דנ"פ 5567/00 אריה דרעי נ. מדינת ישראל

1.ביום 23.8.2000 הוריתי על דחיית עתירתו של המבקש לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 3575/99. בהחלטתי קבעתי, כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 3.9.2000, עד השעה 12:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים.

2.בפני שתי בקשות: האחת , בקשתו של המבקש להורות על דחיית ביצוע ריצוי עונשו, וזאת עד לאחר החגים, כלומר, ה22.10.2000-. השניה , בקשתה של המשיבה להורות כי מקום התייצבותו של המבקש לריצוי עונשו יהיה במרכז המיון הארצי בבית המעצר "ניצן", ולא כפי שנקבע.

3.ביסוד הבקשה לדחיית המועד לריצוי העונש נטען כי המבקש נשוי ואב לתשעה ילדים, לרבות תינוקת בת שלושה חודשים. בשל כך, ובשל היותו אדם מאמין המקיים אורח חיים דתי, ישנה חשיבות מיוחדת לדחיית מועד ריצוי העונש עד לאחר החגים. זאת, בייחוד נוכח תקופת המאסר הארוכה (כך נטען) שהושתה על המבקש. עוד נטען, כי העבירות שבגינן הורשע המבקש התרחשו לפני זמן רב (10-15 שנה) וכי העיכובים שהיו עד כה בריצוי עונשו (הן לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי והן לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון), לא באו בשל "טעמים אישיים" אלא בשל העילות הקבועות בדין לעיכוב הביצוע. המבקש הוסיף, כי כדבר שבשיגרה דוחה בית משפט זה את ביצוע העונש לתקופה של חודש ימים, וזאת לאחר דחיית בקשה לקיומו של דיון נוסף, וזאת לצורך ההתארגנות לקראת המאסר.

4.המשיבה, בתגובתה, מתנגדת לבקשה לדחיית המועד לביצוע העונש. בתגובה הודגש, כי כבר בעת מתן פסק הדין בערעור (ביום 12.7.2000) ביקש בא כוחו של המבקש כי המועד לביצוע העונש ידחה עד לאחר החגים, ובקשתו זו נדחתה על ידי הרכב השופטים. כן נטען, כי משתמו ההליכים בעניינו של המבקש, ופסק דינו הפך חלוט, מן הדין כי יחל בריצוי עונשו. כך מתבקש הן בשל אפקטיביות ההליך הפלילי והן בשל אמון הציבור בהליך המשפטי. עוד נטען, כי רצונו של המבקש לשהות עם בני משפחתו בתקופת החגים אינה "טעם מיוחד" לשם עיכוב הביצוע. אין גם להפלות בעניין זה, בין מי שמקיים אורח חיים דתי ומי שאינו נוהג כך ואין לאמץ כלל ולפיו אין אדם מתחיל בביצוע עונשו לפני ובמהלך תקופות חגים. המשיבה הוסיפה עוד, כי אין בנמצא תקדים לפיו מקום בו נפסק על התייצבות לריצוי עונש כחודש לפני החגים (כפי המקרה שבפנינו), נדחה בשנית מועד ההתייצבות עד לאחר החגים.

5.עיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפני. נחה דעתי, כי דין הבקשה לדחיית מועד ההתייצבות לריצוי העונש, להידחות. אין חולק, כי כניסתו של אדם לבית האסורים קשה היא, הן לאדם דתי והן לאדם שאינו דתי; הן לבעל משפחה והן למי שאיננו. בה בעת, משהפך פסק הדין בעניינו של המבקש לחלוט, שומה עליו להתייצב ככל נאשם שהורשע, לריצוי עונשו, וזאת תוך פרק זמן סביר בנסיבות כל מקרה לגופו. במקרה שבפני נדחה ערעורו של המבקש ביום 12.7.2000. המועד לריצוי עונשו נדחה - לבקשתו - בחודש ימים נוסף, עד ליום 13.8.2000. בסמוך לפני מועד התייצבותו ביקש המבקש לקיים דיון נוסף בערעורו. כן ביקש הוא שוב את עיכוב הביצוע. לבקשה זו נעניתי, על פי הנהוג בבית משפט זה, וביצוע עונש המאסר נדחה עד להחלטה בדיון הנוסף. גם לאחר שנדחתה העתירה לדיון נוסף (ביום 23.8.2000) נדחה המועד לביצוע העונש עד ליום 3.9.2000. במצב דברים זה, נחה דעתי כי נסיבותיו האישיות של המבקש - חשובות ככל שהן - אינן מצדיקות להיעתר לבקשתו ולדחות את ריצוי העונש בקרוב לחודש ומחצה נוספים. אכן, לצד מקרים בהם הוחלט על דחיה נוספת של ביצוע עונש המאסר, נפסק לא פעם כי ריצוי העונש יהיה בפרק זמן סמוך למתן ההחלטה בעתירה לדיון נוסף (ראו דנ"פ 3301/97 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); דנ"פ 1312/93 פלדר נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(2) 558). כל מקרה על פי נסיבותיו. בנסיבות המקרה, כאמור, נחה דעתי כי אין מקום להורות על דחיה נוספת של המועד לביצוע עונש המאסר. אשר על כן מוחלט כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 3.9.2000.

6.כאמור, מבקשת המשיבה את שינוי מקום ההתייצבות לריצוי העונש. בא כוח המבקש השאיר העניין לשיקול דעתו של בית המשפט. בנסיבות אלו, לא ראיתי טעם שלא להיענות לבקשה. אשר על כן אני מורה, כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום ראשון, 3.9.2000, לא יאוחר מן השעה 12:00, במרכז המיון הארצי בבית המעצר "ניצן" - הכניסה מהשער הדרומי, מכלול בתי הסוהר, רמלה.