פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
4722/10
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המבקשת:
רשת תורה ומלאכה על שם ד.צ פנקס
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש עיריית בני ברק
2. מועצת עיריית בני ברק
בקשה להעברת מקום דיון
בשם המבקשת:
עו"ד שלמה ארדמן
החלטה
1.
בפניי בקשה בהתאם להוראות סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), להעברת מקום הדיון בשני הליכים שונים המתנהלים במחוז תל-אביב-יפו; האחד בבית משפט השלום והשני בבית המשפט המחוזי.
2.
תחילתם של ההליכים נשוא הבקשה שלפניי בת.א. 56844/04 (שלום - תל-אביב-יפו), אשר הוגשה על-ידי המבקשת ביום 24.8.2004 על רקע סכסוך שהתגלע בין הצדדים בעניין שימוש לצורכי חינוך בנכס מקרקעין המצוי בבני ברק. במהלך הטיפול בתובענה, מונה השופט בדימוס י' שמעוני כבורר לעניין היחסים בין הצדדים (להלן:
הבורר ). ביום 2.12.2009 הגישה המבקשת לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בקשה לפסילת הבורר. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט (השופט י' קורן ). על החלטה זו הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו רע"א 16924-02-10 (מחוזי - תל-אביב-יפו), היא התובענה הראשונה שהעברתה מתבקשת במסגרת ההליך שלפניי. כפי העולה מן הבקשה, שלושה שופטים מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו פסלו עצמם מלדון בתובענה, שתי שופטות על רקע הכרות עם הבורר ושופט נוסף בשל כך שטיפל בתיק במהלך כהונתו בבית משפט השלום, ואף מינה את השופט בדימוס שמעוני כבורר.
התובענה השנייה שהעברתה מתבקשת במסגרת ההליך שלפניי הינה הפ"ב 11814-05-10 (שלום - תל-אביב-יפו), בה מתבקש ביטול פסק הבורר, שניתן זה מכבר. במסגרת תיק זה הוגש אף ערעור פסלות (ע"א 4718/10), שהוכרע על-ידי לאחרונה, ובמסגרתו לא מצאתי כי הוכחה עילה להורות על פסילת השופט קורן מלדון בתיק.
3.
לשיטת המבקשת, יש להורות על העברת הדיון בשתי התובענות לבתי משפט מקבילים בחיפה מטעמים של מראית פני הצדק, שכן עולות במסגרתן טענות אישיות כלפי הבורר, ששימש בעבר כשופט הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
4.
דין הבקשה להדחות. כידוע, העילה העיקרית להעברת הליך משפטי למקום אחר בהתאם להוראות סעיף 78 לחוק בתי המשפט הינה מאזן הנוחות שבין הצדדים. עם זאת, יתכנו מקרים נוספים - וחריגים - בהם מתבקשת העברת מקום הדיון על-בסיס עילות אחרות, כדוגמת עילת פסלות כללית כלפי כל השופטים בבית משפט מסוים, כבענייננו. ברם, מטבע הדברים, הענות לבקשה כזאת תעשה במקרים נדירים בלבד בהם מוכח כדבעי כי כל שופט אשר ישב בדין באותו בית משפט בו מתנהלת התובענה יהיה נגוע בחשש ממשי למשוא פנים. וכך ציין בהקשר זה הנשיא א' ברק בבש"פ 11637/04 מדינת ישראל נ' זוזיאשוילי , פ"ד נט(4) 229, 238 (2005):
" ודוק, נקבע לא פעם כי בקשה להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק אינה מהווה תחליף להגשת בקשה לפסילת שופט על - פי סעיף 77א לחוק (ראו: בש"פ 6597/99 בן יקיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ; בש"פ 8398/04 גזמאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). משמעות הדבר היא כי לא ניתן לבקש העברת מקום הדיון בשל טענה כי השופט שאמור לשבת בדין נגוע בחשש ממשי למשוא פנים. עם זאת במקרה שמוכח בו כי קיימת טענת פסלות ממשית כלפי כל אחד משופטי בית - המשפט הנדון, במובן זה שיהא השופט אשר ייקבע לדון בתיק אשר יהא - סביר הוא כי ייפסל מלשבת בדין, ניתן לקבוע כי בשל חשש פסלות זה יועבר מקום הדיון לבית - משפט המצוי במקום אחר במסגרת הסמכות לפי סעיף 78 לחוק. מטבע הדברים, מצב שכזה עשוי להתרחש - אם בכלל - בעיקר בבתי-משפט שבהם מכהנים שופטים ספורים; יקשה לשער קיומה של טענת פסלות טובה כלפי כל שופטיו של בית-משפט מחוזי או של בית-משפט שלום במקום מרכזי . בעל - הדין המבקש את העברת מקום הדיון מטעם זה צריך להניח יסוד מספיק לטענה שלפיה כל שופט שישב לדין יהא נגוע בחשש ממשי למשוא פנים. עליו להניח תשתית לקיומו של חשש אובייקטיבי למשוא פנים. לא די בתחושותיו הסובייקטיביות של בעל - דין. מדובר בנטל הוכחה כבד שבכבדים, שלא בקלות יורם על-ידי בעל-דין
(ראו למשל: בש"פ 5562/03 מדינת ישראל נ' גלאט-ברקוביץ (לא פורסם) ; בש"א 4386/04 גבעון נ' אלישע
(לא פורסם) , ודוק, סעיף 77א(א3) לחוק). אפשרות שכזו תתקיים במקרים נדירים ומיוחדים לא רק מעצם טיבם, אלא גם בשל הנחת היסוד שלפיה מקצועיות השופטים, יושרם ואי - תלותם מאפשרים להם לדון באופן עקרוני בכל מקרה הבא לפניהם ללא פניות וללא משוא פנים. לא בקלות תופרך חזקה זו, ומכאן שהנטל על הטוען להעברת מקום הדיון בהקשר זה הוא נטל כבד . בהיעדר הוכחה כאמור או טעמים אחרים להעברת מקום הדיון, אין הצדקה לסטייה מכללי הסמכות המקומית הרגילים, וממילא אין מקום כעניין שבעיקרון להעברת מקום הדיון". [ההדגשות הוספו - ד.ב. ].
בנסיבות העניין שלפנינו, לא שוכנעתי כי עלה בידי המבקשת להרים את הנטל המוטל עליה, במיוחד בשים לב לכך שטענת הפסלות שהועלתה על-ידה מופנית כלפי כל שופטי בתי משפט השלום והמחוזי בתל-אביב-יפו, שהינם בתי המשפט הגדולים בארץ. בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שהשופט שמעוני פרש מכס השיפוט עוד בשנת 2001, קשה להעלות על הדעת כי לא ימצאו בכל אחד מבתי משפט אלה שופטים
שיוכלו לדון בתובענות באובייקטיביות ובלא משוא פנים. יוזכר, כי בעניינו של השופט קורן קבעתי במסגרת ע"א 4718/10 כי לא הוכחה עילת פסלות קונקרטית, הגם שנימוקי ערעור הפסלות אינם זהים לנימוקים העומדים בבסיס הבקשה שלפניי.
5.
אשר על כן, לא מצאתי כי הוכחה בפניי עילה להורות על העברת מקום הדיון בתובענות הנזכרות, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה. החלטתי זו תועבר לנשיאת בית המשפט המחוזי ולנשיאת בתי משפט השלום בתל-אביב-יפו, על מנת שיקבע על-ידן אילו שופטים ימשיכו בבירור התובענות השונות.
ניתנה היום, ל' באב התש"ע (10.8.2010).
ה נ ש י א ה