רע"א 3017-24 רע"א 3017-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופט מ' אלטוביה) בת"א 55482-05-15 מימים 8.2.2024 ו-12.2.2024, בהן הורה בית המשפט על עיכוב הדיון בהודעת צד שלישי שנשלחה למשיבים 5-3 על-ידי המבקשות.

הרקע לבקשה והחלטות בית משפט קמא

1.בבית משפט קמא מתנהלת תביעה שהגישו ביום 4.6.2015 בעלי התפקיד בהליכי חדלות פירעון המתקיימים כנגד אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ (להלן בהתאמה: המפרקים; ואגרקסקו או החברה) – כנגד המבקשות, אשר החזיקו במניות החברה בסמוך לפירוקה. הסעד לו עתרו המפרקים בתביעה הוא סעד הצהרתי של הרמת מסך כנגד המבקשות, וקביעה כי הן אחראיות לכל יתרת חובותיה והתחייבויותיה של אגרקסקו – ממכלול טעמים שפורטו בכתב התביעה. נטען כי היקף החובות שייוחסו למבקשות ייקבע בהמשך, לאחר שיתברר סופית שווי מאסת הנכסים של החברה והיקף תביעות החוב שיאושרו (להלן: התביעה העיקרית).

ביום 28.3.2017 הגישה המבקשת 1 (להלן: המדינה) בקשה להוספת נתבעים להליך – את המשיבה 2 (להלן: תנובה); המשיבות 4-3 שהיו רואות החשבון המבקרות של החברה (להלן בהתאמה: פאהן קנה וקוסט פורר); המשיבה 5 – מי שערכה עבורה הערכת שווי (להלן: קסלמן פיננסים; המשיבות 5-3 ייכונו להלן יחדיו: חברות החשבונאות); המשיב 6 (להלן: תירוש) שהיה מנכ"ל החברה עד לשנת 2010; ומר דוד בונדי ששימש כמנכ"ל החברה החל משנת 2010. זאת, מאחר שלטענתה, האחריות לפירוקה של אגרקסקו ולחובותיה מוטלת בראש ובראשונה על נושאי המשרה ועל גורמים נוספים, ובכלל זה חברות החשבונאות. בקשה זו נדחתה על-ידי בית משפט קמא בהחלטה מיום 7.11.2019 מהטעם שהוספת נתבעים בניגוד לעמדתו של התובע נעשית רק במקרים נדירים. עם זאת, בית המשפט עמד על כך כי המדינה יכולה להגיש הודעת צד שלישי, וביום 29.11.2019 הוארך המועד להגשת הודעה כאמור.

2.למען שלמות התמונה יצוין כי בהחלטה מיום 7.11.2019, דן בית משפט קמא גם בבקשות המבקשות לסילוק התביעה על הסף. הוא קיבל באופן חלקי את טענת ההתיישנות; וקבע כי על המפרקים לשלם אגרה בהתאם לסכום המוערך של חובות החברה. ערעור שהגישו המפרקים על חלק זה של ההחלטה התקבל ביום 22.12.2021 (ע"א 8416/19), ונקבע שאין הצדקה לקבל את טענות ההתיישנות; וכי הסעד המבוקש בתביעה הוא סעד הצהרתי שלא ניתן לכמתו בשלב זה, ומשכך אין לחייב את המפרקים באגרה כשל תובענה כספית.

עוד יצוין כי ביום 30.3.2020, הגישו המפרקים תביעה עצמאית נפרדת כנגד קוסט פורר לבית המשפט קמא, בטענה כי קריסת אגרקסקו היא תוצאה של מעשיה והתרשלותה (ת"א 51721-03-20, להלן: ההליך המקביל). ביום 4.5.2022 קיבל בית המשפט המחוזי בהליך המקביל את בקשת קוסט פורר לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, אך החלטה זו נהפכה על ידי בית משפט זה ביום 7.6.2023 (ע"א 4627/22).

3.בהתאם לאמור בהחלטה מיום 7.11.2019 – הגישו המבקשות ביום 23.5.2022 הודעת צד שלישי כנגד תנובה, חברות החשבונאות ותירוש. הן טענו כי אם ייקבע שיש להרים את מסך ההתאגדות בינן לבין החברה או ככל שתוטל עליהן אחריות אחרת – הן זכאיות לשיפוי מהצדדים השלישיים (להלן: הודעת הצד השלישי). כך, ביחס לתנובה נטען כי גם היא הייתה בעלת מניות באגרקסקו, ולכן ראוי שהתביעה תופנה גם כנגדה, ולמצער שהיא תישא באחריות בהתאם לחלוקה שתיקבע בין בעלי המניות. באשר לקוסט פורר ופאהן קנה, נטען כי הם היו רואי החשבון המבקרים באגרקסקו, וככאלה - הטעו את בעלי המניות ותרמו להסתרת מצבה הפיננסי האמתי של החברה. ביחס לקסלמן פיננסים נטען כי המדינה הוטעתה להשקיע במניות אגרקסקו על בסיס הערכת שווי שגויה שהוגשה על-ידיה; וביחס לתירוש נטען כי מעשיו בתקופה שהיה מנכ"ל אגרקסקו, הם שגרמו לקריסתה.

4.חברות החשבונאות עתרו כי בית המשפט יסלק על הסף את הודעות הצד השלישי שהוגשו נגדן. בין היתר הן טענו כי הודעה לצד שלישי מתאפשרת במקרים בהם הסעד המבוקש הוא סעד כספי, בעוד שבמקרה הנוכחי התבקש סעד הצהרתי של הרמת מסך; כי אין זהות בין הסעד המבוקש מהמבקשות – הנתבעות בהליך בבית משפט קמא – לסעד המבוקש מהן, ואף אין קשר עובדתי או משפטי בין הטענות שנטענו ביחס למבקשות והטענות שנטענו ביחס לחברות החשבונאות; וכן כי עילת ההטעיה המיוחסת להן התיישנה והבקשה הוגשה בשיהוי.

בנוסף, פאהן קנה טענה כי המבקשות לא הצביעו על כך שהיא הפרה חובת זהירות כלפיהן (או אף שקיימת חובה כזו), ומכל מקום – לא נטען לקשר סיבתי בין הרישום החשבונאי של פאהן קנה לבין פעילות עסקית שגרמה לקריסת החברה. קוסט פורר ציינה כי טענות המבקשות נגדה זהות לאלה שהעלו המפרקים במסגרת ההליך המקביל – אשר נדחו על הסף (אף שיוזכר כי בסופו של דבר התקבל ערעור על אותה החלטה שמחקה על הסף את ההליך המקביל). קסלמן פיננסים טענה כי ההסכם בינה לבין אגרקסקו הגביל את אחריותה בגין הערכת השווי עליה מבססים המפרקים את טענותיהם. לעמדתה, גם מטעם זה יש לסלק את ההודעה על הסף.

ביום 12.1.2023 הגישה פאהן קנה הודעה לצדדים רביעיים, המשיבים 13-7 – בעלי תפקידים באגרקסקו וברשות החברות הממשלתיות בתקופה הרלוונטית (להלן: הצדדים הרביעיים). ההודעות למשיב 7 ולמשיב 11 נמחקו על הסף (ראו: החלטות מימים 23.4.2023 ו-9.5.2023).

5.ההחלטות נושא בקשת רשות הערעור – ביום 8.2.2024 ניתנה החלטה בבקשת פאהן קנה לדחייה על הסף של ההודעה לצדדים השלישיים (להלן: ההחלטה מיום 8.2.2024). בית משפט קמא עמד על כך כי אין זהות בין עילת התביעה בתביעה העיקרית לבין עילת התביעה כנגד פאהן קנה; ואף הסעד המבוקש בתביעה העיקרית ובהודעת הצד השלישי אינו זהה. חרף האמור, נקבע כי בהתחשב בזהירות המתבקשת מסילוק תביעה על הסף; "נוכח פסקי הדין של בית המשפט העליון בע"א 4627/22 ובע"א 8416/19 הנוגעים לנסיבות עניינה של התביעה וההודעה"; כמו גם מטעמי יעילות – אין מקום לסילוק הודעת הצד השלישי על הסף. החברות החשבונאיות לא ערערו על חלק זה של ההחלטה והוא עומד לכן בעינו.

בית המשפט הוסיף והבהיר כי בשל העובדה שהעילות נגד המבקשות אינן דומות לעילות נגד פאהן קנה; ומאחר שלנוכח ההבדל בסעדים המבוקשים, על המבקשות להמתין שתוגש נגדן תביעה כספית קונקרטית, כדי שניתן יהיה לפסוק את הסעד שהתבקש בהודעת צד שלישי – בירור הטענות כנגד המבקשות והצדדים השלישיים במשותף עלול לסרבל את ניהול ההליך. לפיכך, כדי למקד ולייעל את הדיון – הורה בית המשפט על עיכוב ההליכים כנגד פאהן קנה עד להחלטה אחרת, בהתאם לסמכותו לפי הוראות תקנה 176 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

ביום 12.2.2024 נקבע כי ההחלטה מיום 8.2.2024 תחול גם ביחס לקוסט פורר וקסלמן פיננסים.

על החלטות בית משפט קמא לעכב את הדיון בהליכי הודעות הצד השלישי, הגישו המבקשות את בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.למען שלמות התמונה יצוין כי בימים 12.2.2024 ו-27.5.2024 הוחלט שלא לעכב את ההליכים נגד תירוש ותנובה, מאחר שהם בגדר "בעל דין דרוש" לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה. זאת, חרף הקושי הנובע מההבדלים בין הסעד ההצהרתי בתביעה העיקרית לבין הסעדים המבוקשים בהודעה; ולנוכח תפקידו המרכזי של תירוש בחברה ומעמדה של תנובה שהייתה בעלת שליטה של 25% בדירקטוריון החברה.

טענות הצדדים

7.המבקשות, שהן כזכור הנתבעות בתובענה העיקרית, טוענות קודם כל כי ההחלטה שהורתה על עיכוב ההליכים כנגד חברות החשבונאות, התקבלה מבלי שלצדדים התאפשר להביע את עמדתם, וזאת בניגוד לדין. כמו כן, לעמדתן, שגה בית משפט קמא כאשר התבסס על תקנה 176(א) לתקנות – שהיא תקנה כללית, חלף תקנה 23(ה) – המתייחסת ספציפית לסדרי הדיון בהודעה לצד שלישי. לטענתן, ההחלטה לעכב את ההליכים היא החלטה מהותית הפוגעת בניהול ההליך עד כדי עיוות דין, והיא אף עשויה להוביל להתנהלות שגויה שלו ולנזק ראייתי. לכן – כך נטען – מתקיימות אמות המידה לקבלת רשות ערעור.

לגופם של דברים, המבקשות טוענות כי ישנה חשיבות מכרעת לניהול התביעה העיקרית במקביל להליך כנגד חברות החשבונאות. בין היתר הן טוענות כי עיכוב ההליכים ובירור התביעה העיקרית תחילה, עלול לגרום להן לנזק ראייתי ולפגוע באפשרות שלהן להתגונן אל מול טענות המפרקים. זאת, משום שהן לא יוכלו לקבל גישה למסמכים רלוונטיים במסגרת שלב גילוי המסמכים. כן הן טוענות שחלק משמעותי מטענות ההגנה שלהן מתייחס להטעיה לה גרמו חברות החשבונאות באופן שמנע מהן לפעול למניעת קריסתה של החברה, וגם משום כך יש לנהל את הדיון במשותף.

לעמדת המבקשות, הימשכות ההליכים היא תולדה של החלטת המפרקים שלא לצרף צדדים הכרחיים כנתבעים להליך, והחלטתם לנהל הליך מקביל רק כנגד קוסט פורר בחוסר תום לב. כמו כן, לשיטתן, דווקא פיצול הדיון יגרום לסרבול ההליכים ולהימשכותם. זאת משום שמדובר במסכת עובדתית אחת ובטענות דומות שיש לבררן במאוחד עם כל הצדדים הנוגעים לעניין. עוד מוסיפות המבקשות כי ההחלטה לעיכוב ההליכים סותרת את החלטת בית משפט קמא מיום 7.11.2019 – בה נדחתה כאמור בקשה לצירוף נתבעים. בהחלטה זו עמד בית המשפט על כך שסביר שצירוף הצדדים השלישיים יהיה הכרחי על מנת להכריע ביעילות ובשלמות בכל הסוגיות שבכתב התביעה.

בנוסף, המבקשות טוענות כי משרדי רואי החשבון (פאהן קנה וקוסט פורר) הם בגדר "בעל דין דרוש". כך לעמדתם עולה מדו"ח שהוגש בהליך פשיטת הרגל של החברה, אשר עסק בנסיבות קריסתה של החברה; וביתר שאת מכך שההליך המקביל כנגד קוסט פורר מתנהל בימים אלה. המבקשות מתייחסות גם לחשש לפיו ייווצר עיוות דין אם הן יחויבו לשלם סכום מאוד גבוה בטרם יסתיימו ההליכים נגד הצדדים השלישיים.

8.המפרקים – הם כאמור התובעים בתביעה העיקרית – מותירים את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, ומבקשים כי יובא בחשבון הצורך בקידומו המהיר והיעיל של ההליך. הם ציינו כי התביעה העיקרית הוגשה על ידיהם לפני כתשע שנים, ואף על פי כן התיק עדיין מצוי בשלב ההליכים המקדמיים. זאת בין היתר בשל בקשות מקדמיות רבות שהוגשו במסגרת ההליך.

תירוש מותיר גם הוא את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.

9.מנגד, וכמפורט להלן, חברות החשבונאות טוענות בתגובותיהן שיש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתן, הקביעה נושא החלטת בית משפט קמא נמצאת בלב שיקול הדעת של הערכאה הדיוניות, שערכאת הערעור לא תתערב בו.

קסלמן פיננסים טוענת כי בניגוד לעולה מטענות המבקשות, בית משפט קמא לא קבע כי בירור ההודעה לצד שלישי תיעשה לאחר סיום בירור התביעה העיקרית בהתאם לתקנה 23 לתקנות; אלא כי בירור ההודעה לצד שלישי תעוכב עד למתן החלטה אחרת.

קסלמן פיננסים הוסיפה כי הטענות נגדה אינן קשורות למסכת העובדתית נושא התביעה העיקרית. זאת משום שבניגוד לחברות החשבונאיות האחרות – קסלמן פיננסיים לא שימשה כרואת חשבון של אגרקסקו. הטענה היחידה כנגד קסלמן פיננסים היא כי הערכת שווי שביצעה בשנת 2010 (שהתבססה לדבריה על דו"חות שונים של יתר חברות החשבונאות), הטעתה את המדינה והובילה אותה להשקיע ברכישת מניות אגרקסקו. טענה זו נוגעת למדינה ולא ליתר המבקשות. לכן, לשיטתה, על המדינה להגיש תביעה עצמאית בשאלה הממוקדת הנוגעת אליה – ולא לגרור את קסלמן פיננסים לפרשייה סבוכה ומסורבלת (יחד עם זאת וכפי שהובהר לעיל, קסלמן פיננסים לא ערערה על ההחלטה שלא לסלק את הודעת צד ג' שהוגשה נגדה על הסף).

10.קוסט פורר כפרה בטענה לפיה למבקשות לא ניתנה הזדמנות לטעון לפני שניתנה ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים. זאת משום שהמבקשות הביעו את עמדתן בתשובה מיום 24.11.2022 לבקשת קוסט פורר לסילוק על הסף; מאחר שקוסט פורר התייחסה לנושא עיתוי הדיון בהודעה לצד שלישי בתגובה לתשובת המבקשות לבקשת הדחייה על הסף מיום 5.12.2022; וכן בא-כוחה של קוסט פורר והמדינה התייחסו לטענה זו בדיון בעל-פה מיום 30.3.2023.

כן מוסיפה קוסט פורר כי אין הבדל בין השימוש של בית משפט קמא בתקנה 176(א) לתקנות לבין תקנה 23(ה) לתקנות – מאחר ששתיהן מובילות למסקנה זהה לפיה לערכאה הדיונית יש שיקול דעת רחב ביחס לניהול הדיון לפניה.

לגופם של דברים, קוסט פורר טוענת כי היא מונתה כרואת חשבון מבקרת של אגרקסקו שנים רבות לאחר האירועים שהובילו לפירוקה, ואין מקום לראותה כ"בעל דין דרוש". עוד היא טוענת כי הסעד שהתבקש בתביעה העיקרית הוא סעד הצהרתי – שביחס אליו לא ניתן לבקש השתתפות או שיפוי מצד שלישי; ולא נטען כי יש קשר משפטי או עובדתי בין התביעה העיקרית להודעה לצד שלישי. גם אם תתקבל התביעה העיקרית, יינתן סעד הצהרתי נגד המבקשות ויורם מסך ההתאגדות – הרי שבכל מקרה המפרקים יידרשו להגיש תביעה כספית חדשה נגד המבקשות. במקרה כזה יוכלו המבקשות להגיש בקשה לצד שלישי.

קוסט פורר התייחסה גם לטענת המבקשות לפיה אם יעוכבו ההליכים בהודעה לצד שלישי הן לא יוכלו לקבל מהצדדים השלישיים מסמכים. לגישתה, לא זו בלבד שאין מדובר בטעם המצדיק את צירופה כצד שלישי לדיון, אלא שהמבקשות אף רשאיות לזמן עדים מטעם קוסט פורר, ובמסגרת זו תציג קוסט פורר כל מסמך המצוי ברשותה.

11.פאהן קנה טוענת כי עמדת המבקשות לעניין עיכוב הדיון בהודעת צד שלישי נשמעה במסגרת בקשה להסדר דיוני שהגישו ביום 21.6.2022. בסופו של דבר, ההסדר הדיוני המוסכם שאושר ביום 7.7.2022 לא התייחס לצדדים השלישיים. מכאן, לשיטתה, שהמבקשות הסכימו במפורש לניהול ההליכים המקדמיים בתביעה העיקרית ללא נוכחותן של חברות החשבונאות.

לגופם של דברים, פאהן קנה טוענת כי המסד המשפטי שבבסיס עילת ההודעה לצד השלישי טרם בא לעולם, משום שהתביעה העיקרית עוסקת רק בהרמת מסך ולא בפיצוי כספי. השאלה האם יש להרים מסך בין המבקשות לבין החברה מצויה במחלוקת בין המפרקים למבקשות, כאשר אין צורך בצדדים השלישיים כדי לבררה.

יתרה מכך, לשיטתה, אין למבקשות כל עילת תביעה כנגדה – בוודאי לא כזו הנובעת מתביעת המפרקים כנגדן; ומכל מקום, חלק מהטענות שעלו במסגרת התביעה העיקרית, אינן רלוונטיות לפאהן קנה אשר סיימה לתת שירות לאגרקסקו עוד בשנת 2006.

עוד מציינת פאהן קנה כי בקשת רשות הערעור נשענת על טענה לנזק ראייתי שעשוי להיגרם למבקשות כתוצאה מעיכוב ההליכים. ואולם, המבקשות עצמן הן שגרמו לעיכוב ההליכים. זאת כאשר המבקשות הגישו את ההודעה לצדדים השלישיים רק בחלוף שבע שנים מהגשת התובענה כנגדן, מבלי שבשנים הללו קידמו הליכי גילוי ועיון במסמכים. בכך הביעו המבקשות את דעתן כי אין להן צורך במסמכים, ובשלב זה של ההליך הן אינן יכולות להתבסס על הצורך הנטען שלהן בקבלת מסמכים מפאהן קנה ועל חשש לנזק ראייתי.

דיון והכרעה

12.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובות הצדדים על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

13.ראשית, למען הסר ספק יצוין כי החלטות שעניינן עיכוב הליכים של הודעת צד שלישי, כך שזו תידון בנפרד מהתביעה העיקרית – מוחרגות מצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (ראו: סעיף 1(4) לצו). לכן, ניתן להגיש לגביהן בקשת רשות ערעור.

יחד עם זאת, במקרה כזה חל הכלל הרגיל לגבי בקשות רשות ערעור, לפיו החלטות דיוניות שעניינן בניהול ההליך נתונות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית ולכן תימנע ככלל ערכאת הערעור מלהתערב בהן (רע"א 700/24 פולק נ' ביו, פסקה 6 (19.2.2024); רע"א 221/24 בר אור נ' ג'רבי, פסקה 14 (9.6.2024); רע"א 4669/24 קפיטל פוינט בע"מ נ' אוורו בריאות בע"מ, פסקה 19 (24.6.2024). השוו: רע"א 561/17 קוריאה מוטורס ישראל בע"מ נ' אונגר, פסקה 9 (26.1.2017); רע"א 2803/23 חברת כביש חוצה ישראל בע"מ נ' וולר, פסקה 28 (29.6.2023); רע"א 5536/23 פלוני נ' קופת חולים מאוחדת, פסקה 4 (30.7.2023)). החלטה שעניינה בעיכוב הליכים ובפיצול הדיון, ובכלל זה החלטה בדבר עיכוב הדיון בהודעת צד שלישי, היא החלטה בעלת אופי דיוני מובהק הנוגעת לאופן ניהול ההליך (רע"א 6092/04 י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פ''ד נט(2) 198, 207-206 (2004); רע"א 4549/20 גינדי החזקות ייזום 2009 בע"מ נ' פייס, פסקה 7 (22.7.2020)). ככזו, ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בה אלא במקרים חריגים.

לאור אמות המידה הללו, אינני סבורה כי המקרה דנן הוא אחד מהמקרים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור. כפי שיפורט להלן, החלטתו המנומקת של בית משפט קמא מתיישבת עם השיקולים הקבועים בפסיקה בנוגע לעיתוי שמיעת הטענות נגד צדדים שלישיים, ואינני סבורה כי היא תוביל לפגיעה, ודאי לא מהותית, בזכויות המבקשות.

14.ראשית נידרש לשתי טענות דיוניות שהעלו המבקשות: הטענה כי בית משפט קמא נסמך בהחלטתו על התקנה הלא נכונה; והטענה כי ההחלטה על אודות עיכוב ההליכים התקבלה מבלי לשמוע את עמדת הצדדים בעניין.

באשר לתקנה מכוחה עיכב בית משפט קמא את הדיון בהודעת הצד השלישי – כזכור, המבקשות טענו כי שגה בית משפט קמא כאשר עיכב את הדיון בהתבסס על תקנה 176(א) לתקנות, ולא על תקנה 23(ה). תקנה 176(א) לתקנות, נוגעת לסמכות הכללית של בית המשפט לתת בכל עת הוראות לעניינים שבסדרי דין; תקנה 23(ה) נוגעת באופן קונקרטי להודעת הצד השלישי וקובעת כי בסמכות בית המשפט להורות על עיתוי שמיעת ההודעה לצד שלישי וסדר ניהולה. אכן, בית משפט קמא הפנה בהחלטתו לסמכותו הכללית למתן הוראות מתוקף תקנה 176(א). יחד עם זאת, אין בכך כדי לשנות מהסמכות המוקנית לו גם מכוח תקנה 23(ה), לעכב את הדיון בהודעת צד שלישי עד למתן החלטה אחרת. כך או כך, משעה שבית המשפט היה מוסמך להחליט כפי שהחליט, אין משמעות רבה לתקנה אליה הפנה כדי לבסס את הסמכות הזו.

15.כמו כן, אינני סבורה כי יש ממש בטענת המבקשות לפיה ההחלטות ניתנו בלא שניתנה לצדדים הזדמנות להביע את עמדתם לעניין עיכוב הדיון בהודעת הצד השלישי. אכן, בהתאם לפסיקה, בעלי הדין זכאים להשמיע את דברם לפני ההכרעה בעיתוי שמיעת ההודעה לצד השלישי (ראו למשל: רע"א 2333/05 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' Provimi Holding B.V (3.7.2005); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 202-201 (מהדורה שלישית, 2024) (להלן: רוזן-צבי)).

ואולם, איני סבורה כי במקרה דנן קופחה זכותם של הצדדים, ודאי לא במידה שיש בה כדי להצדיק את ביטולה של ההחלטה. מעיון במערכת "נט-המשפט" עולה כי המבקשות הביעו את עמדתן ביחס לעיתוי הדיון בהודעה לצד שלישי. זאת, בין היתר בבקשתן לקביעת הסדר דיוני מיום 21.6.2022 – בה העלו חלק מהטענות הנטענות בבקשה זו. יתרה מכך, טענות הצדדים ביחס לטיב הקשר בין הודעת צד שלישי לבין התביעה העיקרית, ובפרט ביחס לאפשרות כי בירור הטענות בהודעת הצד השלישי יידחה בשלב זה – עלו גם בדיון בעל-פה בבקשות לדחיית הודעת צד שלישי על הסף (ראו: פרוטוקול דיון 30.3.2023; עמוד 3, שורות 15-13 ועמוד 9, שורות 6-5).

מהותה של הודעה לצד שלישי

16.ומכאן לגופם של דברים. הודעה לצד שלישי מוגשת על-ידי נתבע הטוען כי אם יחויב כלפי התובע, הוא זכאי לשיפוי או להשתתפות מהצד השלישי. הודעה לצד שלישי היא אפוא "תביעה על תנאי" והיא נדחית אם התביעה העיקרית נדחית (ראו למשל: רע"א 5820/19 שופרסל בע"מ נ' גריינר, פסקה 12 (30.1.2020)). משכך, הצד השלישי יכול לנהל את הגנתו בשתי חזיתות – לכפור בטענותיו של התובע כנגד הנתבע (שכאמור – אם יידחו, תידחה מאליה גם ההודעה כנגדו); וכן לכפור בטענותיו של הנתבע כלפיו.

מבחינת הנתבע – ישנו לא אחת יתרון בהגשת הודעת צד שלישי לעומת הדרך האלטרנטיבית של הגשת תביעה נפרדת נגד הצד השלישי. היתרון הזה נובע מכך שהגשת הודעת צד שלישי מונעת מהנתבע את החשש (שקיים כאשר מוגשת על ידיו תביעה נפרדת נגד הצד השלישי) כי בהליך בינו לבין התובע, ייקבע כי הוא אחראי כלפי התובע; ואילו הקביעה בהליך בינו לבין הצד השלישי ביחס לאחריותו כלפי התובע תהיה שונה, וכתוצאה מכך התביעה הנפרדת שלו נגד הצד השלישי תידחה (כאמור – הצד השלישי רשאי לכפור גם באחריותו של הנתבע כלפי התובע לצורך הדיפת תביעת הנתבע נגדו). באופן זה עלול הנתבע למצוא את עצמו "קירח מכאן ומכאן".

ואולם, אם הודעת הצד השלישי היא חלק מההליך שבין הנתבע לבין התובע, הקביעות של בית המשפט ביחס לאחריותו של הנתבע כלפי התובע, מחייבות גם את הצד השלישי (ראו: רע"א 854/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' גדי פיגומים, פסקה 2 (21.5.2006); רע"א 5635/13 קורל-תל בע"מ נ' רז, פסקאות 19-17 (1.4.2015) (להלן: עניין קורל-תל), בפסקאות 19-17; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי, עמוד 635 (1995) (להלן: זוסמן)). באופן זה מונעת הגשת הודעת צד שלישי את קיומן של הכרעות סותרות בהתייחס לאחריותו של הנתבע כלפי התובע. כן מביאה הודעת צד שלישי לחיסכון במשאבים שיפוטיים ובמשאבי בעלי הדין (שכן שאלת האחריות של הנתבע כלפי התובע נדונה פעם אחת בלבד); והיא מאפשרת לצמצם את פרק הזמן שיחלוף בין חיובו של הנתבע כלפי התובע לבין ההכרעה בטענות הנתבע כלפי הצד השלישי.

מהצד השני, הדיון בהודעת צד שלישי עשוי לסרבל את ההליך העיקרי, לייקר את ניהולו, ואף להוביל לבזבוז של משאבים שיפוטיים ומשאביהם של הצדדים אם בסופו של דבר התביעה העיקרית תידחה (עניין קורל-תל, בפסקה 20).

אופן הדיון בהודעות לצד שלישי

17.באשר לאופן הדיון בהודעת צד שלישי – כאשר מוגשת הודעה כאמור, יכול בית המשפט להורות על דיון מאוחד בתביעה העיקרית ובהודעה לצד שלישי; או על דיון בהודעה בנפרד מהדיון בתביעה העיקרית, על-ידי עיכוב הדיון בהודעת צד שלישי עד לסיום בירור התביעה העיקרית או עד למתן פסק דין בה. הבחירה בין המסלולים הדיוניים הללו צריכה להביא בחשבון את התכליות שנועדה הודעת צד שלישי להשיג ואת החסרונות הכרוכים בה, ולאזן ביניהם (תקנה 23(ה) לתקנות; עניין קורל-תל, בפסקאות 44-43).

18.ככלל, כאשר בית המשפט מורה על דיון מאוחד בתביעה העיקרית ובהודעה לצד השלישי, משמעות הדבר שהסוגיות העובדתיות והמשפטיות במישור היחסים שבין התובע לבין הנתבע, ובמישור היחסים בין הנתבע לבין הצד השלישי – יידונו במשותף. דיון במתכונת זו מתאים על-פי רוב למקרים בהם ההכרעה בסוגיות שונות המתעוררות בהליך העיקרי עשויה להשפיע על מישור היחסים של הנתבע והצד השלישי; וכאשר בירור הטענות במישור היחסים של הנתבע עם הצד השלישי, עשוי להשליך לא רק על מישור יחסים זה, אלא גם על מישור היחסים של התובע והנתבע בהליך העיקרי (זוסמן, בעמוד 643; רוזן-צבי, בעמוד 202). במילים אחרות – יש טעם בדיון אחד כאשר מתעוררות בשני המישורים שאלות דומות של עובדה או משפט.

לעומת זאת, כאשר בית המשפט סבור כי קיומו של דיון מאוחד יביא לסרבול ההליכים ולחוסר יעילות, הוא רשאי להורות על דיון נפרד בתובענה העיקרית ועיכוב הדיון בהודעה לצד שלישי עד לסיום בירור התביעה העיקרית. כפי שהובהר, דיון כזה יתקיים רק אם התביעה נגד הנתבע תתקבל. אפשרות זו היא עדיפה על-פי רוב על פני האפשרות של מחיקת ההודעה, אשר עשויה להוביל להתדיינות משפטית נפרדת, שמיעה מחודשת של עדים, וכן להכרעות משפטיות סותרות (רע"א 507/97 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' סביון, פ"ד נא(2) 656, 659 (1997); עניין קורל-תל, בפסקה 43). דיון במתכונת זו מתאים לטעמי בעיקר למקרים בהם בירור הטענות של הנתבע אל מול הצד השלישי, אינו צפוי לייעל את בירור הטענות במישור היחסים בין התובע לנתבע (זוסמן, שם; רוזן-צבי, בעמודים 204-203).

אם כן, כאשר הדיון מתנהל במתכונת זו, הנושאים שעניינים במישור היחסים שבין הנתבע לבין הצד השלישי, יידונו לאחר ההכרעה בהליך העיקרי ככל שהנתבע יימצא חייב במסגרתו. יחד עם זאת, גם כאשר הדיון מתנהל במתכונת של "הפרדה נושאית", אני סבורה כי על בית המשפט לאפשר לצדדים השלישיים "להשמיע את קולם" בנוגע לסוגיות בהן מעשה בית דין בהליך העיקרי עשוי להשפיע על זכויותיהם בהמשך (עניין קורל-תל, שם; זוסמן, שם; רוזן-צבי, שם). מאחר שהצדדים השלישיים רשאים כאמור לבסס את טענותיהם נגד הודעת הצד השלישי גם על כך שהנתבע אינו אחראי כלפי התובע – – הצדדים השלישיים רשאים (אם כי אינם חייבים) לקחת חלק בדיון הנוגע לתביעה העיקרית, ואין למנוע מהם להעלות את טענותיהם ואף לקחת חלק בדיון ככל שימצאו לנכון לעשות כן.

היות שלצד השלישי ניתנת הזדמנות להשתתף גם בחלק הראשון של ההליך ככל שהוא ימצא לנכון – אין פגם בכך שההכרעות המתקבלות בחלק זה ישמשו מעשה בית דין גם נגדו. כאמור, הצדדים השלישיים אינם חייבים לקחת חלק בחלק הראשון של הדיון. הם לא יעשו כן אם הם אינם כופרים בטענות התובע נגד הנתבע; או אם אין להם עניין להיות פעילים בשלב זה של הדיון מטעמים אחרים (למשל – אם הם מעדיפים לאפשר לנתבע לנהל את הגנתו בלא התערבות שלהם, ולהעלות את טענותיהם שלהם כנגד הנתבע רק אם התביעה לא תידחה). כך או כך – הכרעות שיתקבלו בתביעה העיקרית יחייבו כאמור גם אותם (עניין קורל-תל, שם; נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי, עמוד 374 (1991); זוסמן, שם, וכן ה"ש 30 (שם); רוזן-צבי, שם).

באופן זה מוגשמת מטרת ההודעה לצד שלישי – הצדדים השלישיים יהיו כבולים לתוצאות ההליך העיקרי שניתנה להם הזדמנות לקחת בו חלק; ומערכת המשפט והצדדים לא ייאלצו לנהל שני הליכים מקבילים.

19.ההחלטה בדבר מתכונת ניהול הדיון בהודעה לצד השלישי היא כאמור החלטה דיונית שהשיקול העיקרי לגביה הוא שיקול של יעילות דיונית. לכן, על בית המשפט לבחון את היתרונות והחסרונות בניהול נפרד או משותף של התביעה העיקרית והודעת צד ג'. עליו לבחון בין היתר את ההבדלים בין הטענות המועלות בתובענה העיקרית לעומת הטענות כנגד הצד השלישי; כמו גם את טענות ההגנה של הצד השלישי והאם הן נוגעות גם למערכת היחסים בין התובע לנתבע בתובענה העיקרית. כן יש לבחון את מידת המורכבות שתהיה בדיון המאוחד בכל התובענות אל מול עיכוב הדיון בהודעת הצד השלישי וקיום דיון מפוצל (עניין קורל-תל, בפסקה 44).

מהכלל אל הפרט

20.כזכור, בעניינינו, המבקשות טוענות כי מעורבותן של חברות החשבונאות בהליך כצדדים שלישיים הכרחית לדיון בתביעה העיקרית. זאת מאחר שלטענתן רכיב משמעותי בהגנה שלהן אל מול התובעים-המפרקים קשור בשאלות עובדתיות ומשפטיות שצריכות להיות מוכרעות במישור היחסים ביניהן לבין חברות החשבונאות; ומאחר שבידי הצדדים השלישיים מסמכים הנדרשים להן להגנתן. עוד הן טוענות שפיצול הדיון יוביל להימשכות ההליכים. מנגד, חברות החשבונאות טוענות, בעיקרו של דבר, כי אין קשר משפטי או עובדתי בין התביעה העיקרית לטענות העולות בהודעת צד שלישי; וכי מעורבותן בהליך רלוונטית רק אם יורם מסך ההתאגדות וייתבע סעד כספי מהמבקשות. זאת שכן ההודעות שהוגשו נגדן מתייחסות לסעד כספי בלבד.

21.יישום האמור לעיל על עובדות המקרה דנן, מביא למסקנה שיש לקבל את עמדתן של חברות החשבונאות. ההחלטה אודות עיכוב ההליכים בהודעות הצד השלישי וקיום דיון מפוצל היא כאמור החלטה דיונית שערכאת הערעור לא תיטה להתערב בה. במקרה דנן היא לא תגרום לנזק משמעותי למבקשות, ודאי לא נזק המצדיק התערבות. זאת ועוד, מטענות חברות החשבונאות בתגובותיהן להודעת הצד השלישי ולבקשת רשות הערעור שלפניי, עולה כי הן אינן מבקשות לכפור בטענות שנטענו נגד המבקשות בתביעה העיקרית; ואינן חולקות על אחריותן של המבקשות כלפי החברה והאפשרות להרים מסך כלפיהן. מכאן כי אין לחייב אותן לקחת חלק בדיון בתביעה העיקרית, תוך אילוצן לשאת בהוצאות בשל כך. זאת, מבלי לפגוע בזכותן של חברות החשבונאות להשמיע את קולן בדיון בתביעה העיקרית, ככל שהן ימצאו לנכון לעשות כן.

מעבר לאמור, אינני סבורה כי ניהול מפוצל יסרבל את ההליך או יפגע בזכויותיהן של המבקשות. יריעת המחלוקת בין המפרקים לבין המבקשות נוגעת בעיקרה לשאלה האם יש להרים את מסך ההתאגדות; והיא איננה חופפת לזו שבין המבקשות לבין החברות החשבונאיות – הנוגעת לשאלה האם החברות החשבונאיות הטעו את המבקשות כפי שהן טוענות. לכן, ומאחר שייתכן שהדיון במחלוקת בין המבקשות לבין החברות החשבונאיות יתייתר (אם התביעה העיקרית תידחה) – פיצול הדיון ועיכוב ההליכים בהודעת הצד השלישי עשויים דווקא לייעל את הדיון, ולחסוך בזמנם של הצדדים ושל בית המשפט.

יתרה מכך, ככל שההליך בתביעה העיקרית יתארך מאוד או שהנסיבות ישתנו בדרך כזו או אחרת המשליכה על האמור לעיל – המבקשות יוכלו לחזור ולפנות לבית משפט קמא ולבקש ממנו להפסיק את עיכוב ההליכים ולהתחיל לדון בהודעת הצד השלישי. בקשה כזו – אם תוגש – תידון כמובן בהתאם לנסיבותיה ושיקול דעתו של בית משפט קמא.

22.בנוסף לכל האמור, אינני מקבלת גם את טענת המבקשות ביחס לנזק ראייתי שעלול להיגרם להן אם הדיון יפוצל. כפי שהובהר לעיל, תכליתה של הגשת הודעה לצד שלישי איננה לסייע לנתבע לקבל מסמכים שהוא סבור שדרושים לו לצורך ניהול הגנתו מול התובע. ככל שלמבקשות נחוצים מסמכים – הן רשאיות לפעול כמו כל נתבע אחר שזקוק למסמכים מצד שלישי כלשהו. הן רשאיות לפנות לחברות החשבונאיות ולבקש מהן את המסמכים, והן גם יכולות לבקש להזמין נציגים מטעמן כעדים ולבקש כי יביאו את המסמכים הנחוצים.

23.לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת. המבקשות יישאו בהוצאות בסך של 3,000 ₪ ביחס לכל אחת מחברות החשבונאות.