רע"א 221-24 רע"א 221-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופט י' שקד) מיום 13.8.2023 בת"א 70901-12-20, בה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב הליכים עד להכרעה בהליכים משפטיים המתנהלים בדרום אפריקה.

הרקע הרלוונטי לבקשה

1.עניינו של ההליך המתנהל בבית משפט קמא הוא בתביעה כספית שהגיש המשיב כנגד המבקשים ביום 30.12.2020 (להלן: התביעה בישראל). המשיב עתר בתביעה זו לחייב את המבקשים לשלם לו סך כולל של כ-11,500,000 ש"ח בגין תגמולי שכר אשר לא שולמו לו עבור עבודתו אצל המבקש 1 (להלן: שמואל). לכתב התביעה צורפו כמשיבים גם המבקשים 3-2, בתו וחתנו של שמואל, בטענה כי הם התחייבו לשאת בהתחייבויותיו של שמואל לאחר שהפכו שותפים לעסקיו.

על פי הנטען בכתב התביעה, בבעלותו של שמואל עשרות חברות בישראל ובמקומות נוספים בעולם. החל משנת 2001 ובמשך כ-15 שנים, עסק המשיב בניהול חלק מעסקיו. לטענת המשיב, סכומי הכסף שסוכם כי ישולמו לו עבור עבודתו לא שולמו במלואם, וכן לא שולמו לו החזרים בעבור הוצאות שהוציא לצורך מילוי תפקידו. כפי שיפורט להלן, עיקר המחלוקת בכתב התביעה נוגע לגמול שנטען כי המשיב זכאי לו עבור ניהול עסקיו של שמואל בדרום אפריקה; ועבור ביצוע עסקת רכישת נכסי נדל"ן בנתניה.

2.עוד נטען בכתב התביעה כי החל משנת 2008 פעל המשיב מטעמו של שמואל להקמת שני פרויקטים שנועדו למגורים בעיר קייפטאון שבדרום אפריקה: פרויקט "בלו" ופרויקט "אמלפי" (להלן יחדיו: הפרויקטים). הבעלות בפרויקטים היא של חברות דרום אפריקאיות – חברת "San Antonio (PTY) Ltd"" וחברת "Barrel Cactus Property Investments (PTY) Ltd"" (להלן בהתאמה: סן אנטוניו; ברל קקטוס; ויחדיו: החברות הדרום אפריקאיות). לגישת המשיב, חברות אלה הן "חברות קש" בבעלותו של שמואל. לצורך ניהול הפרויקטים, עבר המשיב להתגורר עם משפחתו בדרום אפריקה; ולאחר שהושלמה בנייתו של פרויקט "אמלפי", הוא עבר להתגורר עם משפחתו באחת מהדירות בפרויקט שעודנה בבעלות חברת ברל קקטוס (להלן: הדירה).

לטענת המשיב, סוכם בינו ובין שמואל כי השכר עבור עבודתו יורכב מתגמול חודשי בסך של 9,000 דולר, וכן מתגמול נוסף בשיעור של 10% מהאחזקות בנכסי נדל"ן בנתניה ובשני הפרויקטים בדרום אפריקה. בשלב מסוים התגלעה בין הצדדים מחלוקת ביחס לתחשיבי הרווח של פרויקט "אמלפי". בעקבות מחלוקת זו עלתה מערכת היחסים בין השניים על שרטון, עד שלבסוף פיטר שמואל את המשיב.

המשיב טען כי ביום 7.12.2014, במסגרת התחשבנות שנערכה בין הצדדים ביחס לתשלומים להם הוא זכאי עבור עבודתו, סוכם כי הדירה שהמשיב התגורר בה בפרויקט "אמלפי" תימכר לו במחיר של 6 מיליון ראנד דרום אפריקאי. בהמשך, בשנת 2015, נערכו שיחות בין המשיב לבין שמואל ביחס לחוב, בהן ביקש המשיב לקבל את הדירה בפרויקט "אמלפי" על חשבון חלקו בפרויקטים. שמואל העריך את חלקו של המשיב בפרויקט "אמלפי" בסך של 6.5-5 מיליון ראנד דרום אפריקאי.

בתביעה נושא ההליך דנן עתר המשיב לחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, בסכומים להם הוא זכאי: סך של 3,617,745 ₪ שהוא סכום החוב הנטען בגין התגמול החודשי שהיה זכאי לו עבור עבודתו; סך של 2,461,073 ₪ בגין חלקו בפרויקט "אמלפי"; וסך של 5,472,870 ש"ח בגין חלקו בפרויקט "בלו". עוד עתר המשיב לצו הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים של 10% מתוך חלקו של שמואל במקרקעין בנתניה – וזאת לאור העובדה שהוא איתר את הקרקעות לפרויקט זה וניהל בשם שמואל את המשא ומתן לרכישתן.

3.בכתב ההגנה מטעמו של שמואל נטען, בין היתר, כי בינו לבין המשיב הייתה התקשרות אישית שהסתיימה בחודש מאי 2008, כאשר המשיב החל לעבוד עבור החברות הדרום-אפריקאיות. לגישתו, התמורה המוסכמת עבור תקופת ההתקשרות האישית ביניהם שולמה למשיב במלואה. הוא הוסיף וטען כי החברות הדרום-אפריקאיות אינן בבעלותו, אלא שהוא נושה משמעותי של חברות המחזיקות בהן בשרשור; וכי לא ניתנה למשיב כל התחייבות או ערבות מצידו בשם החברות הדרום-אפריקאיות. לכן, לשיטתו של שמואל, הוא איננו הנתבע הנכון ביחס לעילות התביעה והסעדים שהתבקשו בכל הנוגע לזכאותו הנטענת של המשיב לשכר בגין התקופה שלאחר שנת 2008.

בתשובה לכתב ההגנה טען המשיב כי גם אילו הייתה ההתקשרות עם החברות הדרום-אפריקאיות, הרי שההתחייבויות לתשלום ניתנו על ידי שמואל באופן אישי.

ההליכים בדרום אפריקה

4.כפי שיובהר להלן, מאז שנת 2018 היה המשיב צד לשלושה הליכים משפטיים בדרום אפריקה כנגד חברת ברל קקטוס בקשר עם דירה בפרויקט "אמלפי", מתוכם שניים עודם תלויים ועומדים (הליכים אלה יכונו יחדיו: ההליכים בדרום אפריקה):

(-) התביעה לסילוק יד – בחודש נובמבר 2018 הגישה חברת ברל קקטוס תביעה בדרום אפריקה, לפינוי המשיב ומשפחתו מהדירה בפרויקט "אמלפי" בטענה כי היא בעלת הדירה, וכי הדירה נתפסה ללא ידיעתה וללא הסכמתה. מנגד טען המשיב בתצהיר שהגיש לבית המשפט כי הוא ושמואל הגיעו להסכמה בעל-פה לפיה הוא ירכוש את הדירה תמורת סכום של 6,500,000 ראנד דרום אפריקאי, וכי סכום זה יתקזז מחלקו ברווחי פרויקט "אמלפי" ומסכומים נוספים ששמואל וישויות הקשורות אליו, לרבות חברת סן אנטוניו, חייבים לו. עוד סוכם כי אם יתברר כי שווי הדירה הוא גבוה מסך החובות כלפיו, ישיב המשיב את ההפרש. המשיב אף טען כי בהתאם לאותן הסכמות, הוא ערך חוזה מכר בינו ובין ברל קקטוס ביחס לדירה. בסופו של דבר, בשנת 2019, ניתן בתביעה זו צו פינוי בהסכמת הצדדים.

(-) התביעה הנזיקית – בחודש נובמבר 2018 הגישה ברל קקטוס לבית המשפט בדרום אפריקה תביעה נוספת כנגד המשיב בגין נזקים שנגרמו לה לגישתה בעקבות פלישתו הנטענת של המשיב יחד עם משפחתו לדירה בפרויקט "אמלפי" (להלן: התביעה הנזיקית). גם בהליך זה טען המשיב כי בשנת 2015 נכרת בינו לבין ברל קקטוס הסכם מכר בהתאם להסכמות בינו לבין שמואל. תביעה זו עודנה תלויה ועומדת.

(-) תביעת המשיב – בחודש אוגוסט 2019 הגיש המשיב לבית המשפט בדרום אפריקה תביעה כנגד חברת ברל קקטוס לאכיפת הסכם המכר של הדירה, בה התבקש בית המשפט להורות על רישום הבעלות בדירה על שמו (להלן: תביעת המשיב בדרום אפריקה). בכתב התביעה טען המשיב כי בחודש מרץ 2015 נחתם הסכם מכר בינו לבין חברת ברל קקטוס – שיוצגה על ידי המשיב עצמו כשהוא שימש כדירקטור שלה. זאת, כאמור, בהתאם להסכמה עם שמואל ביחס לרכישת הדירה. גם תביעה זו עודנה תלויה ועומדת.

ההליך בבית משפט קמא

5.כחלק מההליכים המקדמיים שהתקיימו בבית משפט קמא, הגישו הצדדים ביום 23.3.2023 רשימת בקשות בהתאם לתקנה 49(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: רשימת הבקשות). ברשימת הבקשות מטעם המבקשים נכללו בין היתר בקשות לסילוק התביעה על הסף בעילות שונות ובכלל זה מהטעם שבית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדיון בתובענה; ומחמת קיומם של הליכים מקבילים בדרום אפריקה. לחלופין, התבקש בית המשפט להורות על עיכוב ההליך בישראל עד לאחר שיסתיימו ההליכים בדרום אפריקה.

ביום 20.4.2023 התקיים דיון במעמד הצדדים, בסופו הסכים בא כוח המבקשים כי בית המשפט יכריע בבקשות לסילוק על הסף שנכללו ברשימת הבקשות על סמך הנטען בכתב ההגנה. באותו היום ניתנה החלטת בית משפט קמא אשר דחתה, בין היתר, את בקשות המבקשים לסילוק התביעה על הסף (להלן: ההחלטה מיום 20.4.2023). על החלטה זו הגישו המבקשים בקשה לעיון מחדש, שנדחתה ביום 3.5.2023; ולאחריה הגישו בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 3481/23). בהחלטה שניתנה על-ידי ביום 5.6.2023 התקבלה הבקשה ככל שהיא נגעה להכרעת בית משפט קמא בבקשות לסילוק על הסף, כך שהדיון ביחס לבקשות הסילוק על הסף הוחזר לבית משפט קמא. זאת, מאחר שהכרעת בית המשפט בבקשות אלה התבססה רק על האמור ברשימת הבקשות שהגישו המבקשים ולא על הנטען בכתב ההגנה – בניגוד למוסכם בין הצדדים.

6.לאחר שהוחזר הדיון לבית משפט קמא, הגישו המבקשים פעם נוספת מספר בקשות לסילוק התביעה על הסף בעילות שונות, ובכלל זה בקשה לסילוק התביעה על הסף נוכח קיומם של ההליכים בדרום אפריקה. לחלופין, התבקש בית המשפט להורות על עיכוב בירור התביעה עד לאחר שיסתיימו ההליכים המשפטיים בדרום אפריקה. לחלופי חילופין, התבקש בית המשפט להורות על סילוק על הסף של רכיב התביעה המתייחס לזכות המשיב לקבל 10% מרווחי פרויקט "אמלפי", ולמצער – להורות על עיכוב הדיון ברכיב זה.

7.ביום 13.8.2023 דחה בית משפט קמא את הבקשות לסילוק על הסף וכן את הבקשות החלופיות לעיכוב הליכים (להלן: ההחלטה מיום 13.8.2023).

בהחלטתו, עמד בית משפט קמא על כך שהמבקשים כלל אינם צד להליכים בדרום אפריקה, ובבקשתם לא נטען כי ישנה קירבה בין בעלי הדין בהליכים אלה לבין המבקשים. כמו כן, נקבע כי התביעה בישראל עוסקת בסכסוך רחב יותר מהסכסוך הנדון בדרום אפריקה. גם סכום התביעה בהליך בישראל הוא גבוה יותר, ועומד על סך של למעלה מ-11 מיליון ₪; בעוד ששווי הדירה – שהיא העומדת במרכז המחלוקת בהליכים המתנהלים בדרום אפריקה – הוערך בסך של 6.5 מיליון ראנד דרום אפריקאי, שהם כ-344,000 דולר בלבד. בית המשפט עמד על כך כי בכתב התביעה שהגיש המשיב בדרום אפריקה נטען כי הדירה ניתנה לו כתמורה חלקית בלבד, ולא כתמורה סופית ומלאה עבור כל התחייבויות המבקשים. משכך, נקבע כי הצעד הנכון הוא שברל קקטוס תעתור לעיכוב ההליכים בדרום אפריקה.

יוער כי בית משפט קמא דחה בהחלטה מיום 13.8.2023 גם את הבקשה לסילוק על הסף שהתבססה על הטענה שבית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה. בית המשפט קבע שהפורום הנאות לדון בתובענה הוא בישראל, וזאת בהתבסס על מספר טעמים. בכלל זה צוין כי המבקשים הם אזרחי ישראל; מקום מגוריו של שמואל, הנתבע המרכזי, הוא בישראל; עניינה של התביעה בדרום אפריקה הוא בדירה שניתנה כתמורה חלקית עבור השירותים ולא כתמורה מלאה; על כך כי התביעה עוסקת גם במקרקעין בישראל (בנתניה) ובשירות שניתן על ידי המשיב בישראל; על כך שכלל לא נטען כי דין זר חל על התביעה בישראל; ועל ההלכה הפסוקה שלפיה לא בנקל תנותק הזיקה לישראל רק משיקולים הנוגעים למקום הימצאם של העדים או בעלי הדין.

8.על ההחלטה מיום 13.8.2023 ככל שהיא נוגעת לעיכוב ההליכים מחמת הליך תלוי ועומד בדרום אפריקה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. אף שבהחלטה מיום 13.8.2023 דחה בית משפט קמא גם את יתר הבקשות לסילוק על הסף, בקשת רשות הערעור דנן מכוונת רק כנגד ההחלטה שלא לעכב את בירור התביעה בישראל עד להכרעה בהליכים המקבילים בדרום אפריקה.

טענות הצדדים

9.ראשית, טוענים המבקשים כי ראוי שבקשת רשות הערעור תידון ותוכרע כבר עתה ולא בתום הדיון – שכן מדובר בהחלטה סופית שלא יהיה עוד טעם להידרש אליה במסגרת פסק הדין או בערעור עליו.

לגופם של דברים, נטען כי ההליכים בדרום אפריקה ובישראל עוסקים באותן התחייבויות נטענות – הסכומים שהמשיב טוען שהוא זכאי להם הן בגין חלקו ברווחי פרויקט "אמלפי" והן בגין סכומים אחרים ששמואל חב לו לשיטתו. מצב כזה עשוי להוביל לקביעות סותרות ואף לכפל תמורה שישולם למשיב. בית המשפט בדרום אפריקה ובית המשפט בישראל יצטרכו לברר את אותן השאלות בנוגע לעצם זכאותו של המשיב לקבלת התמורה; בנוגע לגובה התמורה, לרבות שאלת שווים של 10% מרווחי הפרויקטים; ובנוגע לזהות החייבים בתשלומה. בשאלה זו – כך נטען – העלה המשיב טענות סותרות בערכאות השונות.

כמו כן, נטען כי המשיב עצמו הודה בכך שמדובר בתביעות חופפות, כאשר טען בתשובה לכתב ההגנה שהגישו המבקשים בהליך בבית משפט קמא כי "ככל שהתובע (הוא המשיב, ר.ר.) יזכה בתביעתו שבדרום אפריקה בסכומים על חשבון אותם 10% מרווחי הפרויקטים הנתבעים בתובענה דנא, יופחתו הסכומים הרלוונטיים מסכום התובענות דכאן". הם הוסיפו כי בהתאם לפסיקה, אף אם ההליך בישראל עוסק בסכסוך רחב יותר, איך בכך כדי להצדיק את ניהול ההליכים במקביל; וכי די בקיומה של חפיפה בסוגיה מהותית משותפת שהכרעה בה באחד ההליכים עשויה להשליך על הדיון במשנהו – כדי להצדיק את עיכוב ההליכים. מכל מקום, במסגרת ההליכים בדרום אפריקה טען המשיב כי הדירה ניתנה לו כנגד פרויקט "אמלפי" וכנגד סכומים נוספים ששמואל חב לו. לכן, גם ההתחייבויות הנטענות ביחס לקרקעות בנתניה יידונו בתביעה בדרום אפריקה.

עוד טוענים המבקשים כי הקביעה לפיה אין לעכב את ההליכים בישראל מהטעם שהמבקשים אינם צד להליכים בדרום אפריקה – שגויה. לטענת המבקשים, אין מחלוקת ביחס לקיומה של קרבה בין המבקשים בהליך בישראל ובין החברות הדרום אפריקאיות שהן צד להליכים המקבילים, אלא שהמחלוקת נוגעת לאופי הקרבה בלבד.

10.בנוסף, המבקשים טוענים כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי "הצעד הנכון" הוא עיכוב ההליכים בדרום אפריקה. התביעה בישראל היא המאוחרת בזמן: היא הוגשה שנה וארבעה חודשים לאחר שהמשיב הגיש את תביעתו בדרום אפריקה; ולמעלה משנתיים לאחר הגשת התביעות נגדו שם על ידי ברל קקטוס. בניגוד לטענות המשיב, תביעתו בדרום אפריקה לא הוגשה "כחלק מההגנה" מפני התביעות שהגישה נגדו ברל קקטוס, אלא היא הוגשה מיוזמתו, מתוך רצון לקבל את הדירה. מכל מקום, אין זה נכון לגלגל את סוגיית עיכוב ההליכים לפתחה של ערכאה זרה ובעל דין זר שאיננו בעל דין בהליך דנן. המשיב הוא שגרם למצב בו מתנהלים הליכים חופפים בשתי מדינות שונות. לכן, לטענת המבקשים, הוא זה שצריך להסיג את תביעתו המאוחרת בישראל.

11.המשיב טוען בתשובתו כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לגישתו, מדובר בבקשה קנטרנית הממחזרת טענות שנטענו במספר בקשות שונות שנדחו לאורך ההליך, ואשר נועדו רק כדי לעכב את בירור התביעה שהגיש המשיב לבית משפט קמא עוד בשנת 2020 – באופן שעולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

לגופו של עניין טוען המשיב כי ההליכים בדרום אפריקה והתביעה בישראל הם שונים במהותם והם מתנהלים בין בעלי דין שונים. אף לשיטת המבקשים עצמם יש להבחין בין חברת ברל קקטוס לבין התחייבויותיו האישיות של שמואל כלפי המשיב; והם אינם יכולים – לאחר שהכחישו את הטענה ששמואל הוא בעליה של ברל קקטוס – לטעון כעת לזהות או קירבה בין הצדדים.

בנוסף, בניגוד לנטען על ידי המבקשים, אין חפיפה בין התביעות. עניינה של התביעה שהגיש המשיב בדרום אפריקה, בהסכם מכר של הדירה שהובטחה לו לגישתו בהתאם לסיכום עם שמואל; בעוד שעניינו של ההליך בישראל – בשכר השוטף שלא שולם למשיב; בזכויותיו ובחלקו בפרויקטים בדרום אפריקה; ובזכויותיו במקרקעין בנתניה. ההליכים אף עוסקים בהתחייבויות שונות, כאשר בעוד שההליכים בדרום אפריקה נוגעים רק להתחייבויות הנוגעות להסכם המכר של הדירה, ההליך בישראל רחב יותר.

המשיב הוסיף כי בתצהיר שהוגש על ידיו בהליכים בדרום אפריקה, הוא ציין מפורשות כי לא כל הסכומים ששמואל חייב לו רלוונטיים להליך שם, וכי בכוונתו לתבוע את שמואל בישראל אף ביחס להתחייבויות נוספות. הוא הוסיף כי המבקשים לא פירטו מה הם אותם סכומים נוספים אשר לשיטתם המשיב תבע בתביעה שהגיש בדרום אפריקה, וכי הוא הצהיר זה מכבר כי ככל שיזכה בתביעתו בדרום אפריקה, יופחתו הסכומים השווים ל-10% מרווחי הפרויקטים מתביעתו בישראל.

יתרה מכך, לטענת המשיב ההליכים בדרום אפריקה הם הליכי סרק. מאז פתחה ברל קקטוס בתביעה הנזיקית כנגד המשיב לפני כ-6 שנים, לא התנהל ולו דיון אחד בבית המשפט בדרום אפריקה. גם בשל כך מן הראוי היה לדרוש את עיכוב ההליכים בדרום אפריקה.

12.המבקשים הגישו תגובה לתשובת המשיב. הם טענו כי גרסתו של המשיב לפיה הצהיר בבית המשפט בדרום אפריקה כי הוא מתכוון לתבוע את שמואל בישראל, אינה גורעת מהעובדה שהתביעות שהגיש הן חופפות. בנוסף, טענת המשיב לפיה בתביעה בדרום אפריקה לא נתבעו רווחי הפרויקטים של החברות הדרום אפריקאיות, עומדת בסתירה לטענותיו בבית משפט קמא ולעדותו. ביחס לטענת המשיב כאילו ההליכים בדרום אפריקה מוקפאים, טוענים המבקשים כי מדובר בטענה עובדתית חדשה שאין להידרש לה, וכי היא סותרת את עמדתו לפיה המבקשים חידשו את ההליכים בתביעה הנזיקית בדרום אפריקה לאחר שגילו על כוונתו להגיש את תביעתו בישראל.

דיון והכרעה

13.לאחר שעיינתי בטענות השונות של הצדדים, אני סבורה כי דין בקשת רשות הערעור – להידחות, וזאת ממספר טעמים: לאור שיקול הדעת הרחב שיש לערכאה הדיונית ביחס לשאלה האם לעכב את ההליכים או להמשיך לדון בתביעה; לאור העובדה שהצדדים בשני ההליכים אינם זהים, כאשר המבקשים עצמם כפרו בכך שישנה זהות בין שמואל לבין חברת ברל קקטוס; לאור העובדה שהתביעה בישראל מתייחסת למספר נושאים שהתביעה בדרום אפריקה אינה נוגעת אליהם; ומאחר שבית המשפט קמא החליט שהפורום הישראלי הוא הפורום המתאים לדון בתביעה, ושיקולי מדיניות מחייבים לכן כי בית המשפט בישראל יוסיף לדון במכלול המחלוקות בין הצדדים. מנגד, החלטה לפיה יש לעכב את ההליכים משמעה כי למצער חלק מהעניינים נושא התביעה דנן, יפוצלו ויידונו בדרום אפריקה – עניין שיש בו כדי להטות את הכף אל עבר דחיית הבקשה משיקולי יעילות. כל הטעמים האמורים לדחיית הבקשה יפורטו להלן.

14.שיקול הדעת הרחב של הערכאה הדיונית בבקשה לעיכוב הליכים – נקודת המוצא לדיון היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בהחלטות דיוניות שעניינן אופן ניהול ההליך, וכי רק במקרים יוצאי דופן תתערב ערכאת הערעור בהחלטות אלו (רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב, פסקה 6 (21.11.2011) (להלן: עניין דובק)). החלטה שלא לעכב את ההליכים היא החלטה בעלת אופי דיוני מובהק המצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה (רע"א 5394/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' KIA MOTORS CORPORATIONS, פסקה 16 (27.6.2012)).

עוד יש לציין כי הסמכות לעכב את ההליך המתנהל לפניו, מוקנית לבית המשפט גם כאשר ההליך הנוסף בשלו מתבקש העיכוב מתנהל בערכאה זרה. יחד עם זאת, במקרים כאלה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בשל חשיבותה של זכות הגישה לערכאות המקומיות, והשוני בין העילות והסעדים העומדים לצדדים בשיטות המשפט השונות (ראו: ע"א 9175/18 הורוביץ נ' גוטקינד, פסקאות 19 ו-23 (1.10.2020) (להלן: עניין הורוביץ)).

אכן, החלטה בדבר עיכוב הליכים – בשל אופייה המהותי, הפוטנציאל להוביל להכרעות סותרות ונוכח השלכותיה על משאבים שיפוטיים – עשויה לבוא בגדר אותם מקרים יוצאי דופן המצדיקים להיעתר לבקשת רשות ערעור ולהידרש לערעור לגופו (עניין דובק, בפסקה 6). אולם, במקרה דנן – בו מדובר בהליך תלוי ועומד במדינה אחרת, ולאור מכלול השיקולים הנוספים שיפורטו להלן, אינני סבורה כי מדובר באחד מהמקרים יוצאי הדופן בהם יש מקום להתערב בהחלטתה המנומקת של הערכאה הדיונית.

15.מתי יורה בית המשפט על עיכוב הליכים? – הסמכות להורות על עיכוב הליכים נועדה לקדם יעילות דיונית; למנוע הליכי סרק והכרעות סותרות; ולחסוך במשאבי הצדדים ובמשאבים שיפוטיים (רע"א 353/20 קוגיטו קפיטל אס.אמ.אי. שותפות מוגבלת נ' ויצמן (18.5.2020)). לכן, סמכות זו חלה ככלל כאשר קיים הליך תלוי ועומד אחר, שנסב על מסכת עובדתית דומה וסוגיות דומות. בבחינת בקשה לעיכוב הליכים, על בית המשפט לתת דעתו, בין היתר, לשאלת זהות הסוגיות הטעונות הכרעה בכל אחד מההליכים; זהות הצדדים להליכים המקבילים; מאזן הנוחות; וכן לשיקולי מדיניות כגון יעילות דיונית, חיסכון בעלויות הכרוכות בכפל הליכים ומניעת הכרעות סותרות (ראו למשל: עניין דובק, בפסקה 6 והאסמכתאות שם (21.11.2011); רע"א 1573/16 הרט נ' חברת אורג'ניקס פסקה 19 (24.5.2016)). ההנחה היא כי כאשר בין אותם צדדים נדונות אותן שאלות בשני הליכים שונים, ניתן לייתר את אחד ההליכים ולמנוע דיון כפול. זאת, בין היתר, מאחר שכאשר הצדדים לשני ההליכים הם זהים ומתעוררת בהם שאלה זהה - עשויה הכרעה באחד מהם לשמש כמעשה בית דין בהליך האחר, ולייתר את הצורך להכריע בו (ראו למשל: רע"א 7202/18 קוזליק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 9 (11.2.2019); רע"א 1514/13 נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים (2001) בע"מ, פסקה 9 (6.11.2013) (להלן: עניין נאות בית וגן)).

לאמור לעיל יש להוסיף כי כאשר ההליך התלוי ועומד הוא הליך המתנהל במדינה זרה, יכול בית המשפט לשקול בגדר שיקולי היעילות גם את השאלה לאיזו ערכאה – הישראלית או הזרה – נוטות מירב הזיקות של התובענה, ומי היא הערכאה המתאימה יותר לבירור הסוגיות החופפות (עניין הורוביץ, בפסקה 23; מיכאיל קרייני השפעת ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית 40-39 (2002)). כפי שיפורט להלן, יישום אמות המידה הללו על המקרה דנן, מעלה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

16.העדר זהות בין הצדדים בשני ההליכים - כפי שהובהר לעיל, אחד הנושאים שיש להביא בחשבון בשאלת עיכוב הליכים, הוא שאלת הזהות בין הצדדים בשני ההליכים. זאת, מאחר שכאשר הצדדים בשני ההליכים הם אותם צדדים (או למצער כאשר יש ביניהם זהות אינטרסים), קביעה בהליך אחד תחייב את שניהם בהליך האחר כמעשה בית דין ולכן תחסוך את הדיון בו. יחד עם זאת, אין הכרח כי תהיה זהות מלאה בין בעלי הדין (כפי שאין גם הכרח שתהיה חפיפה מלאה בין הסוגיות הנדונות בהם) על מנת לאפשר עיכוב הליכים.

כאשר אין מדובר באותם צדדים, די לעיתים בכך שהעילות הניצבות במרכז שני ההליכים, העניינים הנדונים בהם, והאינטרסים של בעלי הדין בהליכים אלה הם זהים, כדי להצדיק את העיכוב (רע"א 4174/23 כהן נ' איזנקוט (27.7.2023); רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן, פסקה 3 (28.1.2002) (להלן: עניין הפניקס)). גם בהקשר זה יש להביא בחשבון שאלות של יעילות, ולברר את ההיתכנות שהכרעה באותן שאלות בהליך האחד, תשליך על היעילות בקיום הדיון בהליך האחר (עניין הפניקס; ת"צ (כלכלית) 59849-12-13 משמרת – חברה לשירותי נאמנות בע"מ נ' ביגר, פסקאות 21-19 (9.9.2014)).

17.במקרה דנן, הצדדים בשני ההליכים אינם זהים. כך, ההליכים בדרום אפריקה מתנהלים בין המשיב לבין ברל קקטוס; בעוד שההליכים בתביעה בישראל מתנהלים בין המשיב לבין שמואל ושותפיו העסקיים. המשיב טען אמנם בתביעה בישראל כי ברל קקטוס היא חברת קש בבעלותו של שמואל; אולם, שמואל כופר בכך. לטענתו של שמואל, החברות הדרום-אפריקאיות אינן בבעלותו, והוא רק נושה משמעותי של חברות המחזיקות בהן בשרשור; והוא לא נתן למשיב כל התחייבות או ערבות בשם החברות הדרום-אפריקאיות.

יתכן שבמסגרת בירור התביעה בישראל, יהיה על בית המשפט להכריע בשאלת הקשר בין ברל קקטוס לבין שמואל, והזיקה הקיימת ביניהם (לה טענו המבקשים בבקשת רשות הערעור לפניי). יתכן גם שהכרעה באחד ההליכים תשליך על שיקולי הצדדים בהליך האחר גם בהעדר זהות אינטרסים בין שמואל לבין חברת ברל קקטוס; או כי ההכרעה ביחס לזכויות המשיב בדירה בפרויקט "אמלפי" תשליך על ההתחשבנות נושא התביעה בישראל.

יחד עם זאת, לטעמי כל עוד שאלת הזהות בין שמואל לבין ברל קקטוס (או למצער זהות האינטרסים ביניהם) לא הוכרעה; וכל עוד שמואל עצמו כופר בזהות ביניהם – אינני סבורה כי יש הכרח לעכב את ההליכים בתביעה ששמואל הוא צד לה בשל קיומה של תביעה אחרת שמתנהלת כנגד חברת ברל קקטוס; ועל כל פנים – אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא – ששיקול הדעת בהקשר זה הוא שלו – שלא לעשות כן.

18.העדר זהות בשאלות הטעונות הכרעה – כעולה מהאמור לעיל, האפשרות להורות על עיכוב הליכים קיימת ככלל כאשר בהליכים המקבילים עומדות לדיון שאלות דומות, ובפרט כאשר הכרעה בהן במסגרת אחד מההליכים עשויה להשליך על הדיון בהליך האחר ואולי אף לחסוך את הדיון בו (רע"א 538/19 אילוז נ' חברת א.ד.ר בנין ופיתוח (2010) בע"מ (11.3.2019)).

19.האם השאלות השנויות במחלוקת בשני ההליכים הן זהות או דומות? כזכור, בתביעת המשיב בישראל, הוא טען כי לא שולם לו הגמול הכולל שהוסכם בינו לבין שמואל עבור ניהול חלק מעסקיו של שמואל. בהתאם לכתב התביעה בישראל, הגמול הנתבע מורכב ממספר רכיבים: החוב בגין השכר החודשי שנטען שהמשיב זכאי לו; דרישה לתשלום 10% מכלל האחזקות בפרויקט "אמלפי"; דרישה לתשלום 10% מכלל האחזקות בפרויקט "בלו"; ודרישה לרישום 10% מהזכויות של שמואל במקרקעין בנתניה. מנגד, ההליכים בדרום אפריקה נוגעים רק לשאלת זכויות המשיב בדירה בפרויקט "אמלפי", כאשר המשיב טוען כי הוא זכאי לבעלות בדירה מכוח הסכם מכר שנחתם בינו לבין ברל קקטוס, בהתאם להסכמות בינו לבין שמואל וכנגד החוב כלפיו.

20.בבקשת רשות הערעור שלפניי נחלקו ביניהם הצדדים בשאלה האם לגרסת המשיב בהליכים בדרום אפריקה – הדירה ניתנה לו רק בעבור החוב הנטען בקשר עם פרויקט "אמלפי"; או גם ביחס ליתר רכיבי התביעה בישראל. שאלה זו משליכה על רוחב החפיפה בסוגיות המהותיות העומדות לדיון בהליכים בדרום אפריקה ובתביעה בישראל.

עיון בכתבי בית הדין שהוגשו בהליכים בדרום אפריקה מעלה כי הם התמקדו בעיקרם במחלוקת ביחס לתגמול בגין פרויקט "אמלפי". כך עולה מעיון בתצהיר המשיב בתביעה לסילוק יד (נספח ט' לבקשה דנן); בכתב ההגנה של המשיב בתביעה הנזיקית (נספח ח' לבקשה דנן); ובכתב התביעה שהגיש המשיב בדרום אפריקה (נספח ד' לבקשה דנן). בנוסף, בתצהיר שהגיש המשיב במסגרת התביעה לסילוק יד הוא ציין מפורשות כי לא כל הסכומים שלטענתו שמואל חייב לו בגין עבודתו רלוונטיים להליך שם, וכי בכוונתו לתבוע את שמואל בישראל ביחס להתחייבויות בכללותן. היינו – עמדת המשיב הייתה כי ישנן התחייבויות נוספות כלפיו מעבר להתחייבויות בגינן נמסרה לו הדירה, שייתבעו על ידיו בנפרד בישראל. זאת, הגם שלגישת המשיב הדירה ניתנה על חשבון חובותיו של שמואל והישויות הקשורות אליו כלפי המשיב.

כמו כן, וכפי שהובהר לעיל, ההליכים בדרום אפריקה מתנהלים כנגד חברת ברל קקטוס שהיא הבעלים של פרויקט "אמלפי" בלבד. גם מכך עולה לכאורה כי טענות המשיב ביחס לזכויותיו בדירה נוגעות רק לזכויותיו הנטענות ברווחי פרויקט "אמלפי".

העולה מהאמור לעיל הוא כי התביעה בישראל היא רחבה יותר מתביעת המשיב בדרום אפריקה, והיא מתייחסת לרכיבי חוב נוספים ושונים שהוא טוען להם, מעבר לזכויותיו הנטענות בדירה. ההכרעה ברכיבים אלה תידרש ככל הנראה במסגרת הדיון בתביעה בישראל, וזאת ללא שתביעת המשיב בדרום אפריקה תוכל לייתר זאת. אכן, ככל שהדבר נוגע לחוב שהדירה נועדה לסלק – עשויה להיות כפילות בין ההליך בישראל לבין תביעת המשיב בדרום אפריקה, אולם בכך אין די כדי להצדיק עיכוב הליכים בתביעה בישראל; וודאי שאין די בכך כדי להצדיק התערבות בשיקול דעתו של בית משפט קמא שהחליט שלא לעכב אותם לאור היחס בין שני ההליכים והעובדה שההליך בישראל הוא רחב יותר.

21.עיכוב הליכים ברכיב התביעה לקבלת 10% מרווחי פרויקט "אמלפי" – כזכור, טענתם החלופית של המבקשים בבית משפט קמא הייתה כי למצער על בית המשפט להורות על עיכוב הדיון ברכיב זה בתביעת המשיב בישראל.

אכן, הפסיקה הכירה גם באפשרות לעכב את הדיון רק בחלק מרכיבי התביעה עד להכרעה באותו עניין בהליך תלוי ועומד (ראו למשל: עע"מ 11254/05 חב' פנינת אילת בע"מ נ' עיריית אילת (17.8.2006); ורע"א 7478/07 י.גיתן מסחר והשקעות (1993) בע"מ נ' עיריית רמת גן (12.12.2007)). חרף זאת, במקרה דנן אין לטעמי גם הצדקה לעכב את ההליכים בתביעה בישראל רק ביחס לרכיב אחד מהתביעה. ראשית, תביעת המשיב בדרום אפריקה מתייחסת לדירה בפרויקט "אמלפי", תביעה שהיא צרה יותר מהתביעה לכלל הרווחים בפרויקט. על-כל-פנים, תביעת המשיב בישראל כוללת מספר רכיבים, ויהיה יעיל יותר לדון בכולם כמקשה אחת. הדבר יאפשר בין היתר בחינת אפשרות להגיע להסכמות בין הצדדים. גם אם לא יושגו הסכמות כלשהן, פיצול הדיון בין הרכיבים השונים של התביעה עלול לסרבל את הדיון, באופן שלא יעלה בקנה אחד עם המטרה שביסוד עיכוב הליכים – מטרת היעילות. לכן, שיקול הדעת של הערכאה דלמטה גם בהקשר זה הוא כזה שאינני רואה לנכון להתערב בו.

22.שיקולי מדיניות - אני סבורה כי גם שיקולי מדיניות תומכים בהחלטתו של בית המשפט שלא לעכב את ההליכים. כזכור, בית משפט קמא קבע במסגרת ההליך שהתנהל לפניו כי הפורום הנאות לבירור התובענה שלפניו על כל רכיביה הוא בית המשפט בישראל (ראו: ההחלטה מיום 20.4.2023 ו-ההחלטה מיום 13.8.2023). על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור ואין לכן מקום להתערב בה.

ואכן, על פני הדברים, הפורום הישראלי הוא פורום נאות לדון בסכסוך בין הצדדים. זאת, מאחר שהמבקשים הם אזרחי ישראל; שמואל מתגורר בישראל; התביעה עוסקת גם במקרקעין בישראל ובשירות שניתן על ידי המשיב בישראל (אף שהיא עוסקת גם בפרויקטים בדרום אפריקה, בדירה המצויה שם ובשירותים שניתנו על ידי המשיב גם שם). יתרה מכך, הדין החל על התביעה הוא הדין הישראלי. כל אלה מצדיקים את המסקנה לפיה לא היה מקום להעביר את הדיון בתביעה לדרום אפריקה מחמת היותו של הפורום הישראלי – פורום לא נאות.

משעה שהפורום הישראלי הוא פורום נאות לדון בסכסוך בין הצדדים, המסקנה לפיה בית המשפט בישראל הוא זה שידון בכל רכיבי הסכסוך, היא כאמור מסקנה שעולה בקנה אחד עם שיקולי יעילות, וההחלטה לדון בכל הרכיבים הללו היא אפוא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה.

23.יוער בהקשר זה כי בית משפט קמא ציין את האפשרות כי תוגש על ידי המבקשים בקשה לעיכוב הליכים בדרום אפריקה. זאת, למרות שההליכים שם הם מוקדמים יותר לתביעה בישראל. אף שככלל נהוג כי ההליך שיעוכב הוא ההליך המאוחר בזמן, הרי שסוגית הקדימות עשויה לסגת מפני שיקולי יעילות – שהם אלה אשר קידומם מצדיק ככלל את עיכוב "התובענה שיכולה להיות מושפעת מהתובענה האחרת" (ראו: נאות בית וגן, בפסקה 10; רע"א 3459/19 אלבז נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 10 (31.7.2019)). במקרה דנן, ולאור כל מה שצוין לעיל, שיקולי היעילות מצדיקים כאמור את המסקנה לפיה ההליך שיתברר הוא תביעת המשיב בישראל.

מובן כי ההחלטה הנוכחית נוגעת רק לשאלת עיכוב ההליכים בתביעה שהגיש המשיב בישראל. לבית המשפט המקבל החלטה בבקשה לעיכוב הליכים, אין יכולת להשפיע על בית המשפט האחר ועל השאלה האם הוא יעכב את ההליכים בו (ודאי כאשר בקשה לעיכוב הליכים לא הוגשה עדיין ולא ברור אם תוגש). זאת, גם אם מנקודת מבטו של בית המשפט, "נכון יותר" שההליכים בתביעה האחרת שאינה בפניו הם אלה שיעוכבו. הדברים הללו יפים ביתר שאת כאשר ההליך האחר לא מתנהל בישראל אלא במדינה אחרת.

אינני מחווה כמובן דעה ביחס לשאלה האם ראוי שבית המשפט בדרום אפריקה יעכב את הדיון לפניו עד להכרעה במכלול המחלוקות בין הצדדים בדיון בתביעה בישראל – ככל שבקשה לעיכוב הליכים תוגש אליו. בית המשפט בדרום אפריקה יפעל בהקשר זה כחוכמתו ובהתאם לדין החל עליו. אולם, בהינתן כל האמור לעיל, המסקנה לפיה בית המשפט בישראל, שהוא פורום מתאים לדון בסכסוך בין הצדדים, ידון במכלול השאלות השנויות ביניהם במחלוקת ובכלל זה בשאלת זכויותיו הנטענות של המשיב בדרום אפריקה, היא כאמור מסקנה שאינני סבורה כי יש מקום להתערב בה.

24.סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בגין הבקשה בסכום כולל של 10,000 ₪.