פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6418/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עמית כהן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.7.07 בע"פ 70776/07 שניתן על-ידי כבוד
השופטת נ' אהד
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת"פ 22856/07) בגין עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3), 39(א) ו-38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.
לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 27.1.2007 בשעה 04:00 לפנות בוקר המבקש נהג ברכבו, כאשר היה שיכור ובדגימת דם שנלקחה ממנו נמצאה כמות אלכוהול החורגת מהמותר בחוק.
בתאריך 27.2.2007 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת א' שדמי ) את המבקש, על פי הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וגזר עליו את העונשים הבאים: קנס בסך 750 ש"ח או 7 ימי מאסר תמורתו; פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים; ופסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.
על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' אהד ) דחה את הערעור בקובעו, כי אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש אשר נהג במצב של שכרות.
בית המשפט ציין כי המבקש ידע עת שעבר את העבירה את נסיבותיו האישיות, וכי אין באלו כדי להוות נימוק להקל בעונשו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען בא כוח כי יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, שכן המבקש הינו חייל החי במשפחה חד הורית, ואשר בעת שירותו הצבאי עובד בעבודות שליחות ומפרנס בכך את משפחתו.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי הגעתי למסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש אף לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)(1997); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)(1997)). בענייננו, לא מצאתי כל חריגה מהענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. נהיגה במצב שכרות היא עבירה המסכנת לא רק את הנהג פורע החוק אלא את הנוסעים עימו ואת המכוניות שבקרבתן הוא נוסע. נהג אשר מוכן לנהוג במצב של שכרות צריך לדעת, כי באם ייתפס, צפוי הוא להיענש בחומרה רבה. בית משפט השלום בחר כבר להקל בעונשו של המבקש, משלא הטיל עליו עונש של מאסר על תנאי, על רקע נסיבותיו האישיות. כן צדק בית המשפט המחוזי, משציין כי נסיבותיו האישיות של המבקש היו ידועות לו עצמו היטב בעת שבחר לנהוג בהיותו שיכור, ובכל זאת הדבר לא הרתיעו מלבצע את העבירה.
סופו של דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ב באלול התשס"ז (5.9.2007).
ש ו פ ט