מ"ח 5431/10 משה קורדובה נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט א.צ בן זמרה) מיום 11.02.07, אשר הטיל על כל אחד מהמבקשים קנס של 3,500 ש"ח; צו הפסקת שימוש בבניין נשוא העבירות ואטימת כל פתחי הגישה אליו; והתחייבות להימנע מביצוע עבירות דומות. זאת, עד להכרעה בבקשה שהגישו המבקשים לעריכת משפט חוזר בעניינם. עיכוב הביצוע מתבקש בפרט ביחס לאטימת הבניין נשוא העבירות.

השתלשלות ההליכים

1.

נגד המבקשים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של ביצוע שימוש הטעון היתר לפי לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בלא היתר, כאמור לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק. המדובר בשימוש שעשו המבקשים בתקופות שונות בשנים 2004 – 2005 למגורים במבנה בן 7 קומות בכפר השילוח – סילוואן, שבדרום מזרח ירושלים, אשר נבנה ללא היתר לפי החוק.

2.

בעקבות הגשת כתב האישום נגד המבקשים בשנת 2005 החלה להתנהל בפני ערכאות השיפוט השונות מסכת ענפה של הליכים. למען שלמות התמונה, אסקור בקיצור נמרץ את ההליכים השונים: המבקשים הורשעו ביום 17.1.07 בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים ודינם נגזר ביום 11.2.07 (ת"פ 7470/05). ערעור שהגישו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה (ע"פ 40223/07, 30.12.07), וכך גם בקשת רשות ערעור שהגישו לבית המשפט העליון (רע"פ 727/08, 30.3.08). במקביל להליכים אלה, ולאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט לעניינים מקומיים, שבו המבקשים ופנו לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בבקשה לדחות את מועד ביצוע גזר הדין מיום 11.2.07. בית המשפט לעניינים מקומיים דחה הבקשה (ת"פ 7470/05, 16.4.08). על החלטה זו הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2331/08) ואף צירפו לערעור בקשה לעיכוב ביצוע הצווים עד להכרעה בערעור (ב"ש 4521/08). ביום 30.4.08 נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה בהיעדר הצדדים. במסגרת ערעור שהוגש לבית המשפט העליון (ע"פ 4064/08, 21.5.08), הוחלט על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי על מנת לקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים. בעקבות זאת, החליט בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע הצווים עד למתן הכרעה בערעור. ביום 24.6.08 נדחה הערעור (ע"פ 2331/08) על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, אך ביצוע הצווים עוכב עד ליום 15.7.08 וזאת כדי לאפשר למבקשים להשיג על ההחלטה, ככל שיחפצו בכך, ולחילופין כדי לאפשר להם להתארגן לפינוי. יצוין כי בשלב זה, דיירים אחרים, שהיו צד להליכים עד כה, הגישו בקשה נוספת לבית המשפט לעניינים מקומיים להארכת מועד ביצוע הצווים, אך בקשתם נדחתה וכך גם ערעור ובקשה רשות ערעור שהגישו. המבקשים לא אמרו נואש והגישו לבית המשפט העליון בקשה לעריכת משפט חוזר, אשר נדחתה ביום 3.5.09 (מ"ח 5535/08).

ביום 18.7.10 הגישו המבקשים בקשה נוספת לעריכת משפט חוזר, במסגרתה הוגשה הבקשה שבפני לעיכוב ביצוע גזר הדין מיום 11.2.07.

טענות המבקשים

3.

לטענת המבקשים, אף שמדובר בביצוע צו איטום להבדיל מצו הריסה, ביצוע גזר הדין בטרם התקבלה החלטה בבקשתם לעריכת משפט חוזר עלול להוביל למצב בלתי הפיך, בעיקר בשל החשש שהנכס ייתפס על ידי מסיגי גבול. טענה נוספת בפי המבקשים היא כי פינוי המבנה יסכן את שלומה של משפחה יהודית נוספת המתגוררת במבנה סמוך, אשר תיוותר משפחה יהודית יחידה במתחם כפר השילוח. לבסוף, גורסים המבקשים כי לא תיגרם כל פגיעה במי מהצדדים כתוצאה מהעיכוב המבוקש. המבקשים מדגישים כי אין הצדקה לכך שעניינם יפגע כתוצאה משביתת הפרקליטים, שבעטיה מתארך הטיפול בבקשתם למשפט חוזר.

4.

תגובה מטעם המשיבה לבקשה למשפט חוזר לא הוגשה כאמור בשל השביתה.

דיון והכרעה

5.

עיינתי בבקשה לעכב את ביצוע העונש והגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. גזר הדין נשוא עניינו ניתן לפני למעלה משלוש שנים. במהלך שלוש השנים הללו נדון עניינם של המבקשים מספר רב של פעמים בפני מספר מותבים בשלוש ערכאות. הטענות שהעלו נדונו ונדחו. המועד האחרון בו עוכב ביצוע הצווים היה במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 2331/08 (מיום 26.4.08), וזאת עד לתאריך 15.7.08 (לשם היערכות לפינוי ולחילופין לצורך מתן אפשרות להשיג על ההחלטה). גם במסגרת בקשתם הראשונה של המבקשים לעריכת משפט חוזר, אשר נדחתה ביום 3.5.09, היינו לפני כשנה וחצי, נדחו טענות המבקשים ובית המשפט העליון הורה על ביצוע הצווים. כיום לא קיימת אם כן כל החלטה המורה על עיכוב ביצוע הצווים השיפוטיים. ברם, בפועל נמנעים המבקשים זה למעלה משנתיים מביצוע העונש שנגזר עליהם בפסק דינו החלוט של בית המשפט לעניינים מקומיים. בכך הם עושים דין לעצמם ומפרים החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינם. בית משפט זה הבהיר לא אחת כי אין להושיט סעד למי שמפר צווים שיפוטיים ועושה דין לעצמו (ראו למשל: מ"ח 5208/03 סוקוסאן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 6 (לא פורסמה, 23.6.03)). המקרה דנן אינו שונה, והעובדה שזה למעלה משנתיים מתעלמים המבקשים מצו בית המשפט די בה כדי להצדיק את דחיית הבקשה.

6.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי הליך המשפט החוזר הינו הליך חריג במסגרתו מתאפשר במקרים נדירים לגבור על עקרונות הסופיות והוודאות, שביסוד שיטתנו המשפטית. לפיכך, רק בנסיבות יוצאות דופן יהיה בהגשת בקשה למשפט חוזר כדי להצדיק עיכוב ביצועו של עונש שנגזר בפסק דין חלוט ( מ"ח 3633/08

אליטוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 7.5.08); מ"ח 6835/05 חג' יחיא נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.7.05)). מבלי לקבוע מסמרות, שהרי תגובת המשיבה טרם הוגשה, אציין כי על פניו נראה כי נסיבות יוצאות דופן שכאלה אינן קיימות בענייננו. ראשית , במקרה שלפנינו מדובר בצווים מסוג הפסקת שימוש ואיטום, ועל כן להבדיל מצו הריסה, אין מדובר בנזק בלתי הפיך ( ע"פ 654/10 אורה מושב עובדים להתיישבות נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.2.10); ע"פ 2763/08 גן הזית ארועים וכנסים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה "זמורה" (לא פורסם, 10.4.08)).

אני ערה לטענת המבקשים לפיה מסיגי גבול עשויים להתיישב במבנה או להורסו, אולם תרחיש זה, ככל שיתרחש, ימצא את פתרונו באמצעות רשויות אכיפת החוק, ואין הוא מהווה טעם לעיכוב ביצוע, בפרט לא נוכח ההשתלשלות שתוארה. כך גם באשר לטענה כי ביצוע הצווים יסכן את שלומה של המשפחה היהודית המתגוררת בסמוך למבנה. סוגיה זו היא בסמכותן של הרשויות המוסמכות וחזקה עליהן שתעשינה כל שמתבקש. מכל מקום, אין בטעם זה כדי להצדיק את עיכוב הביצוע.

בנוסף , בזהירות המתחייבת מכך שטרם התקבלה תגובת המשיבה לבקשה ומבלי לקבוע עמדה בשלב זה, ספק בעיני האם הראיות החדשות עליהן מבוססת הבקשה למשפט חוזר אכן מוליכות לתוצאה המבוקשת. יצוין, כי הראיות המוצגות היום, מועלות בקשר לטענות שהועלו, נבחנו ונדחו כבר בעבר. עם זאת, עניין זה יוכרע במסגרת הבקשה עצמה, לאחר קבלת תגובת המשיבה.

בהתייחס לטענות כי אין לאפשר פגיעה בזכויות המבקשים בשל שביתת הפרקליטים, יובהר כי כאמור הבקשה נדחית בראש ובראשונה נוכח העובדה שהמבקשים מפרים צווים שיפוטיים זה זמן רב, העובדה שסיכויי קבלת הבקשה אינם נראים גבוהים על פני הדברים, וכן כי מדובר בנזק – איטום הבית – שהינו הפיך.

הבקשה, אפוא, נדחית.