רע"א 320-24 רע"א 320-24

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' אגמון-גונן) מיום 4.1.2024 בת"א 20806-04-21 (להלן: ההליך הראשון), בה הורה על איחוד הדיון בהליך זה עם הדיון בת"א 40972-10-22, המתנהל במחלקה הכלכלית שבבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (להלן: ההליך השני).

תמצית הרקע לבקשה

1.ההליך הראשון הוא תביעה כספית בסך של כ-25 מיליון ש"ח שהוגשה ביום 11.4.2021 על-ידי המשיבה 1 (להלן: כוכב שרת) והמשיבה 2 (להלן: נקסט), נגד המבקשת (להלן: כוכב הנגב) והמשיבה 3 (להלן: סינקו). בתביעה נטען לנזקים שנגרמו לתובעות בשל הפרות יסודיות של חוזה מיום 26.12.2016 לביצוע פרויקט בניה ברמת גן, וכן של "הסכם מייסדים" מיום 23.1.2019 שנכרת בין הצדדים. כן נדונה במסגרת הליך זה תביעה שכנגד שהגישה כוכב הנגב, בגדרה נדרשו נקסט וכוכב שרת לשלם לכוכב הנגב סך של 1,389,200 ₪, וכן נתבקשו סעדים הצהרתיים שונים הנוגעים להסכם המייסדים. ההליך הראשון התנהל, בעיקרו, בפני השופט ג' גונטובניק, ובמסגרתו התקיימו שלוש ישיבות, כאשר באחרונה מביניהן, מיום 20.7.2021, נדונו בקשות הדדיות לסילוק על הסף.

ההליך השני הוא תביעה שהוגשה ביום 25.10.2022 על-ידי נקסט נגד סינקו, כוכב הנגב ונגד שלומי כהן המשמש כבעל מניות וכדירקטור בסינקו. על פי הנטען בכתב התביעה, לצורך ביצועו של פרויקט "פינוי בינוי" ברמלה (להלן: פרויקט רמלה), סינקו ונקסט הקימו יחדיו חברה משותפת (להלן: החברה המשותפת), כאשר לסינקו ולנקסט חלק שווה במניותיה. נטען בתביעה כי סינקו מקפחת את זכויותיה של נקסט, כבעלת מניות בחברה המשותפת, קיפוח מהותי. לנוכח הנטען, התבקש בית המשפט המחוזי ליתן מספר סעדים, ובכלל זה להצהיר כי סינקו מנהלת את ענייניה של החברה המשותפת באופן שמקפח את נקסט; להצהיר כי נקסט זכאית למחצית מרווחי פרויקט רמלה; לתת הוראות שונות הנוגעות לפעולות שהתבצעו, לכאורה, על-ידי הנתבעים; ולחייב אותם בפיצוי כספי בסך 150,000 ₪ בגין התנהלותם. הליך זה התנהל במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בפני השופטת מ' אגמון-גונן. במסגרת ההליך התקיים דיון בבקשה לסעד זמני שהגישה נקסט, שבסופו הורה בית המשפט על מתן צו מניעה זמני.

2.ביום 29.11.2023, במסגרת ההליך השני, נתן בית המשפט המחוזי החלטה ולפיה בנסיבות העניין, בהן הצדדים מתנהלים כך שעבור כל פרויקט מגורים מוקמת חברה משותפת, ראוי לדון בהליך השני ובהליך הראשון במאוחד, על אף שההליכים עוסקים בפרויקטים שונים. זאת, לנוכח זהות ה"נפשות הפועלות" בשני ההליכים, והעובדה שההליכים מצויים בשלבים מקדמיים. על כן, הורה בית המשפט המחוזי על העברת התיק לסגנית נשיא המחלקה האזרחית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, על מנת שתקבל החלטה בעניין. ביום 5.12.2023 קבע בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ב' שגיא) כי שיקולי יעילות מצדיקים את איחוד הדיון בשני ההליכים, ועל כן הורה לאחדם מכוח תקנה 40(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018 (להלן: תקנה 40(א)), כך שיתבררו לפני השופטת מ' אגמון-גונן. כן נקבע, כי לפני כניסת ההחלטה לתוקפה, יתאפשר לצדדים להגיש התנגדויות לאיחוד הדיונים תוך מועד שנקצב.

3.בימים 31.12.2023 ו-1.1.2024 הגישו הנתבעות בהליך השני את התנגדויותיהן לאיחוד הדיונים. בהתנגדויותיהן טענו, כי שני ההליכים עוסקים בשאלות עובדתיות ומשפטיות שונות, וכי איחודם יביא לסרבול ההליך ולהארכת ההתדיינות המשפטית בין הצדדים. בהקשר זה נטען, כי ההליך הראשון עוסק במערכת הסכמית שונה לחלוטין מזו שנדונה במסגרת ההליך השני; כי כל אחד מן ההליכים עוסק בפרויקט בנייה שונה; כי בהליך הראשון נדרש בירור עובדתי מורכב באשר לסכום התביעה ובאשר לבקשה לתיקון כתב התביעה שהוגשה לאחרונה במסגרת ההליך – בירורים אשר אינם רלוונטיים להליך השני; כי עיכוב ההליך כתוצאה מאיחוד הדיונים יאריך עוד יותר את תוקפו של צו המניעה הזמני אשר ניתן במסגרת ההליך השני, באופן שמעמיד את פרויקט רמלה בסכנת ביטול; וכי בכללם של דברים, שני ההליכים עוסקים בעילות שונות ומעורבים בהם צדדים שונים, לרבות צדדים חדשים אותם מבקשים התובעים בהליך הראשון לצרף, במסגרת בקשתם לתיקון כתב התביעה. לנוכח האמור לעיל, נטען כי איחוד ההליכים במקרה זה לא יגשים את תכלית איחוד הדיונים לפי תקנה 40(א), שעניינה קידום יעילות דיונית ומניעת הכרעות סותרות.

ביום 3.1.2024 הורה סגן הנשיא ב' שגיא כי ההחלטה האם לאחד את התיקים תועבר להכרעת השופטת מ' אגמון-גונן.

החלטת בית המשפט המחוזי

4.בהחלטתו מיום 4.1.2024, שניתנה במסגרת ההליך הראשון, קבע בית המשפט המחוזי (השופטת אגמון-גונן) כי הדיונים יאוחדו. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי יש לדחות את ההתנגדויות, שכן על אף שמדובר בשני פרויקטים שונים, החברות המעורבות, חלק מ"הסכמי הגג" והנפשות הפועלות הקשורות לתיק, הם דומים; בהחלטה צוין כי הדיונים שהתקיימו עד כה מעידים על כך, לרבות זהות המצהירים והנחקרים. עוד צוין בהחלטה כי טענות הצדדים בשני ההליכים שמורות להם.

כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי. לצד בקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבקשה זו.

תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור

5.המבקשת שבה, בעיקרם של דברים, על טענותיה כפי שהועלו בהתנגדות שהגישה, ולפיהן לא היה מקום להורות על איחוד ההליכים. לטענתה, שני ההליכים עוסקים בפרויקטים שונים – הראשון בפרויקט בנייה ברמת גן, והשני בפרויקט בנייה ברמלה – כאשר שני הפרויקטים נמצאים בשלבי ביצוע שונים לחלוטין, ועל כן לא קיים חשש להכרעות סותרות. כן נטען כי אין זהות בין בעלי הדין בשני ההליכים, בייחוד לאור בקשתה של נקסט להוסיף להליך הראשון נתבעים נוספים שאינם צד להליך השני; וכי עילות התביעה בשני ההליכים, כמו גם הסעדים שנתבקשו במסגרתם, שונים. נטען כי כל אחד מההליכים סבוך עובדתית ומשפטית, וכי איחודם יגרור סרבול רב של ההליך.

עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי כבר החל לדון בהליך הראשון, וכי במסגרתו כבר נשמעו עדים וניתנו החלטות. לכן, לטענתה, לא ראוי להעביר את ההליך הראשון מידיו של המותב שכבר החל לדון בו, אשר מכיר את התיק באופן מעמיק. כן נטען כי לא התקבלה הסכמת השופט גונטובניק, שהחל לדון בתיק, להעברת הדיון – כנדרש לפי תקנה 40(א). לבסוף, טוענת המבקשת כי ההחלטה על איחוד התובענות התקבלה ביוזמת בית המשפט ולא לבקשת אחד מהצדדים, וכי אף על פי שבית המשפט המחוזי מוסמך לעשות כן מיוזמתו, מדובר בטעם נוסף המצדיק התערבות בהחלטה.

דיון והכרעה

6.לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכן בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.בראשית הדברים אציין, כי בפסיקת בית משפט זה הובעו עמדות שונות בהתייחס לשאלת תחולתו של סעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, על החלטה לאיחוד הדיון בתובענות הניתנת מכוחה של תקנה 40(א). הוראת סעיף 1(4) לצו מתייחסת להחלטות "בעניין שלבי הדיון בהליך, למעט החלטה שהדיון יישמע במפוצל או שיתקיים דיון נפרד בתביעה שכנגד ובהודעה לצד שלישי" (ולעמדה לפיה הוראה זו חלה על החלטות מעין אלה, ראו: רע"א 3533/12 לוי נ' רביבי, פסקה 5 (12.7.2012). לעמדות אחרות, ראו: רע"א 182/21 טיפול רפואי מידי (טר"מ) בע"מ נ' עזבון המנוחה אביגיל פסיה גרוס ז"ל, פסקה 6 (17.1.2021) (להלן: עניין גרוס); רע"א 7189/18 ריאלטי קרן השקעות בנדל"ן נ' חברת צ.י מותגי איכות 2013 בע"מ, פסקה 7 (12.12.2018)). לגישתי, אף אם יש טעם בהחלת הצו על החלטה שעניינה איחוד הדיון בתובענות, בהיותה החלטה דיונית מובהקת שככלל אין בה כדי לפגוע בזכויותיהם המהותיות של הצדדים להליך – אין החלטה זו באה בגדרו של הצו, ועל כן ניתן להגיש בגינה בקשת רשות ערעור. כפי שהוסבר בעניין גרוס, החלטה על איחוד תובענות עניינה באיחודם של מספר הליכים שונים, ולא ב"שלבי הדיון" בהליך אחד, אליהם מתייחסת הוראת הצו. עם זאת, כפי שיובהר להלן, דין הבקשה להידחות לגופה.

8.הלכה היא, כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב באשר לאופן ניהול ההליך שלפניה. בהתאם לכך, וכפי שכבר צוין, החלטה על איחוד תובעות לפי תקנה 40(א) היא החלטה המצויה בלב שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אשר ערכאת הערעור לא תתערב בה, אלא במקרים יוצאי דופן בהם החלטת הערכאה הדיונית עומדת בניגוד לדין (ראו למשל: עניין גרוס, בפסקה 6 (17.1.2021); רע"א 6949/18 ברודסקי נ' קייסלר, פסקה 12 (17.12.2018); רע"א 1072/13 כפר שמריהו אגודה שיתופית חקלאית בע"מ וחברי האגודה נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקה 4 (7.4.2013); רע"א 91/23 קפלן את לוי בע"מ נ' עיריית תל אביב, פסקה 8 (2.4.2023)). לא מצאתי כי המקרה דנן מהווה אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטה, ובפרט, לא מצאתי כי ההחלטה על איחוד שני ההליכים – מנוגדת לדין, או שיש בה כדי לגרום לעיוות דין.

9.סמכותו של בית המשפט לאיחוד תובענות תכליתה "לייעל ולפשט את ההליכים או למניעת תוצאות סותרות". סמכות זו היא סמכות רחבה מזו שניתנה לבית המשפט בתקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות), קודמתה, אשר הסמיכה את בית המשפט לאחד הליכים ש"כרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה". על פי התקנה הנוכחית, די בכך שבית המשפט סבור כי "קיימת תועלת מערכתית באיחוד התובענות" על מנת להורות על איחודן (יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 266 (מהדורה שנייה 2023) (להלן: רוזן-צבי)). בענייננו, למרות השוני הקל בזהות הצדדים והשוני בסעדים שהתבקשו, ועל אף העובדה ששתי התובענות עוסקות בפרויקטים שונים, הרי בעיקרם של דברים, שני ההליכים הם הליכים "קרובים" העוסקים ביחסים העסקיים בין אותם הצדדים, וכפי שציין בית המשפט המחוזי מהתרשמותו הישירה, "הנפשות הפועלות" בהן אף הן דומות. לפיכך, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר ראה לברר את כלל המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים במאוחד, וזאת בעיקר משיקולי יעילות.

10.עוד מצאתי כי יש לדחות את טענת המבקשת לפיה העובדה שהחלטת האיחוד ניתנה ביוזמת בית המשפט, ולא ביוזמת אחד הצדדים, מהווה טעם להתערבות בה. תקנה 40(א) קובעת כי "בית המשפט רשאי להורות על איחוד הדיון בתובענה הנדונה לפניו עם תובענה התלויה ועומדת באותו בית משפט, אם סבר שיש בדבר כדי לייעל ולפשט את ההליכים או למניעת תוצאות סותרות". כפי שכבר פורט, שיקולים אלה אינם רק שיקולים הנוגעים לבעלי הדין, אלא גם שיקולים מערכתיים של חיסכון במשאבי שיפוט (ראו למשל: בש"א 4436/13 בן שמואל נ' בן חיים, פסקה 6 (28.7.2013)). בהתאם לכך ניתן, ולעתים אף ראוי, להורות על איחוד תובענות גם שלא לבקשת אחד הצדדים – ובמקרים המתאימים, אף בניגוד לעמדתם. במקרה דנן, ניתנה לצדדים הזדמנות להשמיע את עמדתם באשר לאיחוד התובענות, ובית המשפט נתן את החלטתו הסופית רק לאחר ששקל את ההתנגדויות שהוגשו.

11.המבקשת מוסיפה וטוענת כי ההליך הראשון החל להישמע לפני השופט ג' גונטובניק, ולפיכך חלה בענייננו הסיפא להוראת תקנה 40(א) שלפיה "החל שופט אחר לדון בתובענה שמבקשים לאחדה, ניתן לאחדה רק בהסכמתו". במאמר מוסגר אעיר, כי תקנה 520 לתקנות הישנות לא התנתה את איחוד התובענות בהסכמה כאמור ודרישת ההסכמה הוספה, למעשה, בתקנות החדשות (והשוו לתקנה 40(ב) לתקנות החדשות העוסקת באיחוד הדיון בתובענות שהוגשו לבתי משפט במחוזות שיפוט שונים, שאינה מעלה דרישה דומה). באשר לשאלה מהי "התחלת הדיון" נפסק בפסיקת בית משפט זה, בהקשר של העברת מקום דיון המעלה דרישה דומה (סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט)), כי דיון קדם משפט מהווה "התחלת הדיון" (בש"א 3075/07 נבו נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (3.5.2007); בש"א 1320/21 עיזבון עואד סעאידה נ' עיזבון מוחסן סעאידה, פסקה 3 (16.3.2021); רוזן-צבי, בעמ' 268; והשוו גם להוראות סעיפים 49(א) ו-49 (ד) לחוק בתי המשפט). מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי החלטת האיחוד הועברה אמנם למותב הדן בהליך הראשון אולם לא נמצא ביטוי להסכמתו כאמור, אף שבהליך הראשון התקיימו קדמי משפט בהם נדונו, בין היתר, בקשות מהותיות לסילוק על הסף.

12.לאור כל האמור – אני מורה על דחיית הבקשה, בכפוף לקבלת הסכמת המותב שדן בהליך הראשון (השופט ג' גונטובניק) לאיחוד הדיונים. עם הבקשה, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.