בש"פ 8398/04 שאהין גזמאוי נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להעברת מקום דיון בתיק פלילי 5101/03 מבית משפט לתעבורה בנתניה לבית משפט לתעבורה בחדרה, לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין נהיגה במהירות מופרזת. המבקש לא התייצב לדיון וניתן כנגדו פסק דין. בהמשך נעתר בית המשפט לתעבורה בנתניה (השופט י' הלוי) חלקית לבקשה לבטל את פסק הדין והחליט לדון מחדש בגזר הדין. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים הושב גזר הדין על כנו. בקשה לעיכוב ביצוע נדחתה. ערעור המבקש על גזר הדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב התקבל, והתיק הוחזר לדיון בבית המשפט לתעבורה בנתניה (בפני השופט הלוי). לטענת המבקש, ניהול משפט בבית משפט בנתניה יכביד עליו שלא לצורך עקב המרחק למקום מגוריו ועיסוקו. בנוסף, המבקש טוען כי לאור החלטותיו הקודמות של בית המשפט בתיק, קיים חשש לגיבושה של דעה מוקדמת בעניינו. מכאן הבקשה שלפני להעברת מקום דיון לחדרה.

דין הבקשה להידחות. טעמה העיקרי של הבקשה נשען על דיני פסלות. הלכה היא כי אין סעיף 78 לחוק משמש להעברת מקום דיון, שעה שנטענת למעשה עילה לפסלות שופט (בש"פ 6597/99 בן יקיר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"א 5179/03 עיריית רהט נ' גרטנר (טרם פורסם)). אם יסבור המבקש כי קיים חשש ממשי למשוא פנים כלפיו, פתוחה בפניו האפשרות להעלות טענת פסלות בפני בית המשפט, ובמידת הצורך - לערער לבית המשפט העליון. מובן שאין באמור כאן משום התייחסות לצדקתה של בקשה מעין זו, אם וכאשר תוגש. אף לגופו של עניין לא נמצא טעם להעברת מקום דיון. מדובר בבתי משפט הסמוכים זה לזה, והמבקש לא הצביע על טעם ממשי בגינו יש להעביר את מקום הדיון. יש לזכור עוד כי המבקש אינו מודה בעובדות המפורטות בכתב האישום, והעברת מקום דיון במצב דברים זה נעשית במקרים חריגים ויוצאי דופן.

הבקשה נדחית אפוא.