בש"פ 5562/03 מדינת ישראל נ. ליאורה גלאט ברקוביץ

לפני בקשה להעברת עניין למקום אחר על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984.

1.המבקשת מתכוונת להגיש כנגד המשיבה – עורכת דין שעבדה בפרקליטות מחוז תל-אביב והמרכז - כתב אישום לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. על פי כתב האישום חשפה המשיבה לעיתונות פרטים הנוגעים לחקירה חשאית שהתנהלה כנגד ראש הממשלה אריאל שרון. בגין זאת הואשמה המשיבה בעבירות מרמה והפרת אמונים (סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן – חוק העונשין)) ובגילוי בהפרת חובה (עבירה לפי סעיף 117(א) לחוק העונשין). בבקשתה מצביעה המבקשת על כך כי לאור היותה של המשיבה תובעת באזור תל אביב במשך למעלה מעשרים שנה, ולאור ריבוי הופעותיה בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי הרי שהמשיבה מוכרת בבתי המשפט באזור תל-אביב. לאור זאת, טוענת המבקשת כי יש להורות על העברת הדיון בעניינה של המשיבה מחוץ לתל-אביב. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הסמכות המקומית לדון בכתב האישום היא בתל-אביב-יפו, אין סיבה להעביר את מקום הדיון למקום אחר, והעברה זה תקשה על המשיבה בניהול ההליך נגדה.

2.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה לה נחה דעתי כי דינה להידחות. אכן, הטעם היחיד עליו הצביעה המבקשת להעברת מקום הדיון הוא כי המשיבה מוכרת בבתי המשפט בתל-אביב לאור הופעותיה בהם. אולם, צודקת המשיבה כי אין בטעם זה כדי להצדיק את העברת מקום הדיון – זאת גם אם הופעותיה בפני בתי המשפט האמורים היו מרובות. כבר נפסק כי אין סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 בא במקום הליכי פסלות שופט על פי החוק (בש"פ 6597/99 בן יקיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כך למשל נדחתה בקשה להעברת מקום דיון לגבי תובענות שנגעו להליך בוררות שהיה מעורב בו השופט (בדימוס) ש' אלוני . באותה פרשה נטען כי לאור מקום כהונתו של השופט אלוני עלה הצורך בהעברת מקום הדיון. בהחלטתי ציינתי:

"בבקשתם ובתצהיר שתמך בה לא הניחו המבקשים כל תשתית ראייתית לחששם לפיו קיים חשש כי כלל שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו...יעמדו במצב של אי נעימות בעת שידונו בבקשות שהעברתן התבקשה" (בש"א 5297/98 כרובי נ' בנייני מ.י. גינדי הנדסה (לא פורסם)).

דברים אלה יפים גם לענייננו. גם במקרה שלפנינו לא ביססה המבקשת את המניעות של כלל שופטי בית משפט השלום לדון בעניינה של המשיבה או של שופטי בית המשפט המחוזי לדון בעניינה באם יוגש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. אין בעצם העובדה כי פרקליטה מופיעה הרבה לפני בית המשפט כדי לבסס חשש מעין זה.

הבקשה נדחית.