בש"פ 6860/07 חנן גולדבלט נ. מדינת ישראל

הערר שבפניי עניינו החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ג' נויטל), לפיה נדחתה בקשת העורר לביטול מעצר הבית בו הוא נתון והפיקוח עליו.

1.

בתאריך 29.8.05 הוגש נגד העורר כתב אישום מתוקן המייחס לו, בשישה אישומים, שורה ארוכה של עבירות מין, ובהן: אינוס, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה, מעשי סדום, מעשה מגונה בקטינה תוך ניצול יחסי מרות, מעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות, ניסיון לאינוס במרמה וניסיון לקבלת דבר במרמה.

על פי עובדות כתב האישום, העורר, שהינו שחקן ובדרן מוכר, התפרנס, בין היתר, מהוראת משחק במסגרות שונות. על פי הנטען, בין השנים 1996-2005 ביצע העורר בהזדמנויות שונות עבירות מין בשש נשים, חמש מהן קטינות (להלן: המתלוננות ), שלמדו במסגרות המשחק בהן לימד או שפנו אליו לקבלת ייעוץ מקצועי, תוך שהוא מנצל את מעמדו ותפקידו כמורה למשחק. מכתב האישום עולה כי בחלק הארי של המקרים נקט העורר בדפוס פעולה דומה, לפיו הצליח להשיג את הסכמת המתלוננות לקיים עימו מגעים מיניים שונים בדרכי מרמה ותעתוע ובאמצעות טענות שקריות, לפיהן ביצוע המגעים המיניים נדרש כהכנה לקראת מבחני במה, תוך שהוא נותן להן להבין שהוא צופה להן עתיד בתחום זה. עוד נטען, כי במקרים בהם לא עלה בידו של העורר לקבל את הסכמת המתלוננות, ביצע בהן מעשים מיניים בניגוד לרצונן. העורר נהג להזהיר את המתלוננות לבל יספרו לאיש על אותם מגעים מיניים שקיימו עימו, גם זאת באמצעות דברי שקר ומרמה שהדבר לא יובן על ידי גורמים שאינם מצויים בתחום המשחק, ויוכחש על ידי גורמים המצויים בו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של העורר. בתאריך 5.9.05

התקיים דיון בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ד' רוזן), בו הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה נגדו. בית המשפט עמד על שיטת הפעולה והמסוכנת בה נקט העורר, אולם, קבע כי משמעשיו וקלונו נודעו ברבים, נחלשה יכולתו לנצל את מעמדו ואת תמימות הנשים, ובכך יש כדי להפחית ממסוכנותו. לאור האמור, ובהתחשב בגילו של העורר, בחלוף הזמן ובעברו הנקי, הורה בית המשפט על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאים הבאים: מעצר בית מוחלט בבית אחותו בכפר הס ; הימצאותו בפיקוח ; איסור ליצור קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בפרשה ; הפקדת ערבות עצמית בסך 75,000 ₪ ; ערבויות צד ג', שיופקדו על ידי אחותו ואחיינו על סך 75,000 ₪ כל אחת ; הפקדת פיקדון כספי בסך 20,000 ₪.

3.

בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי ומעצר הבית שהושת עליו, החל העורר להגיש בקשות שונות באשר להקלה בתנאי המעצר שלו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אוהד) נענה באופן חלקי לבקשותיו. כך למשל אושרה לו "צעדה יומית" בשעות מסויימות ותחת פיקוח. כן, אפשר בית המשפט לעורר לשהות בבית חברתו ברמת גן יומיים בשבוע, תחת פיקוח. עוד הוחלט להתיר לעורר לצאת במשך שלושה ימים בשבוע בין השעות 11:30-20:00, לעבודה בצילומי סרטים חינוכיים לנוער חרדי בירושלים, בחסות חבר קרוב, כאשר העורר יהיה בפיקוח בדרכו לעבודה ובשובו ממנה, כמו גם בכל שעות עבודתו.

על החלטה זו הוגשו עררים לבית המשפט העליון מטעם שני הצדדים, שאוחדו לדיון. בהחלטה מיום 23.1.06 קבע בית המשפט (כבוד השופט ס' ג'ובראן), כי יציאתו של העורר לעבודה ב"אזור ירושלים וסביבותיה" אינה מאפשרת פיקוח הדוק דיו, כפי שנדרש לאור המעשים החמורים המיוחסים לו והמסוכנות הצומחת מהם. בית המשפט הוסיף וקבע כי יציאתו של העורר לעבודה עלולה להביא לפגיעה בלתי מידתית בשלומן הנפשי של המתלוננות ועשויה לחבל באפשרות העדתן נגדו. לאור האמור, ביטל בית המשפט העליון את ההיתר שניתן לעורר לצאת לעבודה. יחד עם זאת, החלטת בית המשפט המחוזי באשר לצעידה היומית, כמו גם באשר לשהות העורר בדירת חברתו, הושארה על כנה, תחת התנאים המגבילים שנקבעו בה.

4.

כחודשיים לאחר החלטת בית המשפט העליון, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, במסגרתה ביקש להורות על ביטול מעצר הבית והחיוב במפקחים, לאור שינוי נסיבות שיש בו כדי לאיין את עילת המעצר נגדו. בתאריך 3.7.06 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אוהד) את הבקשה הואיל וקבע כי עודנה קיימת מסוכנות בעורר, אשר לא ניתנת לאיון בשעה שהוא יוצא לעבודה, חרף לווי מפקח. בית המשפט הציב אל מול חזקת החפות של העורר את זכותן של המתלוננות ל"חיים סבירים": בריאות נפשית ; חוסן נפשי ; חיים בשלווה, ומצא כי איזון ראוי ביניהם מחייב את הותרת תנאי מעצר הבית בו נתון המבקש על כנם. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי יתכן ולאחר סיום עדויות המתלוננות, שנקבעה לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2006, ולאורן, יהיה מקום לשקול פעם נוספת בקשה מעין זו, אם תוגש. בשלב זה, אפוא, נותר העורר במעצר בית, ללא אישור לצאת לעבודה.

על ההחלטה לדחות את בקשתו לעיון חוזר הגיש העורר ערר לבית המשפט העליון. נוכח המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים באשר לשאלת מסוכנותו, ובהינתן שחלפה קרוב לשנה מאז שוחרר העורר למעצר בית, הורה בית המשפט העליון (כבוד השופט ד' חשין) על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו. בהחלטתו מיום 29.8.06 מתאר בית המשפט בהרחבה את המלצות התסקיר, לפיהן לא ניתן להסיר את כל המגבלות שהוטלו על העורר, קרי, אין לאפשר לו לחזור להתגורר באופן עצמאי או לשוב ולעסוק בהוראת המשחק. זאת בין היתר בשל האופן בו הוא תופס את קשריו עם המתלוננות וחוסר האמפטיה שהוא מפגין כלפיהן, כמו גם הסיכון העולה ממנו במצבים חברתיים מסויימים. באשר לאפשרות היציאה לעבודה ציין שירות המבחן כי לא הוצגה כל תוכנית מעשית לכך, וכי ניתן יהיה לשקול תוכנית עבודה מתאימה תחת תנאי פיקוח ראויים, אם יציג העורר תוכנית שכזו. בית המשפט ניתח את העילות הקבועות בחוק לשם עיון חוזר בהחלטה, ומצא כי בענייננו מתקיימת הדרישה לחלוף זמן ניכר מעת מתן ההחלטה, בין היתר בשל הרעת מצבו הכלכלי של העורר. נקבע, כי חלוף הזמן מביא להפחתה יחסית במשקלה של מסוכנות העורר, אל מול הפגיעה הכלכלית הנמשכת בעורר. לאור האמור, קיבל בית המשפט את הערר באופן חלקי, כך שאפשר לעורר לצאת לעבודה במשך ימי השבוע, אך התנה זאת בפיקוח ובהצגת תוכנית עבודה להנחת דעתו של שירות המבחן ואישורה של התוכנית על ידי בית המשפט המחוזי.

5.

ביום 10.1.07 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטים א' טל, י' אמסטרדם ור' לבהר שרון) בבקשה שהגיש העורר לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 3.7.06. בית המשפט קבע כי העורר רשאי לצאת מידי יום לעבודה בביתו של השחקן מר זוהר עילם (להלן: מר עילם ), בתל אביב בין השעות 14:00-22:00, שם הוא מורשה להימצא במחיצתו ובמחיצת שחקנית נוספת כאשר הוא פטור מפיקוח בהגעתו אל העבודה ובחזרתו ממנה. זאת, בתנאי שמר עילם יתחייב בכתב שהעורר ימצא במחיצתו בשעות ובימים האמורים, וידווח מיידית ליומנאי במשטרת רמת גן על כל הפרה של תנאי זה. בעקבות החלטה זו, ולבקשת העורר, החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אוהד) לאפשר לעורר לנסוע ללא כל פיקוח גם ממקום שהייתו בכפר הס

למקום שהייתו ברמת גן ובחזרה.

6.

בחלוף חצי שנה הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.1.07, ולביטול מעצר הבית והפיקוח. בהחלטה מיום 12.7.07 התייחס בית המשפט לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של העורר ביום 8.7.07, ובו המלצה לשקול הסרת תנאי מעצר כך שיתאפשר למבקש למצוא תעסוקה ומקור השתכרות,

אך מצא כי הוא "אינו מלא דיו". זאת, מאחר שהתסקיר חסר כל התייחסות למסוכנות הקונקרטית לעורר באופייה ובטיבה, הנובעת גם מהקושי הקיים אצל העורר לראות בעיה בתפקודו עם המין הנשי ובתפיסתו אותו. לפיכך, לא קיבל בית המשפט את ההמלצות שבתסקיר. כמו כן ציין בית המשפט את העובדה שההליך העיקרי עומד בפני סיום, ובחן את הנזק הנפשי שעלול להיגרם למתלוננות משחרורו. לאור האמור, נקבע כי אין מקום לבטל כליל את מעצר הבית והפיקוח שהושתו על העורר. יחד עם זאת, נכון היה בית המשפט לאפשר לעורר למצוא מקום עבודה, ומשכך נקבע כי היה ויהיו לעורר הצעות עבודה קונקרטיות ממעסיקים כלשהם, יוכל לפנות לקבלת אישור מבא כוח המשיבה, ובאם זו תסרב יהיו שערי בית המשפט פתוחים בפניו. נוכח העובדה שנכון ליום מתן ההחלטה לא הגיש העורר הצעות כאמור, לא נערך דיון קונקרטי, וההקלות שניתנו לעורר הותרו על כנן.

7.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. לטענת העורר יש לבטל את מעצר הבית בו הוא נתון וכן את חיובו להיות נתון בפיקוח. לטענתו, שגה בית המשפט קמא כשהתעלם מהתסקיר שהוגש ביום 8.7.07 ומן ההמלצה בו לשקול את הסרת תנאי המעצר. לדבריו, אם מצא בית המשפט כי התסקיר חסר היה עליו להורות על הגשת תסקיר מעודכן או לחילופין להורות לאנשי שירות המבחן להתייצב בפניו למתן הסברים. העורר מוסיף וטוען כי הוא אינו מהווה סיכון לציבור נוכח גילו, העובדה שעמד בכל תנאי השחרור שהוטלו עליו וחלוף הזמן מאז שוחרר לחלופת מעצר. לדבריו, חזקת החפות לא מאפשרת לראות בכפירתו בעבירות ובקשיים הנטענים נגדו באשר לתפיסת המין השני סימן למסוכנות. בנוסף, טוען העורר כי לא הוכח ששחרורו יגרום כל נזק נפשי למתלוננות, וגם אם הוכח הרי שאין הדבר יכול להוות עילה למעצרו. מכל מקום, הוא טוען כי באיזון שבין נזק זה ובין חזקת החפות, ידה של האחרונה על העליונה. עוד נטען, כי גם העובדה שהמשפט עומד בפני סיום אינה מהווה כשלעצמה עילה להותרת נאשם במעצר עד תום ההליכים. לדברי העורר, מצבו הכלכלי הקשה, שנגרם מתנאי מעצרו, אינו מאפשר לו לחיות בכבוד ומצדיק את ביטול תנאי מעצר הבית.

8.

המדינה, מנגד, חזרה על האישומים המיוחסים לעורר וחומרתם, תוך שעמדה על המסוכנות הצומחת מהם. לטענתה, דפוס הפעולה של העורר מוכיח כי אינו בוחל באמצעים. לאור האמור, ביקשה המדינה להשאיר את תנאי מעצרו של העורר על כנם.

9.

בדיון שנערך בפניי ביום 14.8.07 הצעתי לצדדים לנסות ולהגיע להסכמה באשר לביטולו של מעצר הבית בו נתון העורר בשעות היום, תוך שיתחייב שלא יצור כל קשר עם נערות או קטינות, על מנת לאפשר לו להשתלב בעבודה. מהודעות שמסרו באי כוח הצדדים עולה כי באי כוח העורר הציעו להקל את תנאי מאסרו, כך שיהא נתון במעצר בית בין השעות 24:00-7:00 וייאסר עליו לעסוק בהוראת משחק לקטינות. באת כוח המשיבה סברה כי תנאי השחרור של העורר נכון להיום מאפשרים למבקש חיפוש עבודה ללא כל קושי, וכי החשש מפני מסוכנותו אינו מאפשר להיענות לבקשת באי כוח העוררים. ניסיונות הפשרה כשלו, אפוא, ועל כן נתבקשתי ליתן החלטה.

10.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטות בתי המשפט, כמו גם בתסקירי שירות המבחן שניתנו בעניינו של העורר, אני מוצאת כי יש מקום לקבל את הערר באופן חלקי, כפי שיובהר להלן. כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירות מין חמורות. על פי הנטען, פעל העורר בשיטתיות , תוך שהוא מנצל את מעמדו ותפקידו, להשביע את יצרו המיני. דומה, כי העורר לא בחל באמצעים ובאמצעות דברי שקר ורמייה הצליח להונות את המתלוננות, שהיוו עבורו "טרף קל", בהיותן בחורות צעירות ותמימות ששאיפתן להצלחה בעולם המשחק הניעה אותן לא פעם לעשות את רצונו, חרף הפגיעה הפיזית והנפשית שהותירו בהן מעשיו. תסקיר שנערך בעניינו של העורר באוגוסט 2006 מלמד כי הוא התקשה לגלות אמפטיה למתלוננות וכי הוא התעלם מהנזקים שגרם להן במעשיו.

יחד עם זאת, מצויים אנו שנתיים מאז הושם העורר המעצר בית. שלב ההוכחות הסתיים, ועומדים אנו בשלב שעובר להכרעת הדין, עת עומדת לעורר חזקת החפות. כעת נדרשים אנו אך לשאלת חלופות המעצר. בית המשפט קמא קבע כי מסוכנותו של העורר ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר. כך למשל הגדיר זאת בית המשפט המחוזי (כבוד השופט רוזן):

"המשיב פעל בשיטתיות סדורה. המשיב פעל בתבנית יצוקה תבנית זו לא תוכל לו עוד. המשיב לא יוכל להשתמש בשיטותיו, ובדרך רמייתו להשפיע ולפעול כנגד נשים. הכל יודעים דרכו, קשה יהא לו למצוא פתיה שתיפול ברשתו ותיתן לו הזדמנות לחזור לסורו. הנה נא מסוכנותו של המשיב כיום אינה גבוהה. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שהעבירות בוצעו בעיקרן לפני שנים. גילו מתקדם. המשיב יליד 1941 ועברו נקי ללא רבב. המשיב התייצב לחקירת המשטרה עוד בטרם הגיעה זו לביתו".

לאור האמור, הוחלט לשחרר את העורר למעצר בית, תחת מגבלות ותנאים סדורים. ככל שעבר הזמן, ככל שהלכו והתקדמו ההליכים המשפטיים בעניינו של העורר, וככל שהתארכה תקופת שהותו במעצר בית, החלו בתי המשפט לצמצם את התנאים המגבילים שהוטלו על העורר. כאמור, אף בית המשפט המחוזי בהרכב שלושה שופטים, ששמע את הראיות נגדו ועומד ליתן פסק דין בעניינו, מצא שניתן לאפשר לו להשתלב בעבודה במשך שעות רבות ביום.

אף אני סבורה כי נוכח הנסיבות הקונקרטיות בעניינו של העורר, היה מקום ליתן הקלות בתנאי מעצר הבית, לצורך פרנסתו, ועל מנת לאפשר לו קיום. כאשר אדם שוהה במעצר בית ללא היתר לצאת לעבודה, מחריף מצבו הכלכלי ביחס ישר לאורך התקופה בה אינו עובד (ראו: בש"פ 5825/06 גולדבלט נ' מדינת ישראל (טרם פורסם 10.8.06)). כאמור, שנתיים ימים חלפו מהיום בו הושם העורר במעצר בית, וברי כי הדבר מחריף את הפגיעה הכלכלית שנגרמה לו. כמו כן, פרסום האישומים המיוחסים לעורר בחוצות העיר הוביל לפחיתות במעמדו, ודומה כי הורידו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, עד כי בית המשפט המחוזי הגדיר את דמותו הציבורית כ"מרוסקת ומרוטשת". בכך, יש כדי להקשות על אפשרותו של העורר למצוא עבודה. באלה, יש גם כדי לפגוע ביכולתו של העורר להמשיך ולפעול

בשיטת הפעולה בה נהג לבצע את עבירות המין המיוחסות לו, מאחר שהיא נשענה על מעמדו האיתן בתחום המשחק. בנוסף, שנתיים ימים עברו מיום שחרור העורר למעצר בית, ומאז ועד היום הוא קיים וממשיך לקיים את כל התנאים המגבילים שנקבעו על ידי בית המשפט ככתבם וכלשונם, מבלי שנרשמה לרעתו כל חריגה. על אף כי תחת התנאים המקלים שנקבעו לעורר היה באפשרותו לשוב לסורו, הוא בחר שלא לעשות זאת. כל האמור מצדיק, אפוא, את צמצום התנאים המגבילים שהוטלו על העורר, באופן שיאפשר לו למצוא עבודה ולהתקיים.

11.

כאמור, אפשרו בית משפט זה, כמו גם בית המשפט קמא, לעורר לצאת ולעבוד, אולם הדבר הותנה בהצגת תוכנית עבודה ופיקוח להנחת דעתו של שירות המבחן ובאישורה של התוכנית על ידי בית המשפט המחוזי. העורר טוען כי התניה זו אינה מאפשרת לו למצוא עבודה, הואיל והיא מכבידה על המעסיק הפוטנציאלי, וגורמת לו לוותר על שירותיו.

12.

ביני לביני אני סבורה כי ההחלטות הקודמות שניתנו בעניינו של העורר, כפי שפורט לעיל, משקפות איתנה את האיזון הראוי בין הסכנה הנשקפת מהעורר והדאגה לאינטרס הציבורי ובין אינטרס העורר. יחד עם זאת, מוכנה אני לקבל את טענת העורר בדבר הקשיים שנוצרו לו במציאת עבודה, בשל הצורך באישורו הקונקרטי של בית המשפט. לפיכך, ונוכח הפגיעה במצבו הכלכלי של העורר שהולכת ומחריפה ככל שנוקפים הימים ומשפטו של העורר טרם הגיע לסיומו, אני מוצאת לקבוע כדלקמן: העורר יהא רשאי לצאת לעבוד בימי א'-ה' בין השעות 07:00-19:00, גם ללא אישור מקדים. יובהר, כי היציאות ממעצר הבית מותרות אך ורק לצורכי עבודה, וכי במהלך כל שעות העבודה ישהה העורר תחת פיקוח של מי מן הגורמים שמונו לכך על ידי בית המשפט קמא. לעורר שמורה הזכות לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה למינוי מפקחים חדשים בהתאם לנסיבות עבודתו, אם וכאשר ימצא לנכון. כן, יעדכן העורר את בא כוח המדינה באשר לכל שינוי במקום עבודתו. במידה ותמצא המדינה כי מקום העבודה של העורר אינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים הציבוריים תוכל לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לקיים דיון בעניין. יובהר, כי הקלה זו בתנאי המעצר מתווספת

להקלות שאושרו על ידי בית המשפט קמא, בהליכים קודמים, ובהמשך להחלטתו של בית המשפט המחוזי ששומע את התיק לאפשר לעורר לצאת ולעבוד במהלך שעות רבות במשך היום. יוזהר העורר שלא יסור מן האמור ימין ושמאל, שאם לא כן, יובא העניין בפני בית המשפט לשקילה מחודשת של ההקלות להן זכה.