פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9041/14
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקשת:
הרשות הפלסטינית
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני ו - 15 אח'
17. אחמד טאלב מוצטפא ברגותי
18. מחמד ע רחמאן סאלם מצלח
19. חוסאם עקל רג'ב שחאדה
20. הייתם אלמותפק חמדאן
21. פארס צאדק ע'אנם
22. עלי עליאן
23. ארגון השחרור הפלסטיני
24. מרואן ברגותי
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בירושלים בת"א 3361/09 שניתנה ביום 22.9.2014 על ידי השופט
משה דרורי, סגן נשיא
בשם המבקשת:
בשם המשיבים 1:
עו"ד יוסף
ארנון
עו"ד חנה כהן
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטה שקבעה את אחריות המבקשת לנזקים שנגרמו למשיבים 1 (להלן: המשיבים ) בפיגוע טרור רצחני.
לאחר העיון, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות, מבלי שיש בכך הבעת דעה כלשהי לגופה של ההחלטה שעליה מבוקש לערער, מהטעמים המפורטים להלן.
2.
ככלל, והדבר נפסק שוב ושוב, זמנו של הערעור על מכלול ההחלטות הניתנות אגב דיון בתובענה אזרחית, מגיע לאחר סיום ההליך ומתן פסק דין. כך הוא גם כאשר מוחלט לפצל דיון ולדון תחילה בסוגיית החבות (או האחריות), ורק אם תקבע חבות יתקיים הדיון בסוגיית הנזק. הטעם היחיד שהועלה על ידי המבקשת להצדיק סטייה מעקרון זה הוא שמדובר "בהחלטה עקרונית, ראשונה מסוגה, העשויה להשליך על החלטות בעשרות תיקים דומים התלויים ועומדים כנגד המבקשת ..." (סעיף 184 לבקשה). שאלה היא אם טעם זה, כשלעצמו, מצדיק קיום דיון בערכאת הערעור בסוגיית החבות טרם שהושלם בירור התובענה על כל חלקיה. שהרי אם יימצא, לאחר פסיקת הפיצוי, שבהתחשב בסכומו, אין לאיש מבעלי הדין ענין לערער, ממילא יתייתר הצורך לדון באותה סוגיה "עקרונית", והרי אין בית המשפט דן בנושאים שעשויים להפוך לתיאורטיים. ואולם, בנסיבות הפרשה דנא, גם אם היתה הצדקה לדון בסוגיית החבות כבר עתה (בטרם הושלם ההליך בערכאה הדיונית), נוכח "השלכות הרוחב" של הסוגיה, דיון כאמור ממילא היה נדחה לפרק זמן לא קצר. זאת, נוכח העובדה שבית משפט זה כבר קבע לדיון תיק אחר, שגם הוא עוסק בשאלה העקרונית שעניינה חבותה בנזיקין של המבקשת, ובגדרו התבקשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה (ע"א 2144/13, ע"א 3049/13, ע"א 3189/13). לפיכך אף הוחלט להשהות דיון בערעור אחר העוסק בסוגיה זו עד לאחר שיינתן פסק דין בתיקים הנ"ל (ע"א 6966/13). נמצא, כי אף אם הייתי מחליט שיש מקום לדון בבקשה בטרם הסתיים ההליך בבית משפט קמא, דיון כזה לא היה נערך עתה, והיה מקום לעכבו לפרק זמן בלתי ידוע, שוודאי אינו קצר; מה גם שיש להניח שהכרעת בית משפט זה בסוגיה העקרונית של אחריות המבקשת תינתן ממילא בגדרם של הליכים אחרים התלויים ועומדים בפניו.
נוכח כל האמור הוחלט, לאחר עיון בבקשה ובתשובה, שאין מקום ליתן רשות ערעור טרם סיומו של ההליך בבית משפט קמא. לאחר מתן פסק דין, וככל שהסוגיה תוסיף להיות רלבנטית, תוכל המבקשת לכלול את טענותיה ביחס לקביעת אחריותה לנזקי המשיבים בערעור שהיא תהיה רשאית להגישו בזכות.
הבקשה נדחית. בנסיבות אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' בניסן התשע"ה (24.3.2015).
ש ו פ ט