רע"א 1437/15 פלוני נ. פלוני

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' פורג ) בפש"ר 19015-07-14 מיום 19.1.2015, אשר במסגרתה קצב בית המשפט – בהתאם לסמכותו לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ) – את סכום המזונות החודשי שעל המבקש לשלם למשיבים 2-1 והעמידו על סך של 2,000 ש"ח.

1.

ביום 22.7.2014 ניתן בבית המשפט המחוזי צו כינוס לנכסי המבקש (להלן: החייב ), בהתאם לבקשתו, ומונה לו מנהל מיוחד לנכסי החייב – המשיב 4, עו"ד רון סמוראי (להלן: המנהל המיוחד ). במועד זה גם הושת על החייב צו תשלום חודשי בסך 500 ש"ח לטובת נושיו. בהמשך הגיש החייב בקשה להפחתת שיעור התשלום החודשי, לנוכח פיטוריו מעבודתו בסמוך לפני שניתן צו הכינוס בעניינו, ובהחלטה מיום 24.8.2014 קיבל בית המשפט המחוזי בקשה זו באופן חלקי והורה על הפחתת התשלום החודשי לסך של 200 ש"ח למשך חמישה חודשים.

2.

ביום 17.11.2014 קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי החייב ישלם לילדיו הקטינים – המשיבים 2-1 בבקשה דנן – מזונות זמניים בסך של 2,500 ש"ח בחודש, בתוספת 1,000 ש"ח נוספים עבור מדור. בעקבות החלטה זו הגיש החייב לבית המשפט המחוזי שדן בהליך הכינוס ופשיטת הרגל בקשה לקצוב את מזונות ילדיו הקטינים על סך של 500 ש"ח בחודש, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל. בית המשפט הורה על הגשת תגובות הילדים הקטינים (באמצעותם אימם) ותגובת המנהל המיוחד. אימם של הקטינים התנגדה לבקשה וטענה כי לחייב יש יכולת כלכלית עקרונית לעמוד בתשלום המזונות שנפסקו על ידי בית המשפט לענייני משפחה וכי הוא אינו ממצה את יכולת השתכרותו הפוטנציאלית. המנהל המיוחד המליץ להעמיד את סכום המזונות החודשי על סך של 1,000 ש"ח בנסיבות העניין, ולצד זה העיר כי החייב אינו עושה די למיצוי יכולת השתכרותו.

3.

ביום 19.1.2015 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת החייב לקציבת המזונות בהתאם לסעיף 128 לפקודה. בית המשפט ציין כי הכרעה בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 128 לפקודה מחייבת לערוך איזון בין יכולת החייב, צרכי הקטינים וצרכי הנושים. נקבע כי לנוכח עברו התעסוקתי וגילו הצעיר יחסית של החייב עליו למצות את יכולת השתכרותו ולפעול מיידית להשתלבות במעגל העבודה, וזאת כחלק מחובותיו בהליך פשיטת הרגל. עוד נקבע כי בנסיבות העניין הוא מוצא לנכון לקצוב את סכום המזונות ולהעמידו על סך של 2,000 ש"ח לחודש החל מחודש נובמבר 2014.

4.

בקשת רשות הערעור דנן מכוונת כנגד ההחלטה מיום 19.1.2015, ובמסגרתה טוען החייב (המבקש) כי מדובר ב"מקרה נדיר בו עיוות דינו של המבקש זועק לשמיים". נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כשקצב סכום מזונות חודשי גבוה פי שניים מזה שהומלץ על ידי המנהל המיוחד, תוך התעלמות מכך שהמלצת המנהל המיוחד ניתנה לאחר שערך חקירה בדבר יכולת ההשתכרות של החייב. עוד נטען כי בית המשפט התעלם ממצבו הכלכלי הקשה של החייב, שבגינו אף הופחת התשלום החודשי לסך של 200 ש"ח בחודש, והטיל עליו מעמסה כלכלית שצפויה בוודאות למוטט אותו ולא לאפשר לו קיום מינימאלי בכבוד.

5.

הקטינים הגישו – באמצעות אימם – תגובה לבקשה, במסגרתה טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף ולגופה. נטען כי החייב פועל בחוסר תום לב מובהק ומנצל לרעה הליכי משפט, כשהוא מעכב על דעת עצמו את ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי ולא משלם את דמי המזונות שנקצבו כסדרם ובמועדם. הקטינים שבים על טענתם שנטענה בבית המשפט המחוזי, לפיה החייב אינו ממצה את יכולת השתכרותו הפוטנציאלית ועושה דין לעצמו.

6.

המנהל המיוחד הגיש תגובה לבקשה, ובמסגרתה שב על המלצתו לפני בית המשפט המחוזי בדבר קציבת סכום המזונות על סך של 1,000 ש"ח בחודש. עם זאת, המנהל המיוחד ביקש להדגיש כי המלצתו מבוססת על פוטנציאל ההשתכרות של החייב ולא על עבודתו בפועל.

7.

עמדת כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) הינה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. נטען כי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל מקנה לבית המשפט המחוזי שיקול דעת רחב בקביעת סכום המזונות החודשי – תוך איזון בין השיקולים השונים ובהם צרכי החייב, צרכי הזכאים למזונות ואינטרס הנושים – וכי נטיית ערכאת הערעור הינה להימנע מלהתערב בהחלטות מסוג זה אלא אם נפלה בהן טעות של ממש. נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי במקרה דנן מאזנת באופן סביר בין השיקולים השונים ואין מקום להתערב בה. הכנ"ר ציין כי פוטנציאל ההשתכרות של אדם הינו נכס המצוי בידו, וכי החובה למצות את יכולת ההשתכרות הינה חובה בסיסית המוטלת על כל חייב המצוי בהליך פשיטת רגל ונהנה מהגנת הדין. נטען כי מצב שבו החייב אינו פועל למיצוי יכולת השתכרותו מעיד לכאורה על חוסר תום ליבו במסגרת הליך פשיטת הרגל. נטען כי החלטת בית המשפט בנסיבות העניין – לנוכח קביעת בית המשפט כי שיעור המזונות החודשי צריך להיקבע בהתאם ליכולת השתכרותו של החייב ולא בהתאם להשתכרותו בפועל, וכי החייב אינו ממצה את יכולת השתכרותו – הינה סבירה ולא מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

8.

בסמוך לאחר הגשת תגובת הכנ"ר הוגשו שתי הודעות מטעם המנהל המיוחד ומטעם המשיבים 2-1, מהן עולה כי ביום 18.5.2015 ניתנה החלטה בבית המשפט המחוזי, במסגרתה התקבלה בקשת אימם של הקטינים לביטול צו הכינוס שניתן בעניינו של החייב בשל ניצול לרעה של הליכי חדלות הפירעון. בית המשפט המחוזי קבע כי החייב אינו מקיים את החלטתו לעניין המזונות וכי ניתנו לו כבר מספר הזדמנויות לתקן את מחדליו ולהתנהג באופן תקין, ומשכך אין מקום לאפשר לו להמשיך לנצל לרעה את ההליך ויש להורות על ביטולו. לנוכח האמור לעיל, ביקש המנהל המיוחד לדחות את בקשת רשות הערעור מן הטעם שהסעד המבוקש בה הפך לתיאורטי. גם המשיבים 2-1 טענו כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ואף ביקשו לחייב את החייב בהוצאותיהם בשיעור ריאלי.

9.

בעקבות הודעות המנהל המיוחד והמשיבים 2-1 הוריתי לחייב להודיע האם הוא מסכים לדחיית בקשת רשות הערעור מן הטעם האמור לעיל ולהתייחס גם לשאלת ההוצאות.

10.

החייב הגיש הודעה בהתאם להחלטתי, ובמסגרתה התנגד לדחיית בקשת רשות הערעור. נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את הליכי הכינוס משמעותה החזרת החייב להליכי הוצאה לפועל וככזו היא צפויה לגרום לחייב ולנושיו רק נזק ועיוות דין. נטען כי החייב לא ניצל לרעה את הליך הכינוס אלא נקלע לסיטואציה קשה שבה הוא אינו מצליח למלא אחר החלטות בית המשפט עקב מצבו הכלכלי הגרוע. החייב ציין כי בכוונתו להגיש לבית המשפט המחוזי בימים הקרובים בקשה לביטול ההחלטה, וככל שזו תידחה בכוונתו להגיש ערעור לבית משפט זה. לפיכך טען החייב כי אין מקום לדחיית בקשת רשות הערעור, אלא דווקא למתן רשות ערעור ולקבלת הערעור לגופו. אשר לשאלת ההוצאות, טען החייב כי אין מקום לחייבו בהוצאות והדגיש שוב את מצבו הכלכלי הקשה.

11.

בשים לב להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.5.2015, במסגרתה בוטל צו הכינוס שניתן בעניינו של החייב, הגעתי למסקנה כי צודקים המנהל המיוחד והמשיבים 2-1 בטענתם כי דין בקשת רשות הערעור להידחות מן הטעם שהסעד המבוקש בה הפך בנסיבות העניין לתיאורטי. מעת שניתנה ביום 18.5.2015 החלטה בבית המשפט המחוזי, במסגרתה בוטל צו הכינוס שניתן בעניינו של החייב בשל ניצול לרעה של הליך הכינוס, אין עוד מקום לדון ולהכריע בבקשת רשות הערעור שהגיש החייב במטרה לשנות מסכום המזונות שנקצב בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.1.2015. הסמכות לקצוב מזונות לפי סעיף 128 לפקודה הינה אחת מהסמכויות הייחודיות הנתונות לבית המשפט של פשיטת רגל לפי הפקודה. סמכויות ייחודיות אלה יונקות חיותן מצו הכינוס ומצו פשיטת הרגל שניתנו על ידי בית המשפט של פשיטת רגל. לפיכך, מעת שצווים אלו מתבטלים, הרי שבאופן טבעי מתבטלות מאותו מועד ואילך גם סמכויותיו הייחודיות של בית המשפט של פשיטת רגל. כפועל יוצא, אין עוד מקום לדון בנסיבות העניין בשאלה האם צדק בית המשפט בקצבו את סכום המזונות החודשי שעל החייב לשלם למשיבים 2-1 במסגרת הליך פשיטת הרגל על סך של 2,000 ש"ח במקום 1,000 ש"ח בנסיבות העניין, שכן מעת שבוטל צו הכינוס, התבטלה יחד עמו – מבחינה אופרטיבית, ומכאן ואילך – גם ההחלטה לקצוב את שיעור המזונות החודשי. ודוק, ככל שבית המשפט המחוזי יקבל את בקשת החייב לבטל את החלטתו מיום 18.5.2015, ולחלופין ככל שבקשה זו תידחה אך הערעור שבכוונת החייב להגיש לבית משפט זה יתקבל בסופו של יום – באופן שישיב את צו הכינוס על כנו – ממילא יוכל החייב לשוב ולפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לקצוב את סכום המזונות בהתאם ליכולת השתכרותו באותה עת, ובמידת הצורך גם לשוב ולהגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

12.

באשר לשאלת ההוצאות; הגעתי למסקנה כי יש מקום בנסיבות העניין להשית על החייב הוצאות לטובת המשיבים 2-1 – באמצעות אימם – בסך של 2,500 ש"ח. לפנים משורת הדין לא יושתו הוצאות לטובת המנהל המיוחד והכנ"ר.

13.

סוף דבר; בקשת רשות הערעור נדחית מן הטעם שהסעד המבוקש בה הפך בנסיבות העניין לתיאורטי.