בש"פ 8471/01 מוסטפא דכנאש נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה ושוד מזויין. עם הגשת כתב האישום הורה בית-המשפט על מעצרו עד תום ההליכים, וערר שהגיש העורר לבית המשפט העליון - נדחה.

לא חלפו ימים רבים, והעורר הגיש בקשה לבית-המשפט המחוזי לעיון חוזר בהחלטת המעצר. בית-משפט קמא דחה בקשה זו, בקובעו כי לא הוכחה עילה לעיון חוזר. על החלטה זו הערר שלפניי.

קובע ומורה אותנו סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996- ( חוק המעצרים ), כי עצור רשאי לפנות בבקשה לעיון חוזר בעניין הנוגע למעצרו "...אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". טענת בא-כוח העורר היא, כי נתגלו עובדות חדשות או נשתנו נסיבות מאז מתן ההחלטה על מעצרו אשר-על-כן ראוי לעיין מחדש בהחלטת המעצר. כיצד כך? הנה זה, כך טוען בא-כוח העורר, מוצעת עתה מטעם העורר חלופת מעצר שלא הוצעה קודם לכן, והנה היא העובדה החדשה או הנסיבות החדשות המזכות אותו בעיון חוזר. האמנם כך?

בהחלטתו הראשונה נדרש בית-משפט קמא לעניינו של העורר ולעניינם של נאשמים נוספים באותו מעשה (אך בשני כתבי אישום). לעניינו של הנאשם בתיק האחר קבע בית-המשפט כי זכאי הוא לחלופת מעצר בתנאים שייקבעו, ואילו לגבי העורר ונאשם אחר עימו החליט בית-המשפט כי השניים ייעצרו עד תום ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים נגדם. על רקע החלטה זו הוסיף והחליט בית-המשפט לדחות את הבקשה לעיון חוזר, בקובעו כי לא הוכח בעניינו של העורר אף לא אחד מן הטעמים המצדיקים עיון חוזר.

טוען בא-כוח העורר כי הוכחו נסיבות חדשות, והן הצעתו לחלופת מעצר אשר לא הוצעה קודם לכן, ומכאן שזכאי הוא לעיון חוזר. משיב על כך בא-כוח המדינה כי בהחלטתו הראשונה דחה בית-המשפט, על דרך העיקרון, אפשרות לחלופת מעצר, ומכאן שאין בהצעת העורר לחלופת מעצר כדי להוות נסיבה חדשה שלעניין.

תשובתו של בא-כוח המדינה מקובלת עליי. כהוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, לא ייתן בית-משפט צו מעצר עד תום ההליכים אלא אם כן "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה". בעיינו בבקשה לחלופת מעצר שומה עליו על בית-משפט לעבור שני שלבים, ואלה הם: אחד, האם ראוי הוא נאשם בנסיבות עניינו הספציפי לזכות בחלופת מעצר, ושניים, האם הוצגה לפני בית-המשפט חלופת מעצר ראויה. כך, למשל, מקום שבו הוכח לבית-המשפט קיומו של מערך עובדות לכאורה המסבך את הנאשם בעבירות שוד קשות המלוות באלימות, ובנוסף לכך מוצגת לפני בית-המשפט רשימת הרשעות קודמות ארוכה, רשאי בית-המשפט להחליט כי מסוכנותו של הנאשם עולה מתוך עיון בראיות ובהרשעותיו הקודמות, וכי כל חלופת מעצר לא תצלח. במקרה מעין זה רשאי הוא בית-משפט לפסוק כי מסוכנותו של הנאשם מחייבת לעוצרו עד תום ההליכים, וכי ממילא אין מקום לחלופת מעצר. לא כן הוא דין אם בית-משפט אינו למד על מסוכנותו של נאשם מתוך כלל הנסיבות, שבמקרה זה יבחן בית-המשפט חלופות מעצר ויחליט אם ישוחרר הנאשם לחלופת מעצר ראויה.

אשר לענייננו שלנו. כדברו של כתב האישום - אשר יש ראיות לכאורה לאמור בו - עברו העורר וחבריו הרעים עבירות קשות ביותר. הוא ושני חבריו הצטיידו בסכינים, ארבו למתלונן, ומשעבר המתלונן במקום תקפו אותו באורח קשה וחמור ביותר. העורר נעץ סכין בראשו של המתלונן, וחבריו הרעים הוסיפו ונעצו סכינים בצווארו של המתלונן ובחלקים אחרים בגופו. לאחר מכן שדדו השלושה חפצים שהיו על גופו של המתלונן (פלאפון וארנק ובו כסף). המתלונן הובהל לבית החולים, ואובחנו בגופו חתכים ופצעים רבים: בראשו, בצווארו, באפו, בבית החזה, בשתי הירכיים ובאצבעות כף ידו. מעשים אלה מלמדים על מסוכנותו הרבה של העורר, ואין פלא בדבר איפוא כי בית-משפט קמא הורה לעוצרו עד תום ההליכים וכי עררו על אותה החלטה נדחה. אכן, בהחלטתו הראשונה דחה בית-משפט קמא כל חלופת מעצר לעורר, ובנסיבות אלה אין בהצעתה של חלופת מעצר כדי להוות נסיבה חדשה המזכה אותו בעיון חוזר.

משידענו כי לא הוכחה לעיון חוזר, ממילא דין הערר הוא כי יידחה.

היום, כ"ב בחשוון תשס"ב (8.11.2001).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

01084710. G01

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444