פרטי ההליך
לפני
כבוד השופטת בכירה רבקה שורץ
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשמים
ליו גיפנג
העתק החלטה
מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 22 אוקטובר 2026, י"א חשוון תשפ"ז גזר דין הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה. הערך המוגן הוא הבטחת שלום הציבור בדרכים וחינוך ציבור הנהגים לכבד את חוקי התעבורה ומערכות שלטון החוק. עבירה של נהיגה בזמן פסילה, הינה עבירה חמורה המהווה זלזול בהוראות החוק, החלטות שיפוטיות ובטחון המשתמשים בדרך [עיינו: רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מ"י (פורסם בנבו)]. בית המשפט מודע גם לכך שעבירה של נהיגה בזמן פסילה הוגדרה על ידי בית המשפט העליון כ"מכת מדינה" (עיין: ע"פ 7234/13 מוחמד אימאם נ' מדינת ישראל, הרכב הש': מ. נאור, י. עמית, נ. סולברג, 13/07/2014). על בתי המשפט להירתם למאבק למניעת ביצוע העבירה ולהגן על ביטחון הציבור על ידי הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש, בכל דרך אפשרית [עיינו: רע"פ 5297/07 איליה קנטורוביץ נ' מ"י וגם בש"פ 1753/07 אבו רקייה נ' מ"י (פורסמו בנבו)]. ואכן, מגמת הענישה בשנים האחרונות היא להטיל עונשי מאסר בפועל על נהגים המבצעים עבירה זו. לצד מגמה זו, בתי המשפט חזרו וציינו, כי כבכל עבירה, מלאכת הענישה היא לעולם אינדיווידואלית וכי בבוא הערכאה הדיונית לגזור העונש, עליה להפעיל שיקול דעת ולהתחשב, בין היתר, בנסיבות ביצוע העבירה ובנסיבותיו עושה העבירה: "מדיניות הענישה כללית ועקרונית לעולם לא תוכל לבוא תחת שיקול דעתו של ביהמ"ש וערכאת הדיון ונסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם המיוחד שהורשע" (רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מ"י (12.2.06) [פורסם בנבו]. על כן, אין הכרח, שכל אימת שאדם יורשע בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה הוא ישלח למאסר. לעולם יבחן ביהמ"ש כל מקרה לפי נסיבותיו. זו גם עמדת בית המשפט העליון שקבע כדלקמן: "הנה כי כן, אין הערכאה הדיונית מחויבת אפוא להטיל מאסר על כל מי שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, חרף החומרה הרבה הנלווית למעשה זה. אולם, כלל דומה חל גם על המקרה ההפוך, היינו, אין לקבוע אפריורי כי עבירה של נהיגה בזמן פסילה לעולם לא תוביל להשתת מאסר על הנהג. כל מקרה ונסיבותיו". [עיינו: רע"פ 6115/06 מ"י נ' מוראד אבו – לבן תק-על 2007(2), 1027]. במלאכת גזר הדין נדרש בית המשפט לשקול את מדיניות הענישה, מידת הפגיעה בערך החברתי שיש להגן עליו, מתחם הענישה – בהתחשב בעבירה, נסיבות ביצועה ונסיבות עושה העבירה. נקודת ההלימה בתחום המתחם משתנה בהתאם לחומרת נסיבות העבירה ונסיבות אחרות שאינן נעוצות בעבירה. מדיניות הענישה לעבירה של נהיגה בזמן פסילה המחוקק לא קבע עונשי מינימום בצד עבירה של נהיגה בזמן פסילה. טווח הענישה רחב וכולל רכיבים של פסילה החל ממספר חודשים ועד 5 שנים (עפ"ת 43966-08-13 זידאן נ' מדינת ישראל, הש' ט. חיימוביץ', 14/01/2014, רע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מ"י, הש' נ. סולברג, 18/12/2013) ומאסר החל ממאסר מותנה (עפ"ת 29274-06-10 דוד ניב נ' מדינת ישראל, הש' נ. אהד, 01/05/2011, עפ"ת 41063-11-12 אוחנה נ' מדינת ישראל, הש' ט. חיימוביץ', 17/12/2012) ועד מאסר בפועל בן 18 חודשים (עיין: רע"פ 1891/14 ששון ברון נ' מדינת ישראל, הש' א. שהם, 25/03/2014, רע"פ 11031/08 יוסף אלעביד חסן נ' מדינת ישראל, הש' ס. ג'ובראן, 04/01/2009, ע"פ 71890/06 יעקב רצבי נ' מדינת ישראל, הש' נ. אהד, 04/02/2007). כאשר עסקינן בעבירות החוזרות על עצמן ובעבר תעבורתי עשיר, יכביד ביהמ"ש. [על מדיניות הענישה עיין גם: 8975-11-12 אל נבארי נ' מדינת ישראל (28.1.13), רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (2.2.12). מתחם הענישה רחב וכולל פסילת רישיון החל מ- 6 חודשים עד שנתיים ורכיב מאסר- החל ממאסר על תנאי עד מאסר בן חודשים [ עיין: רע"פ 7971/15 וסאם גלגולי נ' מדינת ישראל, ש' ח' מלצר- 25.1.16. רע"פ 3809/14 אברהים אבו קרינאת נ' מ"י, הש' א. שהם, 10.6.14, רע"פ 1891/14 ששון ברון נ' מ"י, הש' א. שהם, 25.3.14, רע"פ 7612/13 שמעון אמסלם נ' מ"י, הש' א. שהם, 18.3.14, רע"פ 889/14 עקיבא פישר נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 5.2.14, רע"פ 321/14 חאלד סלאמה נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 26.1.14, רע"פ 2116/13 נביל בסימי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 20.3.13, רע"פ 898/13, עפ"ת (חי') 10928-05-13 חוג'יראת נ' מ"י, הש' כ. סעב, 20.6.13, עפ"ת 14441-03-14 גונן נ' מ"י, הש' ר. בן-יוסף, 20.3.14, עפ"ת 43966-08-13 זידאן נ' מ"י, הש' ט. חיימוביץ', 14.1.14, עפ"ת 41063-11-12 אוחנה נ' מ"י, הש' ט. חיימוביץ', 17.12.12, עפ"ת 29274-06-10 דוד ניב נ' מ"י, הש' נ. אהד, 1.5.11. הנאשם הינו אזרח זר מתפרנס בארץ מעבודת בנייה, ומעביר את משכורתו למשפחתו המתגוררים בסין. מנהל אורח חיים נורמטיבי בתחום הבנייה בארץ, הוא הודה בהזדמנות ראשונה, ולקח אחריות, הביע חרטה עמוקה. לנאשם הרשעה קודמת בגין עבירה חמורה, בגינה הוטל על הנאשם מאסר על תנאי. בתסקיר שירות המבחן מפורטות הנסיבות האישיות, הסיכויים והסיכונים לשיקום, לרבות המלצה להורות על הארכת מאסר מותנה והטלת עונש שיקומי חינוכי חלף מאסר בפועל. הצדדים הגיעו להסדר. ההסדר מצוי במתחם הענישה. בהתחשב בעבירה, מידת הפגיעה בערך המוגן, מדיניות הענישה, מתחם הענישה, ההודיה, ותק נהיגה, עבר תעבורתי, המפורט בתסקיר ויתר הטיעונים שבפניי בהסדר, הריני מטילה על הנאשם כדלקמן: 1. מורה על הארכת מאסר מותנה בן חמישה חודשים, אשר הוטל בתיק 6995-12-24 ביום 2.7.2025 למשך שנתיים נוספות. 2. פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 20 חודשים. נוכח הצהרת הנאשם, הנאשם זכאי לאישור הפקדה שמניינה מהיום. 3. פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי שהנאשם לא יעבור העבירה בה הורשע או אחת העבירות המנויות בתוספת הראשונה או השנייה לפקודת התעבורה. 4. הנני מורה על הפעלת עונש מותנה של פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 4 חודשים, כפי שנפסק בתיק שמספרו 6995-12-24 ביום 2.7.2025 , לריצוי באופן חופף. 5. הנאשם יתחייב/יחתום על התחייבות על סך 2000 ₪ שלא יעבור תוך 3 שנים העבירה בה הורשע. אם לא יתחייב, ייאסר למשך 20 יום לצורך כפייה. 6. צו של"צ בהיקף של 200 שעות בהתאם לתוכנית שהותוותה על ידי שירות המבחן. העבודות יבוצעו במרכז קהילתי עוזיאל אשדוד, בהתאם להנחיות שירות המבחן. הנאשם מוזהר כי אם הצו יופר ניתן להפקיעו ולהטיל עונש אחר במקומו. שירות המבחן רשאי לשנות את מקום ההשמה אם יידרש לכך ללא פנייה מוקדמת לבית המשפט, ובלבד שתועבר הודעה על כך לבית המשפט. הפרוטוקול ישלח לשירות מבחן זכות ערעור תוך 45 יום.