בע"מ 1967-24 בע"מ 1967-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיאה ו' פלאוט) ברמ"ש 76125-01-24 מיום 5.2.2024, שבגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת א' ונקרט) בתמ"ש 45679-06-21 מיום 1.1.2024. בהחלטתו, ביטל בית המשפט לענייני משפחה החלטה קודמת שניתנה על-ידו, שבמסגרתה נחתמה פסיקתא המורה למספר בנקים להמציא למבקש מידע בנוגע למצבם הכספי של המשיבים.

רקע והליכים קודמים

2.המבקש והמשיב 1 הם אחים, והמשיבה 2 היא חברה בבעלות המשיב 1. על רקע מכתבים ששלח המבקש לסניפי בנק שונים שבהם פרט את מצבם הכספי של המשיבים (להלן: הבנקים), הגישו המשיבים לבית המשפט לענייני משפחה תביעת לשון הרע נגד המבקש. במסגרת בירור התביעה, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את בקשתו של המבקש להורות לבנקים להמציא מידע בנוגע למצבם הכספי של המשיבים, מן הטעם שהוכח כי מידע זה "נדרש לצורך בירור המחלוקת" (להלן: המסמכים המבוקשים). בהתאם לכך, נחתמה פסיקתא המורה לבנקים להמציא את המסמכים המבוקשים (להלן: ההחלטה הראשונה). למחרת, הגישו המשיבים בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה הנ"ל (לשם הגשת בקשת רשות ערעור עליה). בדיון שהתקיים באותו יום בהליך, העלו הצדדים טענות, בין היתר, בנוגע למסמכים המבוקשים ולהחלטה הראשונה. בהמשך לכך, ביום 1.1.2024 ביטל בית המשפט לענייני משפחה את ההחלטה הראשונה, מן הטעם שלא עלה בידי המבקש להצביע על כל "ראשית ראיה" לביסוס טענת ההגנה שלה טען בדבר "אמת דיברתי"; ולנוכח החשש לפגיעה בפרטיות המשיבים, הכרוכה בהמצאת המסמכים המבוקשים (להלן: ההחלטה השנייה).

3.בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה השנייה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, תוך שנקבע כי ההחלטה הנ"ל הינה החלטה המקבלת בקשה לביטול החלטה, ולפיכך נכללת בגדר סוגי ההחלטות אשר לא תינתן ביחס אליהן רשות ערעור, בהתאם לסעיף 1(7) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט או הצו). עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אין בהחלטה השנייה כדי לפגוע בזכויותיו המהותיות של המבקש, בשים לב לכך שבשלב זה, לא הכריע בית המשפט לענייני משפחה בטענותיו בנוגע להגנתו – אשר דינן יתברר בהמשך ההליך.

על החלטה זו מוגשת הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

4.המבקש טוען כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, ההחלטה השנייה אינה החלטה שעניינה קבלת בקשה לביטול החלטה הנכללת בגדר סעיף 7(1) לצו, אלא, דחיית בקשה להורות על המצאת מסמכים, אשר מוחרגת מתחולתו של הצו בהתאם לסיפא של סעיף 1(5) לצו (המאפשר מתן רשות ערעור על "החלטה על דחיית בקשה לזמן עד או להגיש ראיה"). עוד טוען המבקש כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מונעת ממנו את האפשרות להוכיח כדבעי את הגנתו.

5.מנגד, סומכים המשיבים ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי, וטוענים כי בהתחשב בלשונו הברורה של סעיף 1(7) לצו, לא נפל כל פגם בהחלטה. עוד נטען, כי התנהלותו של המבקש לאורך ההליכים השונים עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט ונגועה בחוסר תום לב.

דיון והכרעה

6.כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים חריגים, שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או על מנת למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הדברים נכונים ביתר שאת בענייננו, עת עסקינן בבקשת רשות ערעור המופנית כלפי החלטת ביניים של הערכאה הדיונית – שהיא מסוג ההחלטות שבית משפט זה אינו נוטה להתערב בהן, אלא במקרים נדירים (ראו, מני רבים: בע"מ 2464/24 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 4 (4.4.2024); בע"מ 1833/23 פלוני נ' פלוני, פס' 4 (26.3.2023)). בענייננו, קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה ההחלטה השנייה אינה פוגעת באופן מהותי בזכויות המבקש – תחומה לנסיבות הקונקרטיות והפרטניות של המבקש, ואינה מעוררת כל שאלה משפטית אשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור כאמור דרוש כדי למנוע עיוות דין. אם כן, הבקשה שלפניי אינה נכללת בגדר אמות המידה הנ"ל, ולפיכך דינה להידחות.

7.חרף התוצאה האמורה, ראיתי לנכון להתייחס בקצרה לקביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה הוראת סעיף 1(7) לצו בתי המשפט חלה בענייננו – קביעה אשר איני שותפה לה. אולם, יודגש כי אין באמור להלן כדי לשנות מן התוצאה האמורה, זאת משעה שסבורני כי החלטת בית המשפט המחוזי עומדת אף ללא הקביעה הנ"ל; ובהינתן אמות המידה המצומצמות להתערבות ב"גלגול שלישי" כאמור.

סעיף 1(7) לצו בתי המשפט

8.כפי שתואר לעיל, בית המשפט המחוזי קבע כי הוראת סעיף 1(7) לצו בתי המשפט חלה על ההחלטה השנייה, מושא הבקשה דנן. כאמור, דעתי שונה, ואבאר.

סעיף 1(7) לצו בתי המשפט קובע כי:

1.לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן:

[...]

(7) החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין או לביטול החלטה.

9.נשאלת אפוא השאלה: האם הוראת סעיף 1(7) לצו גורפת היא, וחלה על כלל בקשות רשות הערעור המופנות כנגד כל החלטה המקבלת בקשה לביטול פסק דין או החלטה – או שמא יש להגביל את תחולתה?

10.שאלה זו, הוכרעה זה מכבר בבש"א 5692/10, שם קבע השופט נ' הנדל כי החלטה אשר עליה לא תינתן רשות ערעור בהתאם להוראת סעיף 1(7) לצו, "עניינה ביטול פסק דין או ביטול החלטה מבחינה דיונית מובהקת, אך לא מבחינה מהותית" (בש"א 5692/10 פלונית נ' פלוני, פס' 4 (9.11.2010); ההדגשה הוספה). אם כן, אליבא דגישה זו, סעיף 1(7) לצו יחול רק על החלטות שבמסגרתן התקבלה בקשה לביטול פסק דין או החלטה אחרת, מטעמים דיוניים בלבד – למשל, כאשר עסקינן בהחלטה הניתנת לאחר תיקון מחדל דיוני או בהחלטה המבטלת החלטה שניתנה במעמד צד אחד (לנוכח אי-התייצבותו של בעל דין או משום שלא נתבקשה תגובתו) (ראו: שם, בפס' 4). לעומת זאת, לפי הגישה הנ"ל, סעיף 1(7) לצו לא יחול על החלטות המהוות ביטול מהותי, קרי, החלטות שבהן התקבלה בקשה לביטול פסק דין או החלטה אחרת בשל טעמים ענייניים ומהותיים, תוך הכרעה לגופו של עניין (ראו: שם, בפס' 5).

מסקנה זו של השופט הנדל הושתתה על שלושה נימוקים עיקריים:

ראשית, נקבע כי הפרשנות האמורה תואמת את תכליתו של הצו ואת ההקשר החקיקתי של סעיף 1(7) לצו, שעניינם החלטות דיוניות מובהקות שאינן חותמות את ההליך המשפטי (ראו: שם, בפס' 4).

שנית, צוין כי פרשנות זו נתמכת גם באופייה הייחודי של הוראת סעיף 1(7) לצו, שתחולתה תלויה בתוצאת ההחלטה, קרי, קבלת בקשת הביטול, לעומת יתר סעיפי הצו, אשר מתמקדים בסוג ההחלטה, ולא בתוצאתה. צוין, כי הסבר אפשרי לייחודיות זו היא ההבחנה בין ביטול דיוני מובהק לבין ביטול מהותי. בתוך כך, הוטעם כי קבלת בקשה לביטול החלטה מטעמים דיוניים, משמעה החזרת הדיון בסוגיה למסלולו הדיוני הראוי. כך, למשל, כאשר בקשה כאמור מתקבלת בשל כך שההחלטה המוקדמת התקבלה במעמד צד אחד – הרי שתוצאת ההחלטה הינה כי ההליך ישוב למסלולו הדיוני הטבעי, והמחלוקת תישמע בדיון במעמד שני הצדדים. אולם, כאשר נדחית בקשה לביטול החלטה שניתנה על רקע טעמים דיוניים, כגון, עקב אי הגשת סיכומים – "התוצאה היא שלא יתקיים דיון לגופו [...] והפגיעה הדיונית בצד שלא התייצב [...] חמורה יותר", ומכאן, "קמה הצדקה להתיר רשות ערעור" (שם).

שלישית, הוטעם כי הפרשנות האמורה מתבססת אף על ההשלכות הבלתי רצויות שפרשנות גורפת של סעיף 1(7) לצו עשויה לעורר – לדוגמא, מצב שבו הצדדים יהיו מנועים מלבקש רשות ערעור על החלטה המבטלת הוראות שניתנו במסגרת סעד זמני, או מלבקש רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט המחוזי שבו התקבל ערעור, ובתוך כך בוטלו פסק דין או החלטה של בית משפט השלום.

11.אם כן, בבש"א 5692/10 הנ"ל נקבע כי סעיף 1(7) לצו בתי המשפט לא יחול מקום שבו ההחלטה המאוחרת – היא החלטת הביטול – ניתנה מטעמים מהותיים, תוך הכרעה לגופו של עניין. ממילא, הצו יחול רק על החלטה שבה עצם הביטול של ההחלטה או פסק הדין – נבע מטעמים דיוניים מובהקים.

12.אוסיף עוד, כי פרשנות זו של סעיף 1(7) לצו, עולה בקנה אחד אף עם תכליתו של צו בתי המשפט שעניינה "שלא לאפשר רשות ערעור על עניינים שהם טכניים במהותם, שאין מניעה כי יידונו במסגרת פסק הדין הסופי, ואשר דחיית ההשגה עליהם לשלב הערעור לא תגרום לנזק בלתי הפיך לבעלי הדין" (בע"מ 8793/13 פלונית נ' פלונית, פס' 15 (3.2.2014); ההדגשה הוספה). כלומר, הנחות היסוד העומדות בבסיס הצו, הן כי קיום הדיון בערעור על ההחלטות הדיוניות המנויות בו רק בסיומו של ההליך, לא יסב פגיעה מהותית לזכויות בעלי הדין; וכי ככלל, מדובר בהחלטות דיוניות שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהן – כך שממילא אין הצדקה לעיכוב וסרבול ההליך המשפטי בגינן (ראו: רע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג בע"מ, פס' 14 (24.7.2016); רע"א 4813/22 תאגיד - סקרינטק (2004) בע"מ נ' תאגיד - כפר המכביה בע"מ, פס' 12 (15.8.2022) (להלן: עניין סקרינטק)). אם כן, מטרתו של הצו עניינה בייעול ההליך המשפטי והפחתת העומס השיפוטי מחד, תוך שמירה על זכותו המהותית של בעל הדין והגנה על אינטרסים שונים (של בעלי הדין, הציבור ואלו העומדים בבסיס מוסד הערעור) מאידך (ראו: רע"א 8557/10 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק מושב שיתופי להתיישבות של הפועל המזרחי בע"מ, פס' 13 (31.7.2011). עוד ראו: תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות); חמי בן-נון וטל חבקין, הערעור האזרחי 23-11 (מהדורה שלישית 2012); גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער (ב'גלגול שני'): דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית הערעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט ל(1) 71, 81-80 (2006)).

כך, בשים לב לתכלית הצו, כאמור, החריגה הפסיקה במהלך השנים סוגי החלטות שונות מתחולתו של הצו, ואפשרה מתן רשות ערעור ביחס אליהן (כך למשל, נקבע כי אין להחיל את הוראות הצו ביחס להחלטות שניתנו ללא כל הנמקה (ראו: רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ, פס' 12 (8.12.2015); רע"א 3337/12 ליברפול נכסים והשקעות בע"מ נ' עידן פרוביזור אחזקות בע"מ, פס' 11 (23.4.2013); וביחס להחלטה של בית המשפט המחוזי אשר מבטלת פסק דין או החלטה של בית משפט השלום (ראו: רע"א 6269/11 חמדאן נ' עזבון המנוח נסרי וקים, פס' 2 (22.11.2011)). כן נקבע כי כאשר החלטה כוללת רכיב דיוני שהצו חל עליו, לצד רכיב אחר שהוצא מתחולתו של הצו – אין בהוראות הצו כדי למנוע בקשת רשות ערעור על רכיב ההחלטה שהוצא מתחולתו של הצו (ראו: בע"מ 8793/13, בפס' 15). כן ראו את עניין סקרינטק, שם נקבע כי אין להחיל את הוראות הצו כאשר משמעותה של ההחלטה הדיונית הדוחה בקשה לגילוי מסמכים (כללי או ספציפי) היא למעשה, ביטול כולל של שלב ההליכים המקדמיים (עוד ראו: רע"א 4880/21 זילכה נ' קלדרון, פס' 24 (7.10.2021)). עוד ראו את עמדתו של השופט א' רובינשטיין אשר הטעים כי ישנם מקרים שבהם יהיה מקום לאפשר מתן רשות ערעור אף על החלטות ביניים הפוגעות באופן ממשי בזכויות בעלי הדין, גם אם החלטות אלו באות בגדרי הצו – וכי "אין לנעול דלת, גם על פי הצו, מקום שיתעורר החשש לפגיעה ממשית בצד לתיק" (ראו: רע"א 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אברג'ל, פס' יב (10.8.2011). מנגד, ראו גישה אחרת שלפיה יש לתעדף את לשון הצו ואת היעילות הדיונית שהצו מבקש לקדם, ולהימנע מבחינה פרטנית של החלטות שונות במטרה לקבוע אם יש בהן כדי לפגוע מהותית בבעלי הדין (ראו: רע"א 3783/13 אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' כבירי שמיע, פס' 14 (5.6.2013); עניין ברנשטיין, פס' 19; ואף השופט הנדל הסתייג מאפשרות זו, ראו: רע"א 8804/13 קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ נ' הקסטודיה דה טרה סנטה, פס' 2 (27.1.2014)).

13.עינינו הרואות, כי פרשנות הוראת סעיף 7(1) לצו, שלפיה יש להחילה רק על החלטות שבהן מתבטלת החלטה קודמת בשל טעמים דיוניים, מתיישבת היטב עם תכליות הצו. כפי שצוין לעיל, פרשנות גורפת של סעיף 1(7) לצו, שלפיה הצו חל על כל החלטה המבטלת פסק דין או החלטה קודמים – עשויה להוביל לתוצאות קשות, אשר עלולות לפגוע יתר על המידה בזכותם של המתדיינים להשיג על החלטות שניתנו בעניינם מטעמים מהותיים, תוך הכרעה לגופו של עניין, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם תכליות הצו (עוד ראו בעניין זה: מיכאל קרייני "גבולותיה החדשים של אופציית הערעור על החלטת ביניים בהליך האזרחי" מחקרי משפט כח 153, 166-163 (2012)).

14.מן הכלל אל הפרט: כמתואר לעיל, במסגרת ההחלטה הראשונה של בית המשפט לענייני משפחה הורה בית המשפט על קבלת הבקשה להמצאת המסמכים, וזאת בשל טעם מהותי – נחיצות המידע לבירור המחלוקת. ההחלטה השנייה של בית המשפט לענייני משפחה – אשר ביטלה את ההחלטה הראשונה – ניתנה אף היא משיקולים מהותיים ולאחר דיון והכרעה לגופו של עניין, וזאת, בעיקרו של דבר, לנוכח הפגיעה שהמצאת המסמכים עשויה להסב לפרטיותם של המשיבים. אין מדובר אפוא בביטול דיוני, שעליו כאמור נועד הצו לחול. עסקינן בהחלטה המהווה ביטול מהותי – שהיא מסוג ההחלטות שהצו, לפי תכליתו, אינו נועד לחול עליהן.

15.אשר על כן, ההחלטה השנייה, שבגינה הוגשה בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי, אינה באה בגדרן של ההחלטות אשר לא תינתן בהן רשות ערעור בהתאם להוראות סעיף 1(7) לצו בתי המשפט.

16.חרף כל האמור, וכפי שצוין לעיל, משעה שבית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את הבקשה הנ"ל אף לגופה – אין במסקנה האמורה כדי לשנות מהתוצאה שאליה הגעתי, שלפיה המקרה דנן אינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ומטעם זה אף אין בטענתו של המבקש כי ההחלטה השנייה באה בגדר החריג שנקבע בסעיף 1(5) לצו כדי להועיל לו).

17.סוף דבר: הבקשה נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.