פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א
70132-08-24
לפני:
כבוד השופט
אלכס
שטיין
המבקשים:
1.
אנעאם משעל
2.
עמותת נור אלקודס
נגד
המשיבים:
1.
פאייז אחמד שעבאן
2.
נביל מוחמד זכריה ברכאת
3.
עבד אלחמי סמארה
4. עמאד חליל נגדי
5. מוחמד שריף
6. עבדו שריף
7. מוחמד עבדאללה פטאפטה
8.
עיריית ירושלים
9.
מדינת ישראל – משרד החינוך
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי ירושלים (השופטת ת' בר-אשר) שניתנה ביום 18.8.2024 ברע"א
2738-08-24
בשם המבקשים:
בשם המשיבים
1-3:
בשם המשיבה
8:
עו"ד יוסף קייוורקיאן; עו"ד איתן להמן
עו"ד
עמאד עווידה
עו"ד
פיני ויקסלבוים
בשם המשיבה 9:
עו"ד עומרי מנוח
החלטה
הבקשה
1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטת ת' בר-אשר), אשר ניתנה ביום 18.8.2024 ברע"א 2738-08-24, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית משפט השלום ירושלים (השופטת מ' צ'רקה), אשר ניתנה ביום 29.7.2024 בת"א 9681-06-24, ואשר בגדרה ניתן צו זמני, לבקשת המשיבים 3-1, האוסר על הפעלת בית הספר על ידי המבקשים בבתי המגורים הבנויים במגרש בו בנויות דירות המשיבים 3-1.
הרקע לבקשה והליכים קודמים
2.המשיבים 3-1 הינם הבעלים של 3 דירות מגורים מתוך 28 דירות, שנבנו בשלושה בניינים, במגרש תכנוני אחד במסגרת תב"ע 6702, בשכונת ראס אל עמוד בירושלים.
3.על פי התב"ע האמורה אשר חלה במקום, הייעוד של כל שלושת הבניינים הוא למגורים. עם זאת, בשטח המגרש התכנוני ישנו מבנה בייעוד של שטח ציבורי ובו גן ילדים. בין הבניינים ממוקמת חצר אשר אמורה היתה לשמש את גן הילדים. בפועל, בשניים מתוך שלושת בנייני המגורים פועל בית ספר, תחת הפעלתם וניהולם של המבקשים (אשר ייקרא להלן: בית הספר, בהא הידיעה); החצר שבין הבניינים נסגרה וקורתה לשימוש בית הספר וגן הילדים. המבקש 1 והמשיבים 7-4 הם הבעלים של הבניינים (להלן: בעלי הבניינים או הבעלים) והם השכירו אותם למבקשת 2.
4.בין בעלי הדין התנהלו הליכים משפטיים מרובים שעניינם הפעלת בית הספר. למען שלמות התמונה ועל-מנת להציג את הנסיבות החריגות המתקיימות במקרה דנא, יתוארו להלן ההליכים האמורים.
5.ביום 18.9.2019 הגישו המשיבים 2-1, יחד עם שני תובעים נוספים (להלן: האחרים), תביעה לבית משפט השלום ירושלים נגד המבקשים והמשיבים 9-4 (ת"א 43426-09-19) (להלן: התביעה הראשונה). במסגרת תביעה זו ביקשו המשיבים 2-1 והאחרים כי יאסר השימוש במבנים המיועדים למגורים להפעלת בית ספר; וכן פיצויים בגין מטרדי הרעש שגורם בית הספר ובגין ירידת ערך הדירות שבבעלותם.
6.ביום 23.6.2021, במסגרת התביעה הראשונה, המשיבים 2-1 והאחרים הגישו בקשה לצו מניעה זמני, אשר יאסור על הפעלת בית הספר וכל פעילות חינוכית, לרבות קייטנות הקיץ, במבנים המיועדים למגורים. ביום 26.7.2021 בית המשפט (השופטת מ' שרביט) נעתר לבקשה והוציא צו מניעה זמני האוסר על הפעלת קייטנות הקיץ או כל פעילות תלמידים עד תחילת שנת הלימודים. מאחר שהרישיון להפעלת בית הספר לא בוטל, ומשצפוי היה להישלח למי מבעלי הבניינים מכתב התראה לפני הגשת כתב אישום בגין עבירות על דיני התכנון והבניה, בית המשפט לא נתן צו האוסר על פתיחת שנת הלימודים תשפ"ב.
7.ביום 12.9.2021, במסגרת התביעה הראשונה, משנודע למשיבים 2-1 ולאחרים כי בוטל הרישיון שניתן למבקשת 2 להפעלת בית הספר, המשיבים 2-1 והאחרים פנו לבית המשפט בבקשה נוספת למתן צו מניעה זמני. מההודעה שהגישה המשיבה 9 (להלן: משרד החינוך) בהמשך לבקשה זו, עלה כי ביום 15.8.2021 אכן התקבלה החלטה לבטל את רישיון המבקשת 2 להפעלת בית הספר, אולם מיד לאחר מכן הוחלט להשהות את מסירת ההחלטה כאמור למבקשת 2 ולהקפיא את הליכי האכיפה ביחס אליה. זאת, משום שהתקבלו אצל משרד החינוך נתונים ומידע חדשים והמבקשת 2 הגישה בקשה למתן היתר לשימוש חורג. נוכח הודעה זו, ביום 14.9.2021, בית המשפט (השופטת מ' שרביט) דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני.
כעבור זמן קצר, הודיע משרד החינוך כי נפלה שגגה ולמעשה כבר ביום 19.8.2021 נשלחה למבקשת 2 הודעה על ביטול הרישיון שניתן לבית הספר לשנת הלימודים תשפ"ב. אף על פי כן, ביום 4.11.2021 החליט בית המשפט (השופטת מ' שרביט) שלא להיעתר לבקשת המשיבים 2-1 והאחרים ולא לבטל את החלטתו מיום 14.9.2021 אשר דחתה את הבקשה למתן סעד זמני. זאת מאחר שבאותו מועד טרם ניתנה החלטה בבקשה למתן היתר לשימוש חורג שהוגשה על ידי המבקשת 2, ומשום שמשרד החינוך היה נכון לשקול פעם נוספת את ביטול הרישיון להפעלת בית הספר – אם יינתן היתר לשימוש חורג.
8.ביום 9.2.2022, במסגרת התביעה הראשונה, המשיבים 2-1 והאחרים הגישו בקשה לאסור על פעילות חינוכית במבנים המיועדים למגורים החל מסיום שנת הלימודים בחודש יוני 2022. ביום 1.5.2022 בית המשפט (השופטת מ' שרביט) נעתר לבקשה והוציא צו מניעה זמני נגד המבקשים האוסר על שימוש שאינו מגורים בבנייני המגורים, החל מתום שנת הלימודים, וכל עוד אין היתר לשימוש חורג ורישיון להפעלת בית הספר. בהחלטתו זו, בית המשפט התייחס לכך שנכון לאותו מועד, בית הספר פעל ללא רישיון, וכי נגד האחראיים להפעלתו הוגש כתב אישום בשל שימוש חורג ללא היתר וכן תביעה לסילוק יד מהשטח הציבורי בחצר שבין בנייני המגורים. משניתן למבקשת 2 רישיון זמני להפעיל את בית הספר עד יום 31.8.2023, הגישו המבקשים, ביום 3.8.2022, בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו. ביום 10.8.2022 בית המשפט (השופט נ' מהנא) דחה את הבקשה, ויחד עם זאת, דחה את מועד כניסתו של צו המניעה לתוקף, כך שהוא ייכנס לתוקף שנה לאחר מכן, בתום שנת הלימודים תשפ"ג. על החלטה זו הגישו המשיבים 2-1 והאחרים בקשת רשות ערעור (רע"א (מחוזי י-ם) 28441-08-22). הבקשה נדחתה ביום 20.7.2023, מאחר שבמועד שבו נדונה הפכה הבקשה לבלתי אקטואלית.
9.במקביל להתנהלותה של התביעה הראשונה, ביום 3.1.2021, המשיבים 2-1, יחד עם האחרים, הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי ירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. במסגרת עתירה זו, ביקשו העותרים לחייב את משרד החינוך לנמק מדוע לא יבוטל רישיון בית הספר שניתן למבקשת 2; כמו כן נתבקש כי המשיבה 8 – עיריית ירושלים (להלן: העירייה) – תידרש לנמק מדוע לא תנקוט פעולות אכיפה נגד המבקשים והמשיבים 7-4, נוכח העובדה שבית הספר פועל במבנה ללא היתר לשימוש חורג (עת"מ 2736-01-21) (להלן: העתירה הראשונה). משרד החינוך השיב לעתירה בכך שהרישיון להפעלת בית הספר ניתן בהעדר התנגדות מטעם העירייה; ואילו העירייה ביקשה לדחות את העתירה בשל היותה מוקדמת ובשל קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת ערר על החלטה שלא להעמיד עברייני בניה לדין פלילי. ביום 4.2.2021 בית המשפט (השופט ע' שחם) סילק את העתירה על הסף בשל אי-מיצוי הליכים.
10.ביום 31.3.2021, לאחר שפנו בכתב למשרד החינוך ולעירייה וביקשו מהם לנקוט בהליכים, הגישו המשיבים 2-1, יחד עם האחרים, עתירה מנהלית נוספת לבית המשפט המחוזי ירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, במסגרתה עתרו לסעדים הדומים לאלו שהתבקשו על ידם במסגרת העתירה הראשונה (עת"מ 61474-03-21). במהלך הדיון שהתקיים בעתירה, משרד החינוך הודיע כי נפתחו הליכי שימוע לשלילת רישיון בית הספר והעירייה הודיעה כי בתוך זמן קצר יוגשו כתבי אישום. בעקבות הצהרות אלה, ביום 1.7.2021, בית המשפט (השופט ע' שחם) הורה על מחיקת העתירה.
11.נוכח העיכוב בהכרעה בבקשת רשות הערעור על החלטתו של בית משפט השלום (השופט נ' מהנא) מיום 10.8.2022 – אשר ניתנה במסגרת התביעה הראשונה ואשר דחתה את בקשת המבקשים לעיון חוזר ודחתה את מועד תחילת צו המניעה הזמני לתוקף – ביום 21.8.2022 הגישו המשיבים 2-1, יחד עם האחרים, עתירה מנהלית שלישית לבית המשפט המחוזי ירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. במסגרתה, עתרו להורות למשרד החינוך לבטל את הרישיון הזמני להפעלת בית הספר שניתן למבקשת 2 (עת"מ 46573-08-22). ביום 19.3.2023 בית המשפט (השופטת ע' אבמן-מולר) קיבל את העתירה, אחרי שקבע כי התשתית העובדתית שעמדה בפני משרד חינוך כאשר קיבל את ההחלטה בדבר הענקת הרישיון הזמני להפעלת בית הספר היתה חסרה וחלקית. עם זאת, בשים לב למועד קבלת ההחלטה, נקבע שביטול הרישיון הזמני להפעלת בית הספר ייכנס לתוקפו בסוף שנת הלימודים תשפ"ג.
12.במסגרת התביעה הראשונה, ביום 16.8.2023, הגישו המבקשים בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט (השופטת מ' שרביט) מיום 1.5.2022, אשר במסגרתה ניתן צו מניעה זמני נגד המבקשים להפעלת בית הספר. בבקשה זו נטען כי ניתן למבקשת 2 רישיון להפעלת בית הספר, וכי בקשתה למתן היתר לשימוש חורג תלויה ועומדת. בתגובה, ביום 21.8.2023, הגישו המשיבים 3-1, יחד עם האחרים, עתירה מנהלית רביעית לבית המשפט המחוזי ירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, במסגרתה ביקשו כי יבוטל הרישיון להפעלת בית הספר שניתן למבקשת 2 (עת"מ 49213-08-23) (להלן: העתירה הרביעית). בחלוף שבועיים, ביום 5.9.2023, העירייה קיבלה את בקשת המבקשים ונתנה להם היתר לשימוש חורג. בעקבות זאת, ביום 12.9.2023, הגישו המשיבים 3-1, יחד עם האחרים, עתירה נוספת, חמישית במספר, במסגרתה עתרו לביטול ההיתר לשימוש חורג שניתן למבקשים (עת"מ 26143-09-23) (להלן: העתירה החמישית). נטען כי ההחלטה בדבר מתן ההיתר לשימוש חורג ניתנה בנימוק שלא הוגשו התנגדויות, על אף שבפועל המשיבים 3-1 והאחרים הגישו התנגדות למתן היתר כאמור.
13.ביום 12.9.2023, בבואו של בית משפט השלום לדון, במסגרת התביעה הראשונה, בבקשה לעיון חוזר שהגישו המבקשים, החליט בית המשפט (השופט נ' מהנא) לעכב את הדיון בבקשה עד למתן החלטה בעתירה החמישית.
14.הדיונים בעתירה הרביעית ובעתירה החמישית אוחדו. ביום 28.12.2023, בית המשפט (השופטת ע' אבמן-מולר) קיבל את העתירה נגד העירייה, בהסכמתה, והחזיר את הדיון בבקשה למתן היתר לשימוש חורג לוועדה המקומית לתכנון ובניה; וכן דחה את העתירה נגד משרד החינוך, שכן הרישיון ניתן על ידו בהסתמך על המלצת העירייה למתן היתר לשימוש חורג. יחד עם זאת, צוין כי אם תידחה הבקשה למתן היתר לשימוש חורג, משרד החינוך יוכל לשקול מחדש את החלטתו בדבר הענקת רישיון הפעלת בית הספר.
15.הצדדים לא הודיעו לבית משפט השלום, במסגרת התביעה הראשונה, על תוצאות העתירות, וביום 11.2.2024 נשלחה התראה על מחיקת התביעה מחוסר מעש. המשיבים 2-1 והאחרים לא הגיבו להתראה. עקב כך, ביום 6.3.2024, התביעה הראשונה נדחתה. בקשת המשיבים 2-1 והאחרים לביטול מחיקת התביעה נדחתה. ביום 4.6.2024 הגישו המשיבים 3-1 תביעה שנייה לבית משפט השלום, במסגרת ת"א 9681-06-24, בגדרה ניתן צו המניעה הזמני העומד במרכזה של הבקשה שלפניי. בתביעה זו ביקשו המשיבים 3-1 סעדים דומים לסעדים שהתבקשו על ידם בתביעה הראשונה.
החלטתו של בית משפט השלום
16.בית משפט השלום עמד על כך שמזה כחמש שנים מבקשים המשיבים 3-1 כי בתי המגורים במגרש התכנוני בו מצויות דירותיהם ישמשו לייעודם, וכי הפרת החוק תופסק. בית המשפט הדגיש כי במשך תקופה זו, בכל שנה בסמוך לתחילת שנת הלימודים, ניתנת החלטה להמשיך את השימוש החורג בבתי מגורים כבית ספר; ובכל פעם, במהלך חודשים ספטמבר או אוקטובר, מתברר שמדובר בהחלטה שגויה שמאוחר מדי לתקנה בנסיבות בהן שנת הלימודים בבית הספר החלה.
17.בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותם של משרד החינוך והעירייה. בית המשפט ציין כי משרד החינוך נוהג, מדי שנה, לקבל את החלטותיו בדבר הענקת הרישיון להפעלת בית הספר או ביטולו ברגע האחרון, באופן שאינו מאפשר לקיים דיון ענייני – דבר שנעשה, יותר מפעם אחת, על יסוד תשתית עובדתית חסרה. בית המשפט ציין גם כי העירייה מקיימת את הדיונים בשאלת ההיתר לשימוש חורג באיטיות ואינה מגיבה להחלטות בית המשפט אשר מורות לה להביא בפניו את מלוא העובדות הרלבנטיות.
18.כמו כן, בית המשפט התרשם מהסרטונים שהגישו לו המשיבים 3-1 – המתעדים גדר עץ אשר מפרידה בין חצר הצמודה לאחת הדירות שבבעלותם לבין החצר המקורה של בית הספר, בה מופעלת מערכת הגברת קול – כי מדובר במטרד ברור, מוכח וניכר.
19.בית משפט דחה את הטענה כי לא היה די זמן למבקשים ולהורי התלמידים הרשומים לבית הספר להיערך למציאת פתרון חלופי. נקבע כי במשך כחמש שנים כלל המעורבים ידעו כי בית הספר פועל במבני מגורים, בניגוד לייעודם, וכי מדובר בתקופה מספקת להיערכות. לשיטתו של בית המשפט, ההארכות שניתנו מפעם לפעם לתחילת תוקפו של צו המניעה על ידי הערכאות השונות הביאו את המבקשים ואת המשיבים 9-4 להימנע ממציאת פתרון חלופי.
20.לפיכך, החליט בית המשפט ליתן צו מניעה זמני האוסר על הפעלת בית ספר בבתי המגורים החל מיום 1.8.2024.
21.בית המשפט הוסיף וקבע כי אף אם מאזן הנוחות היה נוטה לטובת המשך הפעלת בית הספר, נכון היה להתנות את הפעלת בית הספר בכך שהמבקשים והמשיבים 9-4 ישלמו לכל אחד מהמשיבים 3-1 פיצוי בסך 200 ש"ח ליום, עבור כל יום בו מתבצעת פעילות חינוכית במתחם; וכן לאסור על כל פעילות בחצר ועל כל פעילות בה נעשה שימוש במערכת הגברת קול.
22.בית המשפט קבע כי המבקשת 2, העירייה ומשרד החינוך ישלמו למשיבים 3-1 הוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח.
החלטת בית המשפט המחוזי
23.ביום 8.8.2024 בית המשפט המחוזי (השופט א' רון) קיבל את בקשת המבקשים לעיכוב ביצועה של החלטת בית משפט השלום, בגדרה ניתן הצו הזמני, עד למתן החלטה בהליך שמתנהל לפניו, בכפוף להפקדת 35,000 ש"ח בקופת בית המשפט לכיסוי נזקים. זאת, בשים לב למאזן הנוחות, בהינתן קרבת המועד של תחילת שנת הלימודים והשינוי הבא בנסיבות: נכון למועד מתן החלטתו זו של בית המשפט המחוזי, בידי המבקשת 2 היה אישור זמני להפעלת בית הספר והיתר לשימוש חורג.
24.ביום 18.8.2024, בית המשפט המחוזי (השופטת ת' בר-אשר) דחה את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט השלום, על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). זאת, אחרי שמצא כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום, כי ממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית, וכי לא נמצאה בהחלטה כל טעות בחוק. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, כי בית משפט השלום שקל את כלל השיקולים שיש לשקול כאשר נדונה בקשה לסעד זמני והגיע אל המסקנות הנכונות בנסיבות העניין.
25.בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 3-1 בסך 15,000 ש"ח.
26.מכאן הבקשה שלפניי.
טענות הצדדים
27.המבקשים חוזרים על טענותיהם כפי שנטענו בפני בית המשפט המחוזי. עיקר טענותיהם נסוב סביב הפעלתו של בית הספר למעלה מתשע שנים והותרת מאות תלמידים והורים ללא פתרון. זאת כאשר, לשיטת המבקשים, ישנו סיכוי סביר כי תאושר בקשתם למתן היתר לשימוש חורג, וכאשר כתב האישום שהוגש נגד המבקשת 2 בוטל.
28.המשיבים 3-1 אף הם חוזרים על טענותיהם כפי שנטענו בפני בית המשפט המחוזי. המשיבים 3-1 מפרטים את טענותיהם בנוגע למטרד המשמעותי ולנזק הרב והמתמשך שהם חווים כתוצאה מהפעלת בית הספר בבנייני המגורים בסמוך לדירותיהם. כמו כן, המשיבים 3-1 מטיחים האשמות – שאין להן מקום במסגרת פנייה לבית-משפט, ועל כן לא אפרטן – במבקשים, במשרד החינוך ובעירייה. עוד טוענים המשיבים 3-1, כי ביום 17.7.2024 דחתה הוועדה המקומית לתכנון ובניה בעירייה את בקשת המבקשים למתן היתר לשימוש חורג וכי יש בכך כדי להביא לדחייתה של הבקשה דנא.
29.העירייה טוענת כי אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור. מקום בו למבקשים אין היתר לשימוש חורג, העירייה מבחינתה אינה יכולה לאפשר פעילות שאינה תואמת את ייעודה בבנייני המגורים. עוד מציינת העירייה כי בבניינים בוצעו עבירות בניה על ידי המבקשים וכן על ידי אחרים.
30.עמדתו של משרד החינוך היא כי יש לאפשר את המשך פעילות בית הספר בשלב הנוכחי ועד לבחינת האפשרות להסדיר את הפעילות בבנייני המגורים ולקבלת ההחלטה בעניין הרישיון להפעלת בית הספר. משרד החינוך סבור כי בנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה לטובת המשך פעילות בית הספר בשנת הלימודים. זאת בהתחשב בנזק שעלול להיגרם לאינטרס הציבורי, ובכלל זאת, לצדדים שלישיים: תלמידי בית הספר והוריהם. עוד טוען משרד החינוך כי נדרש פרק זמן נוסף לצורך התארגנות לקליטת התלמידים, שלומדים בבית הספר, בבתי ספר אחרים. משרד החינוך מציין כי נכון למועד הגשת התשובה מטעמו, בידי המבקשים רישיון תקף להפעלת בית הספר. בנוסף, לאחר שהתקבלה בוועדה המקומית לתכנון ובניה בעירייה ההחלטה לדחות את בקשת המבקשים למתן היתר לשימוש חורג, משרד החינוך, מצדו, נדרש לשקול האם מתקיימות נסיבות חריגות המאפשרות את המשך מתן הרישיון בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה 8.1151 "מתן רשיון עסק לעסק שאינו עומד בדיני התכנון והבניה" (9.11.2003). משרד החינוך טוען כי החלטה זו עוד לא התקבלה על ידו משום שטרם התקבלה עמדה סדורה מטעם העירייה והוועדה המקומית לתכנון ובניה בעירייה. עוד טוען משרד החינוך כי הסעד הזמני שנתן בית משפט השלום חופף את הסעד העיקרי המבוקש על ידי המשיבים 3-1 – דבר שיש בו פגם אשר מהווה טעם נוסף לקבלת בקשת רשות הערעור ולביטול הסעד הזמני שנתן בית משפט השלום.
דיון והכרעה
31.בד-בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור שלפניי, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 29.8.2024 בית משפט זה (השופט י' כשר) הוציא מלפניו צו ארעי לעיכוב ביצועו של צו המניעה הזמני שניתן על ידי בית משפט השלום – עד למתן החלטה אחרת. כמו כן, בהחלטה זו, הורה השופט כשר על הגשת תגובות לבקשה לעיכוב ביצוע ולבקשת רשות הערעור.
32.התיק הועבר לעיוני ביום 3.9.2024.
33.לאחר עיון בכתובים שבעלי הדין הניחו לפניי, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. אולם זאת, כפי שיבואר להלן – בכפוף לדחיית מועד תחילתו של צו המניעה הזמני שניתן בהחלטת בית משפט השלום.
34.בידוע הוא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות שעניינן סעד זמני. משכך הוא, ככלל תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהחלטות מסוג זה, בכפוף למקרים חריגים ממש (ראו, למשל: רע"א 3738/24 דברט נ' קורי, פסקה 8 והאסמכתאות שם (5.5.2024); וכן רע"א 654/24 לי בינג אסטייט בע"מ נ' קרית הרמ"א שיכון ויזמות בע"מ, פסקה 13 והאסמכתאות שם (6.3.2024)).
35.בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט לבחון את התקיימותם של שני תנאים מצטברים: סיכויי התביעה להתקבל ומאזן הנוחות. בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר מקובל לראות בשיקול של מאזן הנוחות בעל מעמד הבכורה (ראו, מיני רבים: ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו, פסקה 13 (18.1.2017)); וכן רע"א 3970/22 סרי נ' אגודה שיתופית קיבוץ אושה, פסקה 15 (16.6.2022)). מאחר שעסקינן בסעד שביושר, שיקולים נוספים שיש לבחון הם שיקולי צדק ויושר; ובתוך כך עלינו להקפיד על תום-ליבו של מבקש הסעד הזמני (ראו: תקנה 95(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ורע"א 215/22 פלינטשטיין נ' לוין, פסקה 11 (7.2.2022)).
36.המקרה שלפניי אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים אשר מצדיקים התערבות. אף אני סבור, כפי שסבר בית המשפט המחוזי, כי בהחליטו כפי בהחליט, בית משפט השלום איזן כראוי בין האינטרסים השונים והפעיל את שיקול דעתו כהלכה.
37.יחד עם זאת, במצב הדברים הקיים, נוכח החלטתו של בית משפט זה מיום 29.8.2024, החלה שנת הלימודים תשפ"ה בבית הספר כסדרה. בנסיבות אלו, מתן תוקף מידי לצו המניעה הזמני שהוציא בית משפט השלום יפגע קשות בצדדים שלישיים: התלמידים והוריהם.
38.לזאת יש להוסיף כי עסקינן בסעד זמני אקטיבי חריג, באשר הוא משנה את המצב הקיים וחופף את הסעד הסופי שהתבקש בתביעה או, למצער, את אחד הסעדים שנתבעו. הלכה היא עמנו כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יורה על סעד זמני המביא לשינוי במצב הדברים הקיים עוד בטרם ניתנה הכרעה סופית בתביעה וכי סעד כזה שמור למצבים חריגים בלבד (ראו, מיני רבים: רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע"מ, פסקה 32 (20.1.2013)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר עסקינן בסעד זמני אשר חופף את הסעד הסופי-העיקרי בטרם נדונה התביעה לגופה וניתנה בה הכרעה סופית (ראו: רע"א 6582/15 עמותת איעמאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חברת הדואר לישראל בע"מ, פסקה 12 (1.11.2015); רע"א 7618/19 Weight Watchers International, Inc. נ' שומרי משקל בע"מ, פסקה 12 (24.12.2019); רע"א 7696/19 ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' עירוני מודיעין – העמותה העירונית לספורט מודיעין מכבים רעות, פסקה 9 (25.11.2019); וכן רע"א 2407/19 זיו נ' בנק לאומי לישראל, פסקה 24 (14.5.2019)).
39.לא נעלמו מעיניי הדחיות הרבות, שניתנו במסגרת ההליכים בין בעלי הדין וכן הדחיות של מועדי התחילה של צווי המניעה הזמניים להפעלת בית הספר. גרירת הרגליים של הרשויות הנוגעות בדבר, אף היא לא נעלמה מעיניי. בצדק קבע בית משפט השלום כי מצב דברים זה אינו משביע רצון, בלשון המעטה. אף על פי כן, בנסיבות החריגות המתקיימות בענייננו, ובהתחשב במהות הסעד ובנזקים אשר ייגרמו לצדדים שלישיים, אין מנוס מלהורות על דחיית תחולתו של צו המניעה הזמני, כך שזה יחל בסוף שנת הלימודים הנוכחית. בהקשר זה אבהיר כי מן הדין לשים סוף לסגה שבמרכזה בית ספר שפועל שנים באופן בלתי חוקתי. אשר על כן, אבהיר כי בהעדר שינוי נסיבות מהותי אשר יהפוך את בית הספר ואת פועלו, במקום שבו הוא פועל כעת, לחוקיים – ועצם קיומה של בקשה תלויה ועומדת למתן היתר לשימוש חורג אינה ביניהן – דחיות נוספות של מועד תחילתו של צו המניעה הזמני לא תינתנה, תהיינה הנסיבות והמצוקות, שהמבקשים יידעו לספר עליהן, אשר תהיינה. בהיעדר שינוי נסיבות כאמור, צו המניעה יהא בר-תוקף ובר-אכיפה החל מיום 1.7.2025.
40.למען הסר ספק, הסעד הזמני, לרבות מועד תחילתו כאמור בהחלטתי זו, כפופים להכרעה בתביעה המתנהלת בין בעלי הדין בפני בית משפט השלום. הווה אומר: אם המשיבים 3-1 יזכו בתביעתם בטרם יגיע מועד תחילתו של צו המניעה הזמני כאמור בהחלטתי, ממילא – כך יש להניח – הצו הזמני יהפוך לקבוע ומועד תחילתו יהיה כפי שיקבע בית משפט השלום כחוכמתו. עוד אציין, כי אין בהחלטתי זו כדי לפגוע בטענות ובזכויות הצדדים במסגרת התביעה המתנהלת בבית משפט השלום; ובפרט, בהינתן דחיית תחילתו של הסעד הזמני ליום 1.7.2025 ובכל הקשור לפיצוי נזיקין או להטלת מגבלות על פעילות בית הספר.
41.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות; ועמה נדחות ממילא כל יתר הבקשות שבעלי הדין הניחו על שולחני. צו המניעה הזמני שניתן בהחלטת בית משפט השלום – נושא בקשה זו – יהא בר-אכיפה בסוף שנת הלימודים תשפ"ה, כך שביום 1.7.2025 בית הספר לא יפעל עוד בבתי המגורים ובחצר שבין הבניינים.
42.במכלול הנסיבות, ובפרט נוכח התבטאויותיהם הבעייתיות של המשיבים 3-1 וחריגתם מהיקף כתב-הטענות המותר, לא אפסוק הוצאות לטובתם. כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתנה היום, כ"ו
אלול תשפ"ד (29 ספטמבר 2024).
אלכס
שטיין
שופט