ע"פ 7068/98 יוסף חכמי נ. מדינת ישראל

ביום 1.12.98 החלטתי לעכב את ביצוע גזר דינו של יוסף חכמי, לפי בקשתו, לאחר שנדון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 4.10.98 לשש שנות מאסר, מתוכן 4 לריצוי בפועל בגין עבירה של קבלת דבר במרמה. לשנה נוספת של מאסר בגין ניסיון לקבל דבר במרמה ועוד שנה בגין עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. הוא גם נדון לשנת מאסר על תנאי בגין עבירה של שוחד, וכן נקנס בתשלום של שלושה מליון ש"ח או מאסר של שנתיים וחצי תמורתם.

המבקשת מספר 2, חברה בשליטתו של יוסף חכמי, נדונה אף היא לתשלום קנס בסך 2 מליון ש"ח.

העתירה לעיכוב ביצוע גזר הדין מתייחסת הן למאסר והן לקנס. בנימוקים לבקשה, שברובם מתייחסים לעונש המאסר יש פרק שדן בקנסות. נטען שם שמצבו הכספי של המבקש מס' 1, חכמי יוסף, הוא כזה שאי דחיית ביצוע תשלום הקנס פירושו ריצוי עונש המאסר שהושת תמורת הקנס. מדובר בתקופה של שנתיים וחצי, כאמור, מלבד המאסרים שנגזרו על הנאשם. גם החברה מבקשת לדחות את ביצוע עונשה מסיבות כלכליות.

מטבע הדברים ההתייחסות לשאלת הקנס תופסת חלק קטן מאוד מן הבקשה. הבקשה משתרעת על פני 8 עמודים והפרק הדן בקנסות הוא על שליש העמוד. בתגובה בכתב של המדינה לעתירה, יש גם כן התייחסות לעונש הקנס. גם היא התייחסות קצרה מאוד של כמה שורות, ומדובר בתגובה המודפסת על פני 11 עמודים. מקריאת הפרוטוקול של הדיון שהתקיים ביום 24.11.98 אפשר להיווכח שבדיון בעל פה נדון רק עונש המאסר.

החלטתי בדבר דחיית ביצוע העונש, שנתנה ביום 1.12.98, פותחת בפירוט כל העונשים שנגזרו על שני המבקשים, זה כולל כמובן את הקנסות. אבל, לאחר מכן יש דיון והנמקה שדנים בעונש המאסר בלבד. החלטתי מסתיימת במילים:

"משום כך אני מעכב את ביצוע גזר הדין עד למתן פס"ד בערעור"

לא נעשית שם הבחנה בין עונש המאסר לבין עונש הקנס, ואין גם התייחסות לכל אחד מסוגי העונשים בנפרד. כתוצאה מכך הוגשה על ידי המדינה בקשה להבהרה כאשר המדינה מבקשת להבין את החלטתי כאילו היא מתייחסת לעונש המאסר בלבד. העתירה היא להבהיר את הדברים במפורש. יש גם עתירה חלופית, והיא שאם באמת היתה כוונה לכלול גם את הקנס הרי שבית המשפט מבקש לעיין מחדש בהחלטה.

ביקשתי את תגובת ב"כ המשיב וכצפוי הוא מתנגד לבקשה. לטענתו, אין צורך בשום הבהרה כי ברור שההחלטה דוחה את ביצוע גזר הדין כולו. אשר לבקשה החלופית, טוען הוא, שאין סמכות לעיין מחדש.

אני סבור שב"כ המשיב צודק בטענתו שאין "עיון מחדש" בהחלטה מן הסוג הזה, אם כי לא מטעמו. העניין אינו מוסדר בחוק סדר הדין הפלילי

(סמכות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. כפי שטוען בתגובתו עו"ד רובין. הוא מוסדר בסעיף 87 של חוק העונשים, תשל"ז1977-. בסעיף זה לא מדובר באפשרות של עיון מחדש. משום כך אני דוחה את הבקשה לעיין מחדש.

לגופו של עניין, נכון הוא שהדיון בעל פה כולו סבב על נושא המאסר, וגם הבקשה בכתב והתגובה בכתב דנות בעיקר בעונש המאסר, כי מטבע הדברים המאסר הוא שמעיק יותר על בעלי הדין. יחד עם זאת, בהתייחסותה של המדינה לנושא הקנסות יש הסכמה של המדינה (בסעיף 10 לתגובה) לחלוקה נוחה יותר של תשלום הקנס שהוטל אישית על חכמי אם הוא ישליש את הקנס שהוטל על חברתו בבית המשפט. מכאן שהיה ברור לכל שיש בעיה גם בקשר לתשלום הקנס. הנימוק לבקשה לדחות תשלום הקנס, עד כמה שהוא נוגע לחכמי עצמו, הוא שבגלל מצבו הכלכלי אי דחיית ביצוע תשלום הקנס כמוהו כעונש מאסר בשבילו, שכן הוא יצטרך לרצות את המאסר שתמורתו. בבקשת ההבהרה מציינת המדינה שמצבו הכלכלי של חכמי לא הוכח והיא מסתמכת על דברים שציין כבוד השופט מודריק בערכאה ראשונה בעניין זה. בדיון שלפניי, העניין הזה לא נדון וגם בתגובה של המדינה לא חזרו על הטענה שמצבו הכלכלי של המבקש, חכמי, לא הוכח.

כיוון שלא ראיתי בעניין הקנס את העיקר, נימוקיי בהחלטה סובבים בעיקר על נושא המאסר. אבל אותם נימוקים נכונים גם לגבי הקנס אם פירושו הפרקטי הוא ריצוי המאסר תמורתו. בהחלטה לא עשיתי הבחנה בין העונשים ואינני חושב שבשלב מאוחר זה אני מוסמך לעשות שינוי כלשהו בהחלטה אפילו אם הייתי מזמן את בעלי הדין לפני לדיון בשאלה הנוגעת למצבו הכספי של חכמי יוסף.

כפי שאני מבין מעיון בתיק, הערעור קבוע לדיון בעוד כשלושה חודשים, כך שהבעיה כולה תבא על פתרונה תוך זמן קצר יחסית.

סיכומו של דבר, ההחלטה היא ברורה והיא מעכבת את ביצוע העונש עד למתן פסק דין בערעור. אינני חושב שיש מקום או סמכות לשנות משהוא בהחלטה.