פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4132/15
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
המבקשים:
1. רכב ראובן בע"מ
2. ראובן גולדין
נ ג ד
המשיב:
מיכאל טלשוב
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
חיפה מיום 29.03.2015 בתיק עא
062736-10-13
בשם המבקשים:
עו"ד יואב בלומוביץ
בשם המשיב:
עו"ד איל מנחם
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת סלע) בע"א 32478-11-14 מיום 29.3.15, שבגדרו התקבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט רוזינס) בתא"מ 39079-02-12 מיום 15.9.14. הפרשה עניינה דמי תיווך.
רקע
ב.
המשיב הוא מתווך מקרקעין. ביום 24.5.11 נערך ונחתם הסכם תיווך בין המשיב למבקשת 1 באמצעות המבקש 2 (להלן גולדין ), שלפיו "במידה ותצא עסקה לפועל באמצעותנו (באמצעות המשיב-א"ר), כי אז תשולם לנו מכם עמלת תיווך בגובה חודש שכר דירה אחד בתוספת מע"מ, מיד עם חתימת הסכם מחייב. הנכס: כ- 460 מ"ר ברחוב מרקוני 22, צ'ק פוסט- חיפה, מחיר בקירוב: כ-50 ₪ למ"ר, הלקוח: חברת מטבחי טופז (היי סיין רהיטים בע"מ), הערה: התחייבות זו הינה גם אישית". ביום 8.9.11 נערך ונחתם הסכם שכירות בין המבקשים לחברת טופז (להלן טופז ), שלפיו שכרה טופז את הנכס בו מדובר בהסכם התיווך תמורת שכר דירה חודשי בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ למשך חמש שנים. המשיב הגיש תביעה לחייב את המבקשים בתשלום דמי תיווך. המשיב טען כי הסכם השכירות נחתם לאחר שהוא הראה את הנכס בתחילת חודש מאי 2011 למיכל דביר (להלן דביר ), אשר ניהלה את מחוז הצפון של טופז, ואילו המבקשים טענו מנגד כי המשיב לא היה "הגורם היעיל" להתקשרות בהסכם.
ג.
תביעת המשיב נדחתה. בית משפט השלום נתן אמון בעדותו של מר פלח (להלן פלח ), מנכ"ל טופז, שנכנס לתפקידו ביוני 2011, ושלפיה במחצית השניה של אוגוסט 2011 הסתובב ברחבי חיפה בכוחות עצמו, וכאשר ראה את הנכס מושא הבקשה ועליו שלט להשכרה, התקשר ישירות למבקשים. צוין, כי פלח נפגש עם גולדין בנכס, יחד עם מר חורי, מבעלי טופז. כנטען על ידי פלח, חורי ביקר בנכס לראשונה עמו, ולא ראהו קודם לכן. הוא לא קיבל מידע בעניין הנכס מדביר או מכל אדם אחר. למול זאת, כך צוין, לא היה בעדויות מטעם המשיב כדי להצביע שמעשיו הובילו להתקשרות בין טופז למבקשים. כן ראה בית המשפט בגירסתו של המשיב, שלפיה לאחר שביקר בנכס עם דביר, עידכן את גולדין ביחס לפעולות שביצע, גירסה כבושה. נומק, כי על פי הראיות, מלבד הצגת הנכס בפני דביר, לא עשה המשיב פעולה כלשהי שהובילה לחתימה על הסכם השכירות, וכי למעשה לא היוה כלל גורם בגיבושו.
ד.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיב. בית המשפט ציין, כי לדידו מדובר בסוג המקרים שבהם ניתן להעריך את הראיות ולהסיק מסקנות באופן שונה מאלה שנקבעו בערכאה הדיונית. הוסבר, כי תצהירו של גולדין ועדותו נסתרים על פניהם בראיות האחרות שהוצגו בפני בית המשפט. צוין, כי ניכר שגולדין עשה ככל שביכולתו להרחיק את המועד שבו חתם על ההסכם עם טופז ממועד ההסכם עם המשיב, והקפיד להסתיר מן המשיב את עצם החתימה עליו. צוין, כי בפסק דינו של בית משפט השלום אין התייחסות ממשית למהימנות גירסתו של גולדין, ולא בכדי. עוד צוין, כי הסכם השכירות נחתם לאחר שהמשיב הראה את הנכס לדביר, והרי אם יש ממש בגירסת המבקשים, יש לתהות מדוע הסכים גולדין לכלול את טופז בהסכם התיווך.
ה.
כן ציין בית המשפט כי דבריו של פלח אינם מתיישבים עם דבריה של דביר, שלפיהם בהנהלת טופז היו מודעים להצעת המשיב לשכור את הנכס. כך גם למד בית המשפט קמא מן השיחה המוקלטת בין פלח למשיב, בה הביע פלח נכונות לבדוק את זכויותיו של המשיב בסוגיית שכירת הנכס מושא הבקשה, ולא הטיח בפניו שהמידע נודע לו באקראי. נאמר בפסק הדין לבסוף, כי "המערער היה זה 'שזרע את זרע העסקה', הוא החתים את גולדין ואת החברה (המבקשת 1 - א"ר), והודיע לו על טופז כשוכרת פוטנציאלית, הוא הראה את הנכס לנציגים בכירים בטופז לפחות פעמיים... דביר קידמה מצידה את נושא השכירות בטופז והבעלים, שהיה מעודכן לגבי הנכס, העביר את הנתונים למנכ"ל החדש, אשר ביקר בנכס, אך התמהמה, ובחן אפשרות להימנע מהעברתה של טופז למקום אחר. משנכשלה תוחלתו לכך, התקשר עם גולדין, אשר פרטיו נמסרו לו על ידי המערער, התמקח, והעסקה יצאה אל הפועל...".
הבקשה
ו.
בבקשה נטען, כי בית המשפט המחוזי התערב ללא הצדקה בקביעות עובדה ומהימנות של בית משפט השלום. נטען, כי ההתקשרות עם טופז להשכרת הנכס החלה עם פנייתו העצמאית של פלח. הוסף, כי בבחינת פעולות המשיב ניתן לראות כי לא רק שלא היוה "גורם יעיל" בהתקשרות בין הצדדים, אלא לא היוה גורם כלל. כך גם הטענה שדביר העבירה את פרטי הנכס להנהלה אין לה על מה לסמוך, משדביר פוטרה שעה שנכנס פלח לתפקידו. עוד נטען, כי המשיב לא זימן את בעלי הנכס מושא בקשת רשות הערעור לעדות, וזאת יש לזקוף לחובתו.
הכרעה
ז.
רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת. ברי כי המקרה שלפנינו אינו בא בגדרי אלה, ואף לא נטען כך. בסופו של יום, הבקשה תחומה לבעלי הדין הקונקרטיים נוכח נסיבותיו הייחודיות של המקרה. נוסיף, כי אין די בכך שערכאת הערעור הגיעה לתוצאה הפוכה מזו של הערכאה הדיונית כדי להקים עילה למתן רשות ערעור ((רע"א 9243/08 מועצה מקומית כפר שמריהו נ' חב' אויר רום שירותי תעופה (2008); רע"א 9698/11 עג'מי נ' מדינת ישראל (2012)).
ח.
יוסף, כי אכן, כפי שטענו המבקשים, ככלל לא תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית. ואולם, לצד ההלכה האמורה נקבעו במשך השנים שלושה חריגים: כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על ראיות בכתב, שהרי במקרים אלו אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור (ע"פ 398/89
מנצור נ' מדינת ישראל (2014) ) ; כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על שיקולים שבהיגיון; וכאשר נפלו טעויות מהותיות בהערכת המהימנות של העדויות על ידי הערכאה הדיונית ( ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(2) 690, 696 (1993)), או כאשר מוצגות לערכאת הערעור עובדות ממשיות שלפיהן לא היה באפשרותה של הערכאה הדיונית לקבוע את הממצאים אותם קבעה
(ע"פ 5303/12 פלוני נ' מדינת ישראל
(2014)). בנדון דידן התרשם בית המשפט המחוזי, כי גירסת המשיב מתיישבת עם הראיות הנוספות שבאו לפניו, ואנו לא ראינו לקבוע אחרת. נאמר אך, כי מהדברים שצוטטו מן השיחה המוקלטת בין פלח למשיב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אכן עולות שאלות באשר לגירסת המבקשים, ופשיטא שהקלטה היא ראיה שבמובהק אין בה לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור. מכל מקום, אין המקרה מצדיק התערבות בית משפט זה.
ט.
נזכור: סעיף 14(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996, כולל כאחד התנאים לתשלום דמי תיווך היות המתווך "הגורם היעיל" שהביא להתקשרות, ועל מהותו של גורם זה נשתברו קולמוסים רבים. עולם התיווך הוא תחום שהמערך העובדתי בו הוא עיקר, ולא אחת יש ללקט את העובדות מרסיסי מידע. הרצון לשלם דמי תיווך דומה לרצון לשלם מסים, ולא אחת "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" ( בבלי ראש השנה ו' ע"א), הכל, כמובן, בכפוף לבחינה במסרק צפוף-שיניים. ומכל מקום אוסיף, כי אי התערבות, כמות שציין מ"מ הנשיא (כתארו אז) שמגר בבר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) (1982) פ"ד לו(3), 123, 128, דחיית הבקשה לרשות ערעור אין פירושה בהכרח אימוץ כל האמור בהחלטה נשוא הבקשה, אלא "כי המקרה לא נמצא אותה עת ראוי להידון במסגרתו של ערעור נוסף..."; וברי כי אין הכרעות עובדתיות עניין ככלל לבית משפט זה בגלגול שלישי.
י.
אין
בידי איפוא להיעתר למבוקש.
ניתנה
היום, ט"ז באלול התשע"ה (31.8.2015).
המשנה לנשיאה