רע"ב 7424/00 סאלח מישלב נ. מדינת ישראל

1.המבקש מרצה עונש מאסר של 12 שנים בגין סחר, ייבוא וייצוא של סמים וכן עבירות כנגד הסדר הציבורי. לאחר שהמבקש סיים לרצות רבע מתקופת מאסרו, סווג הוא לקטגוריה המאפשרת לו יציאה לחופשות. כחודשיים לאחר מכן, הוחלט לשנות את הקטגוריה של המבקש, ולמנוע ממנו יציאה לחופשות. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי לאפשר לו לצאת לחופשות, ובפרט לחופשה לרגל חתונת בנו. המשיבה ביקשה לדחות את העתירה על שני ראשיה, בהסתמכה על מידע מודיעיני חסוי - שהוגש לעיון בית המשפט בהסכמת הסניגור ללא תעודת חסיון - וטענה, כי יציאת המבקש לחופשות מסכנת את שלום הציבור. בית המשפט המחוזי בחן את החומר שהיה בפניו, ולאחר שערך איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים, קבע, כי העותר יצא לחופשה מיוחדת של 8 שעות לשם השתתפות בחתונת בנו, בתנאים שקבע. אף על-פי כן, בסופו של דבר, החליט המבקש שלא לצאת לחתונת בנו.

2.בבקשת רשות הערעור שהגיש, מתמקד המבקש בדרישתו לשנות את הקטגוריה שלו ולאפשר לו לצאת לחופשות. המבקש טוען, כי המידע עליו נסמכה המשיבה בעת החלטתה חסר בסיס וכי לא היה מקום להתחשב בו. כמו כן, טוען הוא, כי הסיבה לשינוי הקטגוריה, היא סירובו לשתף פעולה עם המשטרה. מנגד טוענת המשיבה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, באשר אין הבקשה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית או שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור. אף לגופו של עניין טוענת המשיבה, כי בדין נדחתה עתירתו של המבקש. המשיבה טוענת, כי חופשה לאסיר אינה זכות מוקנית, אלא פריבילגיה המוענקת לאחר איזון בין צרכי האסיר לבין טובת הציבור בכללותו. במקרה דנן, לטענת המשיבה, החלטת בית המשפט המחוזי היא תוצר שקלול כל השיקולים הרלבנטיים, ועל פי ההלכה, אין להתערב בה.

3.דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא, כי "רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, מדובר ביציאותיו לחופשות במקרה פרטני כשמניעת היציאה לחופשות מוסברת ומנומקת ועמדה בביקורת בית המשפט המחוזי. לפיכך, אין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור. זאת ועוד, תפקידו של בית המשפט הדן בעתירת אסיר אינו להחליף את שיקול דעתה של הרשות המחליטה בשיקול דעתו אלא לבחון אם רשות זו שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים ואיזנה ביניהם כראוי (ראו: רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי , פ"ד מז(3) 802, 803). במקרה דנן, לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח בפני, לרבות החומר המודיעיני החסוי, לא מצאתי כי החלטת הרשויות היתה בלתי סבירה, ואין מקום להתערבות בית משפט זה בהחלטת בית המשפט המחוזי.

אציין, כי אין מניעה שהמבקש ייפנה אל רשויות בתי הסוהר, במידה ותשתנינה הנסיבות.

4.אשר על כן, הבקשה נדחית.