רע"א 8357/08 אוניברסיטת בן גוריון בנגב נ. ארגון כראמה לזכויות אדם

לפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון ולחלופין להמרתו בכתב התחייבות עצמית מטעם המבקשות.

1.

ההליך נסב על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שלא לעכב את ביצועה של החלטת בית המשפט המחוזי שניתנה במסגרת שתי תביעות שהגישו משיבים 1 ו-2 נגד שורה של מוסדות להשכלה גבוהה. הסעד שהתבקש הוא הצהרה על בטלותם של כללים לגבי גיל הכניסה המינימלי להתחלת לימודים בפקולטות מסוימות. כב' השופט א' אורנשטיין, רשם בית המשפט המחוזי, לא נעתר לבקשת המבקשות לסלק את התביעות על הסף, בקבעו כי מן הראוי לשמוע הן את הטענות המקדמיות של הנתבעים והן את הטענות לגופן כמכלול. משכך, הורה כב' הרשם על הגשת תצהירי תשובה לגוף התביעות. כנגד החלטה זו של כב' הרשם הגישו המבקשות ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור התבקש גם עיכוב ביצוע ההחלטה בעניין הגשת תצהירי תשובה. בקשה זו נדחתה כאמור על ידי בית המשפט המחוזי וכנגדה מופנה ההליך שבכותרת.

2.

בד בבד עם פתיחת ההליך התבקש פטור מהפקדת ערבון. בבקשה לפטור נטען כי ההחלטה העומדת ביסוד ההליך שבכותרת היא החלטה על הגשת תצהירי תשובה בהמרצת פתיחה. מדובר בהחלטה שאין לה השלכות כספיות, בפרט לאור העובדה שגם התביעה העיקרית היא בקשה לסעד הצהרתי בעניין קבלה ללימודים. כן מציינת המבקשת 1 כי הינה מוסד מוכר להשכלה גבוהה, כמשמעו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958 וכי אין ספק כי תוכל לעמוד בתשלום הוצאותיהם של המשיבים בבקשה ובערעור, ככל שייפסקו הוצאות כאלה.

3.

המשיבים 1-2 ו- 5-7, מגישי התביעות לבית המשפט המחוזי, מתנגדים לבקשה. לטענתם, אין כל קשר בין היות הסעד הצהרתי לבין הערבון. הערבון אמור להבטיח תשלום הוצאות שייקבעו לזכות המשיבים וזאת ללא כל קשר למהות הסעד. הם מוסיפים וטוענים כי סיכויי ההליך קלושים ומציינים כי טענות המבקשות לגבי מצבן הכספי אינן נתמכות בתצהיר. משיב 4 הודיע כי אינו מתנגד לבקשה. משיב 3, היועץ המשפטי לממשלה, נמחק לבקשתו מן ההליך (החלטה מיום 30.10.2008).

4.

על פי כללי הדיון, עם הגשת בקשה לרשות ערעור חייב המבקש להפקיד בבית המשפט עירבון להבטחת הוצאותיו של המשיב (תקנות 405-404 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הערבון נועד להבטיח כי לרשות המשיב יעמוד מקור זמין וודאי לגביית הוצאות, אם יפסקו כאלה בבית משפט זה. גם הליך ערעורי על החלטה שאין לה השלכות כספיות מותנה, ככלל, בהפקדת עירבון. גם בהליך מסוג זה עשויות להיפסק הוצאות לטובת בעל הדין שכנגד וגם בהליך מסוג זה יש להגן על זכותו של בעל הדין שכנגד כי יעמוד לרשותו מקור זמין וודאי לממש את גביית ההוצאות, ככל שיפסקו. מתן פטור מערבון הוא בבחינת חריג, והנטל לשכנע בדבר קיום הצדקה לכך מוטל על מבקש הפטור.

5.

גם הטענות בדבר יכולתן של המבקשות לעמוד בתשלום הוצאות אינן מצדיקות היעתרות לבקשה. אמנם, במקרים מסוימים, כאשר יוזמי ההליך הם גופים בעלי איתנות כלכלית מוכחת, המכבדים פסיקת הוצאות ללא יוצא מן הכלל, כגון בנקים וחברות ביטוח, הנוהג הוא להסתפק בהתחייבות עצמית מטעמם כחלופה להפקדת ערבון במזומן או ערבות בנקאית. נוהג זה מבוסס על כך שהשילוב של איתנות פיננסית וכיבוד פסיקת ההוצאות הינו שווה ערך להפקדת ערבון במזומן או ערבות בנקאית (ראו, רע"א 10343/05 עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' משה (לא פורסם, 16.2.2006)). אך הבקשה שלפניי אינה כוללת תשתית מספקת על בסיסה ניתן לקבוע כי גם בעניינן של המבקשות מתקיימים התנאים המאפשרים להסתפק בהתחייבות עצמית. איני סבורה כי עצם מעמדן הסטטוטורי של המבקשות פוטר אותן מלהוכיח חוסן פיננסי וכיבוד פסיקת הוצאות ללא יוצא מן הכלל. מצבן הכלכלי אינו בבחינת ידיעה שיפוטית ולא הוצגה בפני תשתית עובדתית המבהירה את מצבן. הוא הדין באשר לכיבוד פסיקת הוצאות ללא יוצא מן הכלל. יודגש, כי אין בקביעתי משום הטלת ספק בכך שהמבקשות מתעתדות לשלם למשיבים את ההוצאות בהן הן עשויות להתחייב, אם ייכשל ההליך. אולם החובה להפקיד ערבון נובעת לא רק מחשש כי יוזם ההליך לא ישלם הוצאות במועד כלשהו. היא נועדה בראש וראשונה להבטיח תשלום זמין של ההוצאות בסמוך להטלת החיוב. אשר על כן, בהעדר תשתית מספקת ונוכח התנגדות המשיבים 2-1 ו5-7, אין מקום לפטור את המבקשות מערבון או להסתפק בהתחייבות עצמית חלף הפקדת ערבון.

בשים לב לטיב ההליך והיקפו ומספר המשיבים הנוגעים לעניין, יועמד הערבון על סך של 15,000 ₪. הערבון יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא - יידחה ההליך ללא צורך במתן הודעה נוספת.