבריטיים, שבו נאמר גם כי בית המשפט בישראל לא הבין שאין למבקש 1 יכולת לפעול בשם גליסון. נטען שוב כי מבקש 2 אינו בעל מניות בגליסון ובאמפייר. עוד נטען, בין השאר, כי גם לגבי מרקט וטרדל לא ניתן לבצע העברת מניות לכונס בזמן הקצוב ויש צורך בפעילות של שבועות התלויה בצדדים שלישיים. שוב נטען, כי משהוגשה בקשה לעיכוב ביצוע אין הביזיון חל. נטען כי אין לאמיתו של דבר ארבע החלטות שיפוטיות שדחו את טענות מבקש 1 אלא רק החלטת סגן הנשיא זפט בהליך זמני שהיתר באו מכוחו, וכן כי גליסון פעילה ונושמת, ולכן אין לומר כי מבקש 1 והיא חד הם. נטען כי רכישת מניות גליסון אינה אירוע מס, ולכן עם בעל מניות אחר – סלומון – ניתן היה להגיע להסכם פשרה בהקשר העברתן, מה שאין כן כשהמדובר במניות אמפייר שהעברתן עלולה להיות כרוכה בחיוב מס גדול. גם נטען, כי אף שבעבר היה מבקש 1 נכון להעביר מניות לאחיו, משיב 1, הנה בגלל פעילותו של האחרון הועמדה גליסון בסיכון חבות מס של מיליוני דולארים, ודברים השתנו. הועלתה גם הצעת הסדר חלופית, כי גליסון תפתח חשבון להעברת המניות, שאליו יעברו המניות, ולמשיבים ולכונס הנכסים תהא גישה לחשבון כדי לאמת שאין מבוצעות עסקאות, והדבר לא יהא במקרה זה אירוע מס.

(5) בהחלטה מיום 27.8.06 נתבקשה תגובת המשיבים להצעה אחרונה זו. הם הודיעו בו ביום על התנגדותם, והוסיפו כי בעצם ההצעה גלומה הודאת המבקשים, כי בידם לבצע את החלטת סגן הנשיא זפט מ-31.7.03. המבקשים הגיבו לכך ב- 30.8.06, כי יסוד ההצעה הוא חבות המס.

(6) ביום 31.8.06 הודיע המבקש 2 כי החליט שמן הראוי שיהא לו ייצוג משפטי משלו, ושכר לשם כך עורכי דין. טענתו היא, כי הבקשה למינוי כונס נכסים זמני מיום 13.5.06 לא הופנתה כלפיו כל עיקר, וכי הוא נכלל בהחלטת סגן הנשיא זפט רק כיוון שלא הובחן בינו לאחרים, כי היו מיוצגים ייצוג משותף.

ד.מכל האמור עולה בעליל, כי המדובר ב"מלחמת עולם" בין שני אחים, אשר גבה ביניהם הר של עוינות ושנאה, עד כי כמעט איש את רעהו חיים בלעו. לשני הצדדים טענות ומענות, אך החלטה זו עניינה צר וממוקד: האם לעכב את ביצוע הליכי הביזיון. אכחד אם אומר כי כל הנסתרות בפרשה נגלו, לרבות באשר לזהותם של בעלי המניות בגליסון. ברי מן החומר בו עיינתי כי למבקש 1, עו"ד יהודה קוגלר, מעמד מרכזי בגליסון, והוא אישר זאת בעדותו לפני סגן הנשיא זפט ב-4.1.06, קרי, יכולתו (לפי יפוי הכוח שהיה בזמנו) "לעשות כל פעולה שמועצת המנהלים יכולה לעשות"; יפוי הכוח שלו היה כללי ורחב, וכן קבע בשעתו השופט זפט (24.1.06), כי אין מבקש 1 כופר בהסכם העברת המניות. קשה מאוד להשתחרר מן הרושם, כי אכן יפוי הכוח הוסר מטעמיו שלו וביוזמתו.

ה.אחר כל הדברים האלה ראיתי את החלטתו של השופט גרוניס מ-31.8.06 ברע"א 6719/06 קוגלר נ' קוגלר (טרם פורסם), שבה דחה את בקשת רשות הערעור של המבקשים 1 ו-3 באשר להחלטתו של סגן הנשיא זפט מ-31.7.06, וביקש תשובה באשר לטענת המבקש 2, כי אינו קשור לגליסון וכי לא כלפיו נתבקש הסעד הזמני בהליך בפני סגן הנשיא זפט.

ו.לא שוכנעתי, לאחר עיון בחומר המרובה, כי אין בידי מבקש 1 במהות להסדיר את עניין העברתן של המניות. על-פי השתלשלות הדברים, חל במועד כלשהו במהלך השנה שינוי בעמדתו של מבקש זה באשר להעברת המניות לאחיו, משיב 1, שיסודה עוד במחויבות משכבר, מ- 2003 ומינואר 2006 - ומכאן אכן ביטול יפוי הכוח לפעול בגליסון, ומכאן העמדה הננקטת בכל ההליכים. אוסיף, כי הגם שנטענה עתה טענה פרוצדורלית בעניין מבקש 2, ויש מקום להתייחסות אליה, מעמדו שלו בכל הפרשה עמום ועלום. ההתכתבות מיום 24.8.06 עם בעל המניות עלום השם בגליסון אינה פותרת את החידה; מהן אותן "סיבות ידועות" שבגללן ננקטה עמדתו של בעל המניות לא פורש, וניתן רק לנחש. קשה גם להניח כי מבקש 1 לא ידע לפני כן את שיקולי המס המועלים עתה בהקשר העברת המניות. הטענה כי העברת המניות בחברות האחרות, מלבד אמפייר, קרי מרקט וטרדל אורכת זמן, לא הועלתה לפני כן, ומכל מקום בינתיים חלף לו זמן לא מועט ואין דיווח כי ההעברה בדרך. גם לא שוכנעתי – כמותי כשופט גרוניס – כי יש סתירה בין צו המניעה הזמני באיי הבתולה הבריטיים לבין הסעד הזמני כאן. סוף דבר, כשלעצמי אין נראות לי הטענות שלפיהן אין בידי המבקש 1, יחד עם המשיב 1 ואולי סולומון, בעל מניות נוסף בגליסון, או מאמץ מתאים של שולחו העלום של מבקש 2 שסיבות סירובו לא פורטו, להגיע לתוצאה. יתר על כן, המדובר בהעברה לידי הכונס, כך שאין עדיין "שורה תחתונה" של העברה למשיבים עצמם, ולכן בבירור ההמשך בבית המשפט עדיין לא תמה הדרך להוכיח את טענתם של המבקשים. לא מצאתי מקום להתערבות בהחלטת השופטים זפט ואחיטוב באשר לצורת ההעברה, ולא אוכל לקבל את המוצע החלופי מטעם המבקשים, קרי העברה לחשבון נפרד ולא לכונס עצמו.

ז.המבקשים עתרו לראות בערעור ובבקשה לעיכוב ביצוע עילה להסרת חוב הביזיון, בהסתמכם על ע"פ 67/53 ברנוביץ נ' צימרמן , פ"ד ז' 700. פסק דין זה ניתן בהקשר של מאסר בשל ביזיון, וגם אין ברורה מתוכו ההיסטוריה של אותה פרשה, והאם קדמו לה רשימה נכבדה של הליכים כבענייננו. לא למותר להזכיר, כי עוד ב-1965 כתב ד"ר א' הרנון בספרו בזיון בית משפט על-ידי אי ציות, עמ' 306-305 לגבי עניין ברנוביץ, כי "החלטה זו נראית מרחיקת לכת ... קשה להבין משום מה ניתן לסכל את השימוש בסנקציית הבזיון על-ידי נקיטת אותם שני ההליכים של הגשת ערעור ובקשת עיכוב ההוצאה לפועל". מכל מקום, בנסיבות הספציפיות של ענייננו, שבו הדברים לובנו – אמנם בגדרי סעד זמני – מספר פעמים, ולעניות דעתי לא כל שכן שהמדובר בחיוב כספי ולא במאסר, דומה כי אין מקום לראות את הגשת הערעור כשלעצמה כמצדיקה עיכוב ביצוע, אף שאני ער להחלטת השופט (כתארו אז) זפט בבש"א 21658/03 זמיר נ' עובדיה (טרם פורסם).

ח.מן הנודעות כי השיקולים לעיכוב ביצוע גם בהליך ביזיון שהוא בסיווגו פלילי, עניינם כבערעור אזרחי, סיכויי הערעור ומאזן הנוחות; ראו מ' קשת ביזיון בית משפט

234-233 והאסמכתאות דשם. כנודע גם, חוב כספי אינו מאלה שבגינם ניתן עיכוב ביצוע אלא אם המדובר במצב בלתי הפיך; ראו גם החלטת השופט ג'ובראן בע"פ 6658/05 פרידמן נ' קבוצת לב אופיר (טרם פורסם) והאסמכתאות דשם. סיכויי הערעור בעייתיים, על פי מה שתואר לעיל. אך גם בלא כן, המדובר בערעור פלילי שהמדינה היא גובת הקנס, ועל כן אם יתהפך הגלגל בהקשר הביזיון בערעור אין חשש לאי השבת הכסף.

ט.באשר לגובה הסנקציה, אכן המדובר בסכומים גבוהים - 100,000 ₪ ליום לכל מבקש – אף אם טען המשיב 1 כי בשביל מבקש 1 100,000 ₪ הם כמאה ₪ לאדם אחר; אין בפני ראיות לכך. אך כידוע, ההליך לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט בא כדי להפעיל את מנגנון בית המשפט למימוש החלטותיו באופן שיש בו איתות עז, ושייחודו מאפשר ערעור פלילי (סעיף 8), אף שהדברים מעוגנים בשורשם בהליך אזרחי. שקלתי אם יש מקום להתערבות בגובה הקנס. ואולם, בסופו של יום לא הוצגו בבקשה – משלא נתקבלה לגופה – טעמים באשר להורדת הקנס. אין לי ספק כי גם לבעל אמצעים, סנקציה בגובה זה היא מכאיבה ומכבידה. אך בנסיבות כפי שתוארו לעיל, לא ראיתי להתערב. אבקש מן המזכירות לקבוע את הערעור בתוך 3 חודשים.

י.אשר למבקש 2, אבקש תשובת המשיבים בתוך שבוע ימים באשר לטענה החדשה כי לא נתבקש לגביו הסעד הזמני בפני סגן הנשיא זפט, לקראת "ההחלטה המכוננת" בהליכים אלה.

י"א. המבקשים 1 ו-3 יחד ישלמו שכר טרחת עורך דינם של המשיבים בבקשה זו בסך 15,000 ₪.