רע"א 4669-24 רע"א 4669-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים כלכליים (כב' השופט א' צימרמן) מיום 9.4.2024 בת"א 7922-07-23, בה נדחתה בקשת המבקשים לאיחוד הדיון בהליך עם הדיון המתנהל בת"א 2050-05-23 (להלן: התביעה הראשונה); ונקבע כי ההליך בת"א 7922-07-23 (להלן: התביעה השנייה) יעוכב עד להכרעה בתביעה הראשונה.

הרקע הרלוונטי לבקשה

1.המבקשת (להלן: קפיטל פוינט) היא חברה ציבורית המחזיקה בחברות בתחום הביומד, האנרגיה ועוד; והיא התובעת בשני הליכים: התביעה הראשונה והתביעה השנייה. בין היתר מחזיקה קפיטל פוינט בחברת קוריליוס בע"מ (להלן: קוריליוס). הנתבעת בתביעה הראשונה היא חברת סייספארק בע"מ (להלן: סייספארק) חברה ציבורית המאוגדת בישראל. המשיבה 1, חברת אוורו בריאות בע"מ (להלן: אוורו), היא חברה פרטית המאוגדת בישראל הנמצאת בשליטת סייספארק (אשר מחזיקה היום ב-85% מההון המונפק שלה), והיא הנתבעת בתביעה השנייה, שההחלטה בה היא נושא בקשת רשות הערעור דנן. המשיבים 3-2 מכהנים כדירקטורים הן באוורו והן בסייספארק.

2.על פי האמור בכתב התביעה בתביעה השנייה, נחתם ביום 15.5.2020 הסכם בין קפיטל פוינט, סייספארק ואוורו, שנועד לסייע לסייספארק לגייס הון שהיה דרוש לה כדי להמשיך ולהיסחר בנאסד"ק (להלן: ההסכם). בהסכם נקבע כי קפיטל פוינט תעביר לאוורו 35% ממניותיה של חברת קוריליוס; ובתמורה אוורו תעביר לקפיטל פוינט 15% ממניותיה המונפקות.

3.כחלק מההסכם נחתם בין הצדדים גם כתב אופציה לפיו קפיטל פוינט תהיה זכאית להמיר עד 9,577 ממניותיה של אוורו בשווי כולל של 340,000 דולר במניות סייספארק (להלן: הסכם האופציות), וזאת במהלך תקופת מימוש בת שנה אחת – החל מיום 15.2.2021 ועד יום 15.5.2022.

4.ביום 4.11.2021 הודיעה קפיטל פוינט לסייספארק כי היא מעוניינת לממש את האופציה בהתאם להסכם האופציות ולהמיר את מניות אוורו במניותיה. סייספארק מצידה דחתה את הדרישה ומסרה כי אין בכוונתה להקצות את המניות. לטענתה, היא "נפלה קורבן לתרגיל הונאה" מצידה של קפיטל פוינט אשר הפרה את ההסכם כשלא פעלה לשיערוך מניות קוריליוס; והלכה למעשה, שוויין בספרי החברה בעת הרכישה היה אפס. התנהלותה של קפיטל פוינט מנעה ממנה לשיטתה לעמוד בדרישות ההון העצמי הדרושות להמשך הרישום בנאסד"ק, באופן שהביא בסופו של דבר למחיקת מניותיה ממרשם הנאסד"ק ואף הוביל אותה למצב של חדלות פירעון.

5.על רקע הדברים הללו, הגישה קפיטל פוינט לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 1.5.2023 את התביעה הראשונה, המכוונת כאמור כנגד סייספארק. במסגרת תביעה זו נטען להפרת הסכם האופציות; והתבקש סעד של אכיפת הסכם זה ופיצוי קפיטל פוינט על הנזקים שנגרמו לה בהתאם למנגנון הפיצוי המוסכם שנקבע בו.

6.בסמוך להגשת התביעה הראשונה, ביום 1.6.2023, מסרה אוורו לקפיטל פוינט כי בכוונתה לחלט את מניותיה המוחזקות על ידי קפיטל פוינט. לטענת אוורו, ערב ההסכם עמד שווי המניות של קורליוס בספרי קפיטל פוינט על אפס, הערכה שנותרה בעינה גם לאחר השלמת העסקה. כך, לאור ערכן של מניות קורליוס בספרי החברה, לא שולם הערך הנקוב עבור מניות אוורו; ומחמת שלא שולמה התמורה על פי ההסכם – אוורו רשאית לחלט את המניות שהקצתה לקפיטל פוינט על פיו.

בהמשך לאמור, ביום 25.6.2023 החליטה אסיפת בעלי המניות של אוורו על חילוט כלל מניות החברה המוחזקות על ידי קפיטל פוינט (להלן: החלטת החילוט).

7.ביום 4.7.2023 הגישה קפיטל פוינט תביעה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כנגד אוורו וכנגד דירקטורים שלה – היא התביעה השנייה. על פי הנטען בכתב התביעה, התמורה הבלעדית שנדרשה קפיטל פוינט לשלם בגין קבלת מניות אוורו, שולמה עם העברת מניות קורליוס לאוורו בהתאם לאמור בהסכם. משכך, לא היה בסיס לחילוט המניות. לטענת קפיטל פוינט, החלטת החילוט משרתת באופן בלעדי את סייספארק, המבקשת למנוע את מימוש האופציות על פי ההסכם ולאיין את התביעה הראשונה שהוגשה נגדה בעניין זה. בקבלת החלטת החילוט – כך נטען – הפרו הדירקטורים של אוורו את חובתם לפעול לטובת החברה. לאור האמור עתרה קפיטל פוינט לביטול החלטת החילוט; ולחלופין, להשבת המניות לידיה. עוד התבקש בית המשפט להורות כי ככל שבוצעו דיספוזיציות במניות שחולטו – הן יבוטלו; וכן, לקבוע כי הדירקטורים הפרו את חובות הזהירות והנאמנות שחלות עליהם.

בתמצית יצוין כי בכתב ההגנה מטעמם של המשיבים נטען כי בהתאם להוראות חוק החברות התשנ"ט-1999 והתקנון של אוורו, לא ניתן להקצות מניות מתחת לערכן הנקוב. משכך, נוכח שווין של מניות קורליוס (שעמד כאמור על אפס) וערכן הנקוב של מניות אוורו – שעמד לטענתם על 1 ש"ח למניה, חולטו מניותיה של אוורו שהוחזקו על ידי קפיטל פוינט כדין.

עוד יצוין כי ביום 10.7.2023 קיבל בית משפט קמא בקשה למתן סעד זמני שהגישה קפיטל פוינט, והורה על צו איסור דיספוזיציה במניות מושא ההליך, עד החלטה אחרת בהליך העיקרי.

הדיון באפשרות עיכוב ההליך ואיחוד הדיון

8.בהחלטה מיום 6.7.2023 (שניתנה ביחס לבקשה למתן סעד זמני) ביקש בית משפט קמא מהצדדים להודיע אם הם מסתייגים מהאפשרות כי הוא יורה על עיכוב בירור התביעה השנייה עד להכרעה בתביעה הראשונה. בית המשפט ציין בהקשר זה כי בגדרי התביעה הראשונה צפויה להתברר הטענה העיקרית של סייספארק, שהיא גם הטענה העיקרית של אוורו בתביעה השנייה – טענה שעניינה בזכותה של קפיטל פוינט לקבל את מניות אוורו נוכח ערכן של מניות קורליוס.

בתשובתה לבקשה, הבהירה אוורו כי היא תומכת בעיכוב ההליכים; בעוד שקפיטל פוינט השיבה כי היא מתנגדת לעיכוב. קפיטל פוינט ביקשה כי ככל שבית המשפט ישקול לעכב את ההליכים – תינתן לה הזכות לטעון בהרחבה בנושא. במסגרת תגובתה טענה קפיטל פוינט כי אין מקום לעיכוב הליכים בין היתר מאחר שאין מדובר באותם צדדים; הסעדים שהתבקשו בשני ההליכים הם שונים; המסכת העובדתית שונה; אין סכנה של קביעות סותרות; אין חפיפה או זהות בין השאלות השנויות במחלוקת; ולא ייגרם כל נזק מניהול ההליכים במקביל. בשולי הדברים, ביקשה קפיטל פוינט כי בית המשפט יורה על איחוד הדיון בשתי התובענות בהתאם לסמכותו לפי תקנה 40(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין), וזאת משום שלשיטתה יהיה זה יעיל יותר להכריע במאוחד בשתיהן.

9.ביום 10.7.2023 קבע בית משפט קמא כי ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים תינתן לאחר שכתבי הטענות יהיו פרושים במלואם לפניו. עוד העיר בית המשפט כי בקשתה של קפיטל פוינט לאיחוד ההליכים מצביעה דווקא על הזיקה בין התביעות; וכי ההחלטה של קפיטל פוינט להגיש את תביעותיה בשני בתי משפט שסמכותם העניינית שונה, מצביעה על קושי באיחוד התובענות.

10.ביום 12.3.2024 התקיימה בתביעה השנייה ישיבת קדם משפט במעמד הצדדים, בה טענה קפיטל פוינט כי אין מקום לעיכוב ההליכים; וכי הגם שלבית המשפט המחוזי הדן בתביעה הראשונה אין סמכות עניינית לדון בתביעה השנייה המתנהלת לפני בית משפט קמא במסגרת המחלקה הכלכלית, אין מניעה לאחד את שני ההליכים בפני בית משפט קמא – שהוא בעל הסמכות העניינית לדון בשתי התובענות.

11.ביום 26.3.2024 הגישה קפיטל פוינט בקשה לפי תקנה 40(א) לתקנות סדר הדין לאיחוד הדיון בתביעה השנייה עם התביעה הראשונה (להלן: הבקשה לאיחוד הדיונים), כך שהתובענות יידונו במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שהיא בעלת הסמכות הייחודית לדון בשתי התובענות במאוחד. לטענת קפיטל פוינט, על פי הפסיקה, די בכך שבבסיס שתי התובענות נושא בקשת האיחוד נמצאת מערכת הסכמית אחת, כדי שניתן יהיה לראות בהן תובענות בנושא אחד שנכון שיידונו בפני מותב אחד.

עוד נטען כי בהתאם להלכה הפסוקה, ניתן לאחד תובענות גם אם אין מדובר באותם צדדים, וזאת אם קיימת תועלת מערכתית באיחודן. קפיטל פוינט הוסיפה כי שתי התביעות מצויות בשלב דיוני מקדמי בלבד; כי איחוד הדיונים בבית המשפט בו הוגשה התביעה הראשונה בזמן אינו רלוונטי – מאחר שלבית המשפט הדן בה אין סמכות לדון בשתי התובענות במאוחד; וכי מאזן הנוחות מטה את הכף אל עבר איחוד הדיונים בפני מותב אחד בלבד.

12.המשיבים התנגדו לבקשה. לעמדתם, עיקר המחלוקת בתביעה הראשונה נסב סביב נסיבות כריתת ההסכמים (הסכם העברת המניות והסכם האופציות), ואין מדובר בתביעה שיכולה להיחשב כבעלת "עניין כלכלי" משמעותי. עוד טענו המשיבים כי התביעות אינן עוסקות בשאלות משפטיות או עובדתיות דומות. בעוד שהתביעה הראשונה עוסקת בנסיבות כריתת ההסכמים ובטענה כי קפיטל פוינט הפרה את חובות הגילוי שלה במסגרת המשא ומתן; עניינה של התביעה השנייה בשאלה האם שולם הערך הנקוב של מניות אוורו על ידי קפיטל פוינט; ואם לא שולם – האם חילוט המניות בוצע כדין.

החלטת בית משפט קמא

13.ביום 9.4.2024 דחה בית משפט קמא את הבקשה לאיחוד הדיונים והורה על עיכוב הדיון בתביעה השנייה עד להכרעה בתביעה הראשונה. במסגרת ההחלטה צוין כי בפני בית המשפט שדן בתביעה הראשונה התקיימה ביום 15.11.2023 ישיבת קדם משפט, בעקבותיה פנו הצדדים לגישור שלא צלח. עוד עמד בית המשפט על כך כי אף על פי שציין בישיבת קדם המשפט שהתקיימה לפניו כי שאלת עיכוב ההליכים עומדת בעינה, קפיטל פוינט לא ביקשה לטעון מדוע אין לעכב את ההליכים. כל שהתבקש על ידיה הוא להגיש בקשה סדורה לעניין איחוד הדיון בשתי התובענות. בית המשפט הוסיף וציין את היעדר העקביות בטענותיהם של הצדדים בשאלת הזיקה בין התובענות, כתלות בשאלה אם הדיון נסב על האפשרות של עיכוב ההליכים או איחוד הדיון בהם.

14.לגופו של עניין, נקבע כי ישנו קשר עמוק בין שני ההליכים כך שניהולם במקביל אינו יעיל. מדובר במערכת הסכמית אחת הכוללת את קפיטל פוינט שהיא התובעת בשתי התביעות ואת סייספארק ואוורו – הנתבעות בשתיהן; הטענה המרכזית העומדת בבסיס ההגנה בשתי התביעות עוסקת בהערכת שווי המניות של קורליוס בספרי החברה; המסמכים בשתי התביעות דומים; וכך גם העדים. לפיכך, לא ניתן לאפשר את ניהול שתי התביעות במקביל.

בית המשפט עמד על כך כי משאין לנהל את שתי התביעות במקביל, עומדות בפניו שתי אפשרויות: עיכוב ההליכים בתביעה השנייה שנדונה לפניו; או איחוד הדיון בשתי התביעות. באשר לאפשרות של איחוד הדיון בשתי התביעות, כפי שביקשה קפיטל פוינט – נקבע שיש לדחותה בהתבסס על שלושה טעמים: ראשית, מאחר שמדובר באיחוד לא שגרתי בין שני הליכים הנדונים בפני ערכאות שסמכותן העניינית שונה; שנית, הטענה בדבר היעדר הסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי שדן בתביעה הראשונה בעייתית, הואיל וקפיטל פוינט היא שבחרה להגיש את תביעתה הראשונה לפני בית המשפט המחוזי ולא העלתה כל טענה בדבר היעדר סמכות עניינית במשך כל ניהול ההליך; ושלישית, עיתוי הגשת הבקשה בעייתי, שכן היא הוגשה קרוב לשנה לאחר מועד הגשת התביעות; לאחר שהתקיימה ישיבת קדם משפט בכל אחת משתיהן; ורק לאחר שבית משפט קמא העלה את האפשרות לעכב את ההליכים שלפניו כדי למנוע תוצאה זו.

באשר לאפשרות של עיכוב ההליכים – בית המשפט עמד על הקירבה בין השאלות שבמחלוקת; הקירבה בין בעלי הדין; על זהות קו ההגנה של סייספארקס ואוורו בשתי התובענות לפיו ערכן של מניות קורליוס שווה לאפס – כאשר הכרעה באחת התביעות תהיה בעלת השפעה ממשית על התביעה השנייה ואף עשויה להקים השתק פלוגתה לגביה; ועל כך שטעמים של יעילות הדיון, חיסכון בזמן שיפוטי ובמשאבי הצדדים והימנעות מכפל התדיינויות – מצדיקים את עיכוב הדיון בתביעה השנייה. בהקשר זה עמד בית המשפט על כך כי עניינה של התביעה הראשונה רחב יותר מעניינה של התביעה השנייה.

לאור כל האמור, דחה בית משפט קמא את בקשתה של קפיטל פוינט לאיחוד הדיון, והורה חלף כך על עיכוב ההליכים בתביעה השנייה עד להכרעה בתביעה הראשונה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות קפיטל פוינט

15.ראשית, טוענת קפיטל פוינט כי ראוי שבקשת רשות הערעור תידון ותוכרע כבר עתה ולא בתום הדיון – שכן מדובר בהחלטה סופית שלא יהיה עוד טעם להידרש אליה במסגרת פסק הדין או בערעור עליו.

עוד טוענת קפיטל פוינט כי ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים התקבלה בלא שניתנה לה זכות טיעון, בניגוד להלכה הפסוקה ולכללי הצדק הטבעי. בהקשר זה נטען כי היא עמדה על זכותה לטעון בסוגיית עיכוב ההליכים בהזדמנות הראשונה, וכי נוכח החלטותיו הקודמות של בית המשפט ביחס לנושא, היא לא הייתה יכולה לצפות כי בכוונתו להורות על עיכוב ההליכים בלא שמונחות לפניו טענות הצדדים בהקשר זה.

16.לגופם של דברים, נטען כי בית המשפט שגה כאשר קבע כי הכרעה בתביעה הראשונה עשויה להקים השתק פלוגתה ביחס לתביעה השנייה. מכל מקום, מדובר לטענתה בהשתק פלוגתה "מינורי" שוודאי שלא יכריע את מלוא התביעה השנייה. כך, נטען כי גם אם תתקבל הטענה של סייספארק בתביעה הראשונה ביחס למצג בדבר שווי המניות, אין פירוש הדבר כי קפיטל פוינט הפרה את התחייבויותיה כלפי אוורו ביחס לתמורה שהעבירה כנגד מניותיה. כמו כן, הכרעה בסוגיית שיערוך המניות של קורליוס – לא תייתר את בחינת החוקיות של הליך חילוט המניות שביצעה אוורו. עוד נטען כי גם אם ישנה אפשרות שקביעות מסוימות בתביעה הראשונה ישליכו על התביעה השנייה שנדונה בפני בית משפט קמא, אין בכך כדי להצדיק את עיכוב ההליכים באופן שיעכב מתן סעד במשך שנים ארוכות.

קפיטל פוינט הוסיפה כי נוכח העובדה שמדובר באותה מערכת הסכמית, שיקולי יעילות מטים את הכף דווקא לעבר איחוד התובענות. זאת, בניגוד להחלטה על עיכוב התביעה השנייה שתחייב שמיעה של אותם עדים והצגת אותם המסמכים בהליך השני בזמן, לאחר שהם נשמעו במסגרת הדיון בתביעה הראשונה. לעמדתה של קפיטל פוינט, ההחלטה על עיכוב ההליכים תוביל להתדיינות כפולה תוך בזבוז זמן שיפוטי ובזבוז משאבי הצדדים.

עוד טוענת קפיטל פוינט כי בעוד שאוורו חילטה את מניותיה, סייספארק מילאה את חובותיה על פי ההסכם והעבירה לאוורו את מניות קורליוס. נטען כי מאחר שטענות ההגנה של סייספארק ואוורו שלובות זו בזו, עיכוב הדיון בתביעה השנייה שהוגשה כנגד אוורו, פוגע בזכותה של קפיטל פוינט להליך הוגן. כך, נטען כי לאור עיכוב בחינת חוקיות חילוט המניות, יתקשה בית המשפט בתביעה הראשונה להעניק למבקשת את הסעד הראוי ולהורות לסייספארק לפעול בהתאם להודעת מימוש האופציות.

17.ביחס לדחיית הבקשה לאיחוד התובענות, טוענת קפיטל פוינט כי בית המשפט שגה כאשר קבע כי מדובר באיחוד לא שגרתי ומוקשה. זאת, הואיל וכבר הוחלט בעבר על איחוד הליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי עם הליכים שהתנהלו במחלקה הכלכלית. עוד נטען כי בית המשפט שגה כאשר קבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי, נוכח העובדה שקפיטל פוינט העלתה את הבקשה בהזדמנות הראשונה – בעת דיון קדם המשפט הראשון שהתקיים בהליך.

דיון והכרעה

18.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, אני סבורה כי דינה להידחות, וזאת אף ללא צורך בתשובת המשיבים.

19.נקודת המוצא לדיון היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בהחלטות דיוניות שעניינן אופן ניהול ההליך, וכי רק במקרים יוצאי דופן – בהם הערכאה הדיונית חורגת מהוראות הדין או כאשר עלול להיגרם עיוות דין למי מהצדדים – תתערב ערכאת הערעור בהחלטות אלה (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 211-210 (1990); רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב, פסקה 6 (21.11.2011) (להלן: עניין דובק)). החלטות לאיחוד תובענות והחלטות לעיכוב ההליכים – כדוגמת ההחלטות נושא בקשת רשות הערעור דנן – הן החלטות בעלות אופי דיוני מובהק המצויות בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן (רע"א 5394/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' KIA MOTORS CORPORATIONS, פסקה 16 (27.6.2012); רע"א 320/24 חברת כ. כוכב הנגב חברה לבניין ופיתוח (1990) בע"מ נ' חברת כוכב שרת בע"מ, פסקה 8 (13.2.2024) (להלן: עניין כוכב הנגב)). כפי שיובהר להלן, אינני סבורה שהמקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

20.ראשית, יובהר כי לא מצאתי ממש בטענת קפיטל פוינט לפיה ההחלטה על עיכוב ההליכים התקבלה בלא שניתנה לה זכות טיעון. בית המשפט הבהיר מספר פעמים לאורך ההליך כי הכרעה ביחס לעיכוב ההליכים עומדת על הפרק; שמע בהזדמנויות שונות את הסתייגותה של קפיטל פוינט מהאפשרות כי בית המשפט יורה על עיכובו (ראו למשל: עמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.2024; ותגובת קפיטל פוינט שהוגשה לבית משפט קמא ביום 10.7.2023); ולמעשה הבקשה לאיחוד הדיונים הוגשה, כעולה מהאמור לעיל, כחלופה לאפשרות שהעלה בית משפט קמא של עיכוב ההליכים.

21.ככלל, האפשרות לאחד תובענות נוגעת להליכים העוסקים במסכת עובדתית קרובה, ביחס לצדדים חופפים או שיש ביניהם קירבה מסוימת, אשר קיימת חפיפה ולו חלקית בשאלות העובדתיות או המשפטיות שידונו בהן (רע"א 182/21 טיפול רפואי מידי (טר"מ) בע"מ נ' עזבון המנוחה אביגיל פסיה גרוס ז"ל (17.1.2021) (להלן: עניין טיפול רפואי מידי)). בבחינת בקשה לאיחוד הליכים נדרש בית המשפט לשקול שיקולים של יעילות דיונית, חסכון במשאבי הצדדים והמערכת השיפוטית ומניעת הכרעות סותרות (עניין טיפול רפואי מידי, בפסקה 7).

באופן דומה, גם תכליתה של סמכות בית המשפט לעיכוב הליכים, היא קידום היעילות הדיונית, ומניעת הכרעות סותרות (רע"א 353/20 קוגיטו קפיטל אס.אמ.אי. שותפות מוגבלת נ' ויצמן (18.5.2020)). בבחינת בקשה לעיכוב הליכים, בדומה לדיון בבקשה לאיחוד דיונים – על בית המשפט לתת דעתו, בין היתר, לשאלת זהות הסוגיות הטעונות הכרעה בכל אחד מההליכים; זהות הצדדים להליכים המקבילים; מאזן הנוחות; וכן לשיקולי מדיניות כגון יעילות דיונית, חיסכון בעלויות הכרוכות בכפל הליכים ומניעת הכרעות סותרות (ראו למשל: רע"א 221/24 בר אור נ' ג'רבי (9.6.2024); רע"א 4174/23 כהן נ' איזנקוט (27.7.2023); עניין דובק, בפסקה 6 והאסמכתאות שם).

22.מהאמור עולה, כי כאשר בפני בית המשפט תלויות ועומדות שתי תובענות שבמרכזן מסכת עובדתית או משפטית דומה, המובילה לכך שלא יהא זה יעיל לדון בשני ההליכים במקביל, ייתכן שיתקיימו הן התנאים לאיחוד התובענות והן התנאים לעיכוב אחד ההליכים עד להכרעה בהליך המקביל. ככלל, ניתן לומר כי הבחירה בין שתי האפשרויות צריכה להביא בחשבון, בין היתר, את השלב הדיוני בו מצוי כל אחד מההליכים; את האפשרות להביא בדרך יעילה לפתרון המחלוקות בין כל הצדדים; ובעיקר את השאלה איזו מבין האפשרויות תייעל את ההליכים, תפשט אותם ותמנע סרבול או הארכה של הדיון שלא לצורך (ראו והשוו: רע"א 346/06 חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ (14.05.2006); רע"א 2292/11 זקס נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (25.7.2011)). בכלל זה על בית המשפט לבחון בין היתר האם קיומו של דיון מאוחד בשתי התובענות יסרבל ויכביד על הדיון או יקל עליו. מכל מקום, הבחירה באיזו דרך דיונית לנקוט נתונה בידיה של הערכאה המבררת, וערכאת הערעור תיטה כאמור שלא להתערב בה.

23.באשר למקרה שלפניי – כעולה אף מטענות קפיטל פוינט, אכן קיימת חפיפה בין התביעה הראשונה לבין התביעה השנייה – הן בהיבט המשפטי והן בהיבט העובדתי. בהקשר זה מקובלת עליי קביעת בית משפט קמא כי הכרעה בסוגיות המתעוררות בתביעה הראשונה צפויה להשליך גם על העניינים הנדונים בתביעה השנייה. כמו כן, נראה כי קיימת זהות אינטרסים בין הנתבעות בשני ההליכים – שתי חברות קשורות שהתקשרו עם קפיטל פוינט במערכת הסכמית אחת, ואשר במרכז הגנתן עומדת הטענה כי קפיטל פוינט הפרה את ההסכמות איתן נוכח הערכת שוויין של מניות חברת קוריליוס בספריה.

כפי שקבע בית משפט קמא, הכרעה בתביעה הראשונה בשאלה האם שולמה התמורה עבור מניות סייספארק על פי ההסכם – עשויה לייתר את הדיון בעניין זה בתביעה השנייה – ובכך לצמצם את היקף הדיון בה ולאפשר הכרעה מהירה יותר ביחס לחוקיות פעולת החילוט. לכן, אינני סבורה כי עיכוב ההליכים – בשונה מאיחוד הדיון – ימנע מקפיטל פוינט לקבל סעד בשל חילוט המניות משך שנים ארוכות.

בהינתן החלטתו של בית משפט קמא על עיכוב ההליך שבפניו חלף איחוד התובענות; בשים לב לכך שההחלטה לעכב את ההליכים תביא גם היא להשגת המטרות שעמדו ביסוד הבקשה לאיחוד התובענות – יעילות דיונית, חיסכון במשאבים ומניעת הכרעות סותרות; ומשאין בהעדפתה של דרך דיונית זו משום פגיעה במבקשת –אינני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטה נושא בקשת רשות הערעור.

24.למעלה מן הצורך, אציין כי אחת השאלות שהתעוררה במסגרת ההליך בבית משפט קמא, נגעה לאפשרות איחוד הדיון בשני הליכים שהאחד הוא הליך אזרחי המתנהל בבית המשפט המחוזי; והאחר – מתנהל במחלקה הכלכלית של אותו בית משפט מחוזי. נשאלת השאלה האם ניתן במקרה כזה להורות על איחוד הליכים לפני שופט אחד. לאור האמור לעיל בהחלטה זו, הרי בין אם איחוד כזה אפשרי ובין אם לאו – אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא. יחד עם זאת, מאחר שהנושא התעורר – אייחד לו מספר מילים.

האפשרות של שופט בערכאה הדיונית לאחד לפניו הליך שלא נדון לפניו, נובעת כאמור מהוראת תקנה 40(א) לתקנות סדר הדין שלפיה בית המשפט רשאי להורות על איחוד דיון בתובענה הנדונה לפניו עם תובענה התלויה ועומדת "באותו בית משפט", אם סבר שיהיה בכך כדי לייעל את ההליכים.

המחלקה הכלכלית היא מחלקה בתוך בית המשפט המחוזי שלה הסמכות העניינית לדון בנושאים בעלי היבטים כלכליים מורכבים הדורשים מומחיות מיוחדת (ראו סעיפים 42א-ה לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

אם כן, השאלה שיש לבחון היא האם כאשר אחת התובענות נדונה במחלקה הכלכלית והאחרת – בבית המשפט המחוזי, מדובר בהליכים המתקיימים ב"אותו בית משפט". לכאורה מכוון הביטוי "אותו בית משפט" לאותה ערכאה שיפוטית הן מבחינת הסמכות העניינית והן מבחינת הסמכות המקומית (ראו יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי – מורה נבוכים 237 (תשפ"א) (להלן: רוזן-צבי)). ואולם, לטעמי אין מניעה כי שופט במחלקה הכלכלית יאחד לפניו את שני ההליכים.

זאת, מאחר ששופט במחלקה הכלכלית הוא בעל סמכויות לדון הן בתיקים שבסמכות המחלקה הכלכלית והן בכלל התיקים בבית המשפט המחוזי (ראו סעיף 42ד(ג) לתקנות סדר הדין הקובע כי לשופט במחלקה הכלכלית ימונה שופט של בית המשפט המחוזי). יתרה מכך, סדרי הדין בשני ההליכים – זה המתנהל במחלקה הכלכלית וזה המתנהל בבית המשפט המחוזי, הם אותם סדרי דין. לכן, איחוד הדיון לא יפגע בזכויות הדיוניות של מי מהצדדים (ראו והשוו: רוזן-צבי בעמוד 232-231 ביחס לאיחוד תובענות שהוגשו לבתי המשפט של אותה הדרגה ונידונות במסלולים פרוצדורליים שונים).

לכן, לטעמי, רשאי שופט המחלקה הכלכלית לעשות שימוש בהוראות תקנה 40(א) לתקנות סדר הדין ולאחד את שני הדיונים לפניו – אך זאת, וכפי שנקבע בתקנה, בכפוף להסכמתו של המותב שדן בתובענה שמבוקש לאחד; וכמובן בכפוף לכך שמדובר בתובענות שעוסקות בנושא אחד, כך שאיחודן יסייע לברר את המחלוקת באופן יעיל ומהיר יותר, וכן יביא למניעת תאונות משפטיות שמקורן בהכרעות סותרות (ראו תקנה 40(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; ועניין כוכב הנגב, בפסקה 9 שם אוחדו תובענות שנדונו בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו ובמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו בפני המותב במחלקה הכלכלית).

חרף האמור לעיל, ה"מסלול ההפוך" של איחוד הדיון בשתי התובענות לפני השופט בבית המשפט המחוזי שאינו שופט במחלקה הכלכלית, אינו אפשרי. זאת, לאור הסמכות העניינית הייחודית של שופטי המחלקה הכלכלית לדון בתביעות המוגדרות כבעלות "עניין כלכלי". לכן, גם אם אותו שופט סבור כי מדובר בתובענות שעוסקות בנושא אחד שהדיון המאוחד בהן יהיה יעיל יותר – הוא לא יוכל לאחד את הדיון לפניו שכן לאותו שופט לא תהיה סמכות לדון בתובענה בעלת ה"עניין הכלכלי".

25.סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.