בש"א 5398/02 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. בהרב ביטוחים סוכנות לביטו

המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.12.01.

על פי פסק הדין חוייבה המבקשת לשלם למשיבה 3, מי שהיתה התובעת בבית המשפט קמא, סכום של 826,268 ₪.

מלכתחילה לא התכוונה המבקשת להגיש ערעור על פסק הדין, וזאת, לדבריה, נוכח הודעת ב"כ המשיבה 3, היא כאמור התובעת בבית המשפט קמא, לפיה בדעת המשיבה 3 להגיש ערעור על פסק הדין.

בסופו של דבר, הוגש ערעור על ידי המשיבה 3, ובערעור זה נטען על ידי המשיבה 3 כי היא זכאית לתגמולי ביטוח בערכי כינון, להבדיל מערכי שיפוי, וזאת על יסוד התנהגות המשיבים 1 ו-2, הם סוכן הביטוח וסוכנות הביטוח שפעלו באותו עניין.

המבקשת מבקשת להאריך את המועד להגשת ערעור. לדבריה, נוכח העובדה כי בית המשפט מתבקש כעת להגדיל את סכום התגמולים, וזאת על יסוד התנהגות המשיבים 1 ו-2, מן הראוי לאפשר לה להגיש ערעור מטעמיה שלה.

המשיבים כולם מתנגדים להארכת מועד.

המשיבים 1 ו-2 מציינים כי המועד להגשת ערעור חלף זה מזמן, ואין מקום להאריכו כעת. במיוחד מצביעים המשיבים 1 ו-2 על השלב המתקדם בו מצוי ההליך מבחינת קצב הגשת הסיכומים.

המשיבה 3 מתנגדת גם היא להארכת מועד. לדברי בא כוחה, בעת שניתן פסק הדין הוא לא יכול היה לדון עם מנהל המשיבה בהשלכות פסק הדין, מחמת אסון שפקד את משפחתו של מנהל המשיבה, אשר נפצעה בתאונת דרכים. לדבריו, הוא מסר לבא כוח המבקשת כי "בשלב זה לא מוגש ערעור על ידי המשיבה, שכן בשל הנסיבות הטרגיות טרם קיבל את הנחיית המשיבה בעניין זה". ב"כ המשיבה 3 מדגיש כי הוא לא התחייב בשם המשיבה כי לא יוגש ערעור מטעמה.

ב"כ המשיבה 3 מוסיף ומדגיש כי אם המבקשת סברה כי שגה בית המשפט בכל הנוגע למערכת היחסים שבינה לבין המשיבים 1 ו-2 היה עליה להגיש ערעור, ללא קשר לשאלת הגשתו של ערעור על ידי המשיבה 3.

אפשרתי לב"כ המבקשת להגיב על הדברים. בפתח דבריו מציין ב"כ המבקשת כי "אין בדעת המבקשת להכנס לנבכי הודעת ב"כ המשיבה 3 לגבי הגשת או אי הגשת הערעור". ב"כ המבקשת מוסיף ומציין כי אין לו טענה כלפי התנהגות המשיבה 3 או בא כוחה, אלא כל רצונו היה להדגיש כי המדיניות המשפטית המועדפת היא הארכת מועד במקרים מסוג זה.

דין הבקשה להדחות.

מלכתחילה הבקשה היתה מבוססת על הטענה כי נעשה מצג כלפי המבקשת לפיו לא יוגש ערעור, וחרף מצג זה "באופן מפתיע ובניגוד להודעה כאמור הגישה המשיבה ערעור לבית משפט נכבד זה". לא ניתן לקבל טענה זו מבחינה עובדתית. מתברר כי לא ניתנה הבטחה מסוג זה, ובנסיבות אלה אין מקום להאריך את המועד על פי בקשה שהוגשה בחלוף חצי שנה מיום ממועד פסק הדין.

הטענה כי ערעור על פסק הדין תלוי ועומד ממילא בפני בית המשפט, ודי בכך כדי להוות טעם מיוחד איננה טענה מבוססת. נדרש תמיד יסוד נוסף לעובדה זו, שיש בו כדי להסביר או לתרץ את האיחור בהגשת הערעור. כל תוצאה אחרת עלולה להוביל למצב בו משהוגש ערעור על ידי אחד מבעלי הדין, יוכלו יתר בעלי הדין להמתין, משיקולים טקטיים או משיקולים אחרים, פרק זמן ככל שיחפצו עד שיוגש ערעור על ידם. אפשרות כזו איננה קימת מכוח התקנות, ועובדה היא שאפילו המועד להגשת ערעור שכנגד הוא קצוב בזמן. "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטמיים של בעל הדין שכנגד" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי ). עצם קיומה של חזית בעניין אחד אינו מקנה ליתר בעלי הדין כרטיס כניסה חופשי לערכאת הערעור, ואינו מאפשר להם להגיש בקשה להארכת מועד מתוך הנחה כי קיים בידיהם טעם מיוחד, והוא עצם קיומה של מחלוקת המצויה כבר בפני ערכאת הערעור.

יוער כי ההחלטה גם אינה עושה עוול עם המבקשת. כתב הערעור מחייה את החזית בין בעלי הדין שהיו יריבים בפני הערכאה הקודמת. סמכותו של בית משפט שלערעור כוללת את סמכות הערכאה הדיונית. תקנה 462 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, מאפשרת לבית משפט של ערעור ליתן כל החלטה שצריך היה לתיתה, או לאשר או לבטל את ההחלטה שניתנה ולהורות על דיון חדש, או ליתן החלטה נוספת או אחרת ככל שיחייב העניין. הוראה זו מתפרשת על כל בעלי הדין, ולא רק על אלה אשר ביחס אליהם נדרש סעד אופרטיבי בדרגת הערעור. עמד על כך בית המשפט בע"א 5957/92 עו"ד באום נ' אשטרום, דינים עליון נג 20. וכך נקבע שם:

בית המשפט שלערעור מוסמך לתת כל החלטה שצריך היה לתיתה [בערכאה הדיונית]; בית המשפט רשאי להשתמש בסמכותו זו אף אם הערעור מתייחס רק לחלק מן ההחלטה, ורשאי להשתמש בה לטובת המשיבים או בעלי הדין האחרים, כולם או מקצתם, אף אם לא הגישו ערעור או ערעור שכנגד (תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי).

בדרך זו, נשמר כוחו של בית משפט שלערעור להחיל את תוצאות הערעור על כלל בעלי הדין. אומר בית המשפט בר"ע 711/85 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אברהם אלגזיר,

פ"ד לט(4) 682:

תקנה 462... מאפשרת את התאמתו של הדיון להתפתחויות שחלו בשלב הערעור ואשר יש בהם כדי לשנות את התוצאה של ההליכים שנוהלו בערכאה הראשונה.

מובן כי סמכות זו היא מוגבלת ואינה שקולה להגשת ערעור עצמאי, אך המערערת בחרה ביודעין לא להגיש ערעור, וחרטה מאוחרת אינה יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד.