רע"א 5667/17 חיים שמש נ. אופיר רכבוך

1.

בתקופה הרלבנטית להליכים גרו הצדדים בשכנות זה לזה, כאשר המבקשים התגוררו בקומה הראשונה בבניין, והמשיבים גרו בקומה השנייה, בדיוק מעל דירת המבקשים. מקורו של הסכסוך בין הצדדים בטענת המבקשים כי מדירת המשיבים נשמע מדי בוקר רעש אשר נוצר כתוצאה מסגירת תריסים חשמליים. לטענת המבקשים, רעש זה יצר עבורם "מטרד אשר הדיר שינה מעיניהם". "מטרד" זה הוביל את המבקשים לנקוט בפעולות שונות למיגור התופעה. בין היתר, המבקשים הגישו תלונות בשלל טענות וטרוניות נגד המשיבים במשטרה, במצ"ח (המשיב 1 משרת בשירות קבע) וברשויות המס. התלונות נסגרו כולן ללא העמדה לדין של מי מהמשיבים. המשיבים הגישו גם הם תלונות שונות נגד המבקשים, וכן הגישו, במסגרת הליך אחר, בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. בהסכמת המבקשים ניתן צו כאמור, אשר אסר על המבקשים להטריד את המשיבים או ליצור עמם קשר.

2.

המשיבים הגישו בבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה נגד המבקשים על סך של 150,000 ₪, בעילות של נגישה, רשלנות, איסור לשון הרע, תקיפה, הטרדה ליחיד ועוד. בנוסף התבקש בית המשפט לקבוע כי יש לחייב את המבקשים ב- 5,000 ₪ בעבור כל הטרדה עתידית מצדם. בית משפט השלום (השופט י' דלוגין )

קיבל באופן חלקי את תביעת המשיבים. בהתבסס על ביקור שערך בית המשפט בדירות הצדדים על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מהרעש הנטען, קבע בית המשפט כי הרעש הנגרם מפתיחת התריסים הינו " מינורי לחלוטין " גם כאשר נמצאים בדירת המשיבים, ובדירת המבקשים הרעש " בקושי מורגש ". כן קבע בית המשפט, כי גם לו היה מדובר ברעש אשר עצמתו גבוהה מהמותר על פי דין, עדיין היה נקבע כי הגשת התלונות הבלתי מוצדקות נחשבת להתנהלות שלא כדין מצד המבקשים ולדרך בלתי ראויה ובלתי חוקית להתמודדות עם בעיית הרעש - בעיה שאותה ניתן היה לפתור על ידי הגשת תביעה בגין מטרד בבית משפט. נקבע כי התלונות שהגישו המבקשים ברשויות השונות היו תלונות שווא אשר נבעו מתוך רצון לנקום במשיבים, ואלו אכן השיגו את מטרתן ופגעו בשמם הטוב. בית המשפט קבע כי מאחר שתלונות אלו הוגשו בחוסר תום לב וללא הצדקה, לא עומדת למבקשים כל הגנה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 בנוגע להגשת התלונות. בית המשפט קבע, על דרך האומדן, פיצוי בסכום כולל של 60,000 ₪, עבור עוגמת נפש ופגיעה בשמם הטוב של המשיבים עקב 3 תלונות שווא. כן פסק בית המשפט פיצויים בסך 30,000 ₪ בגין "מסכת ההפרעות וההטרדות המכוונות" שנגרמה למשיבים על ידי המבקשים, ופיצוי בסך 2,138 ₪ בגין נזקי ממון שנגרמו למשיבים בניסיונם להגיע להסדר עם המבקשים. טענות התביעה האחרות של המשיבים - נדחו. הסכום הכולל שנפסק לטובת המשיבים עמד אפוא על 92,138 ₪, נוסף על שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ (ת.א. 23258-10-14).

3.

המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לאחר דיון מפורט בטענות המבקשים, קבע בית המשפט (השופטת א' כהן ) כי אין כל הצדקה להתערבות "בפסק דינו המקיף והמנומק של בית משפט קמא, המסתמך על הראיות בתיק קמא, על העדויות ועל התרשמות בלתי אמצעית מהעדים" (פסקה 11), ודחה אפוא את הערעור, תוך שחייב את המבקשים בהוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ (ע"א 48677-01-17).

4.

כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט קמא.

5.

דין הבקשה להידחות. ראשית, מאחר שהיא אינה עומדת כלל בתנאי הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) , לפיה רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך. בבקשה דנן נטען אמנם כי היא מעלה "סוגיות עקרוניות" ושאלות משפטיות חשובות המצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, אולם עיון בבקשה מלמד כי הטענות המובאות בה, אשר רובן נטען (ונדחה) כבר במסגרת הדיון בערכאות קמא, עניינן הוא כל כולו

בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך המתמשך שבין הצדדים, ואין מתעוררת אפוא כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור.

זאת ועוד, המבקשים עותרים שערכאה זו - השלישית שדנה בעניינם - תתערב בממצאי עובדה ומהימנות מובהקים שקבעה הערכאה הדיונית, אשר כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם אלא במקרים חריגים בלבד, לא כל שכן כאשר מדובר בבקשה לרשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 1731/17 פרץ נ' כהן , פסקה ח (30.3.2017); בע"מ 4050/17 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (5.7.2017)). עם זאת, יוער - הרבה למעלה מן הצורך - כי המבקשים לא הצביעו על אף נימוק משכנע שיש בו כדי להצדיק התערבות בממצאי העובדה והמהימנות המבוססים שקבעו בתי המשפט דלמטה או במסקנותיהם.

6.

סוף דבר : הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.