רע"א 10035/17 מאיה כהנא נ. הולין - הדס, חברת עורכי דין

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.11.2017 (ע"ר 34756-08-17, השופטת ש' דותן ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשות על החלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי מיום 20.7.2017 (ת"א 33103-06-17, השופטת נ' גרוסמן בתפקידה כרשמת).

2.

מקורה של הבקשה דנן בתביעת רשלנות מקצועית שהגישו המבקשות, שאינן מיוצגות בהליך זה, נגד עורכי דינם בעבר, המשיבים 3-1 (להלן:

המשיבים ). בתביעתן טענו המבקשות כי התנהלותם של המשיבים במסגרת תביעה שהוגשה נגדן לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (ס"ע 10444-04-12, להלן: ההליך המקורי ) הובילה לקריסתן הכלכלית. בתוך כך, התמקדו המבקשות בהתנהלותם של המשיבים בכל הנוגע להליכי גישור ולהסכם פשרה שהושג בהליך המקורי, על-פי הנטען בניגוד להסכמתן.

3.

בד בבד עם כתב התביעה, המבקשות הגישו גם בקשה לפטור מתשלום אגרה בהתחשב בכך שמצבן הכלכלי אינו שפיר. בקשה זו נדחתה על-ידי רשמת בית המשפט המחוזי בציינה כי המבקשות לא הציגו תמונת מצב מלאה של מצבן הכלכלי. להשלמת התמונה יצוין כי המשיב 4 הוא היועץ המשפטי לממשלה שהתבקש להגיש את עמדתו בעניין בקשת הפטור מתשלום אגרה.

4.

המבקשות ערערו על ההחלטה האמורה, אך ערעורן נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי הגם שהתרשם כי מבחינה כלכלית אין המבקשות יכולות לעמוד בתשלום האגרה, סיכויי ההליך הם נמוכים באופן שאינו מצדיק הענקת פטור מתשלום אגרה. בית המשפט המחוזי הטעים כי הוא מעריך את סיכויי ההליך כנמוכים בשל העובדה שעל פי הרישום בפרוטוקול בהליך המקורי, הסכם הפשרה נחתם על דעתן של המבקשות, שבאותו שלב ייצגו את עצמן. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי קיים פער בלתי מוסבר בין הסכום שנדרשו המבקשות לשלם על פי הסכם הפשרה בהליך המקורי, שעמד על סך של 140,000 שקלים בלבד, לבין סכום התביעה שהועמד על 4 מיליון שקלים.

5.

בבקשה שבפני מתמקדות המבקשות בעניין סיכויי ההליך. המבקשות טוענות כי בהליכי הגישור שהתקיימו בהליך המקורי חרגו המשיבים מההוראות שניתנו להם. כמו כן, לשיטתן, לו היו המשיבים מבהירים להן את משמעות הדרישות שעלו בהקשר להליך הגישור, הן היו מסרבות להשתתף בו מלכתחילה וכך לא היה מושג גם הסכם הפשרה שנטען כי הסב להן נזקים כבדים. עוד מוסיפות המבקשות כי הן סיפקו הסברים לפערים בין סכום התביעה לסכום שנקבע בהסכם הפשרה במסגרת ההליכים שהתנהלו בפני רשמת בית המשפט המחוזי. בתוך כך, טוענות המבקשות כי התנהלות המשיבים הובילה לכך שאמן הקשישה, שעל שולחנה הן נסמכות, צפויה לאבד את דירתה בשל עיקול שהוטל עליה כתוצאה מההליך המקורי. המבקשות אף מעלות טענות כנגד הכרעות בהליכים אחרים וכנגד גורמים שונים שהיו מעורבים בהם, שאין זה המקום לפרטן.

6.

ביום 8.4.2018 המבקשות הגישו בקשה שאותה הגדירו כ"בקשה דחופה למתן פסק דין" ובה הן חזרו והתייחסו לעיוות הדין שנגרם להן לשיטתן. יצוין כי המבקשות הגישו את בקשת רשות הערעור כבר ביום 24.12.2017, אך היא הונחה על שולחני רק ביום 28.3.2018 לאחר שהסתיים הטיפול בכל הקשור לעירבון ולאגרה בבית משפט זה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהשתלשלות ההליכים במערכת "נט המשפט", הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

8.

כפי שצוין בפתח הדברים, מקורו של הליך זה הוא בהחלטה של רשמת בית המשפט המחוזי, שעליה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. ככלל, על בקשה מסוג זה אמורות לחול אמות מידה מצמצמות (ראו: רע"א 1607/16 Amazon.com.inc

נ' פרימייר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ , פסקה 16 וההפניות שם (10.4.2016); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

224 (מהדורה שלישית, 2012) ). לא מצאתי כי אמות מידה אלה מתקיימות בענייננו. אכן, כל בקשה שעניינה פטור מתשלום אגרה משליכה על הגישה לערכאות, אך לא ראיתי שיש בטענותיהן של המבקשות כדי להצדיק התערבות בקביעותיהן של הערכאות הקודמות.

9.

אוסיף עוד כי ככל שטענותיהן של המבקשות נוגעות להליכים אחרים ולמקום מגוריהן, דומה שייטיבו לעשות אם יפנו בעניינים אלה בבקשה לקבל סיוע משפטי.

10.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.