רע"א 6509/17 פלוני נ. פלוני

1.

עניינו של ההליך שבכותרת בהחלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי בירושלים בקשר עם פסק בוררות אשר אושר ביום 3.3.2016.

המבקש הכתיר את ההליך בכותרת "בקשת רשות ערעור ובכללה בקשה להארכת מועד ככל שיש בכך צורך", ונוכח הבקשה החלופית למתן ארכה הועבר ההליך לטיפולי. המשיבים הגישו תגובה מטעמם, וכן הגישו הצדדים הודעת עדכון ותגובה להודעת העדכון.

בקצרה אציין כי המבקש, חסוי אשר בנו משמש כאפוטרופוס לגוף ולרכוש שלו, היה צד להסכם בוררות ולפסק בוררות, אך במסגרת פסק הבוררות חויב בנו-אפוטרופסו בחיוב כספי. האמור הוביל לעיכוב ולקושי במימוש פסק הבורר שאושר. איני מוצאת לפרט את כל ההליכים שהתנהלו בקשר עם כך בפני רשמי ההוצאה לפועל והליך ערעורי שהוגש בעניין. החשוב לענייננו הוא שבהחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 29.5.2017 התבקש בית המשפט המחוזי להבהיר "כנגד מי ניתן פסק הדין נשוא בקשת הביצוע". בהמשך לכך נתן בית המשפט המחוזי (כב' השופט ס' רון בכובעו כרשם) ביום 8.6.2017 החלטה בה קבע כי בעל הדין הרלבנטי הוא החסוי "והוא בלבד", ובנו "אינו בעל דין כלל". על החלטה זו לא הגיש המבקש הליך ערעורי, אלא הגיש לבית המשפט המחוזי בקשות להבהרת החלטה. בשתי החלטות חזר בית המשפט על הקביעה כי בעל הדין הוא החסוי, אך הוסיף כי ראוי לקבל הבהרה בעניין מאת הבורר. בהמשך לכך הוגשה לבורר בקשה להבהרת הפסק והוא הבהיר כי החיובים מתייחסים לחסוי, ולאחר הבהרתו ניתנה ביום 23.7.2017 החלטה נוספת בבית המשפט המחוזי בה צוין כי הבהרת הבורר מתיישבת עם ההחלטה מיום 8.6.2017 וכי "נוכח זאת ניתנת הבהרה כמבוקש ולפיה המשיב הרלבנטי הוא החסוי... גם אם מתנהל הוא באמצעות בנו ואפוטרופסו".

לאחר מתן החלטה זאת הוגש ההליך הערעורי שבכאן. המבקש לא ציין בפתח ההליך על איזו החלטה קונקרטית משיג הוא בהליך זה, כפי המקובל והנדרש. אולם קריאה של ההליך שהגיש מלמדת כי ההשגה מכוונת כלפי החלטה מיום 23.7.2017, החלטה אשר ניתנה כאמור בהמשך להבהרת הבורר ולפיה בעל הדין הרלבנטי הוא החסוי. לסברתו זוהי ההחלטה המשמעותית עליה יש להשיג, וההליך הערעורי הוגש במועדו. כטענה חלופית טוען המבקש כי אם שגה ויש לראות כהחלטה המרכזית הקובעת את בעל הדין הרלבנטי כחסוי את ההחלטה מיום 8.6.2017, הרי שנוכח צבר ההחלטות שניתנו בעניין וחוסר הבהירות שנוצר מתבקשת ארכה, כך שההליך יופנה למעשה כלפי החלטה זו.

להשלמת התמונה יצוין כי בהודעה מעדכנת שהגיש המבקש הוסיף הוא כי הוגשה על ידו בקשה לביטול ההבהרה מטעם הבורר, ובפסק דין מיום 12.11.2017 נדחתה בקשה זו, ונקבע כי הבורר רשאי היה לתקן את ההשמטה או הטעות שנפלו בפסק הבורר.

2.

תחילה אציין כי לטעמי קיים קושי דיוני באופן הגשת ההליך, שכן על היוזם הליך ערעורי להפנות את ההליך כלפי החלטה קונקרטית, ואם מתבקשת ארכה להגשת הליך המופנה כלפי החלטה אחרת יש להגיש בקשה מתאימה במסגרת הליך נפרד.

קושי זה מתחדד במקרה דנן כיוון שבענייננו מתעוררת שאלה נוספת והיא אופן ההשגה על ההחלטות מיום 8.6.2018 ומיום 23.7.2017 ומהי הערכאה המוסמכת לדון בהשגה, וזאת היות שההחלטות ניתנו בידי רשם בית המשפט המחוזי (לדרך ההשגה על החלטות של רשם בית המשפט בענייני בוררות ראו: רע"א 153/16

סלומון נ' משרד עו"ד כבירי נבו קידר (18. 1.2016) (להלן: עניין סלומון ); רע"א 2041/17

אופיר נ' קדרון , פסקאות 14-13 (15.6.2017); אולם ראו: יואל זומן סדרי הדין האזרחי 781 (1995)).

מכל מקום לטעמי על מנת לפשט את הדברים, נכון לדון ראשית (וטרם הכרעה בשאלת סיווגה של ההחלטה מיום 23.7.2017 או בשאלת היחס בין שתי ההחלטות) בבקשה החלופית למתן ארכה להגשת ההליך הערעורי כלפי ההחלטה מיום 8.6.2017. בהקשר זה סבורה אני, לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושקלתי בדבר, כי גם אם המבקש היה רשאי להשיג על ההחלטה מיום 8.6.2017 בבית משפט זה, הוא החמיץ את השעה לעשות כן. ההחלטה האמורה ניתנה בהמשך להחלטת רשמת ההוצאה לפועל, בה התבקש בית המשפט להבהיר את זהות החייב בהתאם לפסק הדין. על החלטה הניתנת בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1977 רשאים בעלי הדין לערער כשם שהיו רשאים לערער על פסק הדין עצמו, וזאת בהתייחס לחלק שהובהר (ראו: בע"מ 8350/13 פלונית נ' פלוני (6.3.2014); בר"מ 7724/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' אלי מנשה , פסקה 14 (11.11.2008)). מכאן כי המבקש רשאי היה להשיג על ההחלטה המבהירה מיום 8.6.2017 - בה נקבע: "על יסוד כל האמור מובהר בזה שהמשיב 1 הינו [החסוי] והוא בלבד, ו[בנו-האפוטרופס] שמעולם לא חתם על שטר הבוררין אינו בעל דין כלל" - באותה הדרך בה היה רשאי הוא להשיג על פסק הדין שאישר את פסק הבוררות.

אולם המבקש בחר שלא להגיש הליך ערעורי המופנה כלפי ההחלטה מיום 8.6.2017 שניתנה בהמשך לבקשת ההבהרה של רשמת ההוצאה לפועל, אלא שב ופנה לבית המשפט המחוזי בבקשות להבהרת החלטה - תחילה להבהרת ההחלטה מיום 8.6.2017, ולאחר מכן להבהרת ההחלטה שניתנה בבקשת ההבהרה (החלטה מיום 18.6.2017). בחירתו של המבקש להגיש בקשות שונות לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן להמתין להבהרת הבורר ולהתפתחות הדברים אינה מצדיקה לטעמי, בנסיבות העולות מכתבי בי-הדין שלפניי, מתן ארכה להגשת הליך ערעורי המופנה כלפי ההחלטה מיום 8.6.2017. אציין כי גם אם לגישת המבקש קיימת אי בהירות בהחלטות מאוחרות יותר וגם אם לדבריו הן עומדות בסתירה להחלטה הקודמת בזמן, אין בכך לגרוע מכך שההחלטה מיום 8.6.2017 היא החלטה ברורה, והמבקש בחר - משיקוליו שלו - שלא להגיש עליה הליך ערעורי במועד (וראו גם האמור בעניין זה בסעיף 14 להחלטה מיום 13.8.2017 בבקשה למתן סעד זמני שהגיש המבקש בבית המשפט המחוזי). עוד אציין כי לא ניתן לקבל את הטענה שהעלה המבקש (בסעיף 10 לבקשת רשות הערעור) לפיה בהחלטה יום 24.7.2017 נתן בית המשפט רשות למבקש "להגיש ערעור על כל החלטות בימ"ש קמא". אין בהחלטה הנזכרת משום היתר להגשת הליך ערעורי כלפי איזו מן ההחלטות שניתנו במסגרת ההליך ואשר המועד להשיג עליהן חלף.

הנה כי כן, בפרק הזמן שחלף ממועד מתן ההחלטה מיום 8.6.2017 ועד להגשת ההליך הערעורי שבכאן התגבשה הסתמכות המשיבים על סופיות ההחלטה מיום 8.6.2017, ובנסיבות המתוארות לעיל איני סבורה כי המבקש הוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים ליתן לו ארכה להגיש הליך ערעורי המופנה כלפי ההחלטה מיום 8.6.2017.

אשר על כן, הבקשה - החלופית - למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור המופנית כלפי ההחלטה מיום 8.6.2017 (ובאופן מעשי בקשתו של המבקש שההליך הערעורי שהגיש יופנה גם כלפי ההחלטה מיום 8.6.2017), נדחית.

3.

נותרה השאלה האם ההליך הערעורי המופנה כלפי ההחלטה מיום 23.7.2017 הוגש כדין, כלומר האם ניתן להשיג עליה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור בבית משפט זה. שאלה זו מתעוררת כאמור היות שההחלטה ניתנה בידי רשם של בית המשפט המחוזי, ובין היתר יש לבחון בהקשר זה האם מדובר ב"החלטה אחרת".

בנסיבות העניין, והיות שאין בפניי טיעונים סדורים בסוגיה זו, מצאתי, טרם הכרעה בה, לאפשר למבקשים להגיש תגובה ממוקדת בעניין.

תגובה כאמור, בהיקף של עד שלושה עמודים, תוגש עד ליום 11.3.2018.